 |
/images/archive/gallery/226/172.jpg
 |
|
|
|
|
| בעוד מספר ימים, כשנחגוג שוב את יום הנישואים, אני מקווה שבשמים שלנו יהיה רק ירח אחד - יוסי רז על שיעור בתכנון וציפייה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
22/12/2004 10:41 |
|
|
|
|
|
|
|
נגני ג'אז בדרך כלל מאלתרים בהופעות חיות. כל אחד מהנגנים קשוב לחברו ומתאים את עצמו מרגע לרגע למנגינה המתפתחת. לאף אחד אין ידע קודם או השערה בנוגע למה שעומד להתנגן. לפעולה כזו,
המתאימה את עצמה מרגע לרגע לשינויי המציאות, אני קורא "פעולה רפלקטיבית", ובעיני היא מתארת את פילוסופיית הפעולה של הזן: לחיות בתוך הפעולה, להיות אחד עם הפעולה. להשתנות עם הפעולה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השכל הוא כמו חלוקי נחל
|
|
|
 |
|
|
|
מאסטר הזן דוגן הסתובב בחצר המנזר וראה את ידידו מטאטא את העלים שנפלו על האדמה. "אתה כל כך מסור לעבודתך", אמר דוגן לחברו. "דוגן", השיב לו מיד החבר, "יש משהו בי שאיננו מתמסר לגמרי". "אם מה שאתה אומר אכן נכון", השיב דוגן לידידו, "בטח יש לך ירח שני". "כמה ירחים יש כאן בכלל?", שאל הידיד אבל דוגן כבר הלך ועזב את ידידו נשען על המטאטא ללא מענה.
"השכל הוא קירות, גדרות, רעפים וחלוקי נחל", אמר דוגן במקום אחר והתכוון לכך שלשכל אין קיום בפני עצמו. השכל תמיד תלוי בעולם החיצוני של האדם: קירות, גדרות, רעפים וחלוקי נחל.
מה שמחבר בין העולם החיצוני לשכל הן הפעולות של בני האדם. אדם שאיננו נוכח באופן מלא בפעולות הרגע הזה, דומה למי שמסלף את המציאות וסבור שיש בשמים שני ירחים. בסיפור של דוגן המטאטא מסמל את הפעולה. דוגן מצפה שידידו יעשה את פעולת הטיאטוא במאה אחוזים של תשומת לב ונוכחות לרגע הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יום הנישואים
|
|
|
|
|
|
|
בכל שנה, כשמתקרבות הרוחות החזקות של חודש ינואר, אני נזכר באותו יום, לא בגלל שהוא היה קר וגשום במיוחד, ולא בגלל שהתאריך שלו חל ביום הנישואים שלי, אלא בגלל מה שקרה במהלכו.
במשך שלוש השנים הראשונות שני הילדים החמודים שלי העסיקו אותי כהורה, עד שלא התפניתי לצאת לבילוי משותף עם אשתי. "אתם חייבים להתאוורר קצת" אמרו ההורים שלי, ההורים שלה וחברים.
כחודש לפני יום הנישואים הרביעי שלנו, אזרנו אומץ והחלטנו לצאת להצגת תיאטרון טובה, למסעדה נחמדה ולסיים בהליכה רומנטית לאורך הטיילת של תל אביב. חודש מראש הזמנתי כרטיסים להצגה "אמנות" של יוסי בנאי. אחר כך תכננתי בדייקנות איפה אחנה את האוטו, באיזו מסעדה נאכל, ובמיוחד נשבענו זה לזו שלאורך כל הערב ננתק את מכשירי הטלפון הנייד שברשותנו.
היום המיוחל הגיע. לאחר טקס פרידה ארוך השארנו את הילדים אצל סבא וסבתא ויצאנו לדרכנו כאילו בעוד מספר רגעים אנחנו עומדים לעשות מעשה אסור. החניתי את המכונית במקום המתוכנן וצעדנו יד ביד מכורבלים במעילינו לכיוון תיאטרון נוגה ביפו. "מוזר", אמרה אשתי, "חמש דקות לפני ההצגה ואין איש בקופות, אולי ההצגה התחילה כבר?". כשהתקרבנו מספיק לדלת הכניסה של התיאטרון ראינו מודעה שהודבקה בחיפזון ובה נכתב: "בגלל מחלתו של השחקן הראשי ההצגה להיום מבוטלת".
לא נורא אמרנו בליבנו. זוהי הזדמנות ממש מצוינת להיכנס מוקדם יותר למסעדה ולבלות באינטימיות. אבל במסעדה היה תור של לפחות שלושים איש ולא היתה לנו סבלנות להמתין שיתפנה עבורנו מקום צפוף ודחוס ביום הכל כך פרטי הזה. אני חושב שזה היה השלב שבו התחלתי להיזכר בבית החמים שלנו. עיניה המצטלבות של אשתי על עיני השואלות, נתנו לי אישור להפר את השבועה שלנו. בידיים רועדות הפעלתי את הטלפון הנייד ושאלתי את אמי מה נשמע ומה שלום הילדים?". היא ענתה לי "בסדר" צונן, וכשאמא שלי אומרת "בסדר", משהו מאוד לא בסדר קורה.
תוך מחצית השעה עמדנו לפני פתח הדלת של דירת הוריי. מחוץ לדלת נשמעו קולות הבכי של הילדים. הדלת נפתחה. אמא ואבא עמדו עייפים וסחוטים והבחנתי באגלי הזיעה הגדולים בזוויות המצח שלהם. לפני שהספקתי לשאול מה קרה, אמא שלי סיננה מבין שפתיה את המשפט: "אתם הולכים ומבלים ועושים לכם חיים ואנחנו כאן רצים סביב הילדים שלא הפסיקו לבכות מהרגע שהלכתם!".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
כל אחד יכול להבין את המשפט "אני חוגג את יום הנישואים". ברמה האינטלקטואלית אנחנו מבינים מהי הפעולה "לחגוג" בהקשר של יום הנישואים. אבל ברמת הביצוע בשטח, המושג האינטלקטואלי "לחגוג" הוא בעל הסתעפויות רבות. אחדים יחגגו בבית, אחדים יחגגו במסיבה, ואחרים - בהצגת תיאטרון ובמסעדה. כלומר יש פער גדול מאוד בין הרמה האינטלקטואלית של הפעולה לבין הרמה היישומית שלה.
לחיות בתוך הפעולה משמעו להיות במאה אחוזים בתוך הפעולה, מבלי שיהיה מימד שכלי או רגשי ברקע. מאז אותו יום נישואים עברו חמש שנים. התכנון המדוקדק לא עזר לנו במיוחד. למרות "שחגגנו" את יום הנישואים וניתקנו טלפונים, היינו עדיין צמודים במחשבות וברגשות לילדים.
בעוד מספר ימים, בשנים עשר בינואר, כאשר אשתי ואני נחגוג שוב את יום הנישואים, אני מקווה שבשמים שלנו יהיה רק ירח אחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
