 |
/images/archive/gallery/239/533.jpg נשים מתרחצות.
 |
|
|
|
|
| יוסי רז על 16 בודהיסאטוות שחוו הארה תוך כדי השתכשכות במי האמבט החמימים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
12/1/2005 11:46 |
|
|
|
|
|
|
|
במסורת הזן מסופר על מאסטרים שהתעוררו ב"קלות". מסופר על נזיר שהתעורר מרחש השלג הנופל, והיה גם מי שהתעורר כשראה עלה כותרת של פרח נופל לרצפה. אבל
כששמעתי על סיני אחד שהגיע להארה בשעה שראה את הבועות התוססות בשלולית השתן שלו, חשבתי שעלי להבין קצת יותר את המנגנון הרוחני שמפעיל את ההארה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
16 בודהיסאטוות מתרחצות
|
|
|
 |
|
|
|
בסוטרת סורנגאמה מסופר על 16 בודהיסאטוות שנכנסו לאמבטיה וחוו הארה תוך כדי השתכשכות במים. למרות ש"לא שטפנו את גופנו, ולא ניקינו את הלכלוך", הן מתארות בגילוי לב את חוויית ההארה הייחודית שקרתה להן באמצעות אחד החושים.
הבודהיסאטווה הראשונה אמרה שהראייה היא זו שגרמה להארה שלה. הבודהיסאטווה השנייה אמרה שדווקא הניחוח באפה הוא שהוביל לכך. השלישית דיברה על חוש הטעם שבזכותו התעוררה, ואילו הבודהיסאטווה ה-16 תיארה איך הקול שבאוזןהיה הסיבה להתעוררותה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התודעה הריקה
|
|
|
|
|
|
|
מטרת ריקון התודעה איננה להיות במין ואקום רוחני הדורש מאיתנו לשבת באופן פסיבי, ללא מחשבות, ללא רגשות וללא מעשה. מושג הריקות בזן משמעו לרוקן את התודעה משיפוטיות על אנשים ותופעות, כדי שהתודעה הריקה תשקף בדיוק את המציאות כפי שהיא. מאסטר הזן טאשן אמר שאנחנו יכולים ליהנות מתודעה ריקה רק אם ניתן לדברים לפלוש אל תוכנו ללא הפרשנות של השכל.
מבחינת עקרון הריקות, אפילו הבודהיסאטוות נדרשות לרוקן את תודעתן מהשאיפה הבלתי אנוכית שלהן, שהיא להפחית את הסבל בעולם. כאשר 16 הבודהיסאטוות נכנסו לאמבט, הן נכנסו למים כשהתודעה שלהן היתה מרוקנת. רק אז מנגנון ההארה שלהן החל לפעול, מכיוון שהמציאות האמיתית השתקפה במלואה בתודעתן הריקה: מגע המים נחווה כמגע מים בלבד, ללא השיפוטיות של האם זה טוב לי, נעים לי, חם לי או קר לי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לבן שחור לבן
|
|
|
|
|
|
|
תלמיד אחד שאל את המאסטר שלו: "מדוע חגורתך לבנה ולא שחורה?", המאסטר השיב לו: "כשתהיה אתה באמת מאסטר, חגורתך השחורה תהפוך ללבנה".
התלמיד היה צייתן וכיבד את דברי המורה שלו, למרות שלא ממש הבין אותם. עברו חודשים ושנים, המורה נפטר ואילו התלמיד התפתח באומנות הלחימה ובסופו של דבר קיבל חגורה שחורה.לימים, אותו תלמיד שהיה למאסטר בעל חגורה שחורה הפך למורה מפורסם. תלמידים רבים מכל רחבי יפן הגיעו ללמוד אצלו ואילו הוא בכל פעם מחדש תירגל איתם את התרגילים הכי בסיסיים, ללא לאות, ללא מנוחה, עם המון אהבה והתלהבות כאילו הוא עצמו היה המתלמד.יום אחד שאל אותו אחד התלמידים מדוע חגורתו הפכה ללבנה. אז הבין המאסטר שחגורתו השחורה השתפשפה עם כל תירגול ותירגול. עם כל מפגש בו תירגל את התרגילים הפשוטים ביותר עם תלמידיו, חגורתו השחורה הפכה לבהירה יותר, אחר כך לאפורה ולאפרפרה ולבסוף ללבנה. כך גם תודעת המאסטר, שהיה רם מעלה בדרגתו, המשיכה להישאר תמיד פתוחה ומקבלת כמו אצל תלמידיו המתחילים.
שונריו סוזוקי רואה חשיבות רבה בתחזוק התודעה כך שתהיה רעננה תמיד, גם אם אנחנו כבר מורים רוחניים בשלים ובעלי נסיון רב. בספר "תודעת המתלמד" מדבר סוזוקי על התום של התלמיד המתחיל, הדומה ללוח ריק עליו אפשר לכתוב הכל. תודעת המתלמד מוכנה לקבל את כל דברים, לפקפק בהם ולהיות פתוחה לכל האפשרויות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התעוררות
|
|
|
|
|
|
|
אם אתה רוצה לתפוס פרפר, אל תקפוץ מפרח לפרח, אל תארוב לו מאחורי שיח גדול, אל תרוץ אחריו. אם אתה רוצה להיות פרפר, תהיה פרח, תהיה החול שמתחת לפרח, תהיה הגרגיר השלם שמתחת לחול שמתחת לפרח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
