 |
/images/archive/gallery/177/057.jpg מאסטר הזן דוגן.
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| כל פעולה שלנו מוסיפה טיפת טל נוספת לקערה. מתישהו, טיפה אחת מסוימת תציף את כל המים שנצברו בה. יוסי רז על השין ג'ין מיי, הידיעה הפנימית שאי שם מסתתר לו האור הגדול
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
29/9/2004 12:25 |
|
|
|
|
|
|
|
בסרט "הכפר" של מ. נייט שמאליאן קבוצת אנשים נאורים מחליטה להקים כפר מבודד בו יחיו התושבים ללא דאגה, כאב ופחד. לצורך ההרתעה הם מפיצים שמועה על יצורים נוראיים שיתנקמו בכפר כולו במידה ואחד מתושבי הכפר יעזוב אל העיר.
כלומר גם ההפרדה המלאכותית בין הכפר לעיר לא מצליחה למנוע את האלימות והפחד בקרב תושבי הכפר. ומאחר והפחד משותף גם לאנשי הכפר וגם לאנשי העיר, הברירה היחידה היא ללמוד לחיות איתו ולהפיק ממנו את המיטב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עיקרון השין ג'ין מיי
|
|
|
 |
|
|
|
היכולת הרוחנית לשנות כיוון ולחדור לעומקן של תופעות נקראת ביפנית "שין ג'ין מיי". "שין" היא הדרך הגדולה, העומק האינסופי של הרוח המסתורית. וכמו שגרגיר אבק נופל אל אדמה, כך עלינו לעשות את כל הדרך פנימה. ברגע שגרגיר האבק נוגע באדמה, הוא כבר איננו גרגיר אבק, הוא האדמה כולה. כלומר עלינו להיטמע בתוך הפשטות הנקייה של הדברים, ללא הדקורציה שאנחנו מעניקים למחשבות, לרגשות ולמעשים שלנו. מאסטר הזן דוגן נהג לומר שהחזרה לאדמה כל כך בסיסית ופשוטה, ממש "כפי שהעיניים אופקיות והאף אנכי".
ניקח לדוגמה אבן. מידת התועלת והשימוש שלנו בה קובעים את יחסינו אליה: כאשר האבן היא מדרכה ברחוב, אנחנו מתייחסים אליה באופן שונה מאשר כשהיא משמשת כאנדרטה לחללי מלחמה. עיקרון ה"שין ג'ין מיי" מציע להניח לכל ההקשרים, ההעדפות, הבחירות והרצונות שלנו באשר לאבן הזאת, ולאבנים בכלל, כדי שנוכל לחדור אל מהות האבן מבפנים. אם נרפה מכל מה שאנחנו יודעים על האבן, נוכל לחלחל אל המסתורין הרוחני העמוק הטמון בה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המסתורין של טבע השינוי
|
|
|
|
|
|
|
אם בוקר אחד הייתם פותחים את החלון ומגלים עץ רעיל עומד לתפארת בחצר הבית שלכם, מה הייתם עושים?
משפחה נורמלית היתה סוגרת את הילדים בתוך הבית, עד שמישהו מהעיריה היה מגיע לסלק את העץ הרעיל מהחצר. בחוכמת המזרח עץ הרעל הוא משל המתאר את קשיי השינוי ואת הדרך לתעל אותם בעזרת עיקרון ה"שין ג'ין מיי".
נוכל לחדור פנימה אל המהות המסתורית של עץ הרעל כשנקלף מהאגו שלנו את כל מה שאנחנו חושבים, חוששים ומרגישים ביחס לרעל. רק אז נוכל לגעת במשמעות האוניברסלית של העץ, ונבין שגם לרעל יש תפקיד קוסמי, מכיוון שהוא מלמד אותנו שאפשר לחיות בשלום גם עם אנשים ואיכויות שאינם תמיד לטעמנו.
אפשר לחיות בשלום עם עץ רעיל גם בבית עם ילדים: ניתן לגדר את העץ, כך שהילדים יהיו בטוחים, ועם זאת ניתן יהיה גם ליהנות מריחו ומיופיו של העץ, אפשר יהיה להפיק מפירותיו תרופות, ליהנות מהצל שהוא מפיק ואפילו להתייחס אליו כאל דחליל טבעי שמונע ממזיקים אחרים לפגוע בשאר צמחי הגינה.
המסתורין המופלא של טבע השינוי מגלה כי כל רעיון חדש שנרצה להגשים כרוך בטיפול מסור בחששות הקטנטנים, רגע לפני שהם הופכים לפחדים נוקשים ושוטים. אותם מים, המשקים את נבט השינוי, מעניקים חיים גם לעשבים הצעירים שבבסיס הצמח היקר שלנו. ואולי אם נעניק טיפול מסור גם לעשבים הרכים האלה, נבט השינוי יצמח ויגדל לפרח מופלא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שינון השינוי
|
|
|
|
|
|
|
תרנגולת יושבת לדגור ואיננה זזה ממקומה במשך 20 ימים, גם אם זה לא ממש נוח לה. היא יודעת שביום ה-21 יבקעו האפרוחים. זהו סוג האמונה שעיקרון ה"שין ג'ין מיי" מדגיש כמרכיב הכרחי בתהליך השינוי. אתה עושה את השינוי גם כשאתה נתקל בקשיים, כי אתה יודע שהמהות המסתורית של הדברים תתגלה לך במוקדם או במאוחר.
בעברית המילה "שינוי" מכילה בתוכה את רעיון השינון, החזרה המתמדת על הפעולות הפשוטות שיש לעשות, לתרגל שוב ושוב, לשנן.
נדמיין קערת שינוי. התירגול הרוחני שלנו הוא טיפות הטל הנכנסות לקערה. כל פעולה המקרבת אותנו לשינוי מוסיפה עוד טיפת טל לקערה. אנחנו ממשיכים מתוך ידיעה פנימית שעלינו למלא את קערת השינוי בטיפות מסורות של תירגול ועשייה. מתישהו, איננו יודעים בדיוק מתי, טיפה אחת מסוימת תיכנס לקערה ותציף את כל המים שנצברו בה. הידיעה הפנימית הזאת שאי שם יש אור הגדול, היא אמונת שין ג'ין מיי.
בתירגול הרייקי אנחנו מניחים על עצמנו ידיים. זהו התירגול הבסיסי. לנשום, למדוט ולהתכוונן אל נצחיות הרגע. פעולות התירגול האלה נעשות בהתמדה, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, תוך שינון החיבור שלנו אל מהותנו הנצחית. אין זה חשוב מה אנחנו מרגישים, האם הידיים חמות או קרות, האם האנרגיה זורמת או לא או האם תהיה תוצאה לתירגול. מה שחשוב הוא השינון הפשוט של פעולות התירגול: עוד תירגול, עוד טיפת טל בקערת השינוי, עוד נשימה, עוד מעשה נתינה. עוד טיפה. יום אחד, כאשר תיכנס הטיפה האחת שתציף את כל הקערה, נדע שהאור הזוהר הגדול נמצא ממש קרוב מעלינו.
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
