 |
/images/archive/gallery/249/106.jpg
עטיפת הספר An Experiment with Time by J.W Dunne  |
|
|
|
|
| החיים הם לא דינמיקה של קו ישר אלא התרחשויות שרובן מתקיימות מחוץ לתודעה שלנו. גבריאל רעם על התפיסה הליניארית והמקוטעת של החיים. חלק א' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גבריאל רעם
27/1/2005 9:24 |
|
|
|
|
|
|
|
"מהו אלוהים? הוא אורך, רוחב, גובה ועומק" (סט. ברנרנד מקליירווקס)
מקובל לתפוס את החיים כאילו הם מתנהלים לאורך קו. הקו מתקדם קדימה (עתיד) או אחורה (עבר). או אם תרצו, הקו ממשיך - הצלחה, הקו מתמעט או חוזר אחורה - כישלון. התפיסה הרווחת הזאת היא דו קוטבית ולוקחת בחשבון רק צד אחד של הקו; בעד או נגד, טוב או לא טוב, בריא או חולה, מאושר או אומלל, עני או עשיר, צודק או לא צודק. הראייה הדו קוטבית הזאת אף פעם לא לוקחת בחשבון את שני הקטבים גם יחד, היא מזדהה עם האחד ומגנה את האחר. כדי להתייחס לשניהם כשני הצדדים הלגיטימיים של אותה הדינמיקה, על המעריך להיות ממוקם בנקודת השקפה שאינה ממוקמת באף אחת משתי הנקודות. וזה בדרך כלל לא קיים.
גישת הקו היא גישה ליניארית שרואה את החיים כפס צר של התקדמות ונסיגה, נסיקה ונפילה. זוהי גישה
גברית, צרה וחד סטרית, שלוקחת בחשבון רק כיבוש או מפלה. לפי גישה זו החיים אינם מעגל, הם רק פס צר שצריך להתקדם בו מהר או הרבה ואוי למי שנותר מאחור או חלילה נסוג בקו אחורה.
הצדדים, העומקים וכל מה שלמעלה אינם נכללים בתוך ראיית המנהרה הצרה של תפיסת העולם הליניארית. זו תפיסה שאין בה התפשרות, שיתוף, הכללה או התרככות, אלא רק את הקשיות של השעיטה קדימה. בעולם כזה האדם לא קיים ככלי קולט או מכיל, אלא ככלי שמוריק את עצמו ומוציא מעצמו החוצה וקדימה. כל קיומו בא לו על ידי התנועה, והתנועה היא בקו אחד ישיר.
בעולם של קווים אין התמזגות (שני קווים מסתלסלים זה מסביב לזה), יש רק קווים שחותכים זה את זה (מאבק כוח) או קווים שנעים במקביל זה לצד זה (ניכור).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
תפיסת עולם שבה כל הזמן צריך לנוע קדימה מנוגדת לחלוטין לתפיסת העולם של חיות, או לתפיסה הרווחת במזרח הרחוק, שם השאיפה היא להגיע לקבלה של העולם ולא להבקעה שלו. להגיע למצב של רגיעה פנימית, לחוסר תנועה ולהיפתחות כלפי מימדי רוחב, גובה ועומק שהם למעשה העולם שמנסה כל הזמן להגיע פנימה אל הנפש, החסומה בגלל תנועת התודעה הנעה כל הזמן רק בכיוון אחד, קדימה.
אין ספק שיש משהו אבסורדי בתפיסה שבה התקדמות לעבר העתיד רק היא מביאה הישגים, כי למעשה כל מה שהתקדמות זו מביאה, באמת, הוא הזדקנות והתקרבות נוספת אל החידלון. כלומר בתפיסה הליניארית האדם רואה את חייו כקו שנע קדימה והוא משקיע מאמצים להתקדם בקו הזה כלפי מה שהוא תופס כהישגים שעדיין אין לו בקו שמאחוריו. אך האבסורד והאימה הגדולים ביותר הם בכך שבשעה שהוא חש ששיא חייו מצוי בקטע הקו שעדיין לא התרחש, הרי שלמעשה הקטע הזה הוא בעצם נסיגה וירידה של כושר החיים, והתקרבות כלפי דלדול (זקנה) וחידלון (מוות).
התחושה הכללית שלנו היא שהאנושות מתקדמת ואם יש מחלות וסבל ומלחמות הרי שזה רק בגלל שעוד לא הגענו בהתקדמות הקווית שלנו למקום שבו קיים הפתרון לבעיות שכעת אנחנו סובלים מהם. התחושה היא שאם נתעלם ממה שקורה מסביב, ונתרכז בהתקדמות של האנושות כלפי גילויים ופיתוחים חדשים, נגיע לאושר המקווה. בפועל כל מה שאנחנו מקבלים זה חוסר נחת גובר, חוסר שקט פנימי, חוסר יכולת להיות מחוברים לכאן ועכשיו, חוסר יכולת לתת לדברים להתרחש ולהיות.
אך האמת היא כמובן שהחיים אינם דינמיקה של התקדמות קווית, אלא התרחשות. התרחשות מסביב, בפנים, למעלה, בכל מקום. ובעיקר במקום שהתודעה שלנו עדיין לא הגיעה אליו. משום שכאמור היא חסומה ועסוקה במירוץ העיקש הזה קדימה, שמאוכלס במעשים שמיד נמסים, מאבדים מערכם, לא ממלאים את החלל הפנימי של חיינו, שנותר ריק וזורק אותנו למחזור נוסף של מעשים, כדי לאכלס, הפעם באמת, את קדמת הקו. גיהינום סיזיפי שבו אנו הקורבנות של תפיסת העולם שלנו.
ושוב, כמובן שתפיסת העולם הליניארית היא גברית ביותר; היא חודרת אל העתיד ומנסה לכבוש אותו, להכניע אותו על ידי המרוץ העיקש קדימה. אנחנו מקיימים כל הזמן מגע מיני זכרי עם חלק חיינו שעדיין לא התרחש ובמקום הריון ולידה אנו מקבלים תשישות נפשית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
תפיסת העולם הליניארית באה לידי ביטוי בעיקר בתפיסת הזמן שלנו; שגם היא ליניארית ולא מעגלית או מחזורית: לגבינו הזמן אינו זרימה אחת גדולה, אלא משהו שבור לחתיכות, תאריכים, שעות, דקות, שנתונים, ימי הולדת; עבורנו העולם מתחלק לקטעים ואנו מקבלים זאת בדיוק כפי שאנחנו מקבלים מדי בוקר את זריחת השמש. אך מלבד העובדה שיום אחד אנחנו נולדים ויום אחד לא נהיה ושמוקצב לנו פרק זמן פחות או יותר קבוע - אין שום דבר בתפיסת הזמן שלנו הנובע מן הטבע. להפך, תפיסת הזמן הנוכחית שלנו אינה משקפת את הדרך בה דברים זורמים בטבע, אלא את הדרך בה אנו תופסים את היקום והחיים. וכך, כשאנו חיים בהתאם לתפיסת הזמן שלנו, אנו רק מאשרים את הדרך בה אנו תופסים את העולם, אך לא מודעים לכך שזה מה שאנחנו הלבשנו על העולם ומניחים כי כך העולם; ליניארי, מקוטע, לא זורם, מופרד ליחידות קטנות ולא מחוברות. כלומר התפיסה שהלבשנו על העולם הופכת להיות עבורנו העולם. איבדנו את הפרדה בין מה שהוא העולם באופן ראשוני והיולי ובין מה שהתפיסה הלא שלמה שלנו אותו עשתה ממנו.
וכדי לבסס את תפיסת הזמן שלנו עיצבנו טכנולוגיות כדי לממש אותה: שעונים, תאריכונים, יומני שנה וכן הלאה, שהרי את זאת יש להבין; תפיסת הזמן המקוטעת והליניארית שלנו יוצרת עולם של טכנולוגיות שכן מה שמקשר בין יחידה מופרדת אחת לשנייה הוא הטכנולוגיה, הגשר בין עולם לא נושם אחד למשנהו.
ובתוך כל הטכנולוגיות שהמצאנו כדי לחזק את תפיסת הזמן השרירותית והליניארית שלנו המצאנו את לוח השנה או בשמו המקורי - הלוח הגריגוריאני. נראה לנו שככה זה, שזו השנה, ויש בה 365 ימים שהם שנה ושכל שנה מתחלקת ל-12 חודשים וכל חודש צריך להיגמר ב-30 או 31 יום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לוח השנה של בני המאיה
|
|
|
|
|
|
|
כמה שאלות טורדניות לגבי לוח השנה
|
|
|
|
|
|
|
ובכן כמה שאלות טורדניות לגבי לוח השנה הזה; האם זהו לוח הנובע מן הסדר הקיים בטבע או שזהו לוח שרירותי שמלביש על הטבע את הגישה שפיתח האדם בלי קשר לטבע? ושאלה נוספת: מהו בכלל הבסיס הרעיוני מאחורי הלוח הזה?
ובכן, ראשית, מקורו של הלוח הזה הוא בבבל העתיקה אך מי שערך אותו סופית היה דווקא יוליוס קיסר ובעקבותיו אימצה אותו הכנסייה הנוצרית, וכך זה נכנס לשימוש עד היום.
הבעיה עם לוח השנה היא שהוא סימבול לצורת חשיבה מסוימת והוא הוכן בעקבות גישה מסוימת לחיים ולטבע. אחד החוקרים המורדים ברעיונות שמייצג הלוח הגריגוריאני הוא פרופסור חוזה אגואלס, פרופסור למתמטיקה ופיזיקה, אמן, משורר והיסטוריון. לדבריו לוח השנה הזה הפך את השימוש בזמן לקווי, ליניארי. כלומר מאפשר התקדמות ברצף הזמן רק קדימה ורק בקו ישר. אגואלס גם רואה זיקה ישירה בין צורת חשיבה ליניארית ובין תרגום הזמן במונחים של כסף (Time is money). אך אלה עדיין לא הליבה של טענתו של אגואלס. הטענה המעניינת ביותר שלו לענייננו היא שלוח השנה הגריגוריאני הוא בעצם כלי עזר לממסד השליט. בהתחלה, לדבריו, הוא היה כלי עזר בידי הכנסייה כדי לשלוט באדם, וזאת, לדבריו, על ידי כך שחיבור לאורח החשיבה הליניארי מנתק את האדם ממקורות הכוח הטבעיים שלו, וכל ממסד שלטוני רוצה לנתק את נתיניו ממקורות הכוח שלהם, כדי שיוכל לשלוט בהם ללא התנגדות.
אגואלס לא רק כופר בלוח השנה האזרחית הרגיל הוא גם מראה לנו כיצד לוח שנה היה יכול (ואולי אמור) להיות. הדוגמה שהוא מביא ללוח "נכון" היא לוח השנה של בני המאיה. לדבריו לוח השנה שלהם מסונכרן בשלמות עם תדר הזמן הטבעי ומחזוריות הטבע והבריאה.
לטענת אגואלס לוח הזמן של בני המאיה הוא בו זמנית ספירלי, סדרתי ומעגלי ועל כן ניתן להיכנס אליו מכל נקודה והוא מהווה גורם שמחבר בין החומרי לרוחני. ואיך כל זה קורה? לדבריו הלוח של בני המאיה היווה עבורם מעין שער אל המימד הרביעי. כלומר אנחנו חיים בשלושה מימדים בלבד; חלל, גוף וזמן. לטענתו, לו הזמן היה לא ליניארי אלא מעגלי הוא היה מוביל את האדם לרמת קיום בעלת תודעה אחרת. הקיום שלנו בשלושה מימדים אינו שלם, וכדי להשלים את חסרון המימד הרביעי המצאנו את הטכנולוגיה, שהיא מעין קביים הבאים במקום קיום בעל תודעה גבוהה (מימד רביעי). הזמן לא היה אמור להיות כה דומיננטי ומוחשי בחיינו, זה קורה, לדבריו, בגלל הליניאריות של הזמן; לו הזמן היה מחזורי, כמו בטבע, הוא היה רך יותר ובמקום לחסום מציאות הוא היה מוביל למציאות גבוהה יותר.
הזמן כחלק מארבעה מימדים הוא בעצם ריקות, פרוזדור אל מציאות אחרת, בעוד שבשלושה מימדים הזמן הוא ממשות דומיננטית שחוסמת את המעבר אל החיים כמות שהם באמת. כלומר מרידתו של אגואלס בלוח הגרגוריאני היא מרידה במניפסטציה הטכנולוגית של הזמן בחיינו - אנחנו המצאנו אותו והוא זה המושל בנו. תודעת הזמן לפי העיצוב הליניארי היא גם דומיננטית וחוסמת וגם מובילה אל הצורך לפתח טכנולוגיה כדי לעקוף את הכלא שתפיסת הזמן הלא נכונה שלנו יוצרת עבורנו. לוח השנה של בני המאיה הוא בן 13 חודשים וכל חודש הוא בן 28 ימים (ועוד יום אחד נוסף, ה-25 ביולי שעבור בני המאיה הוא מחוץ לזמן), סך הכול 364 ימים. 28 ימים הוא הזמן המחזורי של הירח (פרק הזמן שלוקח לירח להסתובב סביב כדור הארץ). 28 ימים הוא גם המחזור הטבעי של גוף האדם ושל האשה ועל כן הוא גם הקוד למחזוריות הבסיסית ללוח השנה האזרחי של בני המאיה.
עד כאן לגבי התפיסה הליניארית והמקוטעת של החיים, אך האם קיימת תפיסה אחרת של האמת? שהרי אם קיימת תפיסה ליניארית, הרי שחייבת להיות תפיסה שהיא לא ליניארית. על תפיסת העיקול או האלכסון בשבוע הבא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
גבריאל רעם כותב מסות ודברי הגות אקזיסטנציאלית-רוחנית, חבר באגודת היועצים הפילוסופים בישראל ומורה למודעות. כתביו נסמכים בין היתר על כתבי גורדג'ייף-אוספנקי, קרישנמורטי, ריצ'רד רוז, קן ווילבר, קרלוס קסטנדה ועוד.
לאתר הבית של גבריאל רעם, הגות במבט קוואנטי | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
