 |
/images/archive/gallery/330/715.jpg אלי אפרתי.
 |
|
|
|
|
| אלי אפרתי, מורה לפיתוח קול הנשמה, מסביר מדוע שירה היא כלי מצוין להתפתחות אישית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אפרתי
13/7/2005 17:57 |
|
|
|
|
|
|
|
זה שנים מספר אני חוקר את הקול האנושי כמראה למקומו הפנימי של האדם. דרך שיעורים לפיתוח קול שאני מעביר לתלמידים, אני מחפש כיצד אפשר לשמוע ולזהות דרך הקול את המקום בכלי (הגוף) שממנו בוקעת השירה, מהיכן מגיע הקול ומהיכן אינו מגיע. כך אני יכול לקבל "מראה מקום" של האדם ברוח, ברגש ובחומר, ולהתחיל במסע התפתחותי אישי לפיתוח הקול והתודעה, המותאם ספציפית לתלמיד.
במהלך המסע שלי להכרת מקור הקול, מצאתי ששירה היא כלי מדהים להתפתחות אישית. השירה מחייבת אותנו להיות בו בזמן גם בעמדת הקשבה וגם בעמדת נתינה. ממש כמו במעשה האהבה, שבו אנחנו נותנים ומקבלים בו בזמן. זהו מצב תודעתי מלא קסם, שלא חסר בו דבר והוא שופע סודות רבים של הבריאה (אגב, המילה נתן היא דו כיוונית, ורומזת על אמת זו).
לכן אני מנחה את התלמידים שלי לשיר כנותנים. מי שנותן את שירתו, זוכה למשוב מיידי ומוחשי גם בקול וגם בהרגשה. על מנת להיות טובים ומדויקים בשירתנו, אין לנו ברירה אלא להיות ערים, קולטים וסקרנים לגבי נתונים רבים המגיעים אלינו, החל מהאותיות והמילים שיוצרות משמעות וסיפור, ועד הצלילים והניגון. מחד, אנו מחויבים להיות הד נאמן לצלילי הליווי, ומאידך עלינו להיות קול אותנטי וכלי עזר למסר של השיר, לסיפור שלו כפי שאנחנו מבינים ומפרשים אותו, זאת כדי להשפיע אותו הלאה, לאוזני המאזינים.
אני סבור שהשיר לא יעבור למאזין בצורה אמינה, אם לא נהפוך אותו לסיפורנו האישי. לכן אחד מתפקידינו הוא למצוא את עצמנו בשלמות בתוך השיר. מהות העבודה שלי כמורה לפיתוח הקול היא לחבר את הזמר דרך התודעה לאין
ספור מקומות בפנימיותו, ולשם כך אני משתמש בכלים שפותחים את התודעה, כמו למשל דמיון מודרך, עבודה עם האלמנטים השונים (אדמה, רוח, אש ומים), חיבור לכלי הנגינה (הגוף) דרך הטבע (חיות, צמחייה, דומם וכולי).
אדגים את דבריי בשירו הנפלא של יהונתן גפן "מקום לדאגה". לחן: מתי כספי
בקצה השמים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.
אומרים שם מה שיקרה
וחושבים שם על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
וחושב על כל מה שברא,
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא.
תחילה אני מבקש מהתלמיד להקריא לי את מילות השיר בקול רם, בעודי מאזין בזהירות לדגשים ולאינטונציה הפרטיים, האישיים, שהוא מעביר לי בקולו, כדי לקבל ממנו מידע בלתי אמצעי על יחסו הרגשי לכל מילה ומשפט בשיר. אחרי שסיימנו לקרוא ולהאזין, אברר עם התלמיד האם את המילה דאגה, למשל, הוא מפרש כחרדה, אולי שמירה על מישהו. אני עשוי לבקש ממנו לראות בדמיונו מקום בטבע שהוא אוהב להתבודד בו, ואז לשהות בו, עדיין בדמיונו. ברגע שהתלמיד יראה בעיני רוחו מקום מסוים שהוא אוהב, אבקש ממנו לשיר את השיר כמזמין דרכו מישהו יקר לו לאותו מקום בטבע.
ואז, תוך כדי שירה, נעבוד למשך זמן מה על דימויים בטבע שיעצימו את שירתו. בהמשך אולי אהפוך את המגמה ואנחה את התלמיד להראות ולהכיר למישהו יקר לו, דרך השיר, את לבו ואת פנימיותו. כך ייווצר לו לאיטו מארג ייחודי וסיפור מאוד אישי על השיר, שיצביע עבורי על מה אפשר לעבוד עם התלמיד ולאיזה מסע כדאי לצאת יחד איתו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לשיר זה לקחת אחריות
|
|
|
 |
|
|
|
דרך השירה אפשר לזהות ולראות את מקומו של האדם - מקומות שבהם הוא חסום וסגור, ואזורים שבהם הוא פתוח. אפשר גם לחוש את מצבו הרגשי, הרוחני. דרך הלימוד, מעצם הגדרתו כהתפתחותי, מאפשרת יציאה למסע של שירה מאזורים בכלי שאינם בשימוש או לחילופין נמצאים בשימוש מועט. אינני מחפש אצל תלמידי שירה יפה. אני לא מבין מה היא שירה יפה, מכיוון שאיני עוסק בהשוואות מול סטנדרטים חיצוניים. אני תופש כל אדם כסטנדרט בלעדי ועצמאי, שייחודו חיוני ליקום. ארחיק ואומר גם שחובתו (מלשון חיבה) של כל אדם היא למצוא את ייחודו ולהעז להיות הוא עצמו. קולו של כל אדם הוא יחיד ומיוחד, ונועד להעביר למאזיניו מסר אישי וייחודי משלו.
יש מי ששר מהבטן, עם הרבה עומק ועוצמה, יש מי ששר מהמיניות שלו ויעורר אצלנו תחושות מיניות, יש מי ששר מהלב ויגרום לנו לבכות. המטרה היא ללמוד את כל המקומות האלה.
היופי שבשירה נובע מאמינות, כנות, דיוק ואחדות הנוצרים בין הזמר (מספר הסיפור) לבין הסיפור עצמו. הזמר אמור לסחוף אותנו איתו אל החוויה שממנה הוא שר ומבין את השיר. גם לשיר עצמו ישות משלו ותדר מיוחד לו שמשקף לנו מקום תודעתי אחר. ככל שנהיה מיומנים יותר בקליטת התדר הזה ובביצועו, כך נוכל להיות אמינים ומרתקים יותר במגוון רחב יותר של שירים.
דבר מעניין נוסף הוא שלכל אחד מאיתנו ישקף אותו שיר תדר אחר, על פי מקומו האישי, ומכיוון שכך, סיפורו יהיה שונה משל זמר אחר. לכן כל מבצע ייצור עניין חדש בשיר.
לתלמידי אני נוהג לספר שדרך השירים הבנתי שאין לי סיכוי להכיר ממש את אשתי. הרי אם אין אפשרות להכיר שיר, שהוא לכאורה משהו סטאטי, על אחת כמה וכמה בלתי אפשרי להכיר אדם גם אם הוא קרוב לנו מאוד, ועל כן נותר לנו אך ורק להישאר תמיד סקרנים לגביו, בעודנו חוקרים ולומדים אותו. זהו גם סוד שיבטיח המשך התקרבות וגדילה בכל קשר. אנחנו אמורים לגשת לשיר כל פעם חדשים בעצמנו, וממקום חדש, אותנטי וחוקר בהתאם לאותו הרגע. אם נבוא אל שיר כיודעים אותו, הוא פשוט ישעמם אותנו. כך גם עם בני הזוג שלנו. ברגע שנגיד לעצמנו שאנחנו מכירים אותם לגמרי, תהיה זאת נקודת המפנה שתסמן תחילתה של התרחקות.
אחת הכוונות שלי בעבודה על פיתוח הקול היא לבוא אל השירים כזמרים, להבדיל מלגשת אליהם כמו אנשים שסתם רוצים לשיר שיר. זמר הוא למעשה אדם הלוקח אחריות לא רק על עצמו, אלא מבין שלפעולתו יש השפעה על הסביבה, ומכיוון שכך, חשוב שיידע מה הוא רוצה להגיד ומדוע הוא רוצה להגיד זאת. ממד האחריות והערבות על הסביבה אמור להתקיים בתוכו. לכן אני משתדל להעביר את הלומדים אצלי לתודעה של מלכים.
מלך טוב הוא אדם שחי לא רק למען עצמו, אלא מבין שיש לו אחריות גם על אחרים. העמקה נוספת בעניין זה ניתן למצוא במשחק האותיות הבא: מ ל ך = מוח, לב, כבד. כלומר המוח (התודעה) מכתיב ונמצא מעל ולפני הלב, שולט בו וקובע לו ומכתיב את הרגש, והלב (הרגש) נמצא מעל הכבד (יצריות וגשמיות) ולפני הכבד, ומכתיב לו וקובע את פעולתו. להבדיל מה-ל מ ך, שהרגש מפעיל את המוח והמוח מפעיל את היצר והמקום הנמוך ביותר - כ ל ם (אותיות מלך בהיפוך) אדם המונע קודם כל מתענוגות הגוף (כבד) אשר מפעילות את הלב שמזין את המוח (כמובן, כלומניק...)
בלימוד השירה אנחנו מוכרחים להיות מלכים, מכיוון שמה שמפעיל את הגוף ככלי נגינה וקובע את הצליל, את איכויותיו ואת אופיו, זו התודעה.
השירה דרך הנשמה היא עבודה חווייתית מהנה מאוד, שעוזרת לשירה לגדול ולהתבגר, ובדרך כלל, מדיווחים של אנשים, גם מרחיבה אופקים ומשפיעה על ההתנהלות הספונטנית של האדם בחיי היומיום שלו.
אני מאחל לכל אחד מאיתנו למצוא את שירת חייו האמיתית ולשיר אותה כמלך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
ניתן לפנות לאלי אפרתי דרך מייל זה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
