 |
/images/archive/gallery/171/515.jpg ברנינג מן 2004.
צילום: שי בלום  |
|
|
|
|
| מדי שנה צומחת מן החולות שבמדבר במדינת נבדה עיר אוהלים אוונגרדית שבה לשבוע אחד הכל מותר. שי בלום חזר מפסטיבל ברנינג מן
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שי בלום
20/9/2004 10:26 |
|
|
|
|
|
|
|
אחת לשנה, במסגרת אירוע
מדהים הנושא את השם Burning Man, מתכנסים למשך שבוע ימים, בתאריכים קבועים (30.8-6.9) כשלושים אלף איש מכל רחבי העולם באזור צחיח בשם Black Rock City, שם הם יוצרים תוך שבוע אחד עיר אוהלים ענקית הנחשבת לשלישית בגודלה במדינת נבדה בארה"ב. אני אחסוך מכם את התיאור כיצד הכל התחיל. את המידע הנ"ל תוכלו למצוא בכל מנוע חיפוש. במקום זה אני אשתדל להתרכז באירוע עצמו, או לפחות באופן שבו אני חוויתי אותו.
עוד בשנת 1996, בהיותי סטודנט בבצלאל, הגיעה לארץ חרושת השמועות בדבר אירוע גדול מימדים שבו הכל מותר. אבל ממש. אירוע נטול חוקים וגבולות שבו אנשים מכל קצוות תבל מגיעים כדי להביע וליצור בכל דרך אפשרית; מיצגי אמנות, ריקוד, פיסול, משחקי אש ועד הקמת מבני ענק ומקדשים הנשרפים ביום האחרון של האירוע. כמובן שחרושת השמועות צעדה יד ביד יחד עם תיאורים בדבר שימוש חופשי בסמים, משקאות אלכוהוליים כיד המלך וסקס חופשי. יצא ובערוב ימי, ואני כבר נושק לגיל המשבר, נפלה ברשותי ההזדמנות לצאת לאירוע המדובר ולהיווכח כי הכל נכונה, ואף יותר מכך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עיר האוהלים
|
|
|
 |
|
 |
|
ריקוד חושני בעירום על להביור אימתני
|
|
|
 |
|
|
|
נתחיל בכניסה. להזכירכם, מדובר באזור מדברי עצום מימדים (אמנם מגודר, אבל עדיין...). בפתח עומדת קבוצת אנשים צבעונית שאחראית על קבלת פנים אישית, חמה ולבבית לכל אורח. כותב שורות, שנתפס, עקב שאלות תם ששאל, והודה כי זו לו הפעם הראשונה בפסטיבל, נאלץ לצאת מהרכב הממוזג, להפשיל את מכנסיו ולצעוק "אני בתול" תוך קבלת מכות בעכוזו.
אחרי קבלת הפנים המלבבת, זה המקום להזכיר את המדבר הצחיח ואת סופות החול הרוחשות תדיר ומכסות בתוך שניות ספורות כל דבר אפשרי בשכבת חול לבנה.
למדבר ולסופות החול חלק עיקרי בעיצוב הנוף האנושי: רוב האנשים מסתובבים עירומים, ולו משום שכל משתתף לומד די מהר שלא משנה עד כמה תתכסה או תתרחץ בסופו של עניין אין דבר העומד בפני סופות החול, כך שעדיף פשוט לתת להן ללטף אותך במקום להיאבק בהן. והן יושבות לא רע על גופות עירומים.
היומיים הראשונים נדרשים להסתגלות. בעיקר ל"עין המציצנית" הנחשפת לשלל הגופות העירומים. אבל לא צריך יותר מיומיים בשביל שהעירום יהפוך לדבר שבשגרה ואיתו גם אווירת המיניות. כך למשל במסגרת רכבת הרים גותית בה אתה נדרש לא רק להתהפך אינספור פעמים אלא גם לעבור דרך להביור אימתני, נבנו שני צריחים בהם רוקדות בחורות עירומות, שאליהם מצטרפים בחורים, עירומים גם הם, לריקוד חושני.
את העירום, המאפיין את שעות הבוקר, מחליפים בשעות הערב שלל תחפושת ותלבושות מדהימות שנלבשות על גופות צבועים בצבעים מרהיבים. ברקע נון סטופ מוזיקה שמרקידה את כל הנוכחים בכל רגע נתון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סדיסטים, מזוכיסטים ואסטרונומים
|
|
|
|
|
|
|
בברנינג מן לא תמצאו כסף. אף אחד, אבל באמת אף אחד לא ימכור לכם שום דבר. כל אחד מביא איתו את כל המזון והמים שהוא צריך וכל שאר האינטראקציות בין באי הפסטיבל מתקיימות באמצעות סחר חיליפין. עוגת שוקולד תמורת מסאז', מים תמורת חיבוק ושחרור מ"מאסר" תמורה נשיקה.
מאפיין נוסף וייחודי של ברנינג מן הוא חלוקת המדבר לקבוצות הבוחרות לעצמן שם ומיקום בחלל האינסופי וקובעות לעצמן את סדר היום והאירועים אותם הן בוחרות לשתף עם שאר המשתתפים. כך למשל אפשר לבקר אצל קבוצת הסדיסטים והמזוכיסטים, איתם עברתי שיעור מאלף בקשירות מסוגים שונים, ואת קבוצת האורגזמה וקבוצת הלהטוטנים וקבוצת הלסביות וקבוצת היוגה, שלימדה אותי קצת טנטרה, וקבוצת האסטרונומים ועוד ועוד.
לכל הקבוצות מטרה אחת - לעשות שמח. קבוצה אחת, שנשאה את השם,Goddess, נהגה לשבת כל בוקר לאורך הדרך הראשית של הפסטיבל עם שלטים שעליהם כתוב המספר "10". תאמינו לי, אין דרך טובה יותר מלהתחיל את הבוקר עם הציון 10!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאסר בעוון שוטטות
|
|
|
|
|
|
|
אמצע השבוע התאפיין מבחינתי ב"חיבור למקורות". כמי שהגיע לא מוכן מבחינת תחפושות זכיתי בכבוד לבחור תחפושת של שוטר, אחת מני רבות שחולקו חינם על ידי הקבוצות השונות. את תחפושת השלמתי באמצעות חבל סנפלינג שאיתו הסתובבתי לי ברחבי המדבר ואסרתי בשם החוק בחורות, ברוב המקרים בעוון שוטטות. שיתוף הפעולה היה מדהים. כולן נאסרו ברצון רב והסכימו לשלם את הקנס שנדרש לשחרורן - חיבוק ונשיקה. יודגש כי חלק מהאסירות סירבו להשתחרר, מה שהקשה עד מאוד על שמירת הסדר.
ביום אחר זכיתי לפגוש את סינדי, בחורה נכה שזוהי השנה השישית בה היא משתתפת באירוע, בארבע השנים האחרונות, גם כנכה. סינדי היא אחת מאותם מאות האנשים שעושים פעלולי אש במהלך הפסטיבל כולו ובעיקר באירוע הסופי, בו שורפים את בובת ה"איש" הגדולה. בבוקר שבו זכיתי לפגוש אותה זכיתי גם לראות ולהתרגש מהרגישות והאהבה האינסופית שהיא מקבלת מהחברים בפסטיבל. אהבה שנותנת לה להרגיש הכי בסדר בדיוק עם איך ומי שהיא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מועדון הקרב של ברנינג מן
|
|
|
|
|
|
|
לקראת סוף השבוע גיליתי את מועדון הקרב של ברנינג מן. ברוח הסרט, נפגשים החברים ומכים אחד את השני עד זוב דם או עד כניעת אחד המשתתפים. הייתי שמח לספר לכם איך הפלאתי מכות ביריבי אבל למען אמינות הכתבה אציין כי רק בנס יצאתי מהקרב ללא נזקים תמידיים ובמשך יום שלם צלעתי וקיללתי את קלות הדעת שלי שהכניסה אותי לקרב הזה. שלא תבינו לא נכון, פשוט נפלתי על אומן אומנויות לחימה שלא רק שהפגין יכולות מרשימות, הוא גם היה הלום סמים, מה שאפשר לו לא לחוש כאב. אני באופן אישי, למרות שנטלתי חלק בקרבות, הרגשתי שהם לא ממש שייכים לרוח הכללית של האירוע, שבו אהבה קוסמית אמורה לשרות על כולם. ההסבר שקיבלתי היה דווקא מניח את הדעת: בברנינג מן אפשר גם לפרוק אגרסיות בצורה מסודרת.
ברנינג מן הוא גם פסטיבל אמנות. מגיעים אליו אנשים שיעשו הכל כדי להציג את דעותיהם השונות והמגוונות בכל האמצעים האפשריים. הכל לגיטימי, הכל מותר. אחת היצירות שאני זוכר במיוחד היא מקדש שבנייתו ארכה שבוע ימים. הבנייה הסיזיפית נעשתה מחתיכות עץ קטנות שהפכו מיום ליום למקדש ענקי בן מספר קומות, שאליו הובילו מספר גשרים מדהימים לא פחות. המקדש נבנה עד היום האחרון של הפסטיבל רק כדי להישרף ביום הסגירה של האירוע (יום לאחר שריפת האיש). אני אחסוך מכם הסברים וביקורת אמנותית, ובמקרה הזה גם תמונות לא יעזרו, אבל לראות את יצירת האמנות הזאת נשרפת היה חוויה מדהימה שפשוט צריך לחוות כדי להבין.
נהניתי גם מתחרות סטרפטיז בה גברים ונשים התחרו על תואר המתפשט/ת המושלם, מהפגנת מחאה של קבוצה המתנגדת לשריפת האיש, מתהלוכת רכיבה על אופנים בעירום, ממספר מכוניות שבעליהן הפכו אותן למוטציה שביכולתה להתקיים רק במקום הספציפי הזה, ומקבוצה שבנתה נווה מידבר מסביב לבמת ריקודים ענקית, והביאה לפסטיבל משאיות עמוסות דקלים ענקיים שאותם הם שתלו מסביב לבמה. במילים אחרות: ברנינג מן הוא המקום לנער ולחדד מחדש את החושים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הברנינג מן
|
|
|
|
|
|
|
כאמור, רגע השיא, כפי שגם משתמע משם הפסטיבל, הוא שריפת האיש. ואני אנסה לתאר: מעגל ענק של שלושים אלף איש השואגים ומחכים לרגע בו תידלק המדורה הענקית שמסביב לאיש, מקיף מעגל פנימי נוסף, המכיל טבעת אש של פעלולנים, שלקצב תופים יפנים מגבירים את מהירות סיבוב כדורי ומקלות האש, לקראת הרגע בו יובער האיש. כל זאת בליווי זיקוקים ושאגות של כל הנוכחים.
ואזהרה אחרונה לפני סיום: למי שעוד לא הבין את רוח הדברים, מדובר במסיבה ענקית, בלתי תלויה בשום דבר, שנמשכת 24 שעות ביממה. הרצון למצות ולחוות את כל האופציות שגלומות במקום מדהים הזה, בהחלט עלול להוציא מאיזון. תיזהרו עם כמויות האלכוהול והסמים ותמיד תזכרו שאתם באמצע המדבר, במקום שמנותק לחלוטין מהעולם החיצון ובעיקר מכל רשת טלפונים. ניפגש בשנה הבאה.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
