 |
 |
|
|
|
|
| האיש שהאמין שאפשר לשנות את ההיסטוריה בלי אלימות ומי שהפך את הצום למכשיר להשגת שלום, יקיר המאה העשרים - מהאטמה גאנדי. תולדות הניו אייג' פרק 17
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
29/9/2004 10:39 |
|
|
|
|
|
|
|
בעוד כמה ימים יחול יום הולדתו המאה שלושים וחמישה של אחד ממעצביה העיקריים של המאה העשרים - איש דתי, בעל חזון
וכריזמה ששינה, לא בכוח הנשק אלא בעוצמתו הרוחנית, את המפה הפוליטית של העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה - מוהנדאס קאראמצ'אנד גאנדי הידוע יותר בתוארו מהטמה גאנדי. עד היום השם גאנדי נאמר בחרדת קודש בהודו, ויחד עם זאת יש מי רואים את פועלו בצורה פחות רומנטית ויותר ריאליסטית - הסופר סלמאן רושדי .
אף שלא היה בעל תפקיד רשמי, היה גאנדי הכוח העיקרי שהניע, בלי לירות בעצמו כדור אחד, את האינתיפאדה לשחרור הודו, שכבר אז היתה האומה הגדולה בעולם, ובעקבותיה את התפוררותה של האימפריה הגדולה ביותר בהיסטוריה. שלוש מאות מיליון (כיום 1.2 מיליארד) איש זכו בחירות תודות ללהט אמונתו של איש פדנטי ושמרן להפליא שאפרו היה מן הסתם מתהפך על קרקעית הגנגס לו ידע מה קורה היום בגואה, פונה, או רישיקש. כך או כך, אין ספק שמעטים כמוהו השפיעו על הלך הרוח של אחרי מלחמת העולם השנייה, מה שלא הצליח אמנם למנוע חצי תריסר מלחמות חדשות, אפילו בהודו עצמה, אבל יצר מעצמה דמוקרטית חשובה, ומומנטום פוליטי ותרבותי שאחד מתוצאותיו הוא מה שנקרא כיום ניו אייג'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מדיטציה בתחנת רכבת
|
|
|
 |
|
|
|
גזענות, כיבוש והשפלה היו אלמנטים אינטגרליים בחייו של גאנדי מרגע לידתו בשניים באוקטובר 1869 בעיר קטנה ליד בומביי, בן למשפחה מכובדת מקאָסטת הסוחרים, שהיתה מקורבת לשלטון הבריטי. בגיל שלוש עשרה השיאו אותו הוריו לקסטורבאי. אביו אסר עליו להגשים את חלום ילדותו - ללמוד רפואה, שכן הדבר לא נחשב ראוי לבני הקאסטה שלו. במקום זה הוא נסע לאנגליה ללמוד משפטים. כשחזר ניסה ללא הצלחה מרובה לפתח קריירה עד שיום אחד התגלגלה לידיו הצעת עבודה מחברה מוסלמית שפעלה בדרום אפריקה. בדרום אפריקה, לא הרבה זמן אחרי שהגיע, הוא נכנס בטעות לרכבת ללבנים בלבד, ונדרש כמובן לאסוף את מיטלטליו ולהסתלק. הוא בילה את הלילה במדיטציה בתחנת הרכבת ולמחרת בבוקר החליט להקדיש את חייו לבער את נגע הגזענות. זמן קצר לאחר פרשת הרכבת כינס את אסיפת ההודים הראשונה בדרום אפריקה. ההודים היוו מעמד ביניים בין השחורים והלבנים במדינת האפרטהייד - הצבעוניים. לאחר שנולדו לו ארבעה בנים מקסטורבאי, עדיין בדרום אפריקה, לקח על עצמו נדר התנזרות ממין, בראהמאצ'אריה, ובאותה תקופה פיתח את ה"סטיאגראהא" שלו - תיאוריית המרי האזרחי נטול האלימות - או כפי שהגדיר זאת בעצמו, חיפוש אחר האמת בלי פשרות.
האמת על פי גאנדי אינה מושג מופשט אלא מרכיב אבסולוטי שיש למצאו בדרך אקספרימנטלית בכל סיטואציה שהיא. ב-1907 הוא קרא לכל ההודים בדרום אפריקה לסרב לחוק שחייב אותם להירשם במשטרה עם טביעת אצבעות. בתגובה הושלך לכלא, שם היה לו מספיק זמן לקרוא את "מרי אזרחי" של וויליאם תורו, ולנהל חליפת מכתבים עם הסופר הרוסי לב טולסטוי . בין הישגיו, אחרי שחרורו מהכלא, היה השגת הכרה רשמית בנישואים הודיים, בניגוד למצב הקודם שבו הוכרו רק נישואים נוצריים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גאנדי מתבדח עם נהרו
|
|
|
|
|
|
|
הטבח באמריצאר
|
|
|
|
|
|
|
השמועות הגיעו עד מהרה להודו, גם באותם ימים איטיים, וכאשר חזר גאנדי למולדתו ב-1915 כבר היה ידוע ואהוד על המוני הודים ששמעו על מעשיו בדרום אפריקה. המשורר ההודי הלאומי וזוכה פרס נובל רבינדראנאט טאגור העניק לו את התואר מהאטמה-ג'י, תואר שדבק בו עד יום מותו.
למרות חזותו האנורקסית היו לגאנדי כישרון שכנוע וכריזמה עצומים שבעזרתם הצליח לשלהב את ההמונים נגד הכובש הבריטי. תמצית דבריו היתה שהאזיקים על ידי ההודים הם מעשה ידיהם, וביכולתם לצאת לחופשי גם מבלי להשתמש באלימות. הכובש הבריטי התמהמה במקצת עד שהכיר בסכנה הנשקפת ליהלום שבכתר האימפריה הבלתי מנוצחת. התגובה הראשונית היתה על פי מיטב המסורת של כל עם כובש. אין כיבוש נאור, והבריטים המנומסים אינם שונים בכך מעמים מנומסים פחות שאין צורך להזכירם במפורש.
ב-19 באפריל 1919 התכנסו עשרת אלפים אזרחים הודים בלתי חמושים, בכללם נשים וילדים, בכיכר בעיר אמריצאר על מנת למחות על חוקים חדשים שכללו איסור על אסיפות פומביות והתירו מעצרים ללא משפט, מה שקרוי בישראלית מעצר מנהלי. כוח צבאי בריטי בפיקודו של הגנרל רקס דייר התבצר בפתח הכניסה היחיד לכיכר שהיתה מוקפת חומות אבן מכל צד, וללא אזהרה מוקדמת פתחו באש. בטבח הגדול ביותר בתולדות האינתיפאדה ההודית נהרגו למעלה מארבע מאות אזרחים וכאלף ומאתיים נותרו פצועים ללא טיפול רפואי. הגנרל דייר הצדיק את הפעולה כאמצעי מנע והודה שהיה ממשיך לירות לו עמדה לרשותו יותר תחמושת.
המושל הבריטי מינה ועדת חקירה שבסיומה הודח הגנרל דייר מתפקידו, אך לגבי בריטים שמרנים רבים באותה תקופה, הוא הפך לגיבור. הטבח באמריצאר היה האירוע הטראומטי ביותר בהיסטוריה המסובכת של יחסי הודו-בריטניה והפך מיליוני הודים מתונים ללאומנים אנטי בריטיים ולחסידי תנועת השחרור של גאנדי. תגובתה של תנועת השחרור היתה שביתה כללית בכל רחבי הודו, הפעם הראשונה בקמפיין המרי האזרחי שבו השתתפה למעשה האומה ההודית כולה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
המקדש המוזהב באמריצר
|
|
|
|
|
|
|
ההודי נגד המכונה
|
|
|
|
|
|
|
אחד העקרונות החשובים במשנתו של גאנדי הוא חשיבותו של האדם נגד המכונה. זה היה העיקרון שעמד מאחורי תנועתו וזה גם מה שעמד מאחורי דרישתו מההודים לטוות את בגדיהם בעצמם במקום לקנות אותם מהבריטים. לשם כך הקים את תנועת ה"קאדי". הוא דגל בעצמאות כלכלית, אבל ברובד הפשוט ביותר שהתאים לאמונותיו הרוחניות הבלתי מתפשרות והבלתי ריאליסטיות. לגביו תעשייה היוותה שם נרדף למטריאליזם שאותו ראה כאיום מבזה להתפתחותו של האדם. האינדיבידואל, לא האינטרס הכלכלי, הוא שעמד לנגד עיניו. הוא מעולם לא איבד את אמונו בטוב המולד הטבוע באדם, וזה אולי מה שמנע ממנו להבין את המשמעויות האמיתיות של המאבק שאותו ניהל. עבורו היה זה עניין של שחרור האדם ההודי מתלותו באדם הבריטי. למעשה היתה זו קריאת תיגר על מעצמה אדירה בעלת אינטרסים פוליטיים וכלכליים מסובכים ביותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלח בייצור עצמי
|
|
|
|
|
|
|
ב-1921 הוקמה מפלגת הקונגרס, תאומתה ההודית של מפא"י ההיסטורית, ששלטה בהודו עד שהובסה לראשונה בשנות השבעים. הקונגרס היה בתחילתו מורכב מקבוצות לאומניות שונות, שלא כולן הסכימו עם גישתו של גאנדי אבל ראו בו - בלי יוצא מהכלל - מנהיג ומורה. ב-1922 הוא נשפט על חתרנות ונידון לשש שנים בכלא, אבל שוחרר כעבור שנתיים. לחרדתו החל המאבק בבריטים להתפשט בכיוונים בלתי צפויים והתנגשויות בין הודים ומוסלמים גרמו לו לפתוח בשביתת רעב של 21 יום, עד שייפסקו.
ב-1930 ארגן צעדת מחאה שהיתה אחת מנקודות המפתח ביחסם של הבריטים. על פי החוק הבריטי הוטל על ההודים מס כבד על מלח. מצעד המלח המפורסם שלו משך אלפי הודים מכל רחבי תת היבשת אל הים, שם הרים חופן מלח כהתגרות בממשלה. הדבר גרם לתנועה עממית לאומית שעודדה את ההודים לא לקנות מלח מעובד ולהפיק אותו בעצמם. המצעד הסב נזק כלכלי ניכר לאימפריה, אבל גם שכנע בריטים רבים בצדקתם של ההודים.
גאנדי לא התנגד לפשרות. ב-1931 הגיע לידי הסכם עם המשנה למלך על פיו הופסק המרי האזרחי תמורת שחרור עצירים, רשיון להפיק מלח עצמאי והשתתפות של מפלגת הקונגרס בתהליך קבלת ההחלטות בלונדון. גאנדי היה הנציג ההודי היחיד אבל ראש ממשלת אנגליה, ווינסטון צ'רצ'יל, סירב לראותו וקרא לו פאקיר חצי עירום.
עוד משימה מקודשת עבור גאנדי היתה שינוי במעמדם של הטמאים. הוא קרא להם האריג'אנים, ילדי האלוהים. הוא פתח בשביתת רעב עד מוות למענם. כתוצאה מהצום הזה נפתחו לראשונה מזה אלפי שנים כמה שערי מקדשים בהודו גם בפני הטמאים. מיד לאחר מכן אפשר גאנדי נישואים בין הקאסטות השונות. את שאר זמנו הקדיש לשיפור החינוך וקביעת מעמדה של השפה ההינדית כשפה הרשמית של הודו.
בשנים אלה החל בעבודתו המשותפת עם ג'ווארהאלאל נהרו, ממנהיגי מפלגת הקונגרס ואביה של אינדירה גאנדי. השניים יצרו שותפות וחברות אמיצה, אבל נהרו ואחרים במפלגה החלו אט אט לראות בגאנדי אנכרוניסט, בעיקר מבחינה כלכלית. למרות זאת מינה גאנדי את נהרו ליורשו.
כניסתה של אנגליה למלחמת העולם השנייה הכניסה גם את הודו לקלחת. מכיוון שלא נעשו ויתורים משמעותיים להודים, החל גאנדי בשלב נוסף במלחמתו וקרא להודים לא לשתף פעולה עם הבריטים. הוא שוב נעצר יחד עם נהרו ומנהיגים נוספים של מפלגת הקונגרס, דבר שעורר מהומות אלימות בכל רחבי הודו. בכלא הוא חלה במלריה ושוחרר. סך הכל בילה גאנדי בכלא הבריטי שש שנים מחייו.
כאשר שוחרר מהכלא הקדיש את מאמציו למניעת הקמתה של מדינה פקיסטנית נפרדת בהנהגתו של מוחמד עלי ג'ינה. הבריטים התנגדו אף הם לחלוקה ולראשונה הציעו עצמאות להודו מאוחדת עם פרלמנט פדרלי. המשנה למלך הרשה להקים את הפרלמנט וגאנדי, כמחווה למוסלמים, הציע שג'ינה יהיה ראש הממשלה. ג'ינה סירב ופתח במהומות אלימות נגד הבריטים בכלכותה, שם נהרגו חמשת אלפים איש ו-15 אלף נפצעו. המהומות התפשטו לרחבי הודו כולה. גאנדי פרש לבנגל והכריז שלא יחזור עד שההרג ייפסק. חמשת אלפים אנשים נוספים נהרגו בביהאר וגאנדי נשבע לצום עד מוות אם המהומות לא יפסיקו. או שמוסלמים והודים ילמדו לחיות ביחד בהודו משוחררת או שהוא עצמו ימות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ווינסטון צ'רצ'יל. סירב לדבר עם ה"פאקיר החצי עירום"
|
|
|
|
|
|
|
בלי אלימות לא משחררים ארצות
|
|
|
|
|
|
|
בשלב זה רק גאנדי ומעריציו השרופים האמינו באמת ובתמים שאפשר לשנות את ההיסטוריה בלי אלימות. גאנדי אמנם האמין בכל ליבו שהמאבק הלא אלים יביא לשחרור הודו, אבל האמת ההיסטורית היא שהמאבק היה שזור בלא מעט אלימות. לדאבוננו ההיסטוריה מלמדת שלגמרי בלי אלימות לא משחררים ארצות, והדלאי לאמה הוא דוגמה טובה לכך.
ב-1947 הגיע להודו המשנה למלך האחרון, לורד מאונבאטן, שהציע עצמאות מחולקת לשתי מדינות, הודו ופקיסטן. מפלגת הקונגרס, בניגוד לדעתו של גאנדי, הסכימה מתוך הבנה שזו הדרך היחידה להשיג עצמאות. כתוצאה מכך החלה נדידת העמים הגדולה ביותר בהיסטוריה. מיליוני הינדים נדדו ממה שהיתה אמורה להיות פקיסטן, ומיליוני מוסלמים נדדו ממה שהיתה אמורה להיות הודו.
ב-31 בדצמבר 1947 הוסר הדגל הבריטי, ושנה חדשה החלה בהודו עצמאית וחופשייה. מדינה השכנה, פקיסטן, בהנהגת ג'ינה, כבר היתה קיימת. כמחאה על האלימות שבכל זאת ליוותה את העצמאות ההודית, נעדר גאנדי מחגיגות העצמאות. הוא פרש מפעילות ציבורית במחאה על החלוקה, והותיר את נהרו בראש המדינה החדשה. בינואר החל בצום האחרון שלו, וכשבועיים אחרי כן, בעת שהשתתף בתפילה, נרצח בידי נתוראן גודסה, עורכו של עיתון הינדי קיצוני בפונה. הודו ופקיסטן הן כיום מעצמות גרעיניות שהסכסוך ביניהן ממשיך לרחוש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גאנדי בימים קשים
|
|
|
|
|
|
|
האיש, החזון והמציאות
|
|
|
|
|
|
|
כיום הפך גאנדי לדמות מופשטת, פוסט מודרנית. הוא כבר אינו איש בן זמנו אלא שייך לתרבות האוניברסלית, קונספט וסמל תרבותי שנעשה בו שימוש כמעט בכל הכיוונים האפשריים.
גאנדי האמיתי היה הרבה יותר מורכב מדמות הקדוש שדבקה בו. הוא לא פחד מהבריטים אבל היה רדוף פחד עמוק מהחושך וישן תמיד עם נר בוער ליד המיטה. העובדה שלא הצליח למנוע את חלוקתה של הודו נגסה בו עד הסוף. הוא היה רחוק לגמרי מהזירה הפוליטית ולמעשה התעניין יותר בתיאוריות האיזוטריות שלו בדבר צמחונות וסגפנות. אישית, הוא היה רדוף כל ימי חייו בטראומה על כך שקיים יחסי מין עם אשתו ביום מותו של אביו וכתוצאה מכך גזר על עצמו נדר של פרישות. באחרית ימיו ביקש שנשים עירומות יישנו לצדו כדי שיוכל להתגבר ביתר שאת על יצריו.
גאנדי אחראי ללא ספק ללידתה של תנועת השחרור הגדולה בעולם, אבל הודו שקמה לאחר מותו לא היתה הודו שעליה חלם. האלימות לא פסקה, ושיטת הקאסטות, אף שנאסרה חוקית, ממשיכה לכוון את חייהם של הודים רבים. גאנדי יילד את הודו העצמאית אבל נהרו הוא זה שיצר אותה. תנועת המחאה הציתה את השחרור, אבל כוחות היסטוריים ופוליטיים ושיקולים בריטיים, אמריקאיים וסובייטים פעלו כדי להוציא אותה אל הפועל. הודו נכנסה למשפחת העמים כמדינה חילונית, בניגוד להשקפתו של גאנדי. האבסורד הוא שבניגוד למדינת ישראל, שקיבלה את עצמאותה כשנה מאוחר יותר מאותם הבריטים, בהודו יש ארבע מאות דתות, ובכל זאת יש גם חוקה המגדירה באופן מדויק את ההפרדה בין דת ומדינה. בכל מקרה, העולם של היום היה יכול להיות אפילו יותר מכוער בלעדיו.
קישורים נוספים:
עומר יריב על אנשים שלא אוכלים, לא בהכרח בשביל להביא שלום לעולם
שחר שלוח בדיון פילוסופי על קאסטות | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
