 |
/images/archive/gallery/213/204.jpg בודהיסאטווה.
 |
|
|
| מדיטציית האוזן של בודהיסאטווה |
|
| יוסי רז מסביר איך האוזן מתאחדת עם הקול ומגיעה למקור השקט שלו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
1/12/2004 11:22 |
|
|
|
|
|
|
|
ארבעה נזירי זן החליטו לשתוק במשך שבועיים. הם ישבו למדיטציה סביב נר בוער. לקראת ערב, הנר כבה. "אוי, מה נעשה עכשיו? הנר כבה!", אמר הנזיר הראשון. "האם איננו אמורים לשתוק?",
אמר הנזיר השני. השלישי פנה לשני חבריו ואמר: "מדוע שניכם שוברים את השתיקה?", חיוך ניצחון עלה בפניו של הנזיר הרביעי שאמר: "יש! רק אני הצלחתי לשתוק!".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צורה היא ריקות וריקות היא צורה
|
|
|
 |
|
|
|
מתוך עשרים וחמש בודהיסאטוות שנתבקשו לספר איך הן מגיעות אל החוכמה העמוקה, הבודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה סיפרה על שיטת התבוננות המתרגלת את יחסי הגומלין בין איבר השמיעה, האוזן, לבין האובייקט הנשמע, הקול.
במקור הבודהיסאווטה היה תלמיד ממין זכר. כשהוא נחשף לחוכמת הבודהה, הוא עבר טרנספורמציה בזהותו האנושית. לכן בפילוסופיה המזרחית מקובל להתייחס אל הבודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה גם כאל סמל רוחני נשי, אלה, ישות חסרת דמות, אנדרוגינוס, עם איכויות נשיות מובהקות: נתינה, אהבה אינסופית המחבקת את הסבל האנושי.
בודהה מזכיר את הבודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה ("קואן-ין" במסורת הסינית ו"קאנון" במסורת היפנית) במספר סוטרות חשובות: סוטרת הלב, סוטרת הלוטוס, סוראנגאמה סוטרה ועוד. בסוטרת הלב קואן-ין מדווחת מהצד המואר של הנהר על חוויותיה הרוחניות, ומגיעה למסקנה ש"צורה היא ריקות וריקות היא צורה".
בסוטרת הלוטוס קואן-ין מופיעה כישות הרחמים המרפאה את כל תחלואי הנזקקים לה. השם שלה הוא מין מנטרה, שהחזרה עליה מזמינה ריפוי, עזרה וחסד. קואן-ין מתאימה את עצמה לכל מי שמבקש אותה, ולכן היא יכולה להופיע כזכר, כנקבה או כאנדרוגינוס. בציורים רבים ניתן לראות את "אלף הזרועות" המחבקות שלה, שהן בעצם ריבוי הצורות והדרכים בהן קואן-ין יכולה להתגלות לאדם הפשוט ולעזור לו.
בסוטרת סוראנגאמה בודהה מתאר את המדיטציות והטכניקות להגיע אל החוכמה, ומדגיש במיוחד את השיטה של קואן-ין, המשתמשת בטכניקת הקשבה למקור הקולות והצלילים של העולם. "אוואלו" פירושו "להתבונן", "קיטס" הוא "עולם" ו"סווארה" הוא "קול". לכן "אוואלוקיטסווארה" משמעו "להתבונן בקולות העולם". ומאחר שזוהי בודהיסאטוואת החמלה, ככזאת היא מקשיבה במיוחד לקולות הבכי של האנשים כדי למהר ולגאול אותם מסבלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קול ללא קול
|
|
|
|
|
|
|
ראשית שומעים את הקול. למשל, שומעים גלים בים. לאחר מכן מתבוננים במגוון הצלילים של הקול. בדוגמה של גלי הים, מתבוננים בקשת הקולות המרכיבים את התקרבותם מלב הים עד להתנפצותם על החוף. לאחר מכן מתוך מגוון הקולות שמים לב ל"קול ללא קול", קולו של השקט. כשזה קורה, המודט והקול אינם נפרדים. אינך יודע האם הקול הגיע אל האוזן, או האוזן הגיעה אל הקול. הקול הפיזי כבר אינו קיים אך המודט ממשיך להקשיב. כמו פעמון המהדהד באוזניים הרבה זמן לאחר שהצליל הפיזי נעלם, ואז לפתע נשמעת מוזיקת השקט, המוזיקה של מחיאת הכף האחת.
השלב המפותח של המדיטציה הזאת הוא ליישם ביומיום את מדיטציית האוזן: בכל מקום, בכל מצב, בכל פעילות, האוזן מתאחדת עם הקול ומגיעה למקור השקט שלו עד שהיא נטמעת עימו.
"אסור לכם להיות עבדים של הקולות והצבעים", אומר מאסטר הזן דוגן, והוא מתכוון שאם נרפה מהאחיזה שלנו בדברים החומריים, נוכל להיכנס אל המוזיקה השקטה של החוכמה. אם הצלחתם לשמוע את מוזיקת השקט בלב המרכז המסחרי של העיר, סימן שהבנתם היטב את מדיטציית האוזן של בודהיסאטווה אוואלוקיטסווארה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לראות את הקול
|
|
|
|
|
|
|
מה שנראה בעיניים זה מה שגלוי לנו, ולכן הכיסא והשולחן הם פריטים גשמיים שחוש הראייה מסוגל לתפוס. אבל כדי לראות את המימד הרוחני, הנסתר, דרושה התבוננות. ההתבוננות היא דרך להסתכל פנימה, לעומת הראייה שהיא דרך להסתכל החוצה.
במעמד הר סיני, לאחר השמעת עשרת הדיברות, נאמר: "וכל העם רואים את הקולות". מה פירוש "רואים את הקולות"? אחד הפירושים המעניינים לפסוק זה הוא הטרנספורמציה שעברו בני ישראל בעת קבלת התורה. בני ישראל הפכו מעם התופס את עולם הנראה, לעם המתבונן בגרעין של העולם ומתאחד עימו.
אז האם מה שאני מנסה לשמוע במהלך המדיטציה היפנית שאני מתרגל, זה בעצם גירסה חילונית ל"שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"?
קישורים נוספים:
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז
לפורום מדיטציה ורייקי בקהילות NRG בניהול יוסי רז
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
