 |
 |
|
|
|
|
| סקירה של אורי לוטן על ראש השנה הסיני, הוויאטנמי, המצרי, הקלטי, המוסלמי והבודהיסטי הובילה אותו למסקנה הבלתי נמנעת: לזמן אין אלוהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
14/9/2004 18:43 |
|
|
|
|
|
|
|
האמת, ואם לא בראש השנה אז מתי להגיד אותה, באופן עקרוני אני לא אוהב אותו. את ראש השנה. גם לא את סוף השנה, ובאופן כללי את כל העניין הזה שנקרא זמן. והאיבה גוברת והולכת ככל שאני מתקדם בו. כבר חצי מאה אני סוחב את הגלגול הזה על כתפיי ועדיין לא הצלחתי להבין כמה זמן בדיוק עובר בין שנה לשנה. כנראה שביליתי יותר מדי זמן בין ערלים ושיקסות שעושים טרסק ממכל האירועים האלה של סוף דצמבר, שהוא אגב לדעתי זמן הרבה יותר מתאים מספטמבר. לא שיש לי משהו נגד הזמן היהודי, הוא בכל זאת ותיק יותר, אבל יש, לעומת זאת, לומר לזכותה של השנה הנוצרית שהיא קצת יותר ארוכה, וזה לא הבדל של מה בכך.
כבר שנים אני שם לב שהמרחק בין ראש השנה לראש השנה הבא הולך ומתקצר. שככל שהשנים עוברות הן הולכות ומתכווצות ויחד עם זאת הן גם מתחילות לאוץ כאילו מחכה גביע ניצחון לזו שתגיע ראשונה לשומקום, עד שבאזור גיל שלושים הן עוברות את מה שנקרא בעגה התעופתית "קרוזינג ספיד" - מהירות שיוט. יש בזה משהו אירוני, כי ''קרוזינג'' בסלנג אמריקאי זה גם לחפש סקס, מילה שמאבדת מעט מקסמה אחרי ראש השנה הארבעים ומשהו.
מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שכמו אספירין או שוקולד לבן, שלא לדבר על סקס אחרי הצהריים ועוד אלפי דברים אחרים, גם הזמן הוא כבר לא מה שהיה. פעם שנה היתה שנה, דקה היתה דקה, ואילו היום אי אפשר לסמוך אפילו על המושגים הבסיסיים ביותר שעליהם חונכנו. אני זוכר כמה זמן עבר בין שנה לשנה כשהייתי בבית ספר. נצח נצחים. ועוד היה ביניהן
החופש הגדול, שהיה בעצם הוכחה מוקדמת לכך שיש אלוהים. היום, המהירות שבה השנים מתחלפות היא פשוט סקנדל, מה גם שאין יותר חופש גדול. גם לא קטן. למעשה אין חופש, לא מהזמן. לפעמים קשה לי להשתחרר מההרגשה שמאז שהשתחררתי מבית הספר התיכון לא היה לי חופש של ממש, ואיכשהו, חוששני, זה מתקשר לעובדה שלזמן אין אלוהים, לפחות לא בקונפיגורציה המקובלת שלו.
היום אני רואה את זה ככה: אלוהים (בתקופה שיחסינו היו קצת יותר יציבים) נתן לאדם מתנה מפוקפקת מאוד. זמן. אחר כך מישהו מפותח במיוחד בין אבות אבות אבותינו שם לב לעובדה המפתיעה שיש ארבע עונות שחוזרות על עצמן בסיסטמתיות מפתיעה, ומישהו אחר הבין שיהיה יותר קל להסתדר עם כל עניין הזמן הזה אם נחלק אותו ליחידות, נקרא להן שנים, קודם כל כדי שיהיה סדר, וגם כדי שנציגיו של אלוהים יוכלו להמציא סביב זה חגים, מצוות, ומקורות הכנסה נוספים בצורת קנסות על מי שלא ממלא אותן. נראה לי שזה היה עוד לפני שמישהו גילה שזה קשור לעובדה שהאדמה מסתובבת סביב השמש ולוקח לה כך וכך זמן להשלים סיבוב, ובנוסף לכך היא גם מסתובבת סביב עצמה וגם זה לוקח לה כך וכך זמן. וכך, עשו את הבלתי אפשרי וחילקו את הזמן האינסופי לשנים, מה שיצר אפשרות לפתח פילוסופיות, תיאוריות ומדעים. בקיצור, לפתח את האינטליגנציה של המין האנושי. זה כשלעצמו הרגיז קצת את המגזר הדתי, שהרי ככל שעולה רמת האינטליגנציה יורדת רמת האמונה, וככל שיורדת רמת האמונה קשה לממסד הדתי לצבור ממון. וכך הרגו את גלילאו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
כרזת ראש השנה הינדית
|
|
|
 |
|
 |
|
קוף מי שנולד בשנת הקוף
|
|
|
 |
|
|
|
מה שמפתיע, ואולי לא, הוא שכל חברה בחרה לה נקודת זמן אחרת להתחיל את השנה. הנוצרים הערלים מתחילים אותה למשל בינואר, על שמו של האל יאנוס הממונה על פתיחות, התחלות ודלתות, וזה נקרא בעולם כולו סילבסטר. השמועה אומרת שיש גם כמה יהודים, אוכלי שפנים ובועלי נידות, בעיקר בתל אביב, החוגגים את החג המשוקץ הזה לצלילי מוזיקה של גויים. בארץ טולרנטית כמו שלנו יש כמובן גם מי שמתגעגעים לימים הטובים שבהם עבירות מסוג זה היו עילה לסקילה.
בתור מי שכבר אכל לפחות שפן אחד (במסעדה מצוינת בקליסטוגה, קליפורניה, למי שדברים כאלה חשובים לו) ובעל נידה או שתיים, אני חייב להודות שהשנה האמיתית באמת מתחילה אצלי בינואר. מה לעשות - כוחו של הרגל. אבל יש לי בכל זאת סימפתיה לשנה המתחילה בתשרי, וזה כבר עניין של חרדות מן העבר. למרות שלבית ספר אני כנראה כבר לא אלך, אני עדיין רדוף על ידי המפלצת ששמה "תחילת שנת הלימודים".
הסינים, לעומת זאת, מתחילים את השנה שלהם מתישהו בין סוף ינואר לתחילת פברואר. הלוח הסיני הוא המסמך הכרונולוגי העתיק ביותר בהיסטוריה, משנת 2600 לפני הספירה, כאשר הקיסר הואנג טי המציא את הלוח הראשון. השנה הסינית מבוססת על תנועת הירח, ומחלקת את הזמן ל-12 יחידות שכל אחת מהן היא שנה. סיבוב שלם נמשך שישים שנה, והוא מבוסס על חמישה סיבובים של 12 שנים כל אחת. כל אחת מהשנים קרויה על שם חיה. על פי האגדה כינס בודהה את כל החיות ונתן לכל אחת מהן לייצג שנה. החיה, השנה, שבה אדם נולד היא סמל לאישיותו ולקארמה שלו. או במילים אחרות זו החיה הטבועה בלבו. שנת 2004 היא שנת הקוף, השנה ה-4701 בלוח הסיני. מי שנולד בשנת הקוף אמור להיות מאוד אינטליגנטי ומצליח. השיטה הוויאטנמית דומה לשיטה הסינית, אם כי החיות שונות במקצת. שנת הארנב הסינית למשל (השנה שבה נולדתי) היא שנת החתול בוויאטנם.
על פי הבודהיזם, אנחנו בשנת 2487. בגלל הבדלים במסורות השונות שלתוכן התפתח הבודהיזם, ראש השנה נחוג בזמנים שונים בארצות שונות, אך מרבית הארצות הבודהיסטיות חוגגות אותו באפריל, פחות או יותר יום הולדתו של בודהה. המנהג הנפוץ ביותר בראש השנה הבודהיסטי הוא להשפריץ מים על העוברים ושבים ולהרבות בשמחה לקראת השנה החדשה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חגיגות ראש השנה בסין
|
|
|
|
|
|
|
מי מתווכח עם ראש השנה המוסלמי?
|
|
|
|
|
|
|
בהודו כרגיל המצב יותר מסובך. ההודים האלה חייבים לסבך הכל, ובגלל הגודל והגיוון הפנטסטיים בתת יבשת, ישנם בהודו לא פחות משלושים ראשי שנה שונים. זאת אומרת בערך אחת לחודשיים. המצב הזה שונה במקצת ב-1957, כאשר ממשלת הודו החליטה על איחוד של שנת השמש והירח, ויצאה עם ראש שנה לאומי הנופל בדרך כלל במרץ, אף שלגבי המאמינים עצמם לא השתנה דבר וכל קבוצה ממשיכה לחגוג את ראש השנה שלה מתי שהיא רגילה. בעיתונים ההודיים מודפס התאריך הלאומי לצד התאריך הנוצרי. האחד בינואר בהודו הוא יותר מראש השנה, זהו יום העצמאות ההודי, החוגג גם את השתחררות מעול הבריטים באחד בינואר 1947.
במצרים העתיקה היה נהוג לחגוג את ראש השנה בתקופת הגאות של הנילוס. בבבל, היום עיראק, ראש השנה נחגג באביב. בזמן החגיגות היה נהוג להפשיט את המלך מבגדיו, לשלוח אותו רחוק, וכל השאר עשו בערך כל מה שבא להם. כשהמלך חזר, כולם חזרו לעבודה. ברומא העתיקה היה נהוג לחגוג את ראש השנה ביום הראשון של חודש מרץ. עד שנת 46', שבה הונהג הלוח שבו אנחנו משתמשים עד היום.
הקלטים, לעומת זאת, שאת צאצאיהם אפשר לפגוש עד היום בחלקים מבריטניה וצרפת, נהגו לחגוג את ראש השנה באוקטובר. הלוח המוסלמי מבוסס על שנת הירח ואין לו, בניגוד ללוח היהודי, שנה מעוברת, ולכן ראש השנה נחגג מדי שנה, אחד עשר ימים מוקדם יותר. זה כמובן גרם במשך הזמן לבלבולים רציניים, כמו אביב באמצע החורף, אבל עם מוסלמים כידוע לא מתווכחים, ובטח שלא בספטמבר.
אז כדי למנוע בלבולים, תהיות, חרדות, עונשים וצרות אחרות, נהיה ילדים טובים, נחליט שתשרי הוא החודש, ונחליט ביום יומיים הקרובים את כל ההחלטות החשובות שיעשו את השנה הבאה לטובה יותר, שמחה יותר ואולי אפילו עשירה יותר. באהבה לכולכם.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
