'ניו אייג NRG - בשם האב

ראשי > ניו אייג' > תולדות הניו אייג'

בשם האב

45 שנה אחרי מותו קרל יונג הוא אחד מגדולי הפסיכולוגים ומי שתרם הכי הרבה תובנות מעניינות לפילוסופיית הניו אייג'. תולדות הניו אייג', פרק 26

דפדף בניו אייג'

אורי לוטן
1/12/2004 10:35

למרות שעזב את התמונה בתחילת הסיקסטיז, קצת לפני שהביטלס נכנסו אליה,

ועזב את גופו לפני שהביטוי הזה הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח של עידן הדלי, קארל יונג נחשב בעיני רבים לאבי הניו אייג' אף שהוא עצמו לא הכיר את הביטוי במשמעותו הנוכחית ומן הסתם לא תיאר לעצמו את המהפכה שהתחוללה בעשור שבתחילתו (שישה ביוני 1961) נולד. הוא בטח לא חלם שרעיונותיו ישפיעו תרבותית על ספר מדע בדיוני שיימכר בעשרים מיליון עותקים ("חולית" של פרנק הרברט) או על המוזיקה של להקות רוק כמו פּוֹליס ופינק פלויד, אבל כך התגלגלו העניינים, והיום ברור שחלק גדול מהדברים שהצעידו את החוויה האנושית קדימה משנות השישים והלאה היו הגשמה לתיאוריות שנקדחו שנים קודם לכן במוחו של פרופסור אירופאי מכובד אם כי אקסצנטרי מעט.

לכתוב כתבה על קארל יונג זה לצלול למים עמוקים במיוחד, מלאים במערבולות וסכנות אחרות ולו רק בשל העובדה שלא מדובר בפיגורה אזוטרית שצצה מקטמנדו והגיעה לגדולה בקליפורניה בעזרת התמהיל הנדוש של הינדואיזם עתיק ופסיכולוגיה מודרנית, אלא באחד האנשים החשובים ביותר בתרבות המערבית שאינה רואה את עצמה כחלק מהניו אייג' דווקא. מאות אם לא אלפי ספרים נכתבו עליו, הוא נותח ונלמד בכל פורמט אקדמי אפשרי, וקטונתי מלהתחרות עם יונגיסטים אמיתיים שחלקםׁ(אני מקווה שלפחות אחד) יקראו מן הסתם את הכתבה הזאת. אבל אם כבר הטלתי על כתפי הדקות את המשימה המרתקת (אותי לפחות) לסקור את האנשים, המאורעות והחלומות שעיצבו את מה שאנחנו קוראים ניו אייג', לעשות את זה בלי להוריד את הכובע בפני הסבא של משפחתנו הקטנה והמאושרת, זה כמו לכתוב תקציר של ההיסטוריה הישראלית מבלי להזכיר את בן גוריון.


	"תודה לאל שאני יונג ולא יונגיסט"


	קארל יונג נולד בשוויצריה ב-1875 השנה שבה הצטרפו לחיינו כמה המצאות חשובות כמו הטלגרף, מקדחת השיניים ומשחק הסנוּקֶר שהומצא אגב על ידי נוויל צ'מברליין, אותו צ'מברליין שהפך מאוחר יותר לסיר נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה הידוע מהסכם מינכן שהרשה להיטלר לספח את צ'כוסלובקיה ולדחות בשנה את פתיחת מלחמת העולם השנייה. קארל גוסטב יונג נחשב לאבי האסכולה הניאו פסיכואנליטית שאותה ייסד כתגובת נגד לפסיכואנליזה הפרוידיאנית שלקתה לדעתו בגישתו המוגבלת של פרויד למיניות. היחסים בין יונג ופרויד שימשו בעצמם מקור לא אכזב לים של מחקרים מדעיים וההבדלים ביניהם משמשים עד היום נושא נפוץ במיוחד בעבודות גמר בפסיכולוגיה בכל אוניברסיטה בעולם. פרויד חיבב מאוד את יונג שנחשב במשך זמן רב ליורשו הטבעי, אף שהיה האניגמטי והקונטרוברסלי ביותר בין תלמידיו הקרובים. היחסים ביניהם ידעו הרבה עליות ומורדות עד שהגיעו לידי פרידה מוחלטת. הפרידה בין המורה הנערץ והתלמיד המבטיח היתה קשה וטראומטית לשניהם ובעקבותיה פרש יונג מהציבור ובילה ארבע שנים בבידוד שכפה על עצמו. למרות השגותיו לגבי פרויד (הוא טען לא פעם שפרויד מגלה אובססיביות בנושא המיני) היסס יונג להיחשב כמי שיצר אסכולה פסיכולוגית חדשה, והמקורבים לו זוכרים כיצד היה אומר לעתים קרובות "תודה לאל שאני יונג ולא יונגיסט". מאז חלפו עשרות שנים של גילויים והתפתחויות, הפסיכולוגיה האנליטית התרחבה לכל הכיוונים והתווספו אליה ענפים שונים שיונג עצמו לא הספיק או לא מצא לנכון להיכנס אליהם, פסיכולוגיה של ילדים למשל.


זיגמונד פרויד


	גירסה מערבית לבודהיזם?


	אחת מתרומותיו החשובות של יונג לפסיכולוגיה הפוסט-פרוידיאנית היתה טביעת המושג "טיפוסים פסיכולוגיים". בהקשר זה עיצב יונג מסגרת רחבה שבתוכה ניתן לזהות כיוונים פסיכולוגיים שונים. המילים אקסרוברטי ואינטרוברטי - מוחצן ומופנם - מקורן בקונספט היונגיאני הזה. לשיטתו המקורית של יונג הטיפוס המוחצן מוצא את המשמעות מחוץ לעצמו, בעוד שהטיפוס המופנם מוצא אותה בפנים. נשמע כמו גירסה מערבית לבודהיזם? זהו אחד ההקשרים שבזכותם הפך קארל יונג ליקיר הניו אייג'. הוא היה מוקסם מהתרבות המזרחית, וחלום חייו היה לבקר בפירמידות שבמצרים. אושו נהג לספר כיצד יונג הכין את עצמו פעמים אחדות למסע, אפילו קנה כרטיסים וארז מזוודת, אבל אף פעם לא הצליח לבצע אותו. אם הסיפור הזה נכון, יש בו משהו מנחם. גם אנשים גדולים נוטים לדחות דברים למחר, ולפעמים לא מבצעים דווקא את מה שהם הכי רוצים. לנסוע למזרח למשל. יונג היה המערבי הראשון שהצביע על ארבעה אופנים של חוויה: הבנה, רגש, תחושה ואינטואיציה. כל אחד מארבעת הכיוונים האלה קיים בכל אחד מאיתנו אבל דרגת חשיבותם משתנה מאדם לאדם, ישנם מי שחושבים, מדברים ופועלים דרך הרגש, ולעומתם ישנם אנשים הנשלטים על ידי המחשבה או האינטואיציה. לכל אדם ישנה פונקציה אחת ראשית או שולטת באופן הכרתי ומכתיבה את התנהלותו. תת ההכרה נוטה להתבטא באמצעות הפונקציות הפחות משמעותיות בעולמו הפנימי של האינדיבידואל. העימות עם תת ההכרה הוא נקודה מרכזית ביותר בפסיכולוגיה האנליטית. תוצאת העימות הזה היא התאמה גדולה יותר למציאות, גם הפנימית וגם החיצונית והיא יוצרת תודעה מפותחת יותר. את תת ההכרה אנו חווים דרך סמלים, ולמידת שפת הסמלים היא חלק חשוב ביותר של התהליך. גם הסמלים הם מושגים נזילים וכאשר סימבול מסוים מוצמד למשמעות מסוימת ובלתי משתנה הוא מאבד את כוחו לאפשר לאינדיבידואל לחוות חוויות חדשות בחייו.


הפירמידות. המקום שיונג מעולם לא הגיע אליו


	גם אלברט איינשטיין נחשד בערוב ימיו בנטיות מיסטיות


	על פי יונג התפתחות מדוכאת או שגויה של האישיות היא הבסיס למצבים נוירוטיים, ומצבים פסיכוטיים נגרמים כאשר תת ההכרה משתלטת על ההכרה ומציפה אותה בים של סמלים נשכחים או מוכחשים. העימות עם תת ההכרה הוא חיוני לפיתוח האישיות והוא מעשיר את החיים. בנוסף לתת ההכרה האינדיבידואלית קיימת גם תת הכרה קולקטיבית, כולנו חולקים מורשת פסיכולוגית משותפת ממש כשם שאנחנו שותפים למורשת הפיזית האבולוציונית. אבן יסוד חשובה נוספת במחשבה היונגיאנית ועוד נקודת ממשק בינו ובין הפסיכולוגיה הניו אייג'ית הוא הקונספט של אבטיפוסים (ארכיטיפים) פסיכולוגיים שפיתח. האבטיפוסים הם המודלים המקוריים לרעיונות המשפיעים על ראייתנו את הדברים כפי שהם. יונג ראה בהם מעין איברים פסיכולוגיים המקבילים ישירות לאיברים הפיזיים. שניהם נתונים מולדים, ושניהם מתבטאים באמצעות התהליך האבולוציוני. ארבעת האבטיפוסים העיקריים לשיטתו של יונג הם ה"אני", "הצל" "האנימה" (היסוד הנשי בפסיכולוגיה האנושית) ו"האנימוס" (היסוד הגברי). כל אחד מאיתנו פועל על פי האבטיפוס הפסיכולוגי השולט בו. מה שמבדיל בין יונג ובין שותפיו להיכל התהילה הפסיכולוגי, ומה שמקרב אותו עוד יותר לעולם המושגים וצורת החשיבה הניו אייג'ית, הוא מפת הנשמה שצייר, שבה לא היסס להותיר מקום לחוויה חיה ואינטראקטיבית של אלוהים. יונג גילה בתוך המטריקס הפסיכולוגי האנושי את מה שראה כחוויה דתית בריאה ומפרה של אלוהים לא כאמונה אלא כחוויה. הגישה הזאת לא עלתה יפה עם שותפיו למקצוע בתקופתו. בקהילה המדעית הוא הואשם גם בימי חייו וגם לאחר מותו בפשע הנורא של עירוב בין מדע ומיסטיקה. למרבה האירוניה זה בדיוק מה שהפך אותו ליקיר הניו אייג'. אפשר אפילו לומר שזוהי אחת ממהויות הניו אייג'. מיסטיקה, רוחניות, אלוהים - כל אלה הן מילים כמעט גסות לאוזניו של איש מדע ממוצע. משלב מסוים בהתפתחות התרבות האנושית החל קרב של ממש בין עולם המדע ועולם הדת, ואפשר להבין למה. כמעט כל גילוי מדעי הוא קריאת תגר מסוימת על הקביעות הדתיות המקובלות, ולמרות שאפילו אלברט איינשטיין נחשד בערוב ימיו בנטיות מיסטיות, מרבית המדענים שוללים מכל וכל כל תיאוריה רוחנית שאינה ניתנת להוכחה באופו מדעי מדויק. לא כך יונג, שהיה למשל חובב אסטרולוגיה מושבע. הוא עצמו היה מזל אריה. ארבעים וחמש שנים לאחר מותו, המילים יונג וניו אייג' מופיעות לעתים קרובות בצמידות. יש להניח שיונג היה נהנה מהרנסנס שהעניק הניו אייג' לתיאוריות שלו, אבל מהביוגרפיות הרבות שנכתבו עליו עולה שהוא עצמו היה נוטה לפעמים להיות נפוח ומקובע בדעותיו. אפשר להניח שהיה מתפלץ למשמע כמה מהאמונות או התיאוריות המיוחסות לו כיום, כולל אולי המאמר הזה.