 |
 |
|
|
|
|
| הדמות השברירית בגלביה הלבנה, ההרצאה היומית, המדיטציות המהפכניות, הקול המהפנט והרולס רויס הראשונה - בשעה טובה הגענו אל אושו. תולדות הניו אייג' פרק 19, חלק א' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
13/10/2004 11:36 |
|
|
|
|
|
|
|
ההבדל העיקרי בין פונה א' ופונה ב' היה כפול: מי שהיה בה ומי שלא היה בה. לא היו בה כמעט ישראלים. זה היה קצת אחרי מלחמת יום כיפור והמעטים שחיפשו מקום לנוח בו מהארץ הזאת, שכבר בשנות השבעים היתה עייפה ומלחיצה, מצאו מקלט בגן
עדן מיסטי וקסום בארץ שאמנם מוזכרת בתנ"ך אבל עדיין לא היו לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לכן ראוי לציין את הקומץ - עשרה אולי - שעשו את כל האפשר, כולל זיוף דרכונים ונישואים עם גרמניות כדי לשהות בחצרו של מי שנקרא אז בגוואן שרי רג'ניש.
פטיש, כבירה, נורית האיזוטרית, באגאט, קרונשה, ניצן, סמדר, אני הקטן ועוד כמה. מכולם רק שתי הראשונות עדיין מבוססות בביצה הסניאסית שאז עוד לא היתה ביצה אלא בריכה טהורה למראה שפשוט ביקשה "צלול בי". חלוצי הפשיטה הישראלית שלא חלמו שיבוא יום ופונה תהיה היעד המועדף על כל ישראלי שני, חמש דקות אחרי היציאה מהבקו"ם. הראשונה שהגיעה, והראשונה שסולקה, הייתה אורנה ז"ל, מי שתרגמה את ספרו הראשון של מי שעדיין לא היה אושו, ספר הטנטרה.
הדבר השני שהיה בפונה ואין בה היום היה מאסטר חי. היה לו שם קצת יותר מסובך, מוהאן צ'נדרה רג'ניש (אושו הוא המצאה מאוחרת יותר שפירושה יוסבר בפרק הבא) והוא היה הדבר הנפלא ביותר שפגשנו בנדודינו ברחבי תת היבשת. הגורו האולטימטיבי שהיה כל כך רגיש לריחות, שהיה צריך לעבור בדיקת ריח לפני הכניסה היומית לדארשאן, ההרצאה היומית שהתקיימה בהיכל הבודהה, חלל מרוצף שיש לבן ומוקף צמחייה טרופית עשירה. הדארשאנים התקיימו בשמונה בבוקר, והצליחו להוציא מהמיטה אפילו אותי. בנוסף להם היו סדנאות מדליקות ומדיטציות מהפכניות, היה הרבה סקס, לא מעט סמים, והכי חשוב - הרבה אהבה. גם בין האנשים ויותר מכל - אהבה בלתי נדלית לדמות השברירית בגלבייה הלבנה שעשתה כל בוקר את המרחק העצום (כמאה וחמישים מטרים) שבין משכנו שנקרא "בית לאו טצה" לאולם ההרצאות, וריתק אותנו בקולו המהפנט למשך שעה וחצי. חודש אחד באנגלית וחודש אחד בהינדית, לסירוגין.
כל כך אהבנו אותו שהיינו באים גם להרצאות בהינדית. היו אפילו מי שאמרו שההרצאות בהינדית עדיפות דווקא משום שהמילים אינן מובנות, משום שכך המסר עוקף את המיינד ומגיע ישר ללב.
הלב - אותו איבר שיש לו זמן ואוברדראפט משלו היה רחב מאושר, ואפילו אני, כיום ממבקריו החריפים ביותר של האיש, חייב להודות שזה היה המקום היחיד בקארמה המוזרה שלי שבו הייתי מאושר. לא שמח, לא מבסוט אלא מאושר במ' רבתי.
כל מי שהצטרף זכה לשם חדש, קיבל מאלה (מחרוזת) עם תמונתו של הגורו, שחזר והכריז בכל הזדמנות שהוא לא גורו, וחויב ללבוש בגדים אדומים למשך שארית חייו. מיותר לומר שעשינו את המוטל עלינו ברצון ובאהבה, גם כאשר האופנה השתנתה, בצו מלמעלה, מאדום לכתום לוורוד לארגמן - מה ששימח בעיקר את החייטים ברחוב מ"ג (מהטמה גאנדי), הרחוב הראשי של פונה העיר. בכל עיר הודית יש אגב עד היום רחוב מ"ג ממש כפי שבכל עיר ישראלית יש רחוב הרצל או ז'בוטינסקי, ובכל עיר אמריקאית יש רחוב ג'פרסון או לינקולן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אושו בצעירותו
|
|
|
 |
|
 |
|
היום שבו הגיעה הרולס רויס הראשונה
|
|
|
 |
|
|
|
השלב הראשון, עוד לפני המיון הראשוני, היה שלוש סדנאות חובה, קונדליני - מדיטציה מהפכנית שכיום לא נראית לי מדיטציה אלא התעמלות בוקר עם טאץ' איזוטרי. הארה אינטנסיבית - שלושה ימים רצופים שבמהלכם היינו אמורים לשבת ולדבר על עצמנו עם זרים באולם סגור, ועוד אחת שאינני זוכר כרגע מהי. מה שאני כן זוכר זה את היום שבו הגיע הרולס רויס הראשון. עד אז עשה רג'ניש את הדרך במרצדס ואם הייתם אומרים לי שיבוא יום ויהיו לו תשעים כאלה, הייתי אומר לכם שאתם משוגעים.
יום אחד, בשמונה וחמש דקות, בעיצומה של השתיקה המופלאה שהקדימה את הופעתו, שמענו רחש בלתי מוכר, ולעינינו הנדהמות הופיע הסמל הקולוניאלי האולטימטיבי - רולס רויס לבן שנהגה בו לקשמי, האשה ההודית שלמעשה המציאה את רג'ניש, ובספסלו האחורי ישבה כריסטין וולף, חברתו לחיים של הגורו, שעל פי הגרסה הרשמית היה מעל ומעבר ליחסי מין. כריסטין, או בשמה הסניאסי וִיוֶק, היתה על פי הסיפור גלגולה של סאצ'י, חברתו בגלגול הקודם שמתה וחזרה אליו בדמות חדשה. שתיהן כבר עזבו את גופן, כל אחת בדרך טראגית משלה.
אם רג'ניש היה מעל ומעבר למין (דבר שברבות הימים התברר כמובן כלא נכון) חסידיו הראשונים בהחלט לא היו לא מעל ולא מעבר אלא עמוק בפנים. באותם ימים, בטרם הרימה מפלצת האיידס את ראשה המכוער, היה זה לגמרי הגיוני, כדברי האדמו"ר, שהדרך היחידה עבור האדם המודרני להגיע להארה היא דרך האורגזמה. מיותר לציין שכל הצעירים שנהרו לפונה ניצלו את ההזדמנות ככל שיכלו.
פונה, בנוסף לשאר קסמיה וסמיה, היתה המקום הסקסי ביותר בעולם של שנות השבעים. האווירה הטרופית של קורגון פארק הקסום, שכונה קולוניאלית לשעבר שבה שכן האשראם, הנופך הקסום שהודו משרה, או השרתה, והמהפכה המינית שהשתוללה במלוא עוזה גם מחוץ לגבולות פונה, היו נספחים הולמים.
השלב הבא היה להתקבל לעבודה. העבודה היתה בחינם, ולא כל מי שזכה בה זכה גם בהטבות, מגורים ומזון. בהתחלה המשכת לשלם, אפילו כשעבדת. למעשה, זה היה האלמנט העקבי היחיד בכל התקופה. הרופיות לא הפסיקו לזרום מכיסיהם של הסניאסים לקופת האשראם, אבל למי היה אכפת. כשהשער הרשמי היה אחת עשרה רופי לדולר, זה היה כסף קטן תמורת כיף ענק. גם הסדנאות, שהיו מבוססות על שיטות פסיכולוגיות מערביות שהגורו למד מחסידיו הראשונים, רובם פסיכולוגים אלטרנטיביים מאנגליה וארצות הברית, מהולות במונחים מהמיתולוגיה ההינדית, היו עיסוק מרתק. למדנו הרבה על עצמנו, על הדברים המניעים אותנו ואת יחסינו עם הזולת, פיתחנו עד תום את יכולותינו המיניות (איכשהו כל סדנה כללה בשלב מסוים סקס) ולא הפסקנו לדבר על נושא אחד: רג'ניש, או כפי שקרא לעצמו בגוואן - המונח הקרוב ביותר בסנסקריט למילה אלוהים.
בדיעבד התברר שרג'ניש נטל את התואר לעצמו, מה שעורר עליו את חמתו של הממסד הדתי בהודו והיווה סיפתח לשורה ארוכה של מעשי איבה בין הסניאסים והמקומיים שנקרעו בין סלידתם מהמערביים הטמאים לבין חיבתם לכסף הטמא שפיזרו ביד רחבה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סאניאסים אקסטטיים בבודהה הול בפונה
|
|
|
|
|
|
|
קראו לזה Surrender והיה לזה צליל קסום במיוחד
|
|
|
|
|
|
|
היו אקורדים צורמים בים האושר, אבל בין הישראלים בפונה התפתח חוש הומור מיוחד האופייני למי שגדל בארץ שאין בה כמעט דבר פרט לאקורדים צורמים, מה שאיפשר לנו גם לצחוק על עצמנו וגם להתמסר טוטאלית לאיש שקרא לעצמו אלוהים. קראו לזה Surrender ואיכשהו היה לזה צליל קסום במיוחד.
אחד האקורדים הצורמים הללו היה החלטתו של רג'ניש להפקיד את ניהול האשראם בידי נשים. כל התפקידים הבכירים, למעט כמה מהתרפיסטים, היו בידיים נשיות. רובן, צר לי לומר, ניצלו את הכבוד שנפל בחלקן כדי להתנקם בכל מי שהיה לו זין על אלפי שנות אבולוציה אנטי נשית. הגרועה מכולן היתה יוגה וידיה, יהודיה דרום אפריקאית בעלת חזות של עוף טורף שאיבד את מקורו בקרב על גוויה כלשהי, שלא החמיצה אף הזדמנות להתעמר בכל גבר שנקרא במקרה או שלא במקרה על דרכה. הישראלים קראו להן (בשקט כמובן, שהרי המקום היה מלא גרמנים) הנאציות, אבל גם זה לא מנע את האושר העילאי שחשנו מעצם היותנו שם.
בשלב מסוים הגעתי למעמד נכסף של מתרגם. תרגמתי שלושה ספרים של רג'ניש לעברית, וסייעתי לעתים גם בתרגום לגרמנית, מה שאיפשר לי קרבה מסוימת לחוג הפנימי של בית לאו-טצה, וידידוּת קרובה עם אחד משני שומרי ראשו האישיים של רג'ניש. כך החל להתגלות לי הצד הבלתי נמנע של המטבע הזוהרת, הצד האפל, אם כי גם זה לא הפריע לי.
רג'ניש חזר והדגיש בתורתו החדשה שכל הפקפוקים הם תוצאה של המיינד. התמסרות מוחלטת היא המפתח לאושר, ומכיוון שהייתי מאושר לא היה אכפת לי שפה ושם משקרים לי (למשל בסיפור על היותו פרופסור לשעבר - הוא היה בסך הכל מרצה בעל תואר BA מאוניברסיטה נידחת בהודו) ובעיקר בעניין פרישותו הרשמית מהבלי העולם הזה. כמעט כל הנשים היפות ביותר באשראם, שנקראו מדיומים, עברו הכשרה במיטתו של הגורו, עובדה שהוא עצמו חשף שנים מאוחר יותר באמריקה. לא הפריעה לי גם העובדה שנשים רבות נסעו באופן קבוע לבומביי כדי לממן את שהייתן באשראם באמצעות המקצוע העתיק בעולם. רג'ניש עצמו אמר בפירוש שגופה של האשה הוא רכושה הפרטי וזכותה להשתמש בו ככל העולה על רוחה. במילים אחרות -המטרה מקדשת את האמצעים. עוד פחות מכך הפריעה לי עובדת קיומה של רשת הברחות חשיש ליפן שנוהלה בידי שתי אנגליות גבוהות קומה ויפהפיות שנודעו בחיבתן לכסף ולגברים ישראלים. גם לכך נתן רז'ניש את ברכתו, אם כי הדגיש חזור והדגש שהסמים עצמם אינם דרך להארה. הוא עצמו, גילה לי ידידי שומר הראש (שלצורך העניין נקרא לו ק') היה מכור מגיל צעיר לכדורי שינה שאותם נטל על בסיס יומי בכמויות אדירות, וסבל ממה שנקרא במערב CFS תסמונת עייפות כרונית המלווה לעתים קרובות בפגיעה במערכת העצבים המרכזית וברגישות חריפה לריחות.
מה שכן הפריע לי הייתה עבירה בוטה על חרם דרבנו גרשון, דהיינו כל המכתבים שקיבלנו עברו צנזורה קפדנית לפני הגיעם לנמען כדי להבטיח שאין בהם דברי נאצה או חתרנות. היום אני יכול להודות שאני עצמי עשיתי, בתוקף תפקידי כמתרגם, שעות נוספות כצנזור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הארה, הריון או כוס תה?
|
|
|
|
|
|
|
אבל הדבר שהיווה עבורי ועבור רבים אחרים תפנית ראשונה ביחסינו לאושר היה פרשת העיקורים. בשלב מסוים הכריז רג'ניש שכל אשה החפצה לממש את ייעודה הרוחני חייבת לבחור בין שתי אפשרויות, שתיהן מתחילות למרבה האירוניה בה', הארה או הריון, וכפתרון הציע עיקור. ניתוח פשוט ובלתי הפיך לנשים. לגברים הוא לפעמים הפיך, מה שהציל את הגבר הישראלי היחיד שעבר אותו, איש רוח ירושלמי שכדי לשמור על צנעת הפרט לא נחשוף כאן את שמו. לעומתו, אלפי נשים, חלקן נערות בנות שבע עשרה (ביניהן לפחות שתי ישראליות לפחות) עברו את הניתוח המביש ואיבדו לנצח את מה שכל אשה נורמלית רוצה.
כאשר הבעתי בקול ספקות לגבי העניין הוזמנתי למשרדה של יוגה וידיה לשיחה. במהלך השיחה הוגשה לי כוס תה שטעמה היה מוזר במקצת. שעות מספר אחרי כן חליתי קשות, והרופא האשראמי (שמאוחר יותר התברר כלא יותר מסטודנט לרפואה) איבחן אותי כסובל מסרטן. הוא הציע לי להישאר תחת טיפול האשראם. לו קיבלתי את הצעתו מישהו אחר היה כותב את המאמר הזה לזכרי. את חיי אני חייב לסואמי ניצן, חבר קרוב שייעץ לי לחפש חוות דעת נוספת אצל רופא הודי שהוכיח לי מעבר ללא ספק שלא סרטן ולא נעליים, פשוט הורעלתי. אפילו לרגע לא עלה בדעתי מי עמד מאחורי ההרעלה.
מאוחר יותר הוגליתי יחד עם קבוצה של מאה ועשרים סניאסים נבחרים לסאסוואד, עיירה הודית נידחת, שם בנינו את מה שהיתה אמורה להיות הקומונה החדשה. סאסוואד היתה שילוב מופלא בין גן עדן וגיהינום שנמשך שישה חודשים. כל אותו הזמן היה רג'ניש עסוק עם יועציו הבכירים מלוס אנג'לס (להלן הכנופיה ההוליוודית) בתכנון בריחתו לאמריקה. שלטונות המס ההודיים דרשו ממנו ארבעה מיליון דולר, והסיפורים על אלימות ומקרי אונס בסדנאות החלו להגיע למערב (השבועון הגרמני "שטרן" היה הראשון שחשף אותן ואף הצמיד לו את הכינוי סקס גורו, כינוי שליווה אותו מרבית חייו).
גם היחסים עם הקהילה המקומית הלכו והתערערו. ההודים הדתיים לא ראו בעין יפה את השימוש המודרני שעושה רג'ניש במסורתם העתיקה, ומעשי אלימות, כולל רצח, נגד סניאסים הלכו והתרבו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פונה א' מתפרקת
|
|
|
|
|
|
|
אני עדיין הייתי חופשי ומאושר, היה לי כסף (ראה ה"נסיעות" ליפן) היה לי יותר סקס מאשר אי פעם חלמתי שיהיה לי, היה לי מעמד כלשהו (מתרגם, בכל זאת) וכל הסדנאות והמדיטציות בכל זאת קידמו אותי לאיפשהו. אבל אז ק' שומר הראש וידידי הטוב גילה את אוזני שמשהו בלתי צפוי עומד להתרחש, אם כי איכשהו לא שמעתי או לא רציתי לשמוע, עד אותו ערב שבו הייתי בחופשה מסאסוואד, ערב הודי קסום שבו ישבנו סואמי ניצן ואני ואכלנו גלידה בשולי הכביש הראשי (והיחידי אז) בפונה. לפתע חשנו שמשהו מוזר קורה מאחורינו, כאילו מצווה עלינו להסתובב. הפנינו את ראשינו וראינו את הרולס הלבנה (אז כבר היו לו שתיים) חולפת ביעף לכיוון בומביי. זו היתה הפעם הראשונה שהמכונית האלוהית עזבה את תחומי האשראם. למחרת בבוקר לא התקיימה ההרצאה היומית בתואנה שהגורו מצונן. עוד יום חלף עד שהתברר שבגוואן צץ בניו יורק שם הכריז עם ירידתו מהמטוס "שלום לך אמריקה, אני המשיח שחיכית לו".
לטריק הזה לא ציפינו אפילו ממאסטר שלא היסס לזרוק לנו טריקים שונים ומשונים כדי לעמת אותנו עם פחדים, קבעונות שכליים ושאר רעות חולות. פונה א' התפרקה במהירות. אנשים מכרו את כל רכושם, התעלמו מכאב הלב (האהבה מנצחת) ורובם הצליחו איכשהו לצאת. המערכה ההודית בהצגה הגדולה ביותר בעולם הסתיימה והמערכה האמריקאית - שאינה מופיעה בביוגרפיה הרשמית - התחילה.
על כך וגם קצת יותר על ילדותו של רג'ניש בהודו בפרקים הבאים.
אורי לוטן בילה שבע שנים תחת חסותו של אושו, בפונה ובאמריקה, בין השנים 78' עד 85'.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
