 |
/images/archive/gallery/368/935.jpg סנדרה אליאש.
 |
|
|
|
|
| חלק משמעותי בעבודה עצמית, הוא הסליחה. לעצמנו ולכל מי שפגע בנו. סנדרה אליאש עם סיפור קטן ושתי דרכים פרקטיות לעידוד סליחה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
סנדרה אליאש נופית
11/10/2005 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
לסלוח פירושו להניח למה שהיה - לחלוף, למה שיהיה - לבוא, ולמה שישנו - להיות.
שנה חדשה בפתח. ביהדות, מכין אותנו חודש אלול לקראתה באמירת סליחות. כדי לקבל את השנה החדשה ולאחל לעצמנו שפע, אנחנו צריכים קודם כל לנקות ולטהר את עצמנו ממעשים שעשינו בשנה אחרונה ועליהם אנחנו מוותרים.
מסופר על מורה אחד שנתן תרגיל לתלמידיו: מחר תביאו לכיתה תפוח אדמה ושקית ניילון. תלמידיו לא הבינו את הבקשה המוזרה אבל עשו כדבריו. המשימה הייתה לשים את תפוח האדמה בתוך שקית, לסגור אותה ולקחת אותה לכל מקום בלי להיפרד ממנה אפילו לדקה. ככה במשך שבוע. לאחר שבוע חזרו תלמידיו מתוסכלים מאוד מאחר וכבר לא יכלו לסבול את ריח הריקבון של תפוח האדמה. באותו יום המורה הסביר להם שיעור חשוב. תתארו לעצמכם שתפוח האדמה הוא הכעסים שלכם. אתם סוחבים את הריקבון בתוך הגוף שלכם. לזרוק את השקית זה קל, אך האם אפשר גם לזרוק את הכעסים כדי שהריקבון לא יתפשט בכל הגוף?
חלק משמעותי בתהליך העבודה העצמית על המודעות, הוא לסלוח. לאנשים משמעותיים שהשפיעו עלינו וגרמו לנו להרגיש לא טוב. למי ש"בגללו" אנחנו מרגישים תקועים, להורים שלנו, לחברים, לבן זוג, לבן זוג לשעבר. וחשוב כמובן להוסיף לרשימת ה"נסלחים" גם את עצמנו.
וכאן אביא סיפור קטן: היתה פעם אישה שישבה בכיכר השוק. כל מי שנקלע לבעיה היה בא ויושב מולה, מספר לה מה הבעיה שלו, היא היתה חושבת ומהרהרת קצת, הופכת והופכת, ובתמורה מספרת לו סיפור. את הסיפור היה אותו אדם מגלגל בראשו עד שפתרון בעייתו שלו היה צץ ועולה לנגד עיניו. יום אחד באה וישבה מול אותה אישה בחורה צעירה כבת שלושים. "הבעיה שלי
היא שאני לא מתאימה לשום דבר. ניסיתי המון עבודות. לא התאמתי לאף עבודה. גרתי בהמון מקומות. לא התאמתי לשום מקום באמת. יצאתי עם הרבה בחורים - אף פעם לא הרגשתי שאני מתאימה". "במקרה שלך אני לא צריכה אפילו לחשוב כי גם אני פעם הייתי במצבך", ענתה מספרת הסיפורים, "אבל לא היה לי את מי לשאול ולכן יצאתי לחפש את התשובה לבד. עברתי ערים וכפרים, גאיות ונחלים, כרמים ובוסתנים ויום אחד, מצאתי את עצמי הולכת בדרך. שדות מימין, שדות מלוא העין משמאל וחוץ מזה - כלום. אחרי הליכה של כמה שעות ראיתי מעבר לשיפול הגבעה חומה הניצבת בשולי הדרך. מרחוק יכולתי לראות שיש עליה כתמים צבעוניים, חלקם גבוה על החומה, חלקם נמוך וחלקם מפוזרים להם ככה באמצע. התקרבתי במהירות ועמדתי מול החומה. אז ראיתי שאותם כתמים צבעוניים היו מטרות, כאלה שיורים בהן חיצים. בליבה של כל מטרה היה נעוץ בביטחון חץ. מי יכול היה לעשות עבודה כל כך מדויקת? שאלתי את עצמי. אבל לא היה שם את מי לשאול אז המשכתי ללכת. מעבר לראש הגבעה עמד בית קטן ובחצר עמדה רכונה מעל ערוגה בחורה צעירה ממני בהרבה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה - את במקרה יודעת מי ירה את החיצים למטרות שעל החומה במורד הדרך? היא התרוממה וענתה בביישנות - אני. אבל איך זה יכול להיות, הקשיתי, את כל כך צעירה! האמת היא, ענתה הצעירה, שקודם יריתי את החצים ואחר כך ציירתי את המטרות. מזה למדתי הרבה", אמרה המספרת לאישה המוטרדת שישבה מולה. "למדתי שקודם כל אני צריכה למצוא מה מתאים לי, לא למה אני מתאימה. מצאתי מה מתאים לי וסביב זה בניתי את חיי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כך תופיע התחדשות אמיתית
|
|
|
 |
|
|
|
נהיה מי שאנחנו. נזהה את המגרעות, נבחין בצדדים החיוביים ונבין מי אנחנו באמת, ללא המסכות שאנחנו לובשים וללא המסכות שהסביבה הלבישה עלינו. רק ככה נוכל לקבל את עצמנו באמת. והכי חשוב, רק ככה נוכל לסלוח לעצמנו שאנחנו לא מישהו אחר.
התהליך שבו אדם שולח את סליחתו למקור שהכעיס אותו הוא תהליך קשה אולם אם הוא מבוצע מעומק הלב, הוא מניב פירות רבים. הוא מנקה אותנו, גורם לנו לחוש קלים יותר ועוזר לנו להיפטר מאנרגיות שליליות. התהליך זה יכול וצריך להתבצע תמיד, אך אין עיתוי מתאים יותר כמו תחילת שנה חדשה המביאה עימה את בירכותיה. איך עושים את זה? הנה שתי דרכים עוצמתיות, מניסיוני. דמיון מודרך וכתיבה אינטואיטיבית.
שבו בנינוחות, עצמו עיניים והיכנסו למצב רפוי ונינוח. דמיינו את האדם שפגע בכם ודמיינו איך אתם מדברים איתו וסולחים לו על המעשים שעשה. מעשיו לא היו ראויים ואיננו מסכימים להם. אנו לא היינו נוהגים כך בוודאי אך להיעלב ולהיפגע זו בחירה שלנו. נסלח לאדם כי כך אנחנו משנים את בחירתנו שנעשתה בעבר וכך נחוש כי הפגיעה שלנו מתפוגגת.
בחרו עיתוי נוח, מצאו פינה שקטה בבית, הכינו עט ודף ופשוט תתחילו לכתוב כל מה שיוצא, אבל כל מה שיוצא! גם אם בהתחלה לא ברורה התכלית והדברים יוצאים סתמיים, בהמשך, זה מגיע. תמצאו את עצמכם מול תמונות שונות שעלו אי שם ממעמקי הנפש. תעצומות הנפש המלוות את התהליך, עשויות להביא לידי דמעות ותחושת התרסקות, אך זהו מין קתרזיס שבסופו תחושו התנקות. יש מי שממליץ לכתוב ביד שאין מורגלים לכתוב בה, כדי לזרז את התהליך. מניסיוני מצאתי כי הדבר לא מתאים לכולם.
והכי חשוב, לא משנה באיזו דרך נבחר, הכי חשוב שהתהליך ייעשה בכוונה טהורה, מעומק הלב. רק כך תופיע התחדשות אמיתית.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
