 |
/images/archive/gallery/120/088.jpg ג'יידו קרישנמורטי.
 |
|
|
| כל האידיאולוגיות אוויליות הן מיסודן |
|
| ברגע שתיווכחו כי השאלה "כיצד אוכל להשתנות" יוצרת סמכות חדשה, ברגע זה תשתחררו מן הסמכות לתמיד ותבינו כי כל שקיים הוא אתה עצמך, יחסך אל האחר ואל העולם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
ג'יידו קרישנמורטי
18/5/2005 12:43 |
|
|
|
|
|
|
|
מה יכול לעשות היצור האנושי - אתה ואני - על מנת ליצור חברה שונה לחלוטין? האם אפשר בכלל לעשות משהו? היאמר לנו מישהו את המעשה שיש לעשותו? היו כאלה שאמרו לנו - המנהיגים הרוחניים כביכול, אלה שאנו מייחסים להם הבנה יתרה בעניינים אלה יותר משאנו מייחסים לעצמנו - כי כל השבילים מובילים לאמת; לך השביל ההינדי, לפלוני נתיב הנצרות ולאלמוני דת האיסלאם וכולם כאחד נפגשים ועומדים מול אותו השער. דבר זה, כאשר הנך מתבונן בו, הנו אבסורד כה גדול. לאמת אין שביל, וזה היופי שבה, האמת היא דבר חי. כל שביל מוליך אל משהו מת, משום ששביל הוא דבר סטאטי. אך אם תראה כי האמת הינה דבר חי, הנמצא בתנועה, חסר מקום וחסר מנוחה, אם תבין כי האמת אינה נמצאת במקדש, מסגד או כנסיה, אם תלמד שאין מי שיכול להובילך אליה - לא דת, לא מורה ואף לא פילוסוף - תדע שאותו דבר חי זה הוא אתה עצמך. אתה עצמך שהוא אינו אלא כעסך, אלימותך, הברוטאליות שבך, ייאושך, ייסוריך וצערך עימם אתה חי. בהבנת כל אלה טמונה האמת, ותוכל להבינה רק כאשר תדע כיצד להסתכל על דברים אלה בחייך. אינך יכול להסתכל עליהם מבעד לאידיאולגיה מסוימת, מבעד למסך של מילים, מבעד תקוות ופחדים.
כך תיווכח כי אינך יכול לסמוך על איש. אין מדריך, אין מורה, אין סמכות. כל שקיים הוא אתה עצמך - יחסך אל האחרים ואל העולם. אם תגיע להכרה זו, יהיו לך שתי אפשרויות, האחת שהכרה זו תייאש אותך, ייאוש שיגרום לך להיות ציני ומריר. האפשרות השניה היא שתתייצב מול העובדה כי רק אתה אחראי לעולם ולעצמך, רק אתה אחראי למחשבותיך,
רגשותיך והתנהגותך - אתה ולא אחר - ואז תיעלם החמלה העצמית. בדרך כלל אנו מאשימים אחרים, אבל גם זו צורה של חמלה עצמית.
הנוכל אם כן, אתה ואני, לחולל בתוכנו, ללא השפעה חיצונית, שכנוע או פחד מפני עונש - הנוכל ליצור בתמצית ישותנו מהפכה מושלמת, שינוי פסיכולוגי כזה עד שלא נהיה עוד ברוטאליים, אלימים, מתחרים, חרדים, תאוותנים, קנאים וכל שאר הגילויים אשר בטבענו, גילויים שבנו את החברה הרקובה שבה אנחנו חיים?
חשוב להבין כי אינני מנסח פילוסופיה כלשהי, מבנה של רעיונות או דעות תיאולוגיות. נדמה לי כי כל האידיאולוגיות אוויליות הן מיסודן. לא פילוסופיית חיים חשובה כאן, אלא התבוננות במתרחש בחיי היום יום שלנו - הפנימיים והחיצוניים. אם תתבונן על המתרחש ותבדוק מקרוב מה קורה, תראה כי המתרחש מבוסס על רעיון אינטלקטואלי. האינטלקט אינו השטח השלם של החיים, הוא רק חלק - ויהיה חלק זה מתוחכם ככל שיהיה או עתיק יומין ומסורתי ככל שיהיה - הוא עדיין חלק זעיר מן הקיום, ועלינו להתייחס לחיים כשלמות. כאשר נתבונן במתרחש בעולם, נתחיל להבין כי אין תהליך חיצוני ופנימי, יש איחוד של תהליך ויחיד – והוא תנועה שלמה וטוטאלית, תנועה פנימית המתבטאת בתנועה חיצונית, ותנועה חיצונית המגיבה שוב על התנועה הפנימית. נדמה לי שכל שדרוש כאן הוא היכולת להסתכל על דברים אלה - משום שאם יודעים כיצד להסתכל, כל העניין הופך ברור מאוד. כדי לדעת להסתכל אין צורך בפילוסוף או במורה. איש אינו צריך להגיד לך כיצד להסתכל. אתה פשוט מסתכל ותו לא.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המהפכה הרדיקלית הפנימית
|
|
|
 |
|
|
|
בראותך תמונה שלמה זו, התוכל להשתנות, לא באופן מילולי, כי אם להשתנות למעשה, בקלות, באופן ספונטני? זו השאלה העיקרית. האם ניתן לחולל מהפכה כללית בנפש?
אני תוהה מהי תגובתך לשאלה זו. יתכן ותאמר "איני רוצה להשתנות", ומרבית האנשים אכן אינם רוצים להשתנות, במיוחד אלה המבוטחים מבחינה חברתית וכלכלית, אבל גם בעלי האמונות הדוגמטיות, המרוצים מעצמם והמוכנים לקבל את הדברים כפי שהם, או אולי בשינוי קל בלבד - גם אלה לא ירצו להשתנות. לא לאנשים אלה כוונתי. ייתכן ותנסח זאת בצורה מעודנת יותר: "זה קשה מדי, זה לא בשבילי", אבל כאן כבר חסמת את עצמך, כאן כבר חדלת לחקור בדבר, ואין טעם להתקדם. או ייתכן ותאמר: "הנני רואה את הנחיצות בשינוי פנימי יסודי, אך כיצד אוכל לגרום לשינוי כזה?. אנא הראה לי את הדרך, עזור לי". אם הנך אומר כך, כי אז הדבר בו הנך מעוניין אינו השינוי עצמו, אינך מעוניין באמת במהפכה יסודית, הנך מחפש רק שיטה מסוימת על מנת לגרום לשינוי.
לו הייתי שוטה דיי כדי להציע לך שיטה, ואתה היית מספיק שוטה כדי לקבלה וללכת אחריה, - כל שהיית עושה היה אך העתקה, חיקוי והתגלות, ואם זאת תעשה, תקיים בתוך עצמך סמכותו של אחר, וזו תיצור התנגשות בינך ובין אותה סמכות. הנך מרגיש כי עליך לעשות דבר כלשהו משום שכך נאמר לך, ובכל זאת אינך יכול לעשותו. יש לך את נטיותיך, גישותיך ולחציך המיוחדים המתנגשים עם שיטה שהנך סבור כי עליך לנהוג לפיה - ועל כן קיימת סתירה. הנה, כך תחייה חיים כפולים - בין האידיאולוגיה של השיטה לבין המציאות היומיומית של חייך. בנסותך להסתגל לאידיאולוגיה כלשהי, הנך מדכא את עצמך - בעוד שהאמת אינה אידיאולוגיה, אלא מה שהנך. אם תנסה לחקור את עצמך דרך דעתם של אחרים, לעולם תישאר חסר מקוריות.
האומר "ברצוני להשתנות, הגד לי כיצד", נראה רציני מאוד, אולם הוא אינו כזה. הוא מבקש סמכות שבעזרתה הוא מקווה להשליט סדר בתוך עצמו. אולם היכולה סמכות ליצור סדר פנימי? סדר שהושלט מן החוץ, תמיד יוליד אי סדר. יתכן כי באופן אינטלקטואלי תיווכח באמת שבדבר. אך האם תוכל ליישם אמת זו כך שמוחך לא יקרין עוד כל סמכות, סמכותו של ספר מסוים, מורה, אישה או בעל, הורה, חבר או סמכותה של חברה? מאחר ואנו תמיד פעלנו בתוך תבנית של נוסחה, הפכה הנוסחה לאידיאולוגיה וסמכות, אולם ברגע שתיווכח בעליל כי השאלה "כיצד אוכל להשתנות" יוצרת סמכות חדשה, ברגע זה השתחררת מן הסמכות לתמיד.
שאלתי הראשונה היא האם יכול אתה לדחות סמכות? אם כך הוא, פירושו של דבר, כי אינך מפחד עוד. ומה מתרחש אז? אם הנך דוחה כזב, אותו נשאת עמך במשך דורות, אם הנך משליך מעמסה כלשהי - נוספת לך אנרגיה ויכולתך, תנופתך, עוצמתך, וחיוניותך מתגברים. אם אינך מרגיש זאת, הרי שלא השלכת את המעמסה, לא זרקת את נטל הסמכות המת.
אם נפטרת מנטל הסמכות, ואתה מלא אנרגיה משוללת פחד - אינך מפחד לשגות, אינך מפחד לנהוג נכון או לא נכון - האין אנרגיה זו מהווה את השינוי היסודי? אנו זקוקים לכמות עצומה של אנרגיה, ואנו מבזבזים אותה על ידי פחד. אך משתגלה אנרגיה זו, הבאה כתוצאה מהשלכת הפחד, יוצרת האנרגיה עצמה את המהפכה הרדיקלית הפנימית. ואילו אתה אינך צריך לעשות עוד דבר בעניין.
החופש שונה לחלוטין מהתקוממות. כאשר ישנו חופש, לא קיים המעשה הטוב או המעשה הרע. הנך חופשי, וממרכז זה הנך פועל, ולכן אין פחד. ונפש משוחררת מפחד מסוגלת לאהבה גדולה. כאשר קיימת אהבה, מותר לו לאדם לעשות ככל שתחפוץ נפשו.
על כן הדבר שברצוננו לעשות עתה הוא ללמוד את עצמנו, ולא לפי דברי, או דברי פילוסוף, או מומחה לאנליזה - משום שאם אנו לומדים על עצמנו לפי דבריו של מישהו אחר, אנו לומדים א ו ת ו, ולא את עצמנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בזבוז אנרגיה
|
|
|
|
|
|
|
בהגיענו לידי הכרה כי על מנת לגרום למהפכה מושלמת בתוך נפשנו, אל לנו לסמוך על סמכות חיצונית, אנו נתקלים בקושי חריף יותר - הקושי לדחות את הסמכות הפנימית של עצמנו, הסמכות של נסיונותינו הקטנים והמיוחדים, של דעותינו, ידיעותינו, רעיונותינו והאידיאלים שצברנו.
אתמול התנסית בדבר מסוים ולמדת מכך, אולם דבר שהניסיון לימד אותך, הופך לסמכות חדשה - וסמכות זו של אתמול הרסנית היא באותה מידה שהרסנית הסמכות בעלת אלפי השנים.
על מנת להבין את עצמנו אין צורך בסמכות של אתמול, או בסמכות בת אלפי שנים, משום שאנו יצורים חיים הנמצאים בתנועה, זורמים ולא נחים.
אם נביט על עצמנו בעד הסמכות המתה של אתמול, לא נוכל להבין את התנועה החיה, את יופייה ומהותה.
להשתחרר מכל סמכות - סמכות עצמך ומזו של האחר - פירושו לתת לכל השייך לאתמול למות כך שמוחך יישאר תמיד רענן, צעיר, תמים ומלא חיוניות ולהט. רק כך ניתן ללמוד ולהשקיף, אלא שלשם כך דרושה עירנות רבה, עירנות ממשית למתרחש בתוכך, מבלי לכוון או לומר מה מוכרח ומה לא מוכרח להיות, משום שברגע שהנך מכוון אותו, כבר הקמת לעצמך סמכות חדשה ויצרת פיקוח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
