ראשי > ניו אייג' > יוסי רז
בארכיון האתר
חינוך הוגן
יוסי רז על רוחניות צינית, או ציניות רוחנית, חינוך הוגן וזיכרון ילדות עם זיקוקין
לכתבה הקודמת דפדף בניו אייג' לכתבה הבאה
יוסי רז
18/5/2005 14:49
הכל התחיל מכך ששאלתי את הבן שלי על שיעורי הבית. עשיתי, הוא אמר. מה עשית, שאלתי. ואז הוא סיפר לי ברצף: "המורה נתנה לנו לכתוב על יום הזכרון, על מישהו במשפחה שנפל במלחמה, ואם אין, אפשר להיעזר במקראה או להמציא סיפור דמיוני ליום הזכרון". "ומה כתבת?", שאלתי. "המצאתי סיפור. במילא המורה לא תדע שזה לא אמיתי, אז
לא אכפת לי, זה בשביל השיעורי בית", ואז הוא הוסיף: "הסיפור הוא על הבן של סבתא פנינה, שנפל במלחמה. סבתא פנינה היא אמא שכולה". אבל חמוד, סבתא פנינה היא לא אמא שכולה! לסבתא שלך יש  שני ילדים, בן ובת, ואתה יודע שהבן שלה הוא אני, אבא שלך, אמרתי לבן שלי בלחש, אבל הוא כבר לא שמע אותי כי הוא היה בדרכו למחשב.
2.
פעם כשהייתי ילד, המורים סיפרו לנו דברים כדי שנלמד. היום, כדי ללמוד, המורים מבקשים שהילדים יספרו להם דברים. ולמרות שלבן שלי יש מורה מצוינת, החלטתי לקחת אחריות ולעצב את זכרון הילדות שלו בתכנים לאומיים. אחת מתחנות התרבות שתכננתי עבורו היתה צפייה משותפת בחידון התנ"ך. למחרת הזיקוקים, התעוררנו מוקדם כדי לצפות בחידון התנ"ך בטלוויזיה. כשהתוכנית התחילה, שרת החינוך לימור לבנת החלה לברך את המשתתפים. בימים אלה, כשמפטרים אלפי מורים, זה נראה לי לא כל כך חינוכי שילדיי ישמעו את שרת החינוך נואמת על המורשת והערכים של עם ישראל. המורשת והערכים של עם ישראל חייבים לכלול איזשהו סעיף של כבוד למורה. רגע רגע, למה אנחנו, הניואייג'יסטים, אוהבי הקפה, לא נתאחד? כמו שאנו יודעים לדרוש קפה הוגן, קפה שידוע שכל מי שלקח חלק בייצורו קיבל שכר הוגן - אוכל, השכלה, בריאות, קפה שנוצר לא בניצול ציני של מבוגרים - כך אנו צריכים לדרוש מהמדינה שלנו חינוך הוגן, חינוך שכל מי שמופקד על הפקתו, כלומר המורים, יקבלו שכר ותנאי עבודה הוגנים, כדי שהם יוכלו להוציא תחת ידם חינוך הוגן. כן, אנחנו אוהבי הקפה ההוגן נתאחד ונדרוש משרת החינוך שלנו: גבירתי, במטוטא ממך, הבי לנו חינוך הוגן!  זה לא יעלה על הדעת שהקפה שאנו שותים בכל בוקר יהיה יותר הוגן מהחינוך שהמדינה מציעה יום אחר יום לילדינו.
3.
הצעתי לילדיי שנדפדף יחד במוספי החג, עד ששרת החינוך תסיים את דברי הברכה הארוכים והממלכתיים שלה. מלבד איש השנה, מותג השנה וסרט השנה, היו בעיתון עשרות מודעות פרסומת ענקיות:

"צל"ש לכל חיילי צה"ל אשר על המשמרת בכל מזג אוויר. חג עצמאות שמח וממוזג מתדיראן, המזגן המתקדם והנמכר ביותר בישראל".

"אנחנו כאן כדי לתת לכם את כל הביטחון שאתם צריכים. מבטחים החדשה דואגת ל-440,000 מבוטחיה, מחבקת את חיילי צה"ל ומאחלת לכולנו יום עצמאות שמח".

"מקיפים אתכם באהבה. קרן הפנסיה מקפת החדשה מברכת את כל חיילי צה"ל לרגל יום העצמאות ה-57 של מדינת ישראל".
4.
לעזאזל הרוחניות הצינית (או הציניות הרוחנית) שלי, לא אהיה שיפוטי. גם אם אתקל בקמפיין של מוצר שמתחנף ליצרים הצרכניים שלי, אני מבטיח להתמקד בצד הרוחני של הדברים. לכל מולקולת נתינה סמויה אני אגיד "איזה יופי". ולכן כשקראתי ביחד עם ילדיי שרשת מקדונלד'ס החליטה להעניק לחיילים הגדלות ארוחה בחינם למשך שנה, וכשניידת חומוס "אחלה" יצאה לפעילות שטח ביחד עם צוות צילום שיתעד חלוקה של 1,200 יחידות חומוס לחיילים - אמרתי איזה יופי. תראו, התאגידים המסחריים שמטרתם מקסימום רווח, יודעים לתת, לברך ולהודות. פעם אחת בשנה לתאגידים המסחריים בישראל יש הזדמנות לשזור בתוך המטרות השיווקיות שלהם נתינה וברכה: נתינה למרכיב האנושי שבנו, וברכה לנו, הלבבות הפועמים, האנשים בשר ודם שנמצאים מאחורי הגדרות כמו "קהל יעד", "צרכנים", "לקוחות". בואו לא נהיה צבועים: פוליטיקאים עושים את זה 365 ימים בשנה. לכן אם כמה תאגידים מסחריים תופסים טרמפ על יום העצמאות ורוצים שנקשר את הנתינה שלהם עם קצת מעורבות חברתית ואנושיות, מי יודע, אולי כשנקנה ביסלי או במבה, תחלוף במוחנו מחשבה תת הכרתית שאנחנו עושים מעשה מוסרי גדול.
5.
פעם כשהייתי ילד, אבא שלי קנה לי דגל וסוכריה אדומה על מקל בצורת תרנגולת. היום כשאני האבא, אני קונה לילדה שלי מֵכל שמשפריץ חוטים לבנים כדי שהיא תוכל להחזיר לכל חצופי הספּרֵיי הלבן. וככה, ביום העצמאות ה-57 למדינה, העַם, אשתי, בתי, בני ואני, עמדנו דרוכים מול הזיקוקין, בום, וואהו, פשששש, בום, יאאאה, פיצוצי האור התערבבו עם הלילה סתווי של בוסקילה, ועל הכתפיים שלי: הבן שלי עיצב את זכרון הילדות של יום העצמאות הפרטי שלו.
קישורים נוספים
לבית הרייקי, אתר הבית של יוסי רז       

ל
פורום מדיטציה ורייקי בקהילותNRG בניהול יוסי רז
חדשות
פותחים ראש
מדיטציה
בודהיזם
אומנות לחימה
הספרייה
אסטרולוגיה
  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...
יוסי רז
על העיוורון  
הסיפור על דגי הבננה  
האפשרות היחידה  
עוד...