 |
/images/archive/gallery/212/159.jpg עופר ישראלי.
 |
|
|
|
|
| לעופר ישראלי יש ייעוד. המשימה שלו היא לשנות את העולם. לצורך העניין הוא הקים את אגודת שומרי הגן שמזכירה לנו את מה ששכחנו: החיים הופכים לקלים יותר כשחוזרים אל הטבע
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיה הוד
30/11/2004 10:30 |
|
|
|
|
|
|
|
שישי, תשע בבוקר, יער עופר. רזי, מדריך בשומרי הגן, מחזיק מוט עץ מחודד בקצהו ומסובב את החוד על משטח עץ עם חריץ. מכוח החיכוך והחום נוצרת נסורת חמה, שמתנקזת לתעלה ומתגבשת לגחל.
כאשר
הגחל מתקשה רזי מניח אותו בתוך עריסת קוצים ונושף לתוכו. הרוח מצטרפת והגחל מדליק את העריסה. יש אש. הלהבה מונחת במדורה, שתשמש לבישול ולהפצת חום במהלך השבת.
שומרי הגן, חברה ציבורית, הוקמה לפני כארבע שנים בתחילת המילניום. השם לקוח מספר בראשית ב', ט"ו: "וייקח ה' אלוהים את האדם, ויניחהו בגן העדן לעובדה ולשמרה". הדרך היא פתיחה מחדש של הדיאלוג עם הטבע, השהות בו וכוח החיים שהוא מעניק. מרכז הפעילות הוא יער עופר. אחת לכמה חודשים מארגנים שומרי הגן ימים פתוחים, בהם הם מזמינים חברים וזרים להכיר, להתנסות, להיזכר. המטרה של עופר, הוגה הרעיון, היא להזכיר לנו את מה שקצת ששכחנו: שהחיים הופכים ליותר קלים כשחוזרים אל הטבע. לחוות שוב את תחושת הביטחון והחופש שהיקום מעניק, ללמוד את מקום האדם בעולם, להסביר מה אסור ומה מותר לקחת מהעולם, ואם לוקחים, אז ללמוד לתת משהו בתמורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חתיכה בפאזל לא פוגעת בחתיכה אחרת
|
|
|
 |
|
|
|
בתוך היער הם יושבים מתחת לשובל ריח אורנים מהול בגשם, כבר אחרי תה ראשון. חלק במתיחות השכמה, אחרים מבשלים את ארוחת הבוקר על האש - אורז, חלב סויה ופירות. מישהו מכין עט נובע מענף במבוק משויף משני צדדיו ומשרבט ציורים על נייר. את הדיו הוא מפיק מזיתים שהוא מועך. עופר מציע לו לסחוט את פרי אלת המסטיק כדי לקבל צבע בורדו.
עופר ישראלי, 45, נשוי ואב לשניים, היה בכלל מדריך טיולים בסיני ומוזיקאי. בין לבין הוא גם חיפש דרך לקרב את הטבע אל בני האדם ונסע ללמוד ביו אנרגיה באנגליה. במהלך הלימודים הוא פיתח מעין שיטת תרפיה בהישרדות. ב-95', בארה"ב, הוא פגש את טום בראון ג'וניור, שלמד אצל סטוקינג וולף, אדם שידוע כמי שאסף פיסות של מידע במשך 60 שנה מכל תרבויות האדמה שנותרו בפלנטה. אז הוא הבין שטיפול בהישרדות מנוגד למה שהוא רוצה להביא לעולם. כי האדם הטכנולוגי איבד את רוחו והתמקד בהישרדות נטו. ועופר דווקא רצה לחיות, לא לשרוד. הוא העמיק ולמד אצל וולף מיומנויות פיזיות של חיי אדמה, שמהותן סיפוק כל צורך שיש לאדם בטבע: טכניקות התגנבות, הסוואה, תנועה, יצירה, חושים וגששות.
"לא גששות בדווית", מבהיר עופר, "אלא גששות אינדיאנית, מתקדמת. הגששים האפצ'יים ידעו לקרוא 5,000 סימנים מעקבה אחת של בעל חיים. דיאגנוזה של מצב נפשי, פיזי ובריאותי של בעל החיים שעמד במקום, אם הוא התעטש, פנה שמאלה ועל מה הוא חשב".
כשקיבל את הידע, הוא הרגיש מחויבות להציל את העולם, אבל בתור מי שהתעסק באקולוגיה כל חייו, הוא ידע שהסיכוי להציל קלוש, לכן צריך לייצר אלטרנטיבה ולהפיץ אותה.
כשהוא היה צריך לקבל החלטות מהותיות, הוא ביצע טקס אינדיאני המכונה "וויז'ן קווסט" ( בקשת חזון) הכולל שהות של ארבע יממות בתוך מעגל בקוטר כמה מטרים ללא מזון, כדי לדרוש את המשימה שלו, התפקיד שלו בחיים האלה. "בוויז'ן קווסט האינדיאנים אפילו לא היו שותים, אבל עם הרעלים שיש לנו בגוף המערבי לא לשתות ארבעה ימים זה מסוכן", הוא אומר, "חוני המעגל והאינדיאנים, לא היו יוצאים מהמעגל בלי לדעת את הייעוד שלהם, כי בלי ייעוד לא היה טעם לחייהם".
לכל אדם יש יעוד? גם להיות איש מחשבים זה יעוד?
"יכול להיות, אבל זה לא העניין. כי זה לא ה'מה', אלא ה'איך'. יש איש מחשבים עם ייעוד, ויש איש מחשבים בלי ייעוד. כשאתה חי את הייעוד שלך, אתה חתיכה בפאזל. וככזו, היא לא יכולה לפגוע בחתיכה אחרת. אם היא פוגעת, סימן שהיא לא מקיימת את הייעוד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למכור קרקע זה לגנוב את האדמה מאלוהים
|
|
|
|
|
|
|
מה הקשר בין הייעוד לשומרי הגן?
"זו אחת המטרות המובהקות שלנו. באמצעות מיומנויות מסורתיות של ציידים-לקטים מתייחסים בשומרי הגן לשלושה מעגלים: אדמה - מיומנויות של ליקוט וציד וחקלאות אורגנית, אדם - פיתוח ביטחון, תקשורת ועצמאות, ורוח - חיבור למשמעות הקיומית. דרך אלה אנחנו רוצים לאפשר לאנשים לגלות את משימת החיים שלהם".
באותה תרגולת אינדיאנית, אחת מיני רבות שעשה, התרקם אצל עופר חזון שומרי הגן, עד לרמת הלוגו. כשקיבל את התשובה, בסוף האלף הקודם, הוא ארז חיים של עשר שנים בהולנד, ויחד עם אשתו יעל חזר לארץ והתיישב בכרם מהר"ל, בבית שכור כמובן. הוא לא מוכן לקנות קרקע, לדעתו אנחנו שייכים לאדמה ולא האדמה שייכת לנו. מי שמוכר לו קרקע גנב את האדמה מאלוהים.
כיום הוא מעביר טקסי "ויז'ן קווסט" לאנשים פרטיים, בהם הוא מאפשר את התנאים הפיזיים והאנרגטיים לביצוע הטקס, ועוזר לעבור את החוויה העצומה הזאת עם הדרכה, תמיכה ושמירה.
על הצוואר הוא עונד מדיסין בג: תיק סגולה אינדיאני ובו אבנים וחתיכות עץ שהוא מכנה "יומן פגישות עם אלוהים". תזכורת לרגעים חזקים, אירועים שהשפיעו על עיצוב הדרך וחוויות מכוננות. כשתקופות מתחלפות, תכולת התיק משתנה, יוצאים ונכנסים סימנים שמתאימים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רזי
|
|
|
|
|
|
|
כוסות מדלעת, צלחות מגזע אבוקדו
|
|
|
|
|
|
|
נחזור לסוף השבוע ביער עופר. בצהריים רזי מלמד להכין כלים מעץ. את הדלעות המיובשות אפשר לחתוך ולהפוך לכוסות. כדי להכין צלחות וכפות הוא משתמש בגזע עץ אבוקדו. "עץ רך לעבודה ומתאים להכנת כלי אוכל", הוא אומר תוך ניסור הגזע לחלקים, "אם היינו מכינים כלי דייג, הייתי משתמש בעץ קשה יותר". אחר כך הוא בוצע את חלקי הגזעים לשניים, ומסביר כיצד להכין כלים בעלי עומק. על פנים הגזע הוא מניח גחלים לוחשות, והגחל אוכל את העץ מבפנים. אחר כך מורידים את השכבה השרופה באמצעות אבן צור ושמים שוב גחלים, עד שהעומק מושג ואז משייפים את התחתית."עבודה ממכרת", הוא משכנע את הלומדים בידיים מפויחות ומוסיף, "אנחנו עושים את הכלים לאירועים של שומרי הגן, אבל אם מישהו ממש ייקשר לכלי שלו - שייקח לעצמו".
רזי רוזן יפה, 28, מלווה נוער בקיבוץ גניגר, הוא בוגר קורס מדריכים של שומרי הגן ומעביר חוגי ילדים גם בבתי ספר לליקויי למידה. בזמנו הפנוי הוא אופה לחמים משעור, שיפון ונבטים, בתנור בוץ שבנה בקיבוץ.
פלאפון מצלצל וחברה שואלת אם למישהו יש מטען, רזי מצטער שהוא לא הביא הפעם את המזוודה. "בניתי ערכה עם מטען סולרי", הוא מספר, "זו מזוודה שיש בה פאנלים (לוחות) ששמים בשמש, הם קולטים אור והופכים אותו לאנרגיה חשמלית. במזוודה אפשר להטעין פלאפון, בטריות, מצבר של רכב, והיא משמשת גם כפנס".
אתה מייצר בעצמך הכל?
"זאת השאיפה. במפגשים אחרים לימדתי להכין חלילים מקנים של שיבולת שועל, הפקנו ממרח חרדל ומשקה חרובים, גם סנדלים אני תופר לעצמי. אין סוף למה שאנחנו יכולים לעשות, יש כזה שפע מסביבנו, וזו חדוות יצירה, בלי צורך בכסף, ועל פי טעמנו האישי, כל כך פשוט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מחסה ללילה
|
|
|
|
|
|
|
מיומנויות של ציידים לקטים
|
|
|
|
|
|
|
בקורס המבוא של שומרי הגן (סופשבוע אחד ארוך) עורכים היכרות עם התפיסה, רוכשים מיומנויות בסיסיות של החיים בטבע ומתנערים מאמונות שהחברה היצרנית שותלת בנו. בקורס המדריכים, הנמשך שנה, במהלך סופי שבוע בדרום ובצפון, במדבר וביער, לומדים מיומנויות של ציידים-לקטים - הכנת כלים, הדלקת אש, בניית מחסות, גששות, צמחי מרפא וסיפור סיפורים. מעבר לכך לומדים מיומנויות רגשיות שונות - זיהוי מצבים נפשיים והתמודדות עימם, העלאת רגשות "נמוכים" גבוה, וכן מיומנויות הדרכתיות, שיוכלו לאפשר בהמשך עבודה עם ילדים ונוער, על פי הלימוד הקיוטי (זאב הערבות), גישה חינוכית אינדיאנית הכוללת טכניקות שמאניות של תרפיה, ביטוי, ויצירה.
בשומרי הגן יש 40 מדריכים בגילאי 24-50 שעובדים עם אלפי ילדים במסגרות שונות - בתי ספר, תנועות נוער וחוגים פרטיים.
לקראת הערב הורים מסבירים לילדים איך לבנות אוהל, חברים נוספים מטפטפים, מתל אביב, מזיכרון, מירושלים ומהקריות. השומרים מתחילים להתארגן לארוחת הערב החמה. אחרי הודיה משותפת אוכלים במעגל מסביב למדורה, חלק משתמשים בכלים שהכינו בצהריים. ירח גדול ויפה עולה בין העצים ומעניק לנו חסד לבן ומגן. כובע קסמים עובר בין הנוכחים, בתוכו נאסף כסף שיכסה את הוצאות האירוע, לא לפני שמזכירים לכולנו לחפור בור לשירותים ולשרוף את נייר הטואלט בתום השימוש. מסביב למדורה מנגנים בגיטרות, חלילים ודרבוקות, מתכנסים לשיחות אחד על אחד, או סתם נעצרים לבהייה ממושכת באש. בהמשך אנחנו מופרדים מבני המין השני למעגלי נשים וגברים. הנשים חולקות הרהורי לב, וברקע להקת הגברים מייללת אל הירח.
שבת. הבוקר הוא של הילדים. בשבילם זה גן עדן ממש. איך בקלות יורדות להם הנעלים, הלכלוך עולה על הפנים וכל הגוף מתפלש באדמה. הם מתרוצצים בין העצים, מטפסים, מתחפשים לנסיכות ואריות, משתוללים וגוררים אחריהם מבוגרים שפויים. מישהו אומר לעופר שהוא כבר מזמן שכח איזה כיף זה רק לשחק כל הזמן, ועופר מציע לו להתחתן.
הפעילות של המבוגרים היא טיפול ביער. להסתובב ולאתר צרכים - עצים שנחנקים ממטפסים, ענפים שהסתבכו ואין להם אוויר, ניקיון. ללכת ביער ולהקשיב לבקשותיו.
את ארוחת הצהריים אוכלים מתחת ליריעה כי כבר יורד גשם. באינטימיות שנוצרת עם הצפיפות, אנחנו מכבדים אותו בכמה דקות שתיקה ומודים לו על בואו במילים ומבטים. הטיפות מתערבבות בקרני השמש ונספגות בצימאון באדמה.
אחר הצהריים נפתח שוק קחתן מאולתר, אנשים שהביאו חפצים שהם לא צריכים מהבית, מניחים על סדינים ומי שצריך לוקח. הרחבה מלאה צעצועים, ספרים, בגדים וקישוטים. אנשים מסתכלים, בודקים, מודדים ומתחדשים. אחרים מכינים נגלת תה נוספת, משחקים שח, מנגנים ומגלפים בעץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החופש של השמים, האוויר של העצים
|
|
|
|
|
|
|
בסוף מארגנים מעגל סיום, מתחבקים חזק, מודים למשתתפים ומתפזרים. ביציאה משם כל מה שהוא לא טבע, נראה מוזר. הבניינים והחלונות, המכוניות והרעשים המכאניים. עולות תהיות, אולי פספסנו משהו, בקצב, בכיוון, ביעד. פתאום בא לעזוב הכל ולחזור. ליציבות של האדמה, לחופש של השמים, לאוויר של העצים. הביתה.
קישורים נוספים:
אל עופר ישראלי אפשר לפנות במייל
אל שומרי הגן
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
