 |
/images/archive/gallery/324/452.jpg תקשורת דואלית.
צילום מתוך ערכת ''שפת אם - סימנים של אהבה''  |
|
|
|
|
| תקשורת דואלית היא שפת סימנים לתינוקות שטרם החלו לדבר. חסידי השיטה מבטיחים שהיא תהפוך את החיים שלכם להרבה יותר קלים, במידה ויש לכם תינוק |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עדי כץ
29/6/2005 17:36 |
|
|
|
|
|
|
|
התינוק שלכם צורח ואתם מנסים להחליט אם הוא עייף, רעב, עשה קקי, או כואב לו משהו? אם תלמדו אותו את שפת הסימנים, הוא יוכל להסביר לכם מה מעיק עליו. היכולת להביע משאלות ותחושות כמו "עוד," "כואב," "לאכול," "להתנדנד," ואפילו שמות של חיות שונות, או צעצועים, תקל מן הסתם על חיי הינוקא וגם על חייכם, ותחזק את
הקשר, עד שיגיעו המילים. קוראים לזה "תקשורת דואלית" (בגלל השילוב בין המילה המדוברת לסימן,( ומדובר במשהו שנראה כמו וגם לקוח משפת הסימנים של החירשים, אבל מיועד לילדים שומעים בשלב שלפני הדיבור. סדרה של 60 סימנים (לא חייבים ללמד את כולם,( שמאפשרים לפעוט להתבטא, בשלב שהוא יודע מה הוא רוצה, אבל לא מסוגל עדיין להגיד את זה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תורם גם לאינטליגנציה
|
|
|
 |
|
|
|
ליבי כץ-משיח, ,32 שייבאה את השיטה ארצה, מספרת שהיא מוכרת בעולם כבר 15 שנה וכי מחקרים הוכיחו שבנוסף לחיזוק הקשר בין ההורה לעוללו, ובנוסף לרגיעה השורה בבית כשכל אחד יודע מה השני רוצה, השימוש בשפת הסימנים בינקות, גם תורם לאינטליגנציה.
היא עצמה גילתה את השיטה לפני כשנתיים, כשבתה נועה היתה בת שמונה חודשים. הם גרו אז בצרפת, בשל עבודתו של בעלה כרופא. הוא היה בעבודה, היא בבית עם הילדה, אחרי שנים של קריירה מוצלחת בתחום ההיי טק, שנגדמה לטובת האימהות. יום אחד נתקלה באינטרנט בדיווחים על שיטת תקשורת מהפכנית עם פעוטות. היא מצאה שהמחקר הראשון על שפת סימנים לילדים שומעים התפרסם כבר ב,1895- וממצאיו גרסו שילדים שהשתמשו בה הצטיינו מאוחר יותר בוורבליות גבוהה.
בסוף שנות ה80- פיתחו את השיטה חוקרים בארצות הברית. מאז, נערכו עליה מחקרים והיא מיושמת בין השאר בגני ילדים לגיל הרך. מחקר שנערך לאחרונה הראה שתינוקות שנחשפו לשיטה הצליחו להרכיב משפטים מוקדם יותר מילדים אחרים; מחקר אחר מצא שילדים בני שמונה שנחשפו בשנתיים הראשונות לחייהם לשפת הסימנים, הם בעלי מנת משכל גבוהה יותר ב12- נקודות בממוצע מילדים אחרים ואף בעלי יכולות גבוהות יותר בקריאה והבנת ניואנסים בשפה.
"נורא התלהבתי, זה נשמע לי כל כך נכון אינטואיטיבית," מספרת כץ-משיח. "אנחנו ממילא עובדים עם ילדים על כל מיני סימנים. לסמן 'ביי ביי' ביד, להפריח נשיקה. שפת הסימנים היא למעשה שלוחה של שפת הגוף. יש סימנים מוסכמים שפיתחנו עם השנים וכל הרעיון הוא להחדיר אותם לשפת היומיום."
היא החליטה לנסות את זה על נועה, הזמינה ערכת לימוד, שכללה לוח מצולם של הסימנים, קלטת וידיאו וספר הדרכה. "בדקתי, ויש לי כלים לבדוק כי יש לי תואר בפסיכולוגיה, האם זה עלול לגרום נזק, לעכב תהליכים, והבנתי שלא רק שזה לא מעכב את ההתפתחות השפתית, אלא אפילו תורם לה. זה מביא לכך שילד יבין את המושגים לפני שהוא הוגה אותם. אחר כך כל מה שנשאר לו, זה להגות את הצלילים."
כחודש וחצי אחרי תחילת העבודה עם נועה, החלה הפעוטה לסמן. עד שהתחילה לדבר, בגיל שנה וחודשיים היא שלטה בלא פחות מ50- סימנים. "יש אימהות שטוענות שהן מבינות את הילד באינטואיציה; אבל מה קורה אם הילד נשאר עם סבתא, עם המטפלת, או עם אבא, והם לא מבינים אותו? זה גם מאפשר למידה טובה יותר, כי כשנועה עשתה לי בפעם הראשונה את הסימן של ציפור, היה ברור שזה מה שמעניין אותה כרגע, ואם אני אדבר איתה עכשיו על ציפורים, היא תתעניין ותקלוט יותר.
"מה שחיבר אותי יותר מהכול לשפה הזאת, היה העניין של הכאב. ילד אומר את המילה 'כואב' בשלב מאוחר יחסית של חייו, אבל חווה את התחושה הרבה קודם. כאב הוא משהו מופשט, אבל קל מאוד ללמד את הסימן. מספיק שהילד ילמד להצביע על האיבר הכואב. ילד שלא נחשף לשיטה, לא יצביע על הגוף כדי לומר שכואב לו. נועה ידעה לומר שכואב לה הראש ולא היינו צריכים לעבור את תהליך האלימינציה המייגע כדי להבין מה בדיוק מציק לה, ויכולנו גם לתת לזה מענה מהיר.
"תקשורת בסימנים היא אבן דרך בהתפתחות השפתית. המבנה הפיזי של תיבת הקול לא מאפשר לתינוק לבטא מילים עד שלב מסוים, ובכל זאת הוא רוצה להביע את עצמו. הוא יושב בנדנדה ורוצה שינדנדו אותו ואין לו שום דרך להגיד את זה, ואז הוא מתחיל לבכות ולא מפרשים אותו נכון. חושבים שאולי הוא עייף, או רעב, והוא נהיה מתוסכל מזה שלא הבינו אותו ובוכה עוד יותר חזק, וכל מה שהוא רצה זה שינדנדו אותו. אם הוא היה עושה את התנועה הנכונה, היו מבינים אותו ולא נכנסים ללופ הזה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סימן שזה עובד
|
|
|
|
|
|
|
כשחזרה ארצה לפני שנה וחצי, הקימה כץ-משיח את "שפת אם". "לא מצאתי בארץ שום דבר על הנושא, חוץ מספר של אגודת החירשים על שפת הסימנים הישראלית. גם בספר הזה לא היו כמעט מילים בסיסיות שיכולות לשרת ילדים מתחת לגיל שנתיים. אף אחד בארץ לא עסק בשפת סימנים לילדים שומעים." היא הפיקה חומר הדרכה בעברית, גייסה לשורותיה שתי מתורגמניות לשפת הסימנים, מטפלת במוזיקה, מדריכות בשיטת "הצעד הראשון" של שי זילברבוש (שיטה להפעלת תינוקות) ומורה ליוגה ועיסוי תינוקות, והחלה להפעיל סדנאות להורים ותינוקות ללימוד שפת הסימנים.
הורים רבים, לדעתה, לא מעריכים מספיק את יכולת ההבנה של הילד בשלב שלפני הדיבור. "לקחתי ילדה בת תשעה חודשים ודהרתי איתה סביב החדר," היא מספרת. "כשהפסקתי, היא עשתה לי סימן שהיא רוצה שוב. אמא שלה היתה בהלם."
איך הורים מגיבים לשיטה?
"יש הורים שפוחדים שזה יעכב את ההתפתחות השפתית, כי הילד ייתקע עם הסימנים ולא יעבור הלאה; אבל הסימנים הם חלק מההתפתחות. הם לא מונעים מעבר לשפה המדוברת, כמו שזחילה לא מונעת מעבר להליכה. ההפך, הם מאפשרים הבנה שפתית רחבה יותר. הלימוד הוא טוב יותר ככל שהוא מגובה ביותר רמזים. ברגע שנועה התחילה לדבר, היא עזבה את הסימנים. היא המשיכה להשתמש בהם לתקופה מסוימת רק בשעת הצורך. אם זה היה באמצע הלילה למשל והיא לא הצליחה לזכור איזו מילה, או שלא הבנתי אותה מסיבה כלשהי, היא יכלה להמשיך ולסמן כדי להבהיר את עצמה. יש הורים שאומרים שהילד ממילא יתחיל לדבר מתישהו, אז למה לטרוח, ואני אומרת שזה מוריד את התסכול של שני הצדדים עד שלב הדיבור. כשהילד יודע שמבינים אותו, הקשר מקבל ממדים אחרים, האינטראקציה עם הסביבה משתפרת והאלימות בין ילדים פוחתת. כך זה היה עם נועה, הכל היה יותר פשוט ומובן, בלי משחקי ניחושים."
ההמלצה הרשמית היא להתחיל ללמד את הסימנים לא לפני גיל חצי שנה, ולא אחרי גיל שנתיים, אבל כץ-משיח חושבת שאפשר להתחיל כבר בגיל ארבעה חודשים, לפחות עם שני סימנים ראשונים: "חלב" ו"עוד." "ככל שמתחילים מוקדם יותר, אפשר להגיע רחוק יותר. תוך חודש וחצי מרגע שמתחילים ללמד את הסימנים, הילד יכול לרכוש אותם."
גלית לימדה את בנה הצעיר, היום בן שנתיים, את שפת הסימנים. "קראתי על זה באינטרנט וזה נשמע לי קצת מוזר בהתחלה, אבל החלטתי שזה לא יכול להזיק. התחלנו כשהבן שלי היה בערך בן שנה. תוך כחודש הוא התחיל לסמן והיו לזה תוצאות מיידיות. הורה מבין בדרך כלל את הילד שלו, אבל השפה הזאת נותנת לילד עוד ערוץ תקשורת. כשהוא יכול להביע את עצמו, הוא פחות מתוסכל."
היה לך קשה ללמד אותו?
"מצאתי גם שזה קל יותר מאשר ללמד מילים, כי התנועות הן מאוד אינטואיטיביות. הסביבה הקרובה נרתעה קצת בהתחלה; אבל כשראו את התוצאות, ההתייחסות השתפרה."
גלית מספרת שגילתה בהמשך שההתפתחות השפתית של בנה מהירה מהממוצע, למרות שאין לה לדבריה כלים מחקריים למדוד את זה. "יש לו שפה מצוינת. היום, בגיל שנתיים, הוא מדקלם סיפורים; אבל היתרון הגדול של השיטה היה בשיפור של התקשורת בינינו. לפני כן, כשהוא לא הצליח להתבטא, הוא היה רץ, משתולל, זורק צעצועים. מאז שהוא התחיל לסמן, הוא הפך הרבה יותר רגוע, וזה הפחית הרבה מתחים בבית."
כץ-משיח מאמינה שלשיטה יש פוטנציאל גם בצמצום פערים בין ילדים משכבות שונות בחברה, ובקידום ילדים עם בעיות תקשורת. "כלים טובים יותר לרכישת שפה", היא אומרת, "יביאו להתפתחות טובה יותר של ילדים משכבות מצוקה, יפחיתו את התסכולים, האלימות ובעיות ההתנהגות."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ענת תבור, קלינאית תקשורת העובדת במכון הדים ומטפלת בילדים עם הפרעות תקשורת באלוטף, גן לגיל הרך של אלו"ט, מטילה ספק באפשרות של העברת שפת סימנים מורכבת לילדים עם הפרעות תקשורת, למרות שמחוות גופניות בסיסיות הן אחת הדרכים לפתח את הצד התקשורתי אצל ילדים כאלה. "אנחנו מנסים ללמד ילדים עם הפרעות תקשורת ,(PDD) הנמצאים בשלב הקדם-מילי, לבצע מחוות טבעיות שמבצעים ילדים תקינים. הושטת יד פרושה כדי לומר 'תן לי,' הצבעה על עצם שרוצים, 'לא רוצה' על ידי דחיפת היד מהגוף והלאה, ומשלבים בזה הבעות פנים, תנועות גוף והפקת קולות שמביעים רגש."
אפשר ללמד אותם את שפת הסימנים?
"אני לא מכירה את השיטה הדואלית, אבל לדעתי, שפת סימנים מורכבת עלולה להיות בעייתית עם ילדי ,PDD בעיקר בגלל המוטיבציה הנמוכה שלהם לתקשר. לילד שמתקשה לרכוש שפת דיבור, כל שפה אחרת היא חשובה וטובה לפיתוח התקשורת והיכולות הקוגניטיביות. עם ילדי PDD זה לא בהכרח יעבוד, כי כדי ללמוד מספר רב של סימנים, צריך שתהיה התעניינות ויכולת חיקוי טובה. גם לגבי ילדים בריאים, לא ברור אם קוגניטיבית הם יכולים להביע את עצמם בסימנים לפני גיל תשעה חודשים, אז מתפתחות המחוות הגופניות. אני חושבת גם, שהורה לומד לתקשר עם הילד בכל מיני דרכים בגילאים האלה, ואין צורך במערכת שלמה של סימנים. אני בעד התערבות כשיש קושי, ולא כשההתפתחות תקינה."
ד"ר יורם זנדהאוז, רופא ילדים התפתחותי ומנהל מערך המכונים להתפתחות הילד ב"מכבי שירותי בריאות" מחוז מרכז, התוודע לשיטה הדואלית ומצא אותה מעניינת. "להמליץ עליה חד משמעית אני לא יכול," הוא אומר. "לפני שנעשה מחקר מסודר בישראל בשפה העברית, אבל מחקרים שנעשו בחו"ל מראים שהיא עשויה לתרום להתפתחות הקוגניטיבית. ילדים בשלב הקדם-מילי משתמשים גם בג'סטות באופן טבעי ליצירת תקשורת, ואם אפשר לפתח את השימוש באמצעים האלה ולקדם תוך כך את ההתפתחות השפתית, זה יכול להיות טוב מאוד".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
