 |
/images/archive/gallery/222/140.jpg מאהאקשיאפה.
 |
|
|
|
|
| יוסי רז על האינטימיות שנוצרת בין מורה לתלמיד שיושבים זה מול זה ולומדים זה את העיניים של זה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
15/12/2004 11:44 |
|
|
|
|
|
|
|
בודהה הגיע לפגוש את תלמידיו. הוא עמד לפניהם במשך כמה רגעים ושיחק באצבעותיו עם פרח שהיה בידו. התלמידים המתינו בדממה
להתחלת ההרצאה שבוששה לבוא, פרט לתלמיד מאהאקשיאפה, שחייך חיוך ענקי מפה לפה. רק אז בודהה החל לדבר:
"ברשותי: העין של הלימודהאמיתי, הלב של ההארה, הצורה חסרת הצורה והשער המסתורי של הדהרמה. אך מעבר לכל המילים והידע שיש לי להעביר אליכם, ברגע זה בדיוק העברתי פנים אל פנים את כל מה שהיה ברשותי לתלמיד מאהאקשיאפה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מנקודה ב' לנקודה א'
|
|
|
 |
|
|
|
כשאנחנו חושבים על למידה, אנחנו חושבים על העברה של ידע מנקודה א' לנקודה ב'. נקודה א' היא המורה ונקודה ב' היא התלמיד. המורה נותן, התלמיד מקבל.
בסיפור הפרח, בודהה שובר את תבנית ההוראה הזאת. דווקא הוא, בעל מליוני המילים החכמות, בוחר הפעם ללמד את תלמידיו מהי תקשורת בלתי מילולית, פנים אל פנים.
מאהאקשיאפה חייך כי הוא גילה את הסוד הקטן של הפרח. לדעתי, ישנו מימד נוסף להעברה המסתורית הזאת. כשמאהאקשאפיה חייך, התגלה לבודהה עצמו שההעברה היא גם מ-ב' ל-א'. לרגע, בזכות החיוך, בודהה היה הפרח, מכיוון שהחיוך העביר לבודהה את הטוהר והתום שמאהאקשיאפה שידר לו.
במחקר שקראתי הגיעו למסקנה שתינוקות שהוריהם יצרו עימם קשר עין רב, בגרו לילדים מפותחים מאוד מבחינה רגשית ושכלית. מאסטר הזן דוגן מחזק את התקשורת מהסוג הזה. הוא אומר שחשיבות המפגש פנים אל פנים עם המורה עצומה. המורה היושב מול התלמיד יוצר תלמיד מפותח, ואילו התלמיד היושב מול המורה יוצר מורה מתפתח. לכן החיוך של מאהאקשיאפה הופך את בודהה ממורה המעביר ידע לנקודה ב' ("מורה"), למורה המקבל ידע מנקודה ב' ("מורה מתפתח").
החיוך והפרח מסמלים גם את האחדות הנוצרת במפגש פנים אל פנים עם משהו טהור. כשאנחנו לומדים את טוהר החוכמה הגדולה, אנחנו מתאחדים באינטימיות עם כל יצור חי הקיים על פני הכדור. כשאנחנו מסתכלים על תינוק מחייך, החיוך שלו נוגע ברבדים הכי טהורים וזכים שבתוכנו. החיוך של התינוק מעיר את השמחה הפנימית שלנו, ולרגע אנחנו הופכים לפרח. אז מי נהנה ממי, התינוק מתשומת הלב שלנו, או אנחנו מהאור שמדליק בנו חיוכו של תינוק?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עין לעין, פנים אל פנים
|
|
|
|
|
|
|
"מנג'ו" היא העברה מסוג "עין לעין, פנים אל פנים". "מן" פירושו פנים, "ג'ו" פירושו העברה, שידור. בלימודי הזן המורה מעביר לתלמיד לא רק מילים, ידע, סוטרות, מנטרות ומפתחות רוחניים מילוליים. כדי ללמוד את הדהרמה נכון, המורה משדר עוד משהו. השידור המיוחד הזה נעשה תמיד בנוכחות בין מורה ותלמיד. טקס המנג'ו מאפשר למורה לשתול בלב התלמיד את הזרע של פרח הנתינה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צמח הוויסטריה היפני
|
|
|
|
|
|
|
צמח הוויסטריה היפני הוא צמח מטפס הדומה לגפן. מאחר שהענפים הרבים שלו מתפתלים, מתערבבים זה בזה ומסתרגים לכיוונים שונים, יש לתמוך בכל ענף וענף באמצעות מקלון תמיכה שמטרתו להרים את קצה הענף לכיוון אור השמש. במשך שמונה שנים צמח הוויסטריה איננו פורח, מכיוון שהוא עמל בפיתוח שורשים יציבים ובטיפוס היומיומי של ענפיו המפותלים לכיוון האור. לבסוף, לאחר שנים ארוכות מופיעים פרחים יפהפיים בגווני סגול, אדום ולבן.
אפשר להגיד שמי שמתמסר לגידול צמח הוויסטריה מפתח סוג של אינטימיות מיוחדת עימו. ביפנית המילה "אינטימיות" פירושה גם "להכיר זה בנוכחותו של זה". דוגן מסביר כי כזאת בדיוק היא האינטימיות הנוצרת ביחסי מורה-תלמיד כאשר הם יושבים זה מול זה ולומדים זה את העיניים של זה. לפעמים נדרשת השקעה גדולה מצד התלמיד עד שהוא יבחין בפרחי הלמידה שלו, ממש כמו הזמן הנדרש להבשלתו של צמח הוויסטריה.
האינטימיות הנוצרת בין המורה לתלמיד מאפשרת לתלמיד להתבונן במראת הדהרמה דרך עיני המורה. בעתיד, כשיתמודד עם אירועי חייו - מטוב ועד רע- ללא עזרת המורה, בכל רגע ורגע יהיה פרח הנתינה שהושיט לו המורה זמין עבורו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צמח הוויסטריה
|
|
|
|
|
|
|
גשם פתאומי
|
|
|
|
|
|
|
ישבנו זה מול זה, פנים אל פנים, כשתומר דיבר על התסכול שלו מהחילוניים. פעם הוא היה דתי. אחר כך, בתור חילוני, סיפרתי מה אני חושב על הדתיים.
לפתע השתתקנו. גשם פתאומי החל להרעיד את התריסים האפורים. ראיתי בעיניו שרעש הגשם הטריד אותו כמו הפרסומת לסכין הגילוח החדשה של ג'ילט שמפריעה באמצע הסרט.
הגשם שנפל הזכיר לנו את הענווה ואת הפשטות של הרגע הזה. לאחר כמה רגעים שאלתי את תומר: "האם לדעתך טיפות הגשם הן דתיות או חילוניות?" הוא ענה לי ללא מילים בעיניו ובחיוכו הגדול מפה לפה.
במרפסת הישנה התברר לנו שהדעות והאמונות שאנחנו מחזיקים בהן, לפעמים דומות לטיפות גשם שנופלות ומתנפצות אחת אחרי השנייה על הרצפה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
