 |
/images/archive/gallery/330/988.jpg סולחה 2002
צילום: אמיר קידר. מתוך האתר הסולחה.  |
|
|
| הסולחה החמישית יוצאת לדרך |
|
| 6000 יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים יתאספו בשבוע הבא לשלושה ימים של פרויקט פיוס בינלאומי לשלום
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
14/7/2005 12:28 |
|
|
|
|
|
|
|
יהודים וערבים מכאן, ביחד עם בני עמים ועדות אחרים ממקומות נוספים, נפגשים כדי להקשיב אחד לשני. זאת לא פוליטיקה, לא ועידה, לא פסגת מנהיגים. זהו ניסיון פשוט להתחקות אחרי מנהג אזורי עתיק - הסולחה.
מפגש הסולחה החמישי שעומד לצאת לדרך ב-19 ביולי הוא אירוע הדגל של תנועת "דרך הסולחה". אם אפשר לכתוב שורה תחתונה אחת שתקבץ את כל הרעיונות שמאחורי הפעילויות המתוכננות שם, יהיה כתוב בה: לא לפחד להקשיב.
זה לא פשוט. בין יהודים לערבים, בין מוסלמים, נוצרים ובני דת משה, בין הפלסטינים לישראלים - כל אלה שיגיעו למפגש - הולכים ומצטברים חשבונות ארוכים, משקעים עכורים והיסטוריה שלא מחמיאה לאף אחד מהצדדים. בניגוד לרגשות כמו אהבה וכבוד, הפחד והכעס רבי העוצמה נוצרים גם כאשר לא קיימת היכרות של ממש בין האנשים שחווים אותם. אם לרגע אחד נסקור את כל מה שקורה מסביבנו בשבוע אחד, אפילו ביום בודד, נגלה שמי שעיצב את ההתרחשויות הם הפחד והכעס, שני חברים שיצאו לדרך, החלו לשעוט ולא
מצליחים לעצור.
גם כשאני, שמעולם לא שנאתי ערבים (לשמחתי כך חונכתי), שואלת את עצמי כמה פעמים יצא לי באמת לשוחח עם ערבי או עם ערביה - התשובה מביכה. כמעט מעולם לא. חוץ מחילופי דברים ענייניים שנוגעים לתחומי מוסך ומחירי ירקות, השיחה היחידה שהיתה לי עם אדם ערבי מוסלמי בן גילי התרחשה אחרי שהתנגשתי בו כששכחתי לתת זכות קדימה בכיכר. במקרה הזה לשני הצדדים שלום. לפגוש קצת פחות.
מעולם לא יצא לי לדבר עם מישהו או עם מישהי מהצד השני, הקרוב-רחוק, על דעותיו, אמונותיו, הפחדים שלו, החלומות, הסיוטים, התקווה.
לשמחתי עם יהודים השונים ממני בדעותיהם, באמונתם ובתפיסת עולמם יוצא לי לדבר, לשאול, להקשיב וגם להתווכח. אם לא נוצר שם שכנוע, בכל זאת כמעט תמיד מתגלה צד הגיוני, מסקרן, מחכים, אפילו מפתיע. תמיד יש שמץ של הבנה. אני חושבת שזהו ההגיון הגדול שעומד מאחורי היוזמה הזאת, הסולחה, שנראית כמעט בלתי אפשרית על רקע האירועים העצובים שבוערים סביבנו ללא הרף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סולחה 2004. צילום: אמיר קידר. מתוך אתר הסולחה
|
|
|
 |
|
 |
|
לרפא את בני אברהם
|
|
|
 |
|
|
|
מפגש הסולחה הראשון התקיים בדצמבר 2001 בגליל העליון תחת השם "לרפא את בני אברהם". השתתפו בו מאות יהודים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים וילידים אמריקנים שהגיעו מישראל, מאירופה, ומארה"ב. הם חגגו יחדיו את לילו השלישי של חג החנוכה, את "לילאת אל קאדר", "ליל העוצמה" של חג הרמאדן ואת חג המולד שעמד בפתח. בשעת מעגל ההקשבה, כשענף עץ זית עובר בין דובר לדובר, הועלה לראשונה מושג הסולחה כקו מנחה למפגשים העתידים לבוא. אליאס ג'אבור, ערבי נוצרי המנהל את "בית התקווה" בשפרעם, הסביר למשתתפים את הרעיון העומד בבסיסה של הסולחה, צורת הפיוס המזרח-תיכונית המסורתית: כל אחד מהצדדים נכון למחול לצד השני, כל צד מגיע ועוזב עם רגשי כבוד.
מאז בכל שנה מתקיים מפגש סולחה ברוחו של המפגש הראשון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בגובה העיניים
|
|
|
|
|
|
|
מארגני מפגש "בדרך לסולחה" 2005 מגדירים את האירוע כ"פרויקט פיוס בינלאומי לשלום בגובה העיניים, מהלב והראש כאחד". זאת תהיה הזמנות נדירה למפגש לא רשמי ולא מעונב של הרבה אנשים (צפויים 6,000 משתתפים), מהרבה מקומות ומהרבה תרבויות: יהיו שם, כמובן, יהודים וערבים וגם משלחות מפלסטין ומירדן, שייחים ורבנים מארצות שונות, גשה טופטן פלגייה, נציגו של הדלאי לאמה (שנתן את ברכתו לאירוע); פארא גאי, שייח סופי מסנגל; השייח הירוק מלונדון. בין האורחים מהארץ שייקחו חלק פעיל במהלך המפגש: הרב מיכאל מלכיאור, אליאס ג'אבור, אבדל קרים זורבה, האימם של המסגד אל אקצה, ושייח איברהים סרסור, ראש התנועה האיסלמית בישראל.
אוכל ומוזיקה, שידועים כסמים מקרבי לבבות יהיו שם בשפע: מטבח שיגיש ארוחות במחיר סמלי של 5 שקלים, מופעים של מוזיקאים ישראלים וערבים, ביניהם: מוש בן ארי, חברים משוטי הנבואה, להקת שבע, עמיר לב וג'ורג' סמעאן, להקת ראפרים מעזה ולהקת מכתוב - במוזיקה בדואית מקורית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא שנטיפי, לא בומבלה, לא כנס ריינבו
|
|
|
|
|
|
|
כאמור, תכני הכנס מכוונים לחלחל לא רק דרך השכל, אלא גם דרך העיניים, הלשון, האוזניים והרגש. חוץ מזה בהחלט סביר להניח שכולם יזיעו שם בצוותא תחת שמי ים התיכון באחד החודשים הכי לחים וממיסים בשנה, מה שבטח יעזור להשתחרר מכל מיני קליפות ויזכיר שהדבק המזרח-תיכוני, עם ניחוחות הזיעה והזעתר, שמן הזית ופרחי היסמין שלו, הולך להשאיר אותנו קרובים אחד לשני עוד הרבה-הרבה זמן.
במעגלי ההקשבה, שיתרחשו במשך שעתיים ויותר בכל בוקר בשלושת ימי ה"סולחה", יוכל כל משתתף לחלוק ולהשמיע בשפת אמו את מה שיש לו לומר מבלי לקבל ביקורת, בלי שהדברים יעברו פרשנות. מתורגמנים יעזרו לגשר על פערי השפות.
יהיו שם גם מתחם לנשים בלבד, אוהל תפילה לבני כל הדתות, מתחם ילדים, קולנוע לילי וסדנאות.
בשנה שעברה השתתפו בסולחה, לפי המארגנים, מעל 4,000 יהודים וערבים, כולל 600 ילדים. תאמרו: טיפה בים. נכון. תשערו: התכנסות הזויה של רוחניקים שמאלנים. אולי. תבקרו ותאמרו: הקיצוניים לא יגיעו, אין שם אתגר אמיתי. ייתכן. מצד שני, הרי זה לא יותר הגיוני להשאיר את כל העבודה לפוליטיקאים, לצבא, לארגוני טרור, לכל מי שמנסה לקבוע עובדות בכוח ולהעמיק את התהום.
זה לא שנטיפי, לא בומבלה, לא כנס ריינבו, לא מתחמקים שם ממגע עם הכאב. נושא ההתנתקות מרצועת עזה ישולב בתכני הכנס תוך התייחסות לכאבן של המשפחות המועמדות לפינוי מגוש קטיף ומרצועת עזה, לסבלם של הפלסטינים, ובשיתוף עם "חוג הורים - פורום המשפחות" של המשפחות השכולות, פלשתינאיות וישראליות, הקורא לדרך של פיוס וסובלנות. בסופו של דבר, הפערים וההבדלים הרבים שבינינו לא מחקו את המכנה המשותף שהולך ומתחזק: הכאב. איזה פרדוקס אומלל.
כל זה יקרה בין ה-19 ל-21 ביולי, בפארק מקורות הירקון. שלושה ימים שהם הזדמנות ללמוד משהו חדש ואולי גם ללמד, בלי להטיף, בלי לבקר ובלי להתבייש לדבר על מה שמרגישים ולא רק על מה שחושבים.
לאתר של בדרך הסולחה
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
