 |
 |
|
|
|
|
| דיאטה חדשה בארה"ב: להגביל את כמות הביסים, לספור את הלעיסות ולצמצם את נפח הקיבה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רז חיה בן הרוש
3/11/2004 14:40 |
|
|
|
|
|
|
|
21 יום, 85 נגיסות ביום ועשר לעיסות לביס. זהו המתכון ללהיט החדש מבית היוצר של ארץ החידושים הבלתי מוגבלים. נוסחה חדשה, שוברת מיתוסים, מבטיחה לנו להמשיך לאכול סטייקים וצ'יפס ולהפחית במשקל.
אז
שנייה לפני שמישהו משלנו קופץ על המציאה ומייבא את הרעיון אל פינו הרעב ואל כרסנו הרופסת, הרשו לי לספר לכם על התגלית שטוענת כי הגיע הקץ לספירת הקלוריות. מעכשיו סופרים את הביסים.
21 יום, 85 נגיסות ביום ועשר לעיסות לביס. זהו המתכון ללהיט החדש מבית היוצר של ארץ החידושים הבלתי מוגבלים. נוסחה חדשה, שוברת מיתוסים, מבטיחה לנו להמשיך לאכול סטייקים וצ'יפס ולהפחית במשקל.
אז שנייה לפני שמישהו משלנו קופץ על המציאה ומייבא את הרעיון אל פינו הרעב ואל כרסנו הרופסת, הרשו לי לספר לכם על התגלית שטוענת כי הגיע הקץ לספירת הקלוריות. מעכשיו סופרים את הביסים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לפתוח פה גדול
|
|
|
 |
|
|
|
"דיאט דיירקטיבס" היא דיאטה הטוענת להקטנת נפח הקיבה, מה שאמור לגרום לנו לאכול פחות ולסייע לחילוף החומרים. מאחורי הגישה עומדת מרידית' לוס, דיאטנית קלינית המתמחה בהפרעות אכילה ואשר מלווה חולים שעברו ניתוח לקיצור קיבה. "הקיבה היא שריר", מסבירה לוס בראיון ל"סנדיי טיימס" הבריטי. "היא מגיבה לדרישות חוזרות ונשנות, כמו יותר מדי מזון, או כמות גדולה של נוזלים. ככל שנכניס אליה כמויות גדולות יותר, כך הקיבה תתרחב. בניתוחי קיצור קיבה, הקטינו קיבות שהכילו 3.7 ליטרים , והיו גדולות פי ארבעה מהגודל הממוצע".
לפי לוס, קיבה נורמלית מתוכננת להכיל קצת פחות מליטר של נוזלים ואוכל מוצק, והיא מאמינה שיש אפשרות לכווץ קיבה שהתרחבה חזרה לגודלה הטבעי בתוך שלושה שבועות, שבסופם נוכל להרגיש שבעים גם אחרי אכילת כמות קטנה של מזון. "אנשים עם קיבה רחבה בדרך כלל ממשיכים לאכול גם אחרי שהם מלאים", טוענת לוס. "הם לא רגישים לכמות שהקיבה שלהם מסוגלת להכיל, ואוכלים הרבה יותר ממה שהם צריכים".
"הקיבה היא איבר שרירי בצורת בלון", מסביר ד"ר ניר ברק, מנהל המרפאה לדיאטות מיוחדות ורופא בכיר בבית החולים "בילינסון". " בנוסף לשאר תפקידיה, כמו היותה כלי קיבול או מעורבותה בעיכול המזון, היא גם מעורבת בתחושת הרעב והשובע דרך מערכת העצבים, על ידי הפרשת הורמונים, שהמפורסם בהם הוא ההורמון GHRELIN".
לדברי ד"ר ברק, גודלה הטבעי של הקיבה תלוי בהרגלי האכילה, כמו גם בגיל ובמוצא האתני של האדם. "זה כמו נפח של בלון, המשתנה מעת לעת ומאדם לאדם. קיבה מלאה יכולה להתרחב עד נפח של ליטר ולמעלה מזה. לאחר ארוחה הקיבה אומנם נמתחת, אך היא תתרוקן ותחזור לגודלה הבסיסי בתוך מספר שעות".
התוכנית ל"כיווץ הקיבה" נמשכת 21 יום, והיא מתמקדת ב"נגיסות". כלומר, כמות האוכל שאנחנו צורכים לא צריכה לעלות על 85 נגיסות ביום. מה שאומר שארוחת הבוקר או ארוחת ארבע יסתכמו ב-16-12 נגיסות, ולארוחות העיקריות מוקצבות בין 18 ל-22 נגיסות.
אך לא די בספירת הביסים. ברגע שנגיסה אחת נמצאת בתוך הפה, צריך ללעוס אותה לפחות עשר פעמים לפני שבולעים. מעבר לעובדה שזה בריא לעיכול, הלעיסה, בעצם, שולחת סממן למוח שאנחנו נמצאים במצב של אכילה, מה שבהחלט מקדם את תחושת השובע.
באופן מפתיע, לוס לא מציינת באיזה גודל צריך להיות כל ביס, כי היא מאמינה שממילא יש גבול לכמות שאדם ממוצע יכול להכניס לפה. מעבר לכך, לדעתה, הספירה כשלעצמה היא כלי אימון, שמאפשר לתכנת מחדש את היד, הפה, המוח והקיבה, להיות מודעים יותר לתהליך, לשים לב לכמויות הנאכלות ולהתחבר לצד הפיזי של האכילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לשנות הרגלים
|
|
|
|
|
|
|
"אין פה חדשנות. זו מעטפת חדשה לדבר ידוע, שהוכח כיעיל", מביע ד"ר ברק את דעתו על הדיאטה החדשנית. "שינוי התנהגותי כגורם עזר לירידה במשקל, זה משהו שכולנו מכירים כבר שלושה עשורים. יש כל מיני שיטות לשינוי התנהגותי, כמו למשל לשתות כוס מים לפני תחילת הארוחה, או לאכול חתיכות קטנות וללעוס כל חתיכה שבע פעמים, או להסתכל על השעון ולהקציב פרק זמן מינימלי לארוחה. השיטה הזו היא אחת מהדרכים הללו, שנועדו להשיג את תחושת השובע, להתרגל לאכול פחות במהלך כל ארוחה ולא לבלוס ולבלוע".
לדברי ד"ר ברק, יתרונות השיטה גלומים בהגבלת הנגיסות, הגורמת להגבלה בכמות המזון הנצרכת ובדרישה ללעוס יותר טוב, אשר מאריכה את זמן הארוחה. "יש פער של 20 עד 30 דקות מהרגע שאנחנו אוכלים עד הרגע שבו המוח קולט את תחושת השובע ואז מפסיקים לאכול. כך שככל שנאט את קצב האכילה, נוריד את כמות הקלוריות העודפת שיכולנו לאכול באותו פרק זמן. יש בדיאטה הזו הקניית הרגלי אכילה בריאים".
ואכן, במחקר שהתפרסם בעלון איגוד הדיאטה האמריקני בשנת 1975, עולה כי מי שסובל מהשמנת יתר מבלה פחות זמן בצריכת המזון. אנשים בעלי עודף משקל לוקחים פחות נגיסות ואוכלים מהר יותר. אולם בניגוד לטענתה של לוס, ד"ר ברק מאמין כי ההשפעה שיש לכמות המזון שאנחנו צורכים על גודל הקיבה ולהפך, היא מזערית ואין לה חשיבות של ממש בכל מה שקשור לשינויים פיזיולוגיים.
"האפקט של הדיאטה הזו על נפח הקיבה הוא זניח. שינוי משמעותי בנפח הקיבה מורגש רק במקרים קיצוניים. כמו למשל, חולות אנורקסיה נרבוזה שבמשך חודשים ארוכים המעיטו בצורה חריגה בכמויות המזון. הן עשויות להסתכן כשהן מכניסות כמות גדולה של מזון לקיבה. אלו מקרים יוצאי דופן. אולם לא ראיתי הוכחה שקיבה בעלת נפח קטן היא קיבה רעבה פחות. להפך, ידוע כי ככל שהקיבה פחות מתוחה, היא גורמת לפחות תחושת שובע".
"יש משהו בטענה שהשריר יכול להימתח בהתאם לכמויות שאוכלים", אומרת ד"ר גבריאלה סגל-ליברמן, האחראית על מרפאת ההשמנה במסגרת המכון האנדוקריני בבית החולים "שיבא" בתל השומר. "קיבה של בן אדם שאוכל כמויות גדולות היא אכן קצת רחבה, אבל לא זאת הסיבה להשמנה. הכמויות הנאכלות הן רק חלק מהמשוואה, והסיבות לאכילה הן רבות ולא תלויות רק בקיבה. מעט מאוד מההורמונים שמעוררים רעב מופרשים מהקיבה, ואילו אכילה לצורך הנאה נובעת ממקום אחר ולא קשורה לקיבה ריקה או מלאה".
בנוסף, ד"ר סגל-ליברמן גורסת כי אין ביכולתו של פרק הזמן המדובר ליצור את השינוי המתבקש. "כשבן אדם אוכל פחות לאורך תקופה, בסופו של דבר הוא אכן יגיע לשיווי משקל חדש. גם מבחינת ההשפעה ההתנהגותית וגם ההורמונלית. אבל זה לא יקרה דרך מתיחת הקיבה ולא בתקופה של שלושה שבועות, אלא רק לאחר שהמשקל החדש התקבע ונשמר במשך שלושה עד ארבעה חודשים. להרבה אנשים שמנים אין מושג איך אוכלים נכון, הם לא יודעים להגביל את עצמם ואי אפשר ללמוד לאכול בשלושה שבועות, זה תהליך ממושך.
"אני מאמינה במשוואת איזון האנרגיה, שגורסת שמשקלו של אדם ייקבע לפי המאזן בין האנרגיה הנכנסת לגוף לאנרגיה היוצאת ממנו. הכמות הנאכלת הרבה יותר חשובה ממספר הנגיסות או ממשך הזמן שבהם עושים את זה. יכול להיות שלעיסות וביסים יגרמו למישהו לאכול פחות, אבל בשביל זה יש שיטות יותר ישימות, לדעתי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לצרוך פחות
|
|
|
|
|
|
|
כאילו לא די בהצהרות החדשניות, לוס מוסיפה כי לא רק מזון יכול להגדיל את נפח הקיבה. היא מאמינה שרובנו מכניסים אליה גם יותר מדי נוזלים, ומפריכה את התיאוריה הידועה, שלפיה צריך לשתות לפחות שמונה כוסות מים ביום. "ההמלצה הזאת מגיעה ממחקר שכנראה פורש באופן לא נכון. הכוונה היא לסך כל צריכת הנוזלים, כולל הנוזלים שמכילים מזונות מסוימים".
"לבצע הגבלה של שתיית נוזלים זה לא אחראי", פוסק ד"ר ברק. "הרי נוזלים עוברים מהר מאוד דרך הקיבה, ולא משפיעים על הנפח שלה. לטעמי, זה מאוד בעייתי לשתות פחות מים, בעיקר במדינת ישראל החמה".
גם ד"ר סגל-ליברמן טוענת כי לנוזלים אין השפעה על נפח הקיבה, אך היא מסכימה עם לוס כי אפשר להפחית את צריכת הנוזלים ולהמעיט בחשיבות שתיית המים להצלחת דיאטה כלשהי. "אין שום ביסוס או הוכחה לכך שאנשים ששותים יותר, מרחיבים את הקיבה או משמינים יותר, אבל גם אין סיבה להגזים בשתייה, כמו בכל דבר אחר.
"לכמות המים שאנחנו שותים במהלך היום אין שום השפעה על הדיאטה. המים לא עוזרים לירידה ולא מנפחים את הקיבה, לא מנקים ולא מלכלכים את הגוף, אלו מערכות שעובדות כמו שצריך. שותים כשצמאים, והעודפים מופרשים. זה מנגנון מדויק, שאפשר לסמוך עליו ולא צריך להתערב בו אצל אנשים בריאים".
תפריטי התוכנית של דיאטת "דיירקטיבס" כוללים סטייק, תפוחי אדמה מטוגנים, פסטה ברוטב עגבניות ומיני מוקפצים. מנות אחרונות ויין מורשים שלוש פעמים בשבוע, מה שאינו מצריך ויתורים כואבים ותחושת תסכול, המלווים את רוב הדיאטות. פתרון מעולה עבור מי שקשה לו להיפרד מארוחות השחיתות או לסובלים מתשוקה בלתי נשלטת לקרם ברולה.
"ההגבלה הקלורית נוצרת עם הגבלת הביסים", מסביר ד"ר ברק את פשר הפריבילגיה, "כך שאפילו אם בוחרים לאכול צ'יפס, ישנה הגבלה על הכמות. כי אם צ'יפס אחד נחשב לביס ואכלנו 85 צ'יפסים כל היום, זה לא בריא כמובן, אבל עדיין מאפשר ירידה במשקל.
"הרי מה שדוחף אדם לאכול מורכב מכמה גורמים, והעיקריים שבהם הם הרעב - הצורך לאכול, והתיאבון - התשוקה לאכול. ההדוניזם של המזון קיים בחברה המערבית השבעה, כך שלמעשה, רוב האנשים אוכלים בגלל ההנאה שבזה ולא בגלל דחף הרעב. השיטה הזו יכולה להיות טובה עבורם.
"מעבר לכך, ידוע כי שינויים התנהגותיים, כמו אלה שדורשת הדיאטה הזו, ושינויים קוגניטיביים, שבהם מנסים לנתח מהו הדחף לאכילה ואז לנתק אותו, אלו דברים שעובדים. הבעיה היא שתמיד אפשר לעלות שוב במשקל בזמן קצר יחסית. בניגוד לניתוח, אין שום שינוי התנהגותי או דיאטה שמבטיחים תוצאות לטווח הארוך, וכמו שניתן לצמק את הקיבה, כך גם ניתן להרחיב אותה".
יהיו דעות המומחים אשר יהיו, לוס מבטיחה כי בתום 21 יום נחוש כי הקיבה התכווצה, נרגיש מתי אנחנו "מלאים" ונתקשה לאכול מעבר לקיבולת. ואכן, מעדויותיהם של מי שהשתתפו בניסוי (המפורסמות באתר האינטרנט) עולה כי הדיאטה הזו חוללה מהפך בחייהם. רבים מהם יודעים לספר כי עניין הספירה הופך במהרה לטבע שני, ואין יותר צורך בספירה של ממש. אחרים מספרים כי בזכות הדיאטה הם התגברו על חולשות למזונות מסוימים, שכעת הם לא צריכים לוותר עליהם, וגולת הכותרת היא שהדיאטה הזאת הצליחה היכן שאחרות נכשלו. היא הקנתה להם הרגלי אכילה וחילצה אותם מהמעגל האינסופי של עלייה וירידה במשקל.
לוס, שמודעת לעובדה כי רובם הגדול של הקילוגרמים הנושרים חוזרים לבקר במהלך השנה, מזכירה כי הדיאטה הזו אינה אמורה להסתכם בהפחתת כמות האוכל. "הרעיון הוא להתאמן לצרוך פחות, כך שניתן יהיה לאכול ולשתות פחות ולחוש שובע. המטרה היא לסגל אורח חיים בריא לטווח הארוך".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
