 |
/images/archive/gallery/208/964.jpg
 |
|
|
|
|
| יוסי רז על סוטרת הלב וחמשת המרכיבים של ה"אני" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
24/11/2004 10:38 |
|
|
|
|
|
|
|
סוטרות הן כתבי הבודהה, חוקים אוניברסליים ומשפטי חוכמה שהגיעו אלינו מהצד המואר של הנהר. אחד המנהגים הנפוצים במנזרי זן ברחבי העולם הוא לדקלם בקול או בלב סוטרות שלמות, גם מבלי להבין ממש את
משמעותן. אחד הפירושים למילה סוטרה הוא "מגנט". כשמדקלמים סוטרה מסוימת, היא הופכת למגנט רוחני שמושך אלינו איכויות מסוימות. סוטרת הלב למשל מושכת את תמצית (ליבת) החוכמה העמוקה של הבודהה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סוטרות
|
|
|
 |
|
 |
|
הבודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה
|
|
|
 |
|
|
|
"כאשר בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה
תירגלה את החוכמה העמוקה שמעבר"
בודהיסאטווה היא ישות שהגיעה להארה ומטרתה לעזור לכל היצורים החיים להתעורר. בתרבות הסינית, קואן-ין היא בודהיסאטוות החמלה. המקבילה היפנית שלה היא קנון.
כששאלו את בודהה מהו התירגול הנכון שיגרום לבני האדם להתעורר, סיפר הבודהה על אוואלוקיטסווארה, שהפכה בעזרת התירגול הנכון לבודהיסאטווה של החמלה. "הסוטרה של תמצית החוכמה העמוקה שמעבר" - או בקיצור "סוטרת הלב" - מזמינה את כל בני האדם לטעום מליבת החוכמה העמוקה שחוותה הבודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תמהיל חמשת המרכיבים
|
|
|
|
|
|
|
"כאשר בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה
תירגלה את החוכמה העמוקה שמעבר,
היא האירה את חמשת מרכיבי האני"
האני שלנו מורכב מחמישה מרכיבים. מרכיב הצורה, שהוא הגוף הפיזי שלנו וכל עולם החומר שמסביבנו. מרכיב התחושה, שהוא התגובה שלנו לחום ולקור, לכאב ולהנאה. מרכיב התפיסה, המתרגם למושגים את מה שהחושים שלנו קולטים מבחוץ (קולות, ריח, אובייקטים) ומרכיב הרצון, שדוחף אותנו לעשות דברים. המרכיב החמישי הוא מרכיב ההכרה, העוזר לנו לנתח, להעריך ולהיות מודעים.
הזהות שלנו כבני אדם נקבעת על ידי העיבוד המתמיד של חמשת מרכיבי האני. לדוגמה, הלכתי בלילה ברחוב וראיתי על המדרכה נחש. ראיתי אובייקט מפותל על הרצפה (מרכיב הצורה) וההכרה שלי חיברה את זה למושג "נחש" (מרכיב התפיסה). מיד הרגשתי פחד (מרכיב התחושה), הערכתי את הסכנה (מרכיב ההכרה), והחלטתי שברצוני לעבור לצד השני של הרחוב (מרכיב הרצון). עברתי בזהירות לצד השני של הרחוב.
עכשיו, נניח שאותה סיטואציה התרחשה ביום. ראיתי על המדרכה חבל מפותל, דילגתי מעליו והמשכתי לדרכי בשלום. התנאים המשתנים יוצרים את התגובות שלנו לסיטואציות שקורות לנו ביומיום. הזהות המגיבה שלנו לכל אחת מהסיטואציות היא תמהיל של חמשת מרכיבי האני הקובע איך נרגיש, נתנהג ונגיב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא אף, לא עיניים, לא אני
|
|
|
|
|
|
|
"כאשר בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה
תירגלה את החוכמה העמוקה שמעבר
היא האירה את חמשת מרכיבי האני
וראתה שהם ריקים".
במגרש הגרוטאות באזור התעשייה ראיתי שני גלגלים על החול, הגה, מושב אחורי מונח במהופך, ובמרחק כמה מטרים שלדה חלודה ורדיאטור מלא נמלים. האם אפשר לקרוא לרכיבי הגרוטאה הזאת "מכונית"? ואם כן, היכן המכונית? כשכל הרכיבים היו מחוברים יחד למערכת שלמה שהמטרה שלה היתה נסיעה, קראנו לאובייקט הזה "מכונית" והיה לו אפילו זהות משלו: "סובארו". כך גם הזהות שלנו מורכבת מחמישה רכיבים, שאם בוחנים אותם מקרוב מגלים אטומים ותת-אטומים וקווארקים ותת-קווארקים, שהם גלי אנרגיה רוטטים בחלל האינסופי הגדול. אין זהות שהיא "אני" כמו שאין זהות נפרדת של "סובארו".
לכן כאשר בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה שהתה במדיטציה שחיברה אותה לחוכמה העמוקה, היא ראתה את חמשת מרכיבי האני ריקים, מפורקים לגלי אנרגיה רוטטים המחוברים לכל. מה שתורגם על ידי חמשת המרכיבים כ"הפחד שלי" מהנחש, מתברר לפתע כאשליה. אין עיניים, אין נחש, אין תפיסה, אין פחד, אין הכרה, אין אני.
מאחר שהיקום משתקף דרך חמשת מרכיבי האגו שלנו, הוא נתפס כיחסי, בגלל היצמדויות האני שלנו. פעם "צורה היא ריקות", ופעם "ריקות היא צורה" נאמר בהמשך סוטרת הלב. כדי להבין את הסתירה הזאת, דמיינו מראה בה נשקפים פרחים יפים. המראה מתלכלכת. האם הפרחים האמיתיים גם כן מתלכלכים? ברור שלא. עד שלא נטעם מהחוכמה העמוקה שמעבר, נמשיך לתפוס את המציאות שלנו כמו הפרחים שרק נראים לנו מלוכלכים מבעד למראה.
האגו שלנו מרשה לנו לראות את המציאות דרך המראה המלוכלכת של המיינד. הרעיון הזה מתואר גם במשל זן קצרצר: בהתחלה היו הרים. אחר כך לא היו הרים. לבסוף ההרים היו שם שוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התרופה
|
|
|
|
|
|
|
"כאשר בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה
תירגלה את החכמה העמוקה שמעבר
היא האירה את חמשת מרכיבי האני
וראתה שהם ריקים.
בכך היא התגברה על כל סוגי הסבל והבעיות".
שולחן הוא צורה ריקה, מכיוון שאין לו זהות נפרדת משלו. האם השולחן היה שולחן אלמלא הנגר, העצים, הגשם שהשקה את אותם עצים והשמש שהזינה אותם? כשמבינים שריקות השולחן היא בעצם אחדות ומלאות עם הכל, ניתן להתגבר על כל סוגי הסבל והבעיות. ההבנה שהכעס, האשמה והכאב הם בסך הכל מושגים ריקים, עוזרת להתייחס אל הבעיות שלנו מאותו מקום של חיבור לחוכמה האוניברסלית.
סוטרת הלב מסתיימת בהמלצה לדקלם את מנטרת החוכמה(תקליקו ותשמעו) "גאטה, גאטה, פאראגאטה, פאראסמגאטה בודהי סוואה" (לך, לך, לך מעבר, תגיע מעבר, תתעורר). אם נתכוונן אל החוכמה עמוקה של הבודהה, נהפוך למגנט שימשוך אלינו את התרופה הרוחנית לכל סוגי הסבל והבעיות.
נלך, נלך, נלך מעבר, נגיע מעבר, נתעורר. אין טעם להיצמד לדברים, הכל משתנה וחולף, מתרוקן ומתמלא, מתרוקן ומתחדש, נלך, נלך, נלך מעבר, נגיע מעבר, נתעורר.
גאטה, גאטה, פאראגאטה, פאראסמגאטה בודהי סוואה / גאטה, גאטה, פאראגאטה, פאראסמגאטה בודהי סוואה... (תקליקו ותשמעו)
קישורים נוספים:
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
לפורום מדיטציה ורייקיבקהילות NRG בניהול יוסי רז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
