 |
 |
|
|
|
|
| איך חמשת הרעלים (תשוקה, כעס, בורות, גאווה וקנאה) הופכים לחמש החוכמות ומשאירים את התודעה שלנו נקייה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
לאמה גנדון רינפוצ'ה
8/11/2004 9:54 |
|
|
|
|
|
|
|
"אנו מוכנים תמיד לאפשר לתודעה שלנו להיות נשלטת על ידי מצבים רגשיים; אך כשצריך להתנסות הלכה למעשה בסבל, אנו נלהבים פחות"
בבודהיזם רגש מוגדר כמצב מנטלי המתחיל מיד כשהתודעה מתפקדת באופן דואלי. רגש הוא ההיקשרות המורגלת שלנו הגורמת לנו באופן אוטומטי לסווג את החוויות שלנו בהתאם למה שהאגו חש כלפיהן: חוויות מושכות (תשוקה), בלתי מושכות (כעס) ונייטרליות (בורות).
ככל שיש יותר היקשרות, כך תהיינה תגובותינו חזקות יותר, עד שנגיע לנקודה שבה לבסוף הן תפרוצנה לתוך תודעתנו המודעת ותתגלמנה כתחושות ברורות, שלהן אנו קוראים בדרך כלל "רגשות".
התגובות שלעיל מכונות שלושת הרעלים. אליהם מיתווַספים שניים נוספים: גאווה וקנאה. השימוש במילה "רעל" נעשה מכיוון שתגובות אלה מרעילות את תודעתנו ומונעות את הופעתה של החוכמה הפנימית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תפיסה, רגש וחוכמה
|
|
|
 |
|
|
|
רגשות מופיעים בגלל תנאים הנוצרים על ידי תודעתנו המבולבלת. תודעתנו הבסיסית, הנמצאת במצב של בורות, מקרינה מעצמה את הרעיון של עולם הנחווה דרך חמשת החושים ומערכת היחסים הפעילה שלהם עם אובייקטים חיצוניים. בגלל הרגלינו הקודמים מקרינה מעצמה התודעה תמונות, שהיא מחשיבה כנפרדות ממנה. לאחר מכן נהפכות תמונות אלה לצורות, המשמשות כאובייקטים בעולם. נוכחותם של אובייקטים עצמאיים לכאורה אלה גורמת לתודעה להפוך למוטרדת, בהתירה את צמיחתם של הרגשות.
לדוגמה, כאשר עינינו רואות צורה, אנו מגיבים לכך באופן מיידי. כאשר אנו מוצאים את הצורה נעימה, אנו נמשכים אליה. אם אנחנו מוצאים אותה לא נעימה או דוחה, אנו דוחים אותה ורוצים להתרחק ממנה. כך גם לגבי כל המידע החושי האחר שלנו. בכל פעם שאיברי החישה מתפקדים, עלינו להתבונן ישירות במהות האמיתית של מה שמתרחש. בהדרגה נגיע להבנה שהעצמים שאנו קולטים הם למעשה רק התודעה בפעולה. האובייקט אינו שונה מהתודעה; הוא הוא התודעה. אם אנו מביטים במהות של חוסר שניות זו, בטבעם האמיתי של האובייקט וגם של התודעה הקולטת אותו, נגלה את מהותה של התודעה עצמה.
תפיסה זו של מהות התודעה מתרחשת כאשר כל המחשבות הקודמות מגיעות לסיום, והמחשבה הבאה עוד לא הופיעה. כלומר כאשר התודעה נמצאת בהווה הספונטני, במציאות של עצמה. זוהי התודעה הרואה את מהותה, ומצב זה מכונה "חוכמה ראשיתית". נוכחותה של חוכמה ראשיתית בתודעה מסלקת באופן אוטומטי את הרגשות. דומה הדבר להדלקת נר בחדר חשוך: ברגע שיש אור, החושך נעלם אוטומטית. באופן דומה משמשת החוכמה הנמצאת בתודעה לסילוק מוחלט של כל הרגשות.
אם אנו מצליחים למדוט באופן כזה, ברגע שאנו מגלים את אחד הרגשות שבתודעתנו - ממש באותו רגע עצמו אנו רואים את החוכמה שלו, ובכך הופכים משוחררים מההיבט הרגשני שלו. אז הופך כל אחד מחמשת הרעלים לאחד מחמש החוכמות.
אם נוותר על חמשת הרעלים, לא נוכל לגלות כל חוכמה שהיא. הפעילות של הרגשות היא הפעילות של התודעה. כל רגש שמופיע הוא לא אחר מאשר התודעה עצמה בפעולה. לכן אם אנו דוחים את הרגשות, בו זמנית אנו דוחים גם את התודעה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסמך אזהרה
|
|
|
|
|
|
|
לנטוש את חמשת הרגשות המפריעים, משמעו לבחור בדרך פחות ישירה להארה. אין ספק - להסתכל אל תוך טבעם האמיתי של הרגשות כאשר הם מתרחשים זו אינה משימה קלה. אם אנחנו רק מסתכלים על הרגשות בזה אחר זה, כפי שהם מופיעים בתודעתנו, איננו שונים אז מאשר קודם. אם אנחנו נהנים מהרגשות ובמתכוון מגבירים את כוחם עד שאנחנו מרגישים מורעלים לחלוטין על ידיהם, אנו מתנהגים כאחוזי דיבוק, והתוצאה תהיה שנצבור קרמה של שד, או שנהפוך לסוג של אדם המפתח יותר ויותר גאווה על יכולתו להתמודד עם הרגשות על ידי התבוננות לתוך טבעם האמיתי. וכך, ככל שרגשותיו של אותו אדם מתחזקים, הולכת וגדלה גאוותו. מוּנָע על ידי גאווה אדירה, הוא מחפש כל הזמן לשפר את המוניטין שלו, ולהיות מוּכָּר כמישהו ש"יכול" להתמודד עם רגשותיו. יותר ויותר חסר שליטה ומבולבל מתמיד, הוא צובר קרמה הצומחת ונעשית שלילית יותר ויותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בודהה לכל רגש
|
|
|
|
|
|
|
אם אנחנו אכן מצליחים להביט ישירות במציאות של כל אחד מחמשת הרעלים כאשר הם מופיעים, אנו נזהה אותם כחמש החוכמות. בכעס ובשנאה אנו קולטים את החוכמה; כאשר מסתכלים ישירות לתוך טבעה האמיתי של הגאווה, אנו מוצאים את חוכמת השוויון; בתוך טבעה של התשוקה אנו מגלים את החוכמה המבדילה; בקנאה אנו רואים את החוכמה המגשימה-כול ובבורות אנו מוצאים את המציאות עצמה.
הסתכלות ישירה במהותו או בטבעו של רגש היא שיטה היכולה להיות מיושמת בכל המקרים, בדיוק כפי שאנו יכולים להשתמש בתרופה אחת כדי לרפא הרבה מחלות.
הדבר דומה להנחת גץ זעיר בערימת חציר יבשה: החציר יעלה מיד בלהבות ויתכלה לחלוטין. וכך, למרות שהניצוץ המקורי זעיר, הוא יכול לשרוף כל כמות של חציר. באופן דומה, ניצוץ קטן אחד של חוכמה יכול לשרוף לחלוטין את כל הבלבול של התודעה ואת הרגשות הקשורים בו, עד שתישאר בתודעה רק מציאות מוחלטת.
בעלי יכולת בינונית יותר ישתמשו בשיטה זו כך: מיד כשיגלו את נוכחותו של רגש בתודעתם, הם יביטו בו ישירות באופן חודר ועירום, הרגש יירגע מעצמו וישחרר את אחיזתו. תהליך זה הוא בדיוק כמו הכרת חוסר השניות של גלים ומים. גלים הנמצאים בתנועה לובשים מגוון מתמיד של צורות, אך עם זאת תכולת הגלים הם עדיין אך ורק מי האוקיינוס עצמו. אין צורך אפוא בהפרדה ממשית בין הגלים לבין המים. באופן דומה, הצורות הרגשיות הרבות והמגוונות המופיעות בתודעה, הן לא אחרות מאשר התודעה עצמה. לכן אין שום סיבה לדחות את הרגש או להחשיבו כשונה מן התודעה. המתַרגל הממוצע יהיה מסוגל להבין זאת, ודרך התנסות ישירה בכך שהרגשות הם פשוט התודעה, הרגשות יירגעו מעצמן.
דרך תרגול זה ניתן אם כן להיות מודע לרגש כשהוא מופיע בתודעה, מבלי להיסחף על ידו, כפי שבדרך כלל קורה. דומה הדבר למישהו מטורף שלפתע מתעשת; חופשי מטירופו, מופיעה תודעתו הרגילה. היות מודע לרגש - אפילו אם המודעות שלנו אינה בהירה דיָהּ כדי לשחרר אותנו ממנו לגמרי - מספק את נקודת הזינוק ליישום גישות אחרות, נגישות יותר.
לאמה גנדון רינפוצ'ה, מאסטר במדיטציה, העביר יותר משלושים שנה מחייו בבידוד בטיבט ובהודו. בשנת 1997 הוא עזב את גופו.
קישורים נוספים
לאתר הבודהיזם הישראלי דרך היהלום
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
