 |
/images/archive/gallery/233/139.jpg האלה ענת.
 |
|
|
|
|
| אסון הצונאמי עוזר לכרמית מזרחי להבין את המיתוס על האלה ענת שהרעידה את האדמה, הגביהה את הגלים וקטלה אלפי אנשים ברגע |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
כרמית מזרחי
2/1/2005 10:54 |
|
|
|
|
|
|
|
אסון הטבע הכבד בדרום מזרח אסיה עורר מחדש את הוויכוח העתיק בשאלת קיומו של אלוהים. בחדרי הדיון באינטרנט, ברחוב ובמאמרי המערכת בעיתונים שאלו כולם האם
יש אלוהים? ואם יש, איזה מין אלוהים מניח לאסון נורא כזה להתרחש? אני, לעומת זאת, צפיתי במראות הקשים ומצאתי תשובה לתהיותיי בהתנהגות האלים בעל וענת במיתוס עתיק של יושבי הארץ שלנו, ארץ ישראל.
מיתוס בעל, למי שלא מכיר, מספר על מאבקיו של אל הגשמים בעל למלוך על הארץ. אבי האלים, שנקרא פשוט "אל", עייף מהמלוכה על בני האדם. הוא החליט להעביר את השרביט לאחד מארבעת בניו. ארבעת הטוענים לכתר היו ים, מות, עשתר ובעל. ים הוא אל המים הקדמוניים, הגלים הסוערים והתהומות האדירים. מות הוא אל המוות, עשתר אל הכוכבים, ובעל אל הגשמים, החקלאות והציוויליזציה. בעל לא היה המועדף מבין הבנים. הוא נאלץ להילחם פעמיים עם שני אחיו החזקים ממנו, ים ומות, כדי לקבל את המלוכה. בסדרת קרבות קשים הוא הצליח לנצח את המים הקדמונים של ים, אבל הוכרע בקרב עם מות.
ענת, אחותו של בעל, יצאה לסייע לו. ענת נקראת בשם "יבמת לאומים", אלה שאחראית ישירות על שלומם ורווחתם של בני האדם, ועל יחסים תקינים בין העמים השונים שמתגוררים בארץ. כמו בעל, גם היא שואפת לסדר, ציוויליזציה ושלום עבור המין האנושי. ענת היא גם אלת המלחמה, וככזאת לא היו לה בעיות מיוחדות בקרב. בלי יותר מדי בעיות, היא קרעה למות את הצורה, ולמעשה המליכה את בעל על הארץ.
ואז מתרחש משהו בלתי מובן. מיד אחרי הניצחון שלה על המוות עצמו, מה עושה ענת? קורעת את עיניה בפוך, מקשטת את עצמה בחנה, מושחת צבעי מלחמה, ויורדת מהשמים לארץ. היא לוכדת כמה מאות בני אדם בשתי הערים הסמוכות להר צפון, מקום משכנו של בעל, וטובחת בהם ללא רחם, עד שנהרות דם שוצפים וקוצפים ממלאים את האדמה. אז היא מקפצת בעליזות לתוך הדם, משתכשכת להנאתה, וגם אוספת לה שלל קרקפות וכפות ידיים מגופות המתים כדי לתלות על החגורה שלה. בשלב זה קורה משהו מדהים עוד יותר. בעל מביט באחותו האיומה, נערה יפהפייה מרוחה כולה בדם ומתחיל לשיר לה שיר! הוא קורא לה אלת השלום והאהבה, ומבקש ממנה להתקרב אליו, כדי שיגלה לה את סודות הטבע המסתוריים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ההריסות בהודו, למי שצריך תזכורת
|
|
|
 |
|
 |
|
למה?
|
|
|
 |
|
|
|
זאת השאלה שהטרידה אותי מיום שקראתי את המיתוס. מה האינטרס של ענת, כאמור האלה שאחראית על שלומם של בני האדם בארץ ישראל, להרוג, לטבוח, לשפוך דם ואף להציג לראווה את קרקפות הקורבנות? מדוע היא חוגגת את ניצחון הסדר האלוהי על ידי המטת אסון על בני אנוש? ומדוע לשיר שירי שלום לאחר אירוע מצמרר שכזה? ובכלל, מדוע הורגת אלוהים בבני האדם? איזה מין אלוהים היא זאת?
כשראיתי את תמונות הגלים הגבוהים ואת הגופות המוטלות בין ההריסות הבנתי פתאום. כן, יש אלוהים, וכן, היא ממיטה אסונות. ענת מרעידה את האדמה, מגביהה את הגלים וקוטלת עשרות אלפי אנשים ברגע. אי אפשר להתכחש לקיומה. האסונות מוכיחים את עוצמתה. בניגוד לאלוהים של התנ"ך, הסדר האלוהי של בעל וענת ושאר אלי הטבע הקדמונים הוא לא סדר אנתרופוצנטרי. שלומם ורווחתם של בני האדם לא נמצאים תמיד בראש מעייניהם של בעל, ענת, הים האדיר והמוות הבלתי נמנע. לפעמים מינים אחרים של בעלי חיים וצמחים יותר חשובים מאיתנו. לפעמים האדמה יותר חשובה. לפעמים הים. לפעמים ההר. לפעמים גל צונאמי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גופות בתאילנד
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו רגילים לחשוב על הטבע במונחים של משאבים. אנחנו כורתים את היערות והופכים אותם לנייר. אנחנו הופכים את בעלי החיים לסטייקים והמבורגרים ונעליים, מטים נהרות, מייבשים ביצות, מנצלים את כל מה שאפשר לנצל. כבני אדם, יש לנו עוצמה אדירה. לפעמים נדמה לנו שאנחנו שולטים על הטבע. לפעמים נדמה לנו שאנחנו המין המיוחס ביותר בטבע. האלה ענת זה עתה טאטאה את הכפרים והחופים, והוכיחה את ההפך. אנחנו לא שולטים בטבע. הטבע חזק מאיתנו, והוא לא נוצר למען מטרותינו האנוכיות בלבד.
השאלה הבאה היא כמובן למה צריך להיות לנו אכפת מאלוהים שמין בני האדם לא נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם? בתנ"ך אומר אלוהים אם תשמעו בקולי, ונתתי מטר בעיתו יורה ומלקוש, ויהיה שלום, והכל יהיה בסדר, אל תדאגו. ענת, כאלוהים מסוג שונה לגמרי, לא אומרת דבר כזה בשום מקום. גם אם בני האדם יעבדו אותה כל היום וכל הלילה, היא עדיין תרעיד את האדמה ותגביה את הגלים ותהרוג את מי שצריך להרוג לדעתה האלוהית, ותציג לראווה את הקרקפות לכל בני האדם שחושבים שהם המין החשוב ביותר על פני כדור הארץ.
ענת היא אלוהים שלא מבקשת פולחן אבל גם לא מבטיחה הבטחות שהיא לא יכולה לקיים. היא רק מבקשת מבני האדם שיכירו אותה על שני צדדיה: מצד אחד היא אלת הטבח והאסונות. מצד שני היא גם אלת שלום, "יבמת לאומים", האלה שמחתנת בין עם לעם, הופכת אותנו לגיסים ובני דודים של ההודים והתאילנדים ואזרחי סרי לנקה. ענת מזכירה לנו שאנחנו בעצם משפחה אחת גדולה של שבטים, ושכולנו סובלים מדי פעם מנחת זרועה של אמא טבע על האג'נדות הלא-אנתרופוצנטריות שלה. במקום להסתכל בשמים ולחפש שם תשובות, ענת מלמדת אותנו להביט לצדדים, להושיט עזרה למי שכפריהם נחרבו, ולמי שדמם נשפך. היא מזכירה לנו לעזור להם לבנות מחדש, להביא שלום, ולזרוע אהבה בשדות. אולי כך נצליח גם אנחנו להתקרב לאל הציוויליזציה והגשמים וללמוד ממנו את סודות הטבע המסתוריים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גופות באינדונזיה
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
כרמית מזרחי, מכשפה עממית, חובבת תיאולוגיה וחוקרת תרבויות פוליתיאיסטיות ופולקלור. לכישופים, הקדרה המבעבעת. | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
