 |
/images/archive/gallery/381/876.jpg שרית סלאי קדוש.
 |
|
|
|
|
| האבחנה שסליחה היא לא משהו תלוי זמן, שלחה את רז חיה בן ברוש להשתתף בטקס סליחות, הרבה אחרי יום כיפור. בתפריט: טבילה בים, בקשת מחילה מהסביבה ומעצמה וטוויית רשת סליחה אינדיאנית, באדיבות אשפית הטקסים שרית סלאי-קדוש |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רז חיה בן הרוש
20/11/2005 11:09 |
|
|
|
|
|
|
|
מישהו חכם אמר פעם כי עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. האמת? הקלישאה הזו לא נשמעת ממש משכנעת בעת טבילה בים סוער בשעת לילה מאוחרת, אבל מה לא עושים כדי להיטהר מחטאים ולבקש סליחה, גם אם באיחור לא ממש אופנתי? כך, למרות שיום כיפור כבר ממש מאחורינו, מצאתי את עצמי משתכשכת בין הגלים למטרות טיהור, יושבת במרכזו של מעגל שיצרתי בחול ונושאת תפילה חרישית למחילה - ולמה לשקר - גם לכך שלא יעבור על החוף אף אחד שיזהה אותי מדגמנת לוק של בעלת אוב.
או אז הגיע תורו של הטקס, שאשפית הטקסים שרית סלאי-קדוש רקחה במיוחד בשבילי. הריטואל, שפרטיו המלאים שמורים במערכת, כלל בין היתר דמיון מודרך, כתיבה אינטואיטיבית ובקשת סליחה, במטרה להשתחרר מכבלי העבר, להסביר פניי לעתיד טוב יותר.
"לטקסים יש המון עוצמה", הסבירה סלאי-קדוש, ודי מהר גרמה לי לרצות להשתתף בניסוי.
"לטקס מוקפד ומכובד, המבוצע מתוך התכווננות אמיתית, יש השלכות עצומות ותוצאות מיידיות. זאת עבודת ריפוי חזקה מול כוחות משמעותיים. במהלכה אנו משנים מצב תודעה, וזה מאפשר לנו להוציא דברים מודחקים ולפנות מקום לדברים חדשים".
סלאי-קדוש, 46, מורה רוחנית ומייסדת "יסוד - תיאטרון הטקסים של שרית", משתמשת בטקסים אישיים וקבוצתיים
ככלי טיפולי. כל אחד מהטקסים שהיא עורכת שונה מקודמו, והם נשענים בעיקר על תיקשור, בהתאם לאדם, לאישיותו ולתיק שהוא נושא על גבו. "הטקסים שלי לא מבוססים על מסורת כלשהי, אלא על ידע שאני מקבלת לפי האדם שמולי או הסיטואציה", היא מסבירה. "המטרה היא להפוך את הסדנאות לסוג של מופע תיאטרלי, ושהמשתתפים בו יעברו תהליכי טיהור, זיכוך, התקלפות והתפשטות לצורך עבודה רוחנית". כך ככל הנראה היא משלבת בין קריירת המשחק שעליה חלמה בילדותה ולימודי התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, לבין הנתיב הרוחני שבו החלה ללכת לפני 15 שנה, כמדריכה מוסמכת של שיטת "מוח אחד" וקינסיולוגיה חינוכית.
חמש שנים לאחר מכן, כששמעה על אישה אמריקנית שריפאה את עצמה ממחלה קשה על ידי כתיבה ביד הלא דומיננטית לצורכי תקשורת עם התת מודע, היא החלה לתרגל את הרעיון.
"הסתובבתי בבית עצבנית ולא נרגעתי עד שישבתי לכתוב. יד שמאל שלי קיבלה חיים משלה. בהתחלה כתבתי אגדות, וכשהקראתי לבעלי דאז את האגדה הראשונה שכתבתי, הוא פרץ בבכי. הבנתי שיש באגדות האלו משהו מרפא. כך התחלתי לרפא אנשים בעזרת כתיבת אגדות, ומצאתי את עצמי חותמת עליהן בשם "הממונים". הבנתי שזו לא אני שכותבת, והתחלתי לדבר עם הממונים".
מי אלו?
"הממונים הסבירו לי שהם חלק ממני, שחלק מהתיקשור נמצא בתוכנו, ואנו יוצרים את ההפרדה בינינו לבינם כדי להגיד "זה לא אני אומר את זה", כי לא נעים לנו להגיד שאנחנו יודעים: אבל אז, כדי לבלבל אותי, הם הוסיפו: "אבל אנחנו גם באמת קיימים בנפרד ממך. תפקידנו לרפא את המתקשר, וביום שתוכלי להודות שזו את מדברת, נדע שהחלמת. האדם נהיה ממונה על עצמו רק כשהוא מכיר את אנרגיית החיים - האנרגיה המינית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הממונים באים
|
|
|
 |
|
|
|
מאז שמעה סלאי-קדוש את תשובתם של "הממונים", היא החליטה להקדיש חלק נכבד מפועלה לחקר האנרגיה המינית, ובהמשך הודרכה להתמקד באנרגיה הנשית ובחיזוקה. היא נודעה מלבד עיסוקה בביבליותרפיה (תרפיה באמצעות ספרים), גם כיוזמת מעגלי נשים וסדנאות להעצמה נשית. "אנרגיה מינית לא מתבטאת רק במיטה". אומרת סלאי-קדוש "ההתחברות אליה מאפשרת לנו להיות עצמנו, גם אם זה סותר קודים חברתיים. השליטה על האנרגיה הזו היא עדיין בידי הגברים, ויש הרבה עבודה לעשות כאן, ואני הונחיתי להתחיל בה".
אט אט החלה סלאי-קדוש לשלב מיני טקסים בסדנאות שהעבירה. בשל עוצמתן של החוויות, התעורר ביקוש לטקסים קבוצתיים. "בשנים האחרונות כל סדנה הסתיימה במופעים טקסיים, שנוצרו והוצגו על ידי כל אחת מן המשתתפות, במעין הצהרה, תפילה ולקיחת מחויבות קבל עם ועדה, שנתנו תוקף לדברים", היא מספרת. "באחד המעגלים מישהי סיפרה שהיא לא יכולה להיכנס להריון. הסתבר שהיא עברה התעללות מינית, ובטקס היא עברה ניקוי כעסים וזכתה לתמיכה מהבנות. בעקבותיה נחשפו עוד כמה מהנוכחות. כולן החלו לצרוח והיא התעלפה שם. היום היא עומדת ללדת".
בהמשך, החלה סלאי-קדוש להעביר טקסים אישיים למטופליה. אז גם קיבלה אישור סופי לעוצמתם וליעילותם, וייסדה את "תיאטרון הטקסים", הכולל בין היתר טקסי שחרור מדברים שאנו מסרבים להרפות מהם (אהבות ישנות, קרוב שהלך לעולמו) וטקסי אהבה וזוגיות, טקסי חניכה, טיהור ולידה מחדש. "במקום לשלוח את תלמידיי לתהליכי ריפוי ממושכים, אני מספקת להם טקס מובנה לעשייה בבית", היא מסבירה איך עובדת הטכניקה", אולם טקס אמיתי אינו רק פעולה טכנית, אלא הוא נוגע בחוויה רגשית ועוזר להתמודד איתה".
איך זה עובד מבחינה פרקטית?
"למשל, מישהי שנזקקה לטקס שחרור מאביה התבקשה לקחת תמונה שלו ולאחוז ביד המון חוטים, כשקצה של כל חוט מסמל משהו שהיא נאחזת בו במערכת היחסים איתו ובחייה בכלל. היא יצרה מעגל אבנים, יסוד האדמה, הביטה בתמונה שלו וסיפרה לו את שעל ליבה. היא הסבירה לו למה הם צריכים להיפרד ושרפה את קצוות החוטים. כלומר, היא שרפה את התלות באביה, את האחיזה שמנעה ממנה להתקדם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טקס סליחה יהודי-אינדיאני
|
|
|
|
|
|
|
הטקסים שמעבירה סלאי-קדוש יכולים להיות אישיים, זוגיים או קבוצתיים, למרות שכל טקס מותאם לאדם באופן אינדיבידואלי. ישנם מרכיבים ברורים שכל טקס חייב להכיל. הטקסים יתבצעו בדרך כלל בחיק הטבע ויכללו את היסודות הנשיים (אדמה ומים) והזכריים (אש ואוויר).
הם יוקדשו תחילה למעבר מהמודע לממד אחר. "למשל, הדלקת עלי מרווה והעברתם בין המשתתפים גורמת להפצת העשן הריחני, המטהר את האווירה ועוזר להיכנס אל הממד הטקסי", מסבירה סלאי-קדוש . "בטקסים תמיד יהיה אביזר חומרי, כמו תמונות, נרות או קערות מים, כדי לתרגם את הרוח לחומר".
מעבר לסוג זה של טקסים, סלאי-קדוש ממליצה לשלב את הטקסיות גם בחיי היומיום. החל בטקסי טיפוח הגוף, שיכללו מריחת קרמים בתשומת לב עילאית, דרך טיהור הבית בעזרת צלצולי פעמונים או מחיאות כפיים בפינות הבית, וכלה ביצירת מרחב בבית, שיכלול חפצים אהובים ואת ארבעת היסודות, בו אפשר להיטען אנרגטית פעמיים ביום. "כל טקס דורש שתקדישי לעצמך מרחב וזמן", אומרת סלאי-קדוש. "הקדישי לעצמך זמן ומקום בבית, שיהיה רק שלך. בבוקר תחליטי שהיום הוא יום יפה, ואז הוא פשוט לא יכול להיות רע".
בתקופת ימי התשובה, בה מן הסתם, יש ביקוש רב לריטואלים המשלבים סליחות - הצטרף לתיאטרון הטקסים "טקס סליחה יהודי-אינדיאני", כפי שמכנה זאת סלאי-קדוש, ובו טוו המשתתפים את רשת הסליחה. ולמה דווקא בתחילת השנה? "היה בי צורך לפתוח את השנה בסליחה, והוא מטהר יותר מצום טכני, הנעדר חוויה רגשית", מסבירה סלאי-קדוש.
הטקס עצמו מורכב משני חלקים: הראשון מתמקד בבקשת סליחות. ובשני טווים המשתתפים, בעזרת חוט ורוד, את הרשת, הדומה בצורתה ל"לוכד החלומות" האינדיאני, שנועד לתלייה מעל המיטה כדי ללכוד חלומות רעים.
את האביזר מעדיפה סלאי-קדוש לכנות "לוחם חלומות. "יצירת הרשת עוזרת לנו ללחום למען מה שאנו באמת רוצים", היא אומרת ומצטטת מתוך הספר "13 האמהות הקדומות של השבט" מאת ג'יימי סאמס (הוצאת אופוס): טווה את הרשת מלמדת אותנו כיצד לטוות את רשת התנסויותינו. היא מראה לנוכח כיצד כל מעגל שאנו יוצרים צומח ונוגע במעגלים שיצרו כל צורות החיים האחרות. רשת שנטוותה מתוך אהבת היצירה והרצון לחלוק את השפע הלכוד בסיבי הרשת, תחזיק מעמד עד שהחלום יתגשם".
סלאי-קדוש ממשיכה ומצטטת מאותו הספר, השופך אור על מטרות הטקס ומבוסס על התרבות האינדיאנית ומהווה השראה לטקס: "בתרבות האינדיאנית מדברים על 13 מהויות נשיות אוניברסליות, בהתאם ל-13 הירחים, כשכל אחת מתמקדת באיכות שונה. למשל, האם הרואה, האם המקשיבה, האם המרפאה והאם של חודש אוקטובר שצבעה ורוד, היא אם היצירתיות: אמנית המלקטת עלים וצדפים ויוצרת דברים מהחומר, ממש כמו בטקסים".
"טווה את הרשת היא אם השבט, שאליה אנחנו פונים כשאנו זקוקים לכישורים כדי להגשים את חלומותינו", מפרשת סלאי-קדוש. לדבריה, את התהליך של טקס הסליחה מומלץ לעבור עם מישהו קרוב, שאנו צריכים לסלוח ולהודות לו. "סליחה היא אנרגיה שמביאה משהו לסיומו. מבקשים סליחה לא רק ממי שפגענו בו, אלא גם ממי שאפשרנו לו לפגוע בנו. סליחה משחררת אותנו מרגשות אשמה מציקים ויוצרת אפשרות של דיאלוג חדש, היא מנקה מערכות יחסים ומשחררת אותנו לחופשי. סליחה סוגרת מעגל ומאפשרת פתיחה של מעגל חדש".
הראשונים שזוכים לסליחה, מסבירה סלאי-קדוש, הם הגברים בחיינו (דוגמת אבא, בן זוג או בוס). אחריהם באות הנשים (למשל, אם, בנות או חברות). רק בהמשך נבקש מחילה מעצמנו. "לרובנו קשה לקבל את הטבע שלנו, ואנחנו רוצים להיות מושלמים", מסבירה סלאי-קדוש, "אחד יתבייש בפגם גופני ואחר בדפוס פעולה שעליו הוא חוזר שוב ושוב".
ומה יהיו ההשפעות של הפעילויות הטקסיות האלו על חיי מי שיבצע אותן?
"לאחר שהתנקינו מהרגשות המעכבים, והם יפנו את מקומם לכוונות חדשות, אנרגיית החיים תזרום באופן טבעי. כך, יחד, ממקום של חמלה וסליחה ותוך שיתוף פעולה אוהב, נחבר יחד בין עולם הרוח לעולם המציאות, וניצור את רשת הסליחה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
