 |
/images/archive/gallery/134/170.jpg
 |
|
|
|
|
| כולנו משחקים אותה מושלמים וממלאים את הסלים שלנו בתפוחים עד שיום אחד אנחנו מתפשרים ומכניסים לסל תפוחֵי פשרה מזדמנים. הטור השבועי של יוסי רז |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
15/6/2005 13:19 |
|
|
|
|
|
|
|
פעם אני עומד על ראש גבעה, מביט אל עבר הבית והבית נראה לי קטן, ופעם אני נמצא בתוך הבית והבית נראה לי גדול. האם הבית שלי קטן או גדול? מה אני באמת יודע על הבית הקטן-גדול שלי ועל הדברים והאנשים שנמצאים בתוכו?
"סדר יום", אנחנו, בני האדם, קוראים לכל מה שאנו עושים
כדי למלא את הבית שלנו בגוונים ובניחוחות נעימים; אנשים, דעות, מחשבות, כורסאות ירוקות, ארונות, ועוד פריטים מקריים שמרכיבים את חלל הבית שלנו. וכדי שהעולם יהפוך לפשוט ולמובן, אנחנו ממיינים את מיליוני הפריטים והישויות כמו בולים שצריך לסווג לסדרות אחידות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
2.
|
|
|
 |
|
|
|
מצד אחד, יש משהו מעורר התפעלות באופן שבו אנשים אוספים בולים; בולי ערים, בולי ארצות, "בולי סינדרלה", שהם בולים של מדינות שכבר לא קיימות, בולים של כמיהה לשלום ובולים שהונפקו על ידי מדינות כובשות, בולים על ציפורי בקעת הירדן ובולי חיות מהתנ"ך, הבול של ברוך שפינוזה והבול של הגאון מווילנא; וכולם מסודרים כמו רכבות צבעוניות בתוך אלבומים, בקופסאות נעליים ריקות, על קרעי מעטפות ישנות. לפעמים אני עדיין רואה את סימני השפתיים והלשון על פס המעטפה הדביק.
ומצד שני, תודו: יש משהו כפייתי בכובד הראש הרציני שבו מתייחסים אספני הבולים לתחביב הנחמד שלהם. אפילו הנשיא קצב אוסף בולים, כמו אספן אמיתי שמוכן לנסוע עד לקצה העולם כדי לרכוש בול של חתול סוּמָלי שישלים את סדרת החתולים שלו. יש כאלה שאוספים בולים מכל סוג שהוא, ויש המתמקדים בנושא אחד, למשל בולים עם טעויות. דוגמא לבול כזה הוא בול שמצוירת עליו רכבת נוסעת. העשן שמתנופף מהרכבת פונה ימינה, ואילו דגלי התחנה מתנופפים שמאלה, או בול שמצויר בו רמזור. האור הראשון הוא ירוק והאור האחרון אדום. ויש אספנים שמתמחים בבולי אסונות, בולים ששרדו לאחר התרסקות מטוס, לאחר שריפה, או שטפונות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
ובכל זאת, מפעם לפעם צצים דברים שאינם מתאימים לאף אחת מהקטגוריות שחשבנו שיש לנו; ואולי גם לעולם לא נרצה שיהיו תקועים באוסף הפרטי שלנו: מחלה, מוות של קרוב, אובדן. פעם היה אספן בלגי שזייף בולים נדירים במשך שלושים שנה ורק בגיל 76, לאחר שהתעשר, הוא סיפר לציבור על זיופיו, מכיוון רצה למות בהרגשת הקלה כמו נעמי שמר, המשוררת שלפני מותה הניחה לאבן ירושלים הכבדה להשתחרר מכתפיה. ואם כבר עוסקים בחיקוי וזיוף, צריך לקחת בחשבון את ההשקעה הנדרשת בתחזוקתם: הטיפול בהסתרה, הכמיהה שלא יתגלו לעולם, השמירה. אבל הזמן, האויב השקט של הבולים הנדירים (בעגה מקצועית: לחץ הדם הקטלני של החיקוי והזיוף), יוצר קרעים קטנים, כתמי חלודה, קמטים, עד להתפוררות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
כולנו מנסים לשחק אותה מושלמים, ולכן אנחנו ממלאים את הסלים שלנו בתפוחים; תפוחים מתוקים, תפוחים אדומים, זהובים, מבריקים, תפוחים מהודו, סין ויפן הרחוקים. אבל לא רק אנחנו אוהבים תפוחים, גם החברים שלנו אוהבים תפוחים, וגם החברים של החברים שלנו מתים על תפוחים, עד שיום אחד - פיניטו. אין תפוחים מושלמים. ואז נשאלת השאלה: האם להכניס לסל תפוחֵי פשרה מזדמנים, תפוחים של עצים עייפים, תפוחים שהתפוצצו בלהט החמה, תפוחים לא נעימים, עלובים, בקיצור: האם להכניס תפוחים רקובים? בשלב הזה אנחנו כבר לא שואלים כי אנחנו כבר מכורים. כל כך מכורים, שמכוח האינרציה אנחנו מכניסים ומכניסים, עד שתפוח אחד של שקר ומרמה שולח גרורות אל הליבה המתוקה של התפוחים הטובים. המשורר ת.ס. אליוט קורא לאנשים שכל הסל שלהם מלא בתפוחים רקובים: "האנשים החלולים". הוא מתאר אותם כמין פוחלצים, אנשים חיים-מתים, ריקים מתוכן ומשמעות אמיתיים. אין להם כוח לעמוד ישר, ולכן הם נשענים זה על זה, זה בזה, זה על תרבותו של זה, זה על אהבתו של זה. לא כל האנשים המחזיקים משקה חרובים ביד אחת, וביד השנייה פלאפל טופו, הם אנשים חלולים. התקרבתי אליהם, דיברתי איתם (מזמן לא הקשיבו להם), חיבקתי, אבל בעדינות, לא נצמדתי חזק, חיבוק שטופחים עם היד על הגב חת-שתיים-שלוש, אתם יודעים, מהחיבוקים האלה ששוכחים אחרי רגע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
