 |
/images/archive/gallery/283/078.jpg ז'וסטין פראנק
מתוך ספרו של רועי רוזן ''זיעה מתוקה''.  |
|
|
| מותה המסתורי של ז'וסטין פראנק |
|
| מי באמת היתה ז'וסטין פראנק, אמנית שחיה בישראל בשנות השלושים, חברה בכתות מיסטיות מיסתוריות, צאצאית של מייסד כת הפראנקיסטים - אלי אשד עם כל הפרטים המצמררים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אשד
31/3/2005 20:07 |
|
|
|
|
|
|
|
"לכל מקום שתפנה יש נגלה ויש נסתר". יעקב פראנק , ספר דברי האדון ( הספר קיים רק במספר בודד
של כתבי יד)
כותב שורות אלה קרא בעניין רב את ספרו האינפורמטיבי והמלומד של רועי רוזן, אמן חזותי ותיאורטיקן, "זיעה מתוקה" (הוצאת בבל, 2001 ) על חייה ויצירתה השערורייתיים של הציירת הבלגית ז'וסטין פראנק וחייה האומללים בארץ ישראל של שנות השלושים והארבעים, ששם, לפי מחקרו של רוזן, היתה דחויה כמעט בידי כל ולא יכולה היתה ליצור ולהציג עד להיעלמותה המסתורית וככל הנראה גם מותה ב-1943, שעליהם אין לרוזן פרטים.
אך עם כל הערכתי למחקר פורץ הדרך של רוזן יש לציין שהוא רחוק מאוד מלהיות שלם ואף מדויק. רוזן התעלם לחלוטין, משום מה, מכמה אספקטים חשובים מאוד בחייה של פראנק, והעדיף שלא לעסוק בהם מסיבות הידועות לו בלבד, אספקטים המטילים אור חדש ושונה על פראנק ועל שנותיה האחרונות.
כפי שפירטתי כבר במאמר "ז'וסטין פראנק האחרת" (מחקרי ירושלים באמנות עברית כרך כ"ג, 2001), בניגוד לכל טענותיו של רוזן כי בארץ ישראל היתה פראנק קבורה כמעט לגמרי בחדרה הקטן ולא יכלה ליצור ולהציג דברים חדשים, הרי שהמחקר כבר הראה שלאמיתו של דבר פראנק היתה פעילה מאוד מבחינה יצירתית ושימשה כמאיירת של עטיפות החוברות של "ספרות קלה" שיצאו בהוצאת "ספריית המאה ה-20" של דוד קרסיק ואליעזר כרמי, ועסקו בבילוש, מתח, ריגול ובעל-טבעי - חוברות שבהן אפשר לזהות באופן מיידי וללא כל אפשרות לטעות את סגנונה המיוחד של פראנק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
רוזן אינו מתייחס כלל גם לקשריה המתועדים של פראנק עם חוגים שונים בארץ ישראל שעסקו בטקסים מיסטיים, קבליים ואף ניאו פגאניים, קשרים שהיו המשך ישיר לקשריה עם חוגים דומים בצרפת. למעשה, נראה שאת קיצה אפשר לייחס יותר לקשריה עם חוגים אלה מאשר לסכסוך שלה כביכול עם עולם האמנות בארץ, כפי שרומז רוזן.
רוזן מציין נכונה שפראנק נעלמה וככל הנראה נפטרה בשנת 1943, אך הוא אינו מסביר את הסיבות לכך. עם זאת גם בספרו ניתן למצוא רמזים לסיבות האמיתיות, כשהוא מציין שיש רמזים לכך שפראנק היתה צאצאית של מנהיג הכת המשיחית הידועה לשמצה מסוף המאה ה-18, יעקב פראנק.
יעקב פראנק היה ידוע כמי שקיים בכת שלו אורגיות המוניות, חילופי נשים, גילויי עריות וכיוצא באלה פעילויות. הוא האמין שהוא האל החי שיביא לגאולה ולשם כך עליו לרמוס את כל החוקים הקיימים שכן "התורה היא מהסיטרא אחרא (השטן - א.א) ואני לא באתי לתת למישהו תורה כי אם לרמוס ... כשתבוא ישועתי אטהר אתכם מכל טומאה, שלא תישאר אצלכם כל תורה ולא יחול עוד דין עליכם, תהיו חופשיים... והעולם יתהפך ופני כל הארץ יתחדשו" (מתוך ספר דברי האדון מאת יעקב פראנק).
יעקב פרנק האמין שהוא מהות אלוהית הקשורה לישויות "חיצוניות" מעוררות אימה שאותן כינה "האחים הנעלמים" או "בעלי הקבין המעופפים". ישויות ששחרורם מכליאתם תביא לחורבן העולם המוכר לנו ולשחרור המין האנושי מכבליו. לדבריו החורבן הזה לא יהיה מיידי והוא יקרה רק כמה עשרות שנים לאחר שחרור הישויות הנ"ל מכבליהם. לדבריו העולם הזה נשלט בידי מהות נשית (מעין "האלה האם" הפגאנית) שאותה זיהה באחד מגלגוליה עם מלכת שבא, שלדעתו היתה בעלת כוחות גדולים בהרבה מאלה של שלמה המלך, ובגלגול אחר עם בתו שלו (שאיתה קיים פרנק קשר של גילוי עריות גלוי, בטענה שהם עומדים מעל לכל חוקי בני האדם שכן שוב אינם בני אדם. לאחר מותו באופן מאוד יוצא דופן, היא הפכה למנהיגת הכת). וב"בבוא היום", כאשר יגיע הזמן לשחרר את הישויות ה"חיצוניות" מכבליהן, יהיה צורך שאישה תעמוד בראש הטקס, אישה שתהפוך כתוצאה מכך למהות אלוהית בעצמה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ז'וסטין פרנק בטקס ניאו פרנקיסטי. כל העבודות לקוחות מתוך ספרו של רועי רוזן, "זיעה מתוקה"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחקר מפורט שנערך בידי כותב שורות אלה חשף שז'וסטין פראנק היתה בסוף שנות השלושים וראשית שנות ה-40 קשורה לקבוצה של אנשים בעלי נטיות מיסטיות שכינו את עצמם "ניאו פרנקיסטים" ומטרתם היתה לזמן את אותן ישויות "חיצוניות" שעליהן דיבר יעקב פרנק ובכך להביא את העולם לקיצו. הם האמינו שהסימנים לקץ המתקרב התגלו בעלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה.
ז'וסטין פראנק היתה חברה בולטת ואף ממנהיגי קבוצה זאת. מפאת קוצר היריעה אינני יכול לפרט כאן אודות התורות המיוחדות של חברי הקבוצה והקשר שלהם לסיפור "מרד המלאכים" בספר חנוך ולתורות קבליות מיסטיות על כוחות הרשע, "הקליפות" של ה"נביא" השבתאי נתן העזתי וספרו המוחרם "שערי הדעת" וכמובן לאלה של יעקב פרנק. עם זאת פרטים רבים על התורות של פראנק וחבריה נמצאים בהתכתבות שניהלה עם הסופר האמריקני ה. פ. לובקראפט באמצע שנות השלושים, שאת סיפוריו על ישויות חייזריות מעולמות אחרים שמנסות לחדור לעולמנו ולהשמידו הייתה מעוניינת פראנק לתרגם לצרפתית ולאייר. מכתביה שנשלחו אליו נמצאים בעזבונו והם תעודה יקרת ערך להכרת עולמה הפנימי של ז'וסטין פראנק. הם כוללים ציורים רבים של ישויות שחלקן אנושיות וחלקן רחוקות מאוד מלהיות אנושיות ונראות כמרכיבות ערב רב של גזעים, מהם מבעיתים למראה במיוחד, חסרי רגליים או מקורננים בעלי פרצוף לא אנושי. פראנק מכנה במכתביה ישויות אלה בשמות שונים כמו "הנפילים", "בני האלוהים" ו"בעלי הקבין המעופפים". במכתבים היא רומזת ולפעמים אף אומרת במפורש שהישויות האלה קיימות ב"מימדים אחרים של קיום" וכי היא נמצאת עימם בקשר ולומדת כיצד לזמנם.
במכתב היחיד שעותק ממנו נשמר באוסף של הסופר לובקרפט כתובות שורות אלה: "נראה לי שאת מאמינה בכל הסיפורים שלי הרבה יותר ממה שאני בעצמי מאמין בהם", וסיים בשאלה "האם את באמת רצינית?". במכתבים שכתב לובקרפט לידידיו , סופרי פנטזיה אמריקאיים, הוא הזכיר פעמים רבות את "הציירת היהודיה המוזרה ז'וסטין פרנק". במכתבים אלה הוא כותב "היא אחד האנשים שאני שמח שלא פגשתי ולא אפגוש לעולם. מכתביה מעוררים בי צמרמורת. נראה כאילו היא מאמינה שכל המיתוס שיצרתי בסיפורי הוא אמת והיא רומזת שיש לה את הידע לפתוח לישויות החייזריות שאני מתאר בסיפורי את השער לעולם שלנו. אישה מטורפת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ז'וסטין פראנק כפראנקומאס
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סימנים לתפיסת עולמם של חברי קבוצתה ניתן למצוא בחוברת האחרונה שידוע כי פראנק איירה, חוברת שיצאה ב-1940 בהוצאת ספריית הבלש בשם "מותו המסתורי של אדולף היטלר". על החוברת מופיע היטלר כשלד אנושי במיטב סגנונה הסוריאליסטי המיוחד של פראנק. את החוברת כתב "ארי שרים", שם בדוי לחבר אחר באותה קבוצה - הבלש הפרטי אבנר בן חורין (שעל חייו והקריירה שלו פרסם המשורר והחוקר אריה סיון ספר מעניין בשם "אדוניס", עם עובד, 1992) שככל הנראה היה מאהבה של פראנק באותה תקופה.
הסיפור המופיע באותה חוברת הוא על חברי קבוצה מיסתורית בגרמניה שבה חברה גם הבמאית הידועה לני ריפנשטאל (שלפראנק היתה עימה היכרות מסוימת) שמתנקשים בחייו של היטלר ומביאים בכך לחורבן גרמניה ולהופעתן של ישויות חייזריות מעולמות אחרים שמביאות גאולה למין האנושי על ידי השמדת רובו ושילובם של הנשארים ב"סדר החדש" והאוטופי של הישויות.
באותה שנה איירה פראנק (ואולי גם כתבה?) את סיפור הקומיקס "ההרפתקני" הראשון בעברית "עלילות גד ויוסי", שהופיע במגזין קצר הימים "הדחליל". בסיפור זה תוארו הרפתקאותיהם של שני נערים בספינה שבה פרץ מרד של מלחים. הסיפור מתאר כיצד הם מוצאים את עצמם באי בודד, שם הם מגלים בסיס של כת מוזרה שכפי שניתן להבין מהפרק האחרון בסיפור נמצאת בקשר עם יצור מפלצתי כלשהו מהחלל החיצון. התמונה האחרונה בסיפור מראה לקורא את הצל של אותו יצור כאשר הוא מתקרב אל הנערים הכבולים, בעוד הצל עושה רושם של יצור מפלצתי בעל קרניים.
אך לדאבון הקוראים הסיפור נקטע עם סגירת "הדחליל". לא ברור מה אמור היה להיות המשך הסיפור אם כי דומה שיש רמזים שזוג הנערים אמורים היו להיות מוקרבים בידי הכת לאותו יצור מפלצתי ועל ידי כך לפתוח לו את ה"שער" לעולמנו. הבודדים שזוכרים את הסיפור הזה טוענים שהוא היה הדבר המפחיד ביותר שקראו בחייהם למרות (ואולי בגלל) שהוא נקטע. אדם שהיה מקורב למוציא לאור מסר לי שהמו"ל חשב שהסיפור הוא "מתועב" ובגללו הוא סגר את כתב העת ואף לא הסתפק בכך אלא טרח להשמיד כל עותק שעליו יכול היה לשים את ידו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מותו המיסתורי של אדולף היטלר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחרי סיפורים אלה שוב לא עסקה פראנק באיור ספרים או בקומיקס והתמקדה יותר ויותר בענייני הקבוצה המיסטית שלה. רוזן מתאר בספרו את הידרדרותה הפיזית של פרנאק בשנת חייה האחרונה, הידרדרות שמספרו ניתן להבין שלא היתה לה כל סיבה פיזית מובנת. למעשה ברור שלהידרדרות זו היה קשר הדוק לניסוייה המיסטיים השונים ששאבו ממנה אנרגיה נפשית רבה.
פרטים חדשים על פרנק בשנה האחרונה לחייה סיפק לאחרונה הארכיאולוג האמריקני המפורסם פרופסור אינדיאנה ג'ונס. לדברי פרופסור ג'ונס הוא נתקל בקבוצה של פראנק בעת שביצע חפירות בארץ ישראל באתר מגידו, ששם אמור לפי המסורת להתחולל הקרב האחרון שלאחריו יבוא סוף העולם. במגידו פגש פרופסור ג'ונס את פראנק ואת אנשי קבוצתה והתברר לו שהללו עסוקים בניסויים מיסטיים שמטרתם להוביל לשלב חדש בתולדות העולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אז מה בעצם קרה שהביא להיעלמותה ולמותה המסתורי של פראנק? לדברי פרופסור ג'ונס היא וחבריה ניסו לזמן ישות חיצונית כלשהי שאותה כינו "נפיל", שדרכה ביקשו להשמיד את גרמניה הנאצית ולהביא לשינויים כבירים בחיי המין האנושי שמהותם לא פורטה.
היצור אכן הגיע לאחר הטקסים השונים שאותם ביצעו אנשי החבורה, שכללו שימוש ביצירות אמנות שונות של ז'וסטין פראנק, שלהן כמסתבר היו משמעויות מיסטיות שונות הקשורות בכישוף שחור. פרופסור ג'ונס טוען שהוא היה עד לטקס אך מסרב בתוקף לומר האם אכן הופיעו ישויות חייזריות מפלצתיות כמו אלה שמתוארות ברבים מציוריה של ז'וסטין פראנק מאחר ו"אינני רוצה שיחשבו אותי למטורף".
בכל אופן הזימון הסתיים במותם של מרבית המשתתפים שמתו מוות איום, שפרופסור ג'ונס מסרב לפרט את אופיו ורק רומז שמדובר ב"הזדקנות מהירה מאוד והתפוררות של כל הגוף". עם זאת, לגבי פראנק טוען ג'ונס שהיא לא מתה, לפחות "לא בדיוק, היא עדיין כאן איתנו אך לא בצורתה הקודמת ולא כפי שהיתה בעבר". הוא סירב לפרט מעבר לכך. לדעתו כל המבצע היה כישלון מאחר ש"עובדה שהישויות החייזריות שהם ניסו לזמן לא נמצאות כאן ו"סוף העולם לא הגיע".
ייתכן שאת השתיקה של רוזן לגבי תחום זה בחייה של פראנק אפשר להסביר ברמז שהוא עצמו נותן בספרו, שם הוא מוקיר חוקרת של פראנק בשם קאסטורפ שחקר ההקשרים המיסטיים בחייה של פראנק גרמו לה "להתנגדות מוחלטת לז'וסטין פראנק ואי רצון לעסוק בה יותר". רוזן אינו מפרט מה היו ההקשרים המיסטיים האלה אולם נראה שהכוונה לדברים שעליהם דיווחנו כאן.
כל העובדות החדשות האלה מעידות כי יש לראות את פראנק בצורה שונה ממה שמציג אותה רוזן במחקרו: לא קדושה מעונה, אישה דחויה הנמצאת בשולי החברה אלא אישה שפרצה דרכים חדשות ולא שגרתיות הן בתחום איור התרבות הפופולרית בארץ ישראל והן בתחום הדת והמיסטיקה, והשאירה את חותמה הבלתי נשכח.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
