 |
/images/archive/gallery/283/676.jpg פיל פוסע ברחובות הודו.
 |
|
|
| איפה מתחילה הודו ואיפה סין נגמרת |
|
| הגבול בין הודו לסין עומד בפני שינוי היסטורי. לראשונה מזה שנים, סיכמו שרי החוץ של שתי המדינות על הסכם שעשוי להבהיר אחת ולתמיד איפה מתחילה הודו ואיפה סין נגמרת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גד שמרון
|
|
|
|
|
|
|
|
להודו ולסין, שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, עם יותר מ-2.3 מיליארד בני אדם בסך הכל, גבול משותף ובעייתי שנמתח לאורך יותר מ-1,000 קילומטר של שני אזורים מיושבים בדלילות. את הגבול הזה, שחלקו הגדול עובר בין פסגות הרי ההימאליה, "גג העולם", סימנו ברישול הבריטים במאה ה-19, בתקופה שהודו עוד היתה היהלום בכתר האימפריה שלהם, וסין מדינה חלשה ומפורדת.
במלחמת העולם השנייה היה הגבול הזה נתיב החמצן של סין, אז בשליטת המנהיג הלאומני צ'אנג קאי-שק, שלחם נגד הכובש היפני. מטוסי תובלה מסוג די-סי 3 (דקוטה) העבירו אלפי טונות של אספקה חיונית מעל להרי ההימאליה לבסיסים עורפיים בסין. קדם לנתיב האוויר מסלול אספקה ארוך ומתפתל, שהסינים פרצו כבר ב-1937 לכיוון צפון בורמה (שהיתה אז חלק מהודו הבריטית). שנה אחר כך השתלטו היפנים על כל קו החוף של סין, והנתיב שזכה לשם "דרך בורמה", היה נתיב האספקה העיקרי של הסינים. למי שלא ידע, זה המקור ל"דרך בורמה" הקצרצרה שנפרצה בתש"ח מהשפלה לירושלים, וכדאי רק לזכור שהגירסה ההודית-סינית השתרעה לאורך כ-1,100 קילומטר , כלומר אילת-מטולה ובחזרה לאילת.
שנים רבות היה הגבול הסיני-הודי רק קו לא ברור על המפות. אבל אחרי עליית הקומוניסטים לשלטון בסין, ב-1949, החלו הבעיות. כל צד החזיק במפות "מעודכנות", וההפרש מתבטא בוויכוחים על שטחים שגודלם פי שלושה משטח מדינת ישראל.
באותה תקופה שלט בהודו ראש הממשלה ג'ווהרלאל נהרו, מנהיג גוש המדינות הבלתי מזוהות, שתקף בכל הזדמנות את ה"אימפריאליסטיות", ארצות-הברית ובריטניה, והטיף לכל העולם לוותר על אלימות. את האידיאולוגיה הזאת הוא נטש, זמנית, כשבאוקטובר 1962 פתחה סין במתקפה לאורך הגבול בלאדאך, שמצפון לקשמיר, במטרה להציב את הדגל הסיני על שטחים במחלוקת.
בשלבים הראשונים של המלחמה שהתנהלה על פסגות ההימאליה, ספג צבא הודו מפלות קשות, ונהרו המבוהל פנה בבקשת סיוע דחופה, למי? נכון, לבריטניה ולארה"ב. לסיפור יש גם נקודה ישראלית: עד אז חיזר נהרו אחרי העולם הערבי, גמאל נאסר היה ידידו ובן בריתו והודו נקטה עמדות אנטי-ישראליות בוטות בכל פורום בינלאומי. אבל נוכח מצב החירום בחזית ההימאליה, ביקשה הודו מישראל (וקיבלה) משלוח דחוף של מרגמות כבדות, כלי הנשק היעיל ביותר לתנאי הלחימה בהרי לאדאך.
מאז ועד היום נשמר סטאטוס-קוו מתוח לאורך הגבול הזה, שבו התחפרו אלפי חיילים, כשלעתים רק 50 מטר מפרידים בין הקווים. עכשיו נדמה ששתי הענקיות עומדות ליישב את הסכסוך. סוכנויות הידיעות מדווחות כי שרי החוץ שלהן כבר גיבשו הסכם שייחתם בביקור ראש ממשלת סין בהודו, האמור להתקיים בימים הקרובים. כמו תמיד מדובר בפשרה, שבה כל צד מוותר על משהו ומקבל משהו.
ובכל זאת, הסיפור הסיני-הודי מעורר את התמיהה, כיצד קורה שהסכם כזה, שכולל החלפת שטחים בסדר גודל של 60 אלף קמ"ר, נעלם בים הדיווחים על החזרת יריחו או טול-כרם, עניין של קילומטרים רבועים בודדים, נמוכים בהרבה מההימלאיה האימתנית, לשליטה פלשתינית. יש למישהו הסבר?
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
