 |
/images/archive/gallery/288/479.jpg מתכוננים לשליחת המכתבים לאלוהים.
צילומים: עמי בן בסט  |
|
|
|
|
| איך הצליחו אנשי מחנה כינר.נט להעלות את תחינותיהם הקולקטיביות אל הקדוש ברוך הוא? עמי בן בסט מדווח |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עמי בן בסט
14/4/2005 9:09 |
|
|
|
|
|
|
|
הדרך אל האלים הייתה מאז ומתמיד מורכבת ולא פשוטה (תלוי, כמובן, באלים בהם מדובר ובמאמינים עצמם). בדת היהודית, כמו בדתות מונותיאיסטיות אחרות, נמצא האלוהים
בכל מקום, למרות שמקובל לכנות אותו גם אבינו שבשמיים והיושב במרומים. בתפילות ובבקשות הנישאות אליו מצפים המאמינים שיפתחו שערי השמיים.
הבעיה העיקרית בתקשורת עם בורא עולם, במיוחד אם אתה מאמין ספקן במיוחד, היא שאתה כמעט אף פעם לא נענה ישירות, ולכן גם לא יכול לדעת אם ההודעה שלך הגיעה. קצת דומה למצב שבו אתם כותבים מכתב בקשה, או תלונה, לבוס הגדול ולא יודעים אם המסר עבר. עם השנים, התפתחו כלי עזר ושיטות העברה שונות, שנועדו להבטיח, עד כמה שניתן, את העברת המסרים של המאמינים היישר ליישות האלוהית, החל מתקיעה בשופר המכוונת לפעור סדק בשערי הרקיע, וכלה בשיטה פיזית יותר, הטמנת פתקי נייר בכותל המערבי מתוך כוונה שיגיעו לכתובת הנכונה.
בניסוי שנערך במסגרת מחנה כנר.נט 2005 הצענו דרך פשוטה ואלגנטית להעברת מסרים לאלוהים, שמשלבת בין טכנולוגיות עתיקות ומודרניות וממחישה לראשונה, בצורה מטאפיזית, את הכוח הטמון במלים. בשלב הראשון נבנה מעין אתר אינטרנט, Letters2God, ששימש כמעין "כותל" וירטואלי ואיפשר לרכז כמות גדולה של פניות ובקשות לצורך שילוחם כלפי מעלה. התכנות של הכותל נעשה ב-PHP על בסיס נתונים מסוג MYSQL שרצו על Linux Redhat. בשלב הבא לקחנו מסוף עם מודם סלולארי GPRS – "נורית 8000" של חברת ליפמן, שתוכנת כך שיוכל לדבר עם אתר האינטרנט, ולהדפיס בצורה אוטומטית את המסרים הנכתבים באתר.
הפלטפורמה שנבחרה לצורך שיגור המסרים היתה אשכול של ארבעה בלוני הליום גדולים, כל אחד בקוטר של כמטר, שספקו יחדיו כוח הרמה של כמחצית הק"ג. האשכול נקשר לקצהו של סרט הנייר התרמי במסוף, לא לפני שהמסוף עצמו הודק בחוזקה לשולחן השגור באמצעות חוטים מיוחדים על מנת שלא יתרומם גם הוא לשחקים.
מיד עם הפעלת המסוף החל אשכול הבלונים להתרומם בהדרגה, כאשר כל בקשה ובקשה הרימה את הבלונים אל על בכמה סנטימטרים. במובן זה אפשר בהחלט לקבוע כי עשרות הבקשות, הפניות והמסרים שנשלחו באמצעות האתר, הם אלה שגרמו, בסופו של דבר, לתנועת הבלון כלפי מעלה. האם אפשר לדבר על טלקינזיס מסוג חדש? לא ברור. לא ברור גם אם נושאי התכנים ואופים השפיעו על קצב ההדפסה, ומתוך כך גם על מהירות השחרור של הבלון. כך או כך, לאחר כמחצית השעה מתחילת ההפעלה של המסוף היו הבלונים כבר בגובה של כעשרה מטרים מעל לפני הקרקע כאשר רק סרט נייר דק – חוט טקסטואלי עמוס תכנים, קשר אותם עדיין לפלנטה שלנו. בגובה של כ-16 מטרים אזל גליל הנייר במסוף ואשכול הבלונים השתחרר באחת, כשהוא מזנק במהירות כלפי מעלה, נושא מאחוריו את זנב המילים המתפתל. רגע מאוחר יותר כבר אפשר היה להבחין רק בכתם צבעוני בשמיים הנושא זנב קטן, כמו כוכב שביט זעיר הממהר לעזוב את מערכת השמש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הגלריה של "מכתבים לאלוהים"
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשולי הדברים הטכניים – להיכן באמת הגיעו הבלונים?
|
|
|
|
|
|
|
כוח המשיכה של הנייר מהמסוף הוא כ-400 גרם. על מנת שהבלונים לא יתלשו את הנייר, עוד לפני תהליך ההדפסה, הוחלט להקטין את כוח ההרמה של הבלונים לכ-200 גרם. לשם כך נוצלה שיטה עתיקה שנלקחה מספריו של ז'ול ורן, והיא הוספת משקל לבלון..
שקית ניילון עם אבנים במשקל של כ-200 גרם נקשרה לבלון בהתאם. קשה מאד לחשב את מהירות הנסיקה של אשכול בלוני ההליום באוויר מאחר ומעורבים בכך גורמים רבים. לענייננו, די לומר, בהערכה גסה, שמדובר במהירות שבין 200-400 מטרים לדקה. מהרגע שהתחילו לנסוק, אין כמעט מה שיעצור את הבלונים בדרכם למעלה, חוץ מהרוחות שהיו חלשות מאד באותו זמן.
עם העלייה לשמיים, האוויר נהיה דליל יותר ויותר ונוצרים הפרשי לחצים, גדלים והולכים בין פנים הבלון לבין הלחץ שהולך וקטן בחוץ. הבלונים הולכים ומתנפחים. בגובה מסוים, בין 9-10 קילומטרים, ובטמפרטורה של מינוס 40 מעלות, נכנעים מעטפות הבלונים להפרשי הלחצים ופוקעים.
ומה קרה לזנב? רוחות סילון הנושבות בגבהים אלו המשיכו מן הסתם לסחוף את זנב הנייר מזרחה. סביר להניח כי בשלב מסוים, ייכנע הנייר עמוס מילים לכוח הכבידה ויגיע כולו, או חלקים ממנו, חזרה לכדור הארץ.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קרדיטים
|
|
|
|
|
|
|
נימרוד להבי – פתוח וניהול טכני
מאיר מירקין – לוגיסטיקה ואפקטים מיוחדים
דידי ורדי – יעוץ טכנולוגי/מכאני
אינדי שרון (זו ש...) – גרפיקה
שי ורדי – יעוץ
עמי בן בסט – פתוח, ניהול ו..מטאפיסיקה
ליפמן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על הכותב
|
|
|
|
|
|
|
עמי בן בסט הוא סופר ועיתונאי במסע אחר ובגלובס, שעוסק בזמנו הפנוי בהרצאות ובניהול פרויקטים חמקמקים וחסרי סיכוי. על נושאים אלה ואחרים אפשר לקרוא בבלוגו השואף-גבוה "קצה", שם פורסמה הכתבה לראשונה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
