 |
/images/archive/gallery/303/263.jpg אורי לוטן
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ענת
11/5/2005 18:46 |
|
|
|
|
|
|
|
את אורי לוטן הכרתי הרבה לפני שהוא הכיר אותי. אני הייתי על קו התפר של סוף הילדות וראשית ההתבגרות, הוא היה כוכב עולה בגלי צה"ל.
הופנטתי לחלוטין מהקול, מהמוזיקה, מהמסר ומהרוח החתרנית שהיתה למשב מרענן של בריזה בעולמה השמרני של ילדה טובה גבעתיים.
בחושים של טרום מתבגרת, שניצנים של מי שעתידה להיות מוגדרת כ"בעייתית" על ידי מערכת החינוך התפתחו אצלה בד בבד עם ניצני השדיים, קלטתי שכאן הולך להיות רוקנרול.
אורי עיצב ביד אמן את עולמי המוזיקלי. את מיטב קלסיקת הרוק שמלווה אותי עד היום שמעתי לראשונה ברדיו שעמד בחדר ילדותי, או באוזניית הטרנזיסטור שהייתי מחביאה מאוחר בלילה מתחת לכרית. חוסר היכולת לקום בבוקר שלמחרת הפך אותי לימים למאחרת כרונית - הפרעת אישיות שהעיבה מעת לעת על יחסי עם אורי, שלכשעצמו לא היה ביחסים מי יודע מה עם שעונים.
אגב, אוריל'ה, אפילו ללוויה שלך הצלחתי לאחר אבל הפעם אתה לא מיהרת לשום מקום וחיכית בסבלנות.
עשרות שנים מאוחר יותר, או ליתר דיוק לפני שלוש עשרה שנים, זכיתי להפוך לחברה קרובה בסיועו של "SIMPLE TWIST OF FAITH". כמו כל מי שזכה להיות חבר של אורי - הועשר והואר עולמי בשלל צבעים פסיכדליים שקרנו מאישיותו הרב גונית.
שוחחנו לפחות פעם ביום. בדרך כלל יותר, לעתים רחוקות פחות. היומיים שלפני הנפילה של אורי נפלו בדיוק על הפחות.
את הידיעה המזעזעת על הטרגדיה קיבלתי מחבר משותף, לאחר שתהיתי מדוע אורי לא מחזיר לי צלצול. בהודעה האחרונה שהשארתי לו (כשכבר שכב משותק מספר שעות בבית החולים), אני מזמינה אותו להצטרף אלי לאיזו מסיבה.
הלכתי במצב רוח מרומם, תוך שאני מקווה שאורי יפתיע ויגיע, וסופסוף ניפגש, לאחר שבועות ארוכים שלא נפגשנו - כל פעם מסיבה מטופשת זו או אחרת, שזימן לנו אלוהי התירוצים.
הוא לא הגיע. בחודשים האחרונים, כששכב משותק, הייתי מתקשרת, כרבים מחבריו, אליו הביתה, כדי לשמוע את קולו בתא הקולי.
אחר כך גם זה נפסק.
עד לפני מספר שבועות עוד דובר על שיקום.
אחר כך גם זה נפסק.
עד לפני מספר ימים עוד האיר פנים להמוני החברים שעלו אליו לרגל ותיקשר בתנועות שפתיים.
אחר כך גם זה נפסק.
לפני שבוע איבד את הכרתו.
ביום שישי הכל נפסק.
מה שנשאר כרגע זה עצב ענק וחלל עמוק בלב.
מה שנשאר לתמיד זו האהבה.
חבר שלי, מלאכי השמים בטח מנגנים לך כעת את הקאוור האולטימטיבי של הבלדה לאיש רזה, וזה רק החימום לקונצרט שג'רי הולך להרים שם לכבודך.
תרשה לי להפסיק לרגע ולהכין איזו שאכטה.
זהו, איש יקר שלי.
הג'וינט הזה הוא לזכרך.
דרך אגב חומר חרא. אני מקווה ששם אצלך, בשדות הגנג'ה הנצחיים של אלוהים המצב יותר טוב.
עוף לך לשלום הכי גבוה שאפשר, עכשיו זה כבר מותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
