 |
/images/archive/gallery/401/968.jpg
 |
|
|
|
|
| במדיטציית ההתבודדות "קאיה קאלפה" שוהה המתרגל (לבד!) שלושה ימים בחסותה של עלטה גמורה ולצליליה של דממה מוחלטת. אנשים ששרדו מדווחים על חוויות רוחניות עמוקות ואף על התגלויות מיסטיות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אורי יריב
27/11/2005 12:20 |
|
|
|
|
|
|
|
איך את/ה מרגיש בחדר חשוך, מה עולה בנפשך כשאתה נמצא בעלטה מוחלטת?
האם פחד וחרדה או שמא שלווה והקלה? האם תוכל להישאר באותו חדר דקה, שעה או יממה שלמה?
במדיטציית ההתבודדות הנקראת "קאיה קאלפה" Kayakalpa)) שוהה המתרגל שלושה ימים ושלושה לילות בחסותה של עלטה גמורה ולצליליה של דממה מוחלטת. מעבר לתועלת הפיזית שמעניקה המדיטציה הזאת, למי שמשתמש בה כראוי, מובטחת גם תועלת נפשית ורוחנית משמעותית. אם בוויפסנה למשל, בהיעדר הסחות דעת שמספק הדיבור והשהייה בעולם החיצון, מתפנים משאבי הנפש לטיפול בעולם הפנימי, הרי שכאן נותר המתרגל לגמרי לגמרי עם עצמו, ללא שום נפש חיה.
מסתבר אם כן שמוזיאון החושך המצליח בחולון ומסעדות החושך שצצו
לאחרונה באירופה, אינם הראשונים שגילו את שימושיה המעניינים של העלטה. השימוש הראשון שנעשה בה היה כפי הנראה במצרים העתיקה, שם היו משתמשים בחשכה מתמשכת במיוחד למען ההתחדשות הפיזית של הגוף. אחת הטענות היא שהמנוחה הארוכה של החושים מאפשרת למערכת העצבים והמוח להתנקות ולאזן את מערכות הגוף תוך הפעלה מוגברת של הבלוטות האנדוקריניות. טענה אחרת גורסת שהשהות הממושכת בחשכה יוצרת בגוף תחושה כאילו הוא נמצא ברחם ומתוך הביטחון הזה משחרר הגוף הורמונים ושאר חומרים שמסייעים לתפקוד הגוף ומעניקים לו מראה צעיר, כמעט ילדי.
במהלך שלושת הימים מומלץ לשתות אך ורק חלב, אם כי קיימות גם וריאציות אחרות שכוללת תפריט מלא יותר, של אוכל טבעי וטרי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
טוב גם לבריאות
|
|
|
 |
|
|
|
בתקופות שלאחר מצרים העתיקה נעשה שימוש בשיטה זו בסין הטאואיסטית, ביוגה ובבודהיזם הטיבטי, אלא שכאן מצאו שלשיטה זו ישנם גם אפקטים נפשיים, מיסטיים ורוחניים העולים בהרבה על התועלת הגופנית. חכמי המזרח השתמשו בדממה ובעלטה על מנת להעמיק את ההתבוננות שלהם אל תוך מהותם. כאן, דווקא החסך באובייקטים חיצוניים מאפשר לתשומת הלב לסגת פנימה בצורה ספונטנית ולחדור אל הרבדים הראשוניים של הנפש והנשמה. בהיעדר המראות אותם מציג האור, אין רואים יותר את קירות החדר ונדמה שאין גבול למרחב. בהיעדר סדרי היום והלילה ובהיעדר השעון - גם האחיזה בזמן המוגדר מטשטשת. בהיעדר פניהם וקולותיהם של אנשים נסוגה גם הנוכחות והמחויבות החברתית. חכמי המזרח טוענים שבמרחב שנוצר בהיעדר שלושת הגורמים המגבילים הללו, עולה ונפתח בהדרגה טבעו האמיתי והבלתי מוגבל של האדם. ובמקום המנוחה של העיניים, האוזניים והמוח נחה לה בטבעיות התודעה ושבה אל ביתה.
השאלה הנשאלת היא מה עושים בחושך מוחלט שלושה ימים שלמים בלי טלפון, בלי ספר, בלי תשבצים. איך מעבירים כל כך הרבה זמן בלי שום שעשוע ללא שום מושא עניין חיצוני. למי שאינו מורגל במדיטציה זה ודאי נראה כדרך הבטוחה ביותר להתחלק על השכל, ואכן שיטה זו אינה מומלצת כלל וכלל למי שאינו מורגל בתנאי התבודדות ומדיטציה מתמשכים. למעשה, גם בעלי ניסיון בעניין ומי שכבר רכשו שליטה מסיומת על נפשם, חייבים להתייעץ עם מורה רוחני או לפחות עם מישהו שכבר ביצע את התרגול לפני שהם ניגשים למשימה בעצמם.
בעיקרון, ניתן לתרגל במשך שלושת ימי העלטה הללו כל שיטת מדיטציה והתבוננות אולם השיטה המומלצת ביותר היא מדיטציית "הג'ננה יוגה" (מדיטציה על מהות האני - "אטמאן"), המדיטציה הבודהיסטית על "השוניה קאיה" (הריק המוחלט) ומדיטציית "הראג'ה יוגה" על הצליל הפנימי. גם מדיטציה הכוללת התבוננות אל רגע המוות מתאימה לתנאים אלו. למעשה, ניתן להשתמש בכמעט כל מדיטציה שלא דורשת אובייקט ויזואלי. מדיווח של אנשים שתרגלו את הקאיה קאלפה, ומנסיוני, עוצמת המדיטציה ועומקה גדלים בצורה משמעותית בתנאים מיוחדים אלו. בנוסף, מי שמבצע את הקאיה קאלפה לצורך מטרות בריאותיות יכול להוסיף גם תרגול יוגה (תנוחות ותרגולי נשימה), תרגילי טאי צ'י, צ'י קונג או כל תרגול אנרגטי אחר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השעות הראשונות
|
|
|
|
|
|
|
אז איך עושים את זה? מובן מאליו שתרגול מן הסוג הזה דורש הכנה מספקת מראש. יש ליצור חלל מתאים ולאטום את החלונות והדלתות כך שלא תעבור דרכם אפילו קרן אור אחת, העלטה צריכה להיות שלמה. מומלץ מאוד שיהיה בחלל זה שירותים ושלא יישארו חפצים חדים בחדר. בצורה אידיאלית על החלל להיות שקט לחלוטין, בכדי לאפשר התנתקות מקסימלית, כלומר לא לשמוע למשל מתי קמים אנשים בבוקר ומתניעים את מכוניתם. את החלב או האוכל מביא לרוב מישהו מבחוץ, מניח את האוכל בדממה ועוזב. מי שמסתפק במזון לא מבושל יוכל לדאוג לעצמו. על הנפש להיות רגועה וחופשייה מדאגות עוד לפני שהתרגול מתחיל. נציין כאן שבלא מעט אשראמים במזרח ישנם חדרים הבנויים במיוחד בשביל הקאיה קאלפה.
מערביים שביצעו את השיטה למשך כל שלושת הימים מדווחים, על פי רוב, על חוויות נפשיות ורוחניות עמוקות ואף על התגלויות מיסטיות. יחד עם זאת, מדווחים רוב האנשים שבשלב הראשון עם הכניסה לחדר החשוך עלו בהם לא מעט רגשות שליליים, יש מי שרצו מיד לצאת ולברוח יש מי שהרגישו את התת-מודע מבעבע בלי הרף, ושי מי שחוו תחושת פחד. ברוב המקרים החוויות הללו נפסקות עד אמצע תקופת ההתבודדות או אפילו לאחר השעות הראשונות. השלב הראשוני הקשה, בין אם הוא קצר או ארוך, הוא שלב של היטהרות טבעית המכין את המתרגל ומאפשר לו להיפתח לחוויות הרוחניות שעשיות להגיע בהמשך ההתבודדות. אלו שהתנסו בקאיה קאלפה מדווחים על מצבים עמוקים של שלווה יציבה. נ, בחור ישראלי שתרגל את הקאיה קאלפה תיאר את התרגול כמו "קציר של פירות" וסיפר כי "המדיטציות הפכו להיות מוצקות וחסרות מאמץ, במשך שעות על גבי שעות". "הרגשתי מיד שחזרתי הביתה, שאני בבית", הוא סיפר. לאמיתו של דבר ישנם לא מעט אנשים שהתאהבו בקאיה קאלפה וחוזרים על החוויה שוב ושוב בחופשות ובסופי שבוע ארוכים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
11 חודשים בחושך
|
|
|
|
|
|
|
אנשי המזרח הרחוק, שנדמה שהחוסן הרוחני שלהם מרשים יותר בתחומים הללו, משתמשים בשיטה זו בצורה שהיא אף יותר מרחיקת לכת. בתורת הטאו הסינית ישנו טקס מיוחד של שהייה בעלטה שלמה במהלך עשרים ואחת יום ולילה. אלא שכאן ישנה קבוצה שלמה של נזירים ששוהים בחשכה ועוסקים במדיטציה ביחד. טקס מיוחד זה מכוון, כך הם טוענים, לפתוח בנזירים את העין המיסטית, אותה עין שלישית מפורסמת, ולאפשר להם להגיע לתפיסה שהיא מעבר לתפיסה הוויזואלית של העיניים, תפיסה הנקראת בלשון הפראפסיכולוגיה, "CLEARVOYANCE", שזה בתרגום ישיר, ראייה צלולה. הטיבטים לעומתם מאמינים כי עשרים ואחת יום הוא זמן קצר מדי, והם מודטים בחשכה ארבעים ותשעה יום, כשלנגד עיניהם עומדת אותה המטרה. אולם הטיבטים, הידועים בעולם הרוחני בקשיחותם הבלתי מתפשרת, לא מסתפקים בחשכה ומודטים כשבמצחם מקל מעץ מרוח בצמחי מרפא מיוחדים. בהערת סוגריים נציין כאן כי שיטת בת של מחווה כואבת זו ניתן למצוא היום גם בהולנד. הרעיון הטיבטי הוא שבהיעדר אובייקטים חיצוניים נאספת האנרגיה שאותה אנו מוציאים בדרך כלל על הראייה, אל הראייה הפנימית, אל מרכז המצח, והתחושות החזקות שעולות מהאזור בו נעוץ המקל מרכזות בו את תשומת הלב במדיטציה אינטנסיבית הנמשכת כאמור ארבעים ותשעה יום, שלאחריה כמו אצל הסינים יכולים גם הנזירים הטיבטים לראות מראות שנסתרים מן העין, הילות של אנשים, זרמי אנרגיה ועוד. המילה האחרונה באולימפיאדת החושך שלנו היא של היוגים של ההימאליה, שם יושבים היוגים במערה חשוכה במשך 11 חודשים. סוואמי ראמה, מורה רוחני בן המאה העשרים, שהה יחד עם יוגי נוסף במשך 11 חודשים במערה בעלטה כמעט מוחלטת. לתוך המערה חדרה רק קרן אור אחת מהתקרה, קרן ששימשה לו להתבוננות במהלך שהותו שם, והוא ניזון ממי מעיין שזרם שם ומדגנים שהביא עמו. סואמי ראמא ביצע את התרגול על מנת שתתקבע בו הנוכחות הרוחנית בזמן שהותו הצפויה במערב.
לסיכום, ניתן לומר שהחוט המקשר של כל השיטות שהוצגו לעיל, הוא השימוש של החושך, שנראה למראית עין שלילי - למטרות חיוביות. התמרה זו של הלכאורה שלילי לחיובי הינה מוטיב חוזר בדרכי הרוח, וניתן למצוא אותה למשל גם בתרגולי הצום למיניהם, שם משמש הרעב "השלילי" לצורך התעלות רוחנית וכן בתורת הטנטרה שמשתמשת "באויב הרוחניות הגדול", הלוא הוא כוח התשוקה המינית, כמנוף רוחני. כפי שהאלכימאי מתמיר את העופרת לזהב כך מתמירות התורות הרוחניות האותנטיות את הריק ליש.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
