 |
/images/archive/gallery/217/592.jpg
 |
|
|
|
|
| הטאו היא פילוסופיה סינית עתיקה שמבוססת על הכפילות שבתוך האיחוד. אורי לוטן מנסה להבין. תולדות הניו אייג', פרק 28 |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אורי לוטן
8/12/2004 10:08 |
|
|
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים שהינו הרבה בהודו. אפשר לומר שארצם של גאנדי, קרישנמורטי ואושו היא לוח האם של המדור הזה, ולא בכדי. ההשפעה ההודית על תרבות הניו אייג' אינה בהכרח חזקה יותר, או משמעותית יותר, מאשר ההשפעה הסינית (מה גם ששתיהן השפיעו הדדית זו על זו במשך אלפי שנים) אלא בסך הכל גלויה יותר. אמנם לפני שעלתה המפלגה הקומוניסטית לשלטון בסין התקיים דו שיח פעיל עם המערב, שהתבטא לא רק בסחר תה ומלחמות אופיום, אלא בחילופי ידע ותרבות שפחות או יותר פסקו או לפחות הדלדלו במידה ניכרת עם תחילת העידן המאואיסטי.
בשנים העיקריות שבהן התעצב עולם המושגים הניו אייג'י, שנות השישים המאוחרות ושנות השבעים, השנים שבהן החל מה שנקרא הנתיב ההיפי, היתה סין מדינה סגורה לתיירים, וההשפעות הסיניות היחידות שהשתתפו בציור תמונת העולם הניו אייג'ית היו אלה שעברו סינון אקדמי ממושך ואינן אלא המשך ישיר למסורת הסינית העתיקה. האלמנט האנושי הישיר חסר. גם על הודו היה אפשר לקרוא במשך מאות אלפי השנים שקדמו ליציאת המג'יק בּוס הראשון מלונדון לגואה וקטמנדו. אבל המגע הישיר, בין אורֵח מערבי ומארח מקומי, הצירוף ההכרחי הזה להפריה תרבותית הדדית, לא היה קיים בקונטקסט הסיני במשך עשרות שנים, אותן עשרות שנים שבהן נפתחו שאר ארצות אסיה לתייר המערבי, והוא עדיין אינו קיים.
סין
היא באופן רשמי מדינה חסרת דת כיאה וכנאה למעצמה הקומוניסטית האחרונה שנותרה על פני האדמה אחרי שרונלד רייגן מיגר את אימפריית הרשע בלי לבזבז עליה אפילו פצצת אטום אחת. כיום, כאשר היא פתוחה למבקרים מן המערב, הסיכוי שהחוזרים ממנה יבואו עם חוזה להפקת גרסה סינית של מוצר הייטק כלשהו גבוה בהרבה מאשר הוא יופיע עם צרור תובנות שקלט מחכם סיני עתיק, בכפר ציורי כלשהו, שבו אי אפשר להוציא את המיסטיקה מהאוויר בצירוף שימוש דיסקרטי במוצרים האסורים למכירה בפיצוחיות התל אביביות.
אבל לעומת זאת קיימות סן פרנסיסקו בקליפורניה, וקצת מערבית לה ונקוּבֶר, בקולומביה הבריטית בקנדה, שהן הערים הסיניות הגדולות ביותר בעולם מחוץ לאסיה. ההגירה הסינית המסיבית למערב בשלוש מאות השנים האחרונות היא מן הסתם אחת האחראיות העיקריות לכך שהתרבות הסינית התפשטה הרבה מעבר למסעדות הסיניות שאפשר למצא בכל מטרופולין מערבי שמכבד את עצמו.
והיא התפשטה. בשקט, בעדינות (כיאה לאופי הסיני שהוא הרבה יותר סובטילי ומסתורי מאשר האופי ההודי המוחצן) וחדרה לחיינו באלף ואחת צורות, החל באי-צ'ינג, ספר השינויים, וטייגר בָּאלם - משחה סינית עתיקה לשיכוך כאבים) שהיו פעם חלק אינטגרלי מהפק"ל של כל קוּל וקוּלית, וכלה בטאי צ'י, שלו נקדיש פרק מיוחד בהמשך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"הטָאו שאפשר להסבירו אינו הטָאו האמיתי"
|
|
|
 |
|
|
|
אף שסין מגדירה את עצמה כמדינה א-דתית אפשר לומר שמרבית הסינים הם טָאואיסטים בנפשם, לצד אמונות אחרות שפעם היו רשמיות והיום שמורות אולי רק בלב, המקום היחיד שידו הארוכה של השלטון הקומוניסטי אינה יכולה להגיע אליו הוא הבודהיזם והקונפוציוניזם. מאז ומתמיד היתה בחייהם של הסינים המשכילים החיים חלוקה של החיים לנתח החברתי, שבו שלטה הדוקטרינה הקונפוציאנית, והחלק הפרטי שבו נתנה את הטון השקפת העולם הטָאואיסטית. אפשר להניח, או לפחות לקוות, שחמישים וחמש שנות קומוניזם צהוב, השאירו שריד כלשהו מהמסורת הזאת.
בפרק האחרון כתבתי שלהתעסק עם קרל יונג זה לצלול למים עמוקים. הצלילה עברה בשלום יחסי למעט כמה דגי קרב שארבו לי בדרך. מה אני יכול לומר על פילוסופיית הטָאו, שאחד ממשפטי המפתח שלה הוא "הטָאו שאפשר להסבירו אינו הטָאו האמיתי"? צלילה לבריכה בלי מים או למים בלי בריכה? כך או כך, בסופו של דבר זה לא משנה כפי שנראה קצת יותר מאוחר מדבריו של אחד הטָאואיסטים המכובדים ביותר - צ'ואנג צו.
באופן רשמי, כמוגדר במילון, טָאו היא פילוסופיה או דת סינית עתיקה. במציאות טָאו זה הרבה יותר ולפיכך גם הרבה פחות. בקונטקסט הטָאואיסטי, טָאו הוא האלמנט הבלתי ניתן לחלוקה או לתיאור, הכוח המאחד את כל האלמנטים ביקום (שאז נקרא עשרת אלפים הדברים), המקור שממנו הכל נובע, הכוח הנצחי והבסיסי הזורם בעורקיהם של כל השותפים ליקום, חיים או לא.
טָאואיזם היא מסורת שביחד עם הקונפוציוניזם, עיצבה את החיים בסין במשך למעלה מאלפיים שנה. טָאואיזם מדגיש את הספונטניות, ומצהיר שהטבע יעשה את שלו. מכיוון שבני אדם הם יצורים טבעיים, מומלץ הצורך בחברות טבעיות בלי ארגונים או מוסדות מלאכותיים. הטָאואיזם מפגין לעתים קרובות סקפטיות או אירוניה כלפי ערכים חברתיים כמו מוסר, טוּב או אידיאולוגיה ואינו מאמין שהציביליזציה היא בהכרח הדרך לבנות חברה טובה יותר.
שלושה מקורות עיקריים יש לטָאו. הקיסר הצהוב (הואנג די) גיבור תרבות סיני ודמות ספק מיתולוגית, האמור להיות על פי האגדה אביהם של כל הסינים. לאו טסה, מי שחיבר על פי המסורת את "התנ"ך" הטָאואיסטי, "טָאו טה צ'ינג" (הנחה שחלק מהחוקרים המודרנים דוחים אותה) ועבודותיו של הפילוסוף צ'ואנג צו. הטָאו הוא הכלי העיקרי להשגת השקט. פירוש המילה הוא "הדרך", או השביל. טֶה בקונטקסט הזה פירושו סגולות או תכונות רוחניות נעלות, וצ'ינג - חוק החיים. מקור חסר צורה, בלתי מובן, של כל מה שיש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לאו טסה, מחבר "הטאו טה צ'ינג"
|
|
|
|
|
|
|
הטָאו טה צ'ינג נכתב בבוטקה של ש"ג מלכותי
|
|
|
|
|
|
|
לא הרבה ידוע על לאו טסה ("חכם זקן" בסינית) שחי במאה השישית. למרות שטָאו מופיע בכתביהם של חכמים סינים קדומים יותר, נהוג לייחס לו את הפילוסופיה הטָאואיסוטית. לא הרבה ידוע עליו. יש מי שחושבים שהיה בן דורו של קונפוציוס אף שהיה מבוגר ממנו.
הספר טָאו טה צ'ינג ("הדרך והסגולה") נכתב בתקופה של מלחמות וסכסוכים בלתי פוסקים, גם בתוך סין עצמה וגם עם שכנותיה, כאשר לאו טסה עבד בחצרו של קיסר משושלת ז'ו והיה ממונה על שמירת הארכיונים שבהם מקובצת החוכמה הסינית לדורותיה. בגיל שמונים, כאשר קצה נפשו בחצר המלכות ובמנהגיה המזויפים, יצא לבדו אל המרחבים השוממים שבמערב סין, האזור שכיום נקרא טיבט ולמרבה האירוניה שייך שוב/עדיין לסין. בתחילה לא הגיע לאו טסה רחוק במסעו. כבר כאשר עמד לחלוף דרך השער האחרון לחצר המלכות, ביקש ממנו אחד השומרים להעלות על הכתב את כל הידע שרכש במהלך שנותיו כשומר החוכמה.
עם שומרים סיניים לא מתווכחים (ראה כיכר טיאנמן 1997) ולאו טסה ישב וכתב. וטוב שכך, שכן התוצאה היתה הטָאו טה צ'ינג. מטרתו היתה למצוא עבור האנושות דרך להתגבר על המחלוקות המאפיינות אותה ולסיים את מצב המלחמה. זהו הספר הטָאואיסטי הראשון. הראיות המדעיות, כולל ממצאים ארכיאולוגיים, מטילות ספק בסיפור על נסיבות הכתיבה, אבל זה לא משנה. אם קיבלנו כעובדה שהעולם נברא בשישה ימים, אין בעיה לקבל את ההנחה שספר ברמה של הטָאו טה צ'ינג נכתב בבוטקה של ש"ג מלכותי, אפילו בסין, אבל כשם שכמה נודניקים מסוג ניוטון, איינשטיין ודארווין טוענים שמעשה הבריאה היה קצת יותר מסובך ולקח קצת יותר זמן, קיימות ראיות מדעיות וארכיאולוגיות המראות שהספר נכתב על פני תקופה ארוכה ועבר גלגולים רבים עד שהגיע לגרסה הידועה לנו כיום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טאו, הדרך
|
|
|
|
|
|
|
הקטבים הנגדיים שמהם מורכב הכל
|
|
|
|
|
|
|
הדמות המרכזית השנייה במחשבה הטָאואיסטית היא צ'ואנג צו, (399-296 לספירה). כתביו מסמלים את הדואליות שבתוך האחדות - ממאפייני הטָאו. צ'ואנג צו הוא טרנסצנדנטלי, כלומר מיסטי, ויחד עם זאת מעוגן היטב בחיי היומיום. הוא שלֶו ודומם, ובו בזמן הוא נע דרך העולם החיצון. יש בו נטייה מיסטית חזקה יחד עם טבע מאוד רציונלי.
צ'ואנג צו הוסיף ללאו טסה הסתכלות רבה יותר בטבע ולמקומו של האדם בו, הגורמת לו להדגיש את האינדיבידואליות שבו. הוא גם הוסיף את הרעיון של שינוי אישי, שהפך לאלמנט מרכזי במחשבה הטָאואיסטית. החיים הם תהליך דינמי ומשתנה, ובעיקרו של דבר הבנה עצמית של דרך המחשבה הטָאואיסטית היא צירוף בין רעיונותיהם של לאו טסה וצ'ואנג צו.
על קצה המזלג, או על המקפצה לבריכה חסרת המים, אפשר לומר שהפילוסופיה הטָאואיסטית, בדומה למסורות בודהיסטיות, מדברת על האחד - המודע. מתוך המודעות נובע הקונספט של שניים, יין ויאנג. השניים האלה יין ויאנג, הם הקטבים הנגדיים שמהם מורכב הכל. זכר ונקבה, פלוס ומינוס, חושך ואור. התרכובת המושלמת של יין ויאנג היא היוצרת את השלמות האולטימטיבית שכל אחד יכול לראות אותה כרצונו או כמיטב יכולתו. זה יכול להתבטא בזוגיות מושלמת, סקס מושלם (טנטרה), מוזיקה (עבורי גרייטפול דד הם יין ויאנג מוזיקלי לכל דבר) רפואה (כל הרפואה הסינית כולל דיקור מבוססת על יצירת איזון בין השניים), בישול ויותר מכל החיים עצמם על כל היינגיוּת ויאנגיות הבלתי פוסקים שלהם. אף אחד מהשניים אינו חשוב יותר ממשנהו ולמעשה אין האחד יכול להתקיים בלי השני. בסופו של דבר זוהי הבדלה מלאכותית, המבוססת על ראייתנו את עשרת אלפי הדברים. רק הראייה שלנו משתנה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יין יאנג. מתוך המודעות נובע הקונספט של שניים
|
|
|
|
|
|
|
אומנות הפעולה דרך אי פעולה
|
|
|
|
|
|
|
מתוך השניים נובע שלוש (שמים, ארץ ואנושות) ומשם קצרה הדרך אל עשרת אלפי הדברים, או העולם כפי שאנו מכירים אותו. הדרך (טָאו) עוברת בצורה מעגלית דרך חמשת האלמנטים מתכת, עץ, אדמה, מים ואש ויוצרת את המחזוריות הטורדנית משהו של חיים/מוות. חמשת האלמנטים מסתדרים בינם לבין עצמם בהרמוניה הראויה. הכוונה איננה כמובן לחומרים שעל שמם קרויים האלמנטים אלא לסמלים של מצבים שדרכם הדברים מתייחסים זה לזה ופועלים בהרמוניה.
טָאואיזם ממליץ לשמור על הרמוניה עם הטבע, לפעול ברכות ולא בכוח. יש למצוא את הפרספקטיבה הנכונה, עד אשר יימצא מקור עמוק יותר להדריך את האינדיבידואל במערכת יחסיו עם היקום. תשוקה או רצון מפריעים ליכולת להתמודד עם הדרך. בדומה לאמונה הבודהיסטית, קובעת האמונה הטָאואיסטית שתשוקה לעולם אינה מסופקת. תשוקה אחת מולידה תשוקה אחרת ומעגל הרצונות הבלתי מסופקים, החיים, נמשך ונמשך. יש להעריך את החיים כמו שהם בלי לכפות עליהם משמעות או מטרה שאינן טבעיות להם. באופן אידיאלי, אין להשתוקק לכלום, אפילו לא למצב של חוסר השתוקקות.
קונספט חשוב נוסף באמת הטָאואיסטית הוא תפישת האחדות: באמצעות ההכרה שכל הדברים, כולל אנחנו, הם אחד ומגדירים את עצמם מחדש באופן מתמיד בהתאם לנסיבות המשתנות, אנו מגיעים להבנה של עצמנו כחלק רגיל לגמרי של ההרמוניה הכללית. הבנה כזו של האחדות והשינויים המתחוללים בתוכה מביאה אותנו לחוות דברים כהווייתם, ואת עצמנו כחלק פשוט של הרגע הזה, שאינו אלא עוד רגע פלאי שבשרשרת של רגעים פלאיים שפשוט הווים.
חלק ניכר מהשקפת העולם הטָאואיסטית נמצא באומנות הווּ-ווֵיי - פעולה דרך אי פעולה או "הסלע שלא נחצב". אין פרוש הדבר לשבת בחוסר מעש ולחכות העולם יפול בחיקך, אלא אימון בעזרת מינימום מאמץ. באמצעות למידת טבע החיים ניתן להשפיע עליהם בדרך קלה ומפריעה כמה שפחות. לעבוד עם הזרם במקום נגדו. ההתקדמות המהירה ביותר מתבצעת כאשר אינך נלחם בזרם אלא בדממה, כאשר אתה נותן לזרם לקחת אותך. שהזרם יעבוד.
וו ויי אמיתי קורה כאשר אנחנו בוטחים בעיצוב האנושי שלנו המותאם באופן מושלם למקומנו בטבע. במילים אחרות, יש לבטוח בטבע, במקום במה שנוח לנו מבחינה מנטלית. אפשר למצוא נחת רוח בחיים שאינם מבוססים על כמיהה ומאבק בכוחות אמיתיים או מדומים. על פי הגדרתו של דוד מיכאלי בתרגום לספר "טאי צ'י צ'ואן ג'ינג" העומד להופיע בעברית בחודש הקרוב, "וו ויי היא עשייה בלא התערבות, כך מעצמה. הפעולה הנעשית מעצמה היא מושג מופשט לפעולה נכונה וטבעית, חסרת כפייה תודעתית. הפעלה נעשית מעצמה על פי טבעה, כמו צמיחת החרצית, מעוף הדרור, זרימת הנהר, גירוד האף. אפס התערבות במהלך הדברים שעלולה לסכסכם. לזרום עם הדברים ולהיות אחד עם ההתרחשות, עם היריב שאינו יריב, עם הכלי ועם היד שאינה יד".
במשך השנים, עם התפשטות הטָאואיזם ברחבי סין, הוא התערב באמונות אחרות שהיו קיימות קודם כמו למשל תיאוריית חמשת האלמנטים, אלכימיה, צ'אן בודהיזם ואפילו כישוף. גם אומנויות לחימה שונות ואספקטים רבים של הרפואה הסינית, גם העתיקה וגם המודרנית, מקורם בטָאו.
עוד על הטָאו וכפי שהוא מתבטא ברפואה, אומנויות לחימה ואפילו בישול בפרקים הבאים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
