 |
אם תשאלו יפנים מהו הוואבי-סאבי, רובם ינודו בראשיהם, יהססו, וימלמלו כמה דברי התנצלות על כך שקשה מאוד להסביר זאת. אף שכמעט כל יפני יטען שהוא מבין את תחושת הוואבי-סאבי - האמור להיות, אחרי ככלות הכול, אחד המושגים העיקריים בתרבות היפנית - מעטים בלבד מסוגלים להביע תחושה זו במילים.
מה הסיבה לכך? האם זה מכיוון שכדי לעשות זאת צריך, כפי שרומזים שוביניסטים יפנים אחדים, להיות בעל רקע גנטי מסוים? לא ממש. האם זה משום שהשפה היפנית, או האופן שמשתמשים בה, מתאימה לבטא דקויות של הלכי רוח, אי-בהירות ואת הגיון הלב, אבל היא אינה מתאימה כל כך להסביר דברים באופן שִכלי? יכול להיות שיש בזה משהו. אבל הסיבה העיקרית לכך היא שהיפנים מעולם לא למדו על הוואבי-סאבי במושגים אינטלקטואליים, מאחר שאין בנמצא מורים או ספרים שאפשר ללמוד מהם.
אין זה מקרי. במהלך ההיסטוריה
נעשה ניסיון מכוון להניא אנשים מלהבין את הוואבי-סאבי באופן הגיוני.
כמעט מתחילת ייסודו כסגנון אסתטי ייחודי, קוּשר הוואבי-סאבי בעקיפין עם הזן בודהיזם. אפשר אפילו לכנות את הוואבי-סאבי במידה רבה כ"זן של דברים", כיוון שהוא ממחיש רבים מעיקריו הרוחניים-פילוסופיים המרכזיים של הזן. ראשוני היפנים שעסקו בוואבי-סאבי - אומני תה, כמרים ונזירים - תרגלו זן והיו חדורים בהשקפת עולמו. אחד מרעיונות היסוד החשובים של הזן הוא אנטי-רציונליזם קיצוני. על-פי תורת הזן, ידע חיוני יכול לעבור מאדם לאדם רק באמצעות המחשבה, ולא באמצעות המילה הכתובה או המדוברת. "אלו שיודעים אינם אומרים; אלו שאומרים אינם יודעים". מטרתו של פתגם זה, במישור המעשי, היא לצמצם פרשנות מוטעית של מושגים שקל לשגות בהבנתם. כתוצאה מגישה זו, לא נוסחה הגדרה ברורה ומבארת של הוואבי-סאבי שאפשר ללמוד ממנה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
שיטת האִיאֶמוֹטוֹ
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מאז המאה ה-18 קיבלו קבוצות של בעלי עסקים משפחתיים ביפן זיכיון על ארגון וסחר בידע תרבותי הנוגע ל"אומנויות" שונות, כגון טקס התה, סידור פרחים, קליגרפיה, שירה וריקוד. מנהיג המשפחה בכל קבוצה נקרא איאמוטו. טקסטים מקוריים, חפצי אמנות וחומרים אחרים הנדרשים לצורכי מחקר נמצאים לעתים קרובות בחזקתן של משפחות איאמוטו אשר מתעקשות, כנהוג בזן בודהיזם, לחלוק מידע חשוב זה רק עם מי שנבחר על ידן. לכן מושג הוואבי-סאבי, חלק חיוני מהקניין האינטלקטואלי-רוחני שבבעלות האיאמוטו (בייחוד בעולם התה), לא בואר - נמסר - אלא בתמורה לכסף או לטובות הנאה כלשהן. מושגים "אקזוטיים" מעורפלים בערמומיות דוגמת הוואבי-סאבי, הם גם פיתיון שיווקי טוב. טשטוש המשמעות של הוואבי-סאבי, כך שהצרכן זוכה להצצות חטופות בלבד במהותו של אותו מושג נעלם, היה אחד מאמצעי השיווק היעילים ביותר של האיאמוטו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
בערות אסתטית
|
 |
|
 |
 |
 |
|
אחד הדברים החשובים שיש לדעת על הוואבי-סאבי כדי להבין את משמעו, הוא על טיפוח המיתוס של אי-בהירות מכוונת מטעמים אסתטיים. מבקרים יפנים אחדים מרגישים כי חשוב שהוואבי-סאבי ישמור על תכונותיו המסתוריות והחמקמקות - הקשות להגדרה - כיוון שהעובדה שהוא בלתי-ניתן לתיאור היא חלק מייחודו. הם מאמינים כי את תורת הוואבי-סאבי אפשר להבין רק מבפנים - היא מטרה בפני עצמה - ושאי-אפשר יהיה לעולם להבינה עד תום. מעמדת יתרון זו, ידע חלקי או כזה שאין להגדירו, הוא פשוט עוד היבט של "אי- השלמות" הטבועה בוואבי-סאבי ממהותו. מאחר שבהירות אידיאולוגית או שקיפות אינה היבט חיוני של הוואבי-סאבי, הסברת המושג במלואו עשויה, לאמיתו של דבר, לצמצם אותו.
אולי מבקרים אלו צודקים. בתחום האסתטיקה, ההיגיון כמעט תמיד משועבד לתחושה. יוצרי חרבות יפנים ואלו המעריכים את ערכן, דיברו באופן מסורתי על ה"נשמה" אפופת האאוּרה של הלהב במונחים מיסטיים ומעורפלים בלבד. בימינו, מכל מקום, יוצרי חרבות צעירים למדו ונעשו מדעיים יותר בגישתם לטמפרטורות המדויקות של הכור, לתערובות הכימיות/מתכתיות, ולרגע שנוצר בו ממש "טבעו" או נוצרת בו ממש ה"נשמה" של הלהב - הגמישות, הקשיחות, דרגת הקושי ועוד. ייתכן שגילוי לב זה גורע משהו מהרומנטיות של דבר שעדיף היה להשאירו בידי הדמיון. אולם אם הכוונה היא לשמר את היכולת ליצור אותה יצירה אסתטית, יש להציב כמה אבני דרך לטובת הדורות הבאים.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
הגדרה זמנית
|
 |
|
 |
 |
 |
|
וואבי-סאבי הוא הפן האופייני והבולט ביותר של הדבר שנתפש על-ידינו כמייצג של יופי יפני מסורתי. מקומו בפנתאון היפני של ערכים אסתטיים, שווה, פחות או יותר, למקומם של האידיאלים היווניים של יופי ושלמות במערב. בביטויו המלא, יכול וואבי-סאבי להיות דרך חיים שלמה. בביטויו המצומצם, הוא סוג מסוים של יופי.
המילה האנגלית הקרובה ביותר לוואבי-סאבי היא, כפי הנראה, "rustic" (גס, מחוספס, לא מהוקצע). מילון וובסטר מגדיר מילה זו כדבר "פשוט, לא מהוקצע, או לא מתוחכם... [בעל] משטחים מחוספסים או לא שווים". אף שהמילה rustic מייצגת רק מימד מוגבל באסתטיקה של וואבי-סאבי, היא מיד עולה במוחם של אנשים הפוגשים לראשונה ייצוג שלו. לוואבי-סאבי מאפיינים מסוימים הדומים לאלו של האמנות שאנו מכנים "אומנות פרימיטיבית". כלומר, אובייקטים ארציים, פשוטים, לא יומרניים ועשויים מחומרים טבעיים. אולם, שלא כמו באומנות פרימיטיבית, לא משתמשים, כמעט אף פעם, בוואבי-סאבי באופן ייצוגי או סימבולי.
למילים המקוריות "וואבי" ו"סאבי" ביפנית היתה משמעות שונה למדי. הפירוש המקורי של המילה "סאבי" הוא "צונן", "כחוש", או "קמל". הפירוש המקורי של המילה "וואבי" הוא האומללות של חיים בודדים בטבע, הרחק מהחברה, והיא גם מרמזת על מצב רגשי של רפיון ידיים, ייאוש ואומללות. בסביבות המאה ה-14 החלו שתי המילים הללו להתפתח ולקבל משמעות של ערכים אסתטיים חיוביים יותר. דרך חיים של בדידות מרצון ועוני מבחירה, כמו זו של הנזיר ושל הסגפן, החלה להיחשב כאפשרות למצוא עושר רוחני. אנשים בעלי נטיות פיוטיות גילו שדרך חיים זו מאפשרת להם להעריך את חשיבותם של הפרטים הקטנים בחיי היומיום, ולהבחין ביופיים של מראות נשכחים ולא בולטים המצויים בטבע. וכך, מה שהיה עד כה פשטות לא מושכת קיבל משמעות חדשה כבסיס ליופי חדש, טהור.
במהלך המאות הבאות הצטלבו משמעויותיהן של המילים "וואבי" ו"סאבי" פעמים כה רבות, שכיום הקו המפריד ביניהן הוא מטושטש מאוד. כאשר יפנים אומרים "וואבי" היום, הם גם מתכוונים ל"סאבי", ולהפך. רוב הזמן האנשים פשוט אומרים "וואבי-סאבי", וזה הנוהג שאימצתי בספר זה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
הערכים הרוחניים של וואבי-סאבי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מהם השיעורים שהעולם מלמד אותנו?
האמת צומחת מהתבוננות בטבע. היפנים ניסו לשלוט בטבע בכל מקום כמיטב יכולתם, במגבלות הטכנולוגיה הקיימת שעמדה לרשותם. אבל הם לא יכלו לעשות דבר כנגד מזג האוויר - קיצים חמים ולחים, חורפים קרים ויבשים, וגשם שיורד בממוצע יום אחד מתוך שלושה ימים במשך כל השנה, חוץ מאשר בעונה הגשומה בתחילת הקיץ, או אז טובע הכול בערפל לח למשך שישה עד שמונה שבועות. הם לא יכלו לעשות דבר כנגד רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש, סופות טייפון, שיטפונות, שרֵפות וגלי גאות שהציפו את אדמתם מדי פעם באופן בלתי-צפוי. היפנים לא בטחו במיוחד במזג האוויר, אבל הם למדו ממנו. שלושה לקחים שהופקו במשך יותר מאלף שנים של התמודדות עם מזג האוויר (בהשפעת המחשבה הטאואיסטת) כלולים בחוכמת הוואבי-סאבי.
1. כל הדברים הם ארעיים
. הנטייה לעבר האַיִן היא בלתי-מתפשרת ועולמית. אפילו דברים שעל-פי כל הסימנים הם חומר - קשים, אדישים, מוצקים - אינם מציגים יותר מאשר אשליה של קביעות. אנחנו יכולים להיות עיוורים לכך, להשתמש בתחבולות כדי לשכוח זאת, או להעמיד פנים שאין זה נכון - אבל בסופו של דבר הכול הופך ללא-כלום. הכול מתכלה. הפלנטות והכוכבים, ואפילו דברים לא מוחשיים כמו מוניטין, מורשת משפחתית, זיכרון היסטורי, תיאוריות מדעיות, הוכחות מתמטיות, יצירות אומנות וספרות גדולות (אפילו בפורמט דיגיטלי) - כולם נידונים לבסוף לשכחה ולאי-קיום.
2. כל הדברים אינם מושלמים. כל דבר קיים אינו מושלם. כשאנו מביטים בדבר-מה מקרוב אנו מבחינים בפגמים שבו. כאשר מתבוננים בקצה החד של סכין גילוח מבעד לזכוכית מגדלת, רואים שמשטחו מגוון, בעל גומות ושבבים. כל אומן מכיר במגבלות השלמות: חוסר השלמות מכה בו. כאשר חפצים מתחילים להתקלקל ולהתקרב למצבם הבראשיתי, הם אפילו נעשים עוד פחות מושלמים, עוד פחות אחידים.
3. כל הדברים אינם שלמים. כל הדברים, כולל העולם עצמו, נמצאים במצב תמידי, אינסופי, של היווצרות או של התכלות. לעיתים קרובות אנחנו בוחרים באופן אקראי להצביע על רגעים מסוימים, סימנים לאורך הדרך, המציינים שדבר הוא "גמור" או "שלם". אבל מהו באמת הרגע שדבר כלשהו מתממש? האם הצמח מגיע לכלל שלמות כאשר הוא פורח? כאשר הוא נושא זרעים? כאשר הזרעים מתפזרים? כאשר הכול נרקב ונהיה זבל? המושג של סיום אינו קיים בוואבי-סאבי.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
כוחו של הוואבי-סאבי בחלוקה למנות קטנות
|
 |
|
 |
 |
 |
|
ה"גדולה" קיימת בפרטים השוליים, אלו שהעין נוטה להתעלם מהם. וואבי-סאבי מייצג בדיוק את ההפך ממופת היופי המושלם, שנתפש במערב כדבר אדיר, מרהיב ונצחי. וואבי-סאבי אינו מצוי בטבע ברגעים של פריחה ושפע, אלא ברגעים של צמיחה או שקיעה. את מהותו של וואבי-סאבי לא נמצא בפרחים מפוארים, בעצים נשגבים, או בנופים מרהיבים. מהותו נמצאת בזעיר ובחבוי, בזמני ובבן חלוף: דברים כה עדינים וחומקים שהם נסתרים מעינו של המתבונן הרגיל.
בדומה לרפואה הומיאופתית, כוחו של הוואבי-סאבי בחלוקה למנות קטנות. ככל שהמינון יורד, ההשפעה נעשית חזקה יותר, עמוקה יותר. ככל שהדברים מתקרבים יותר לאי-קיום, כך הם נהיים לעזים ולמעוררים יותר. לפיכך, אם ברצונך להתנסות בחוויית וואבי-סאבי, עליך להאט את הקצב, להיות סבלני ולהתבונן במבט בוחן מאוד מקרוב.
אפשר לחלץ את היופי מתוך הכיעור. עמדתו של הוואבי-סאבי היא דו-ערכית באשר להפרדת היופי מאי-היופי או מהכיעור. במובן אחד, היופי של וואבי-סאבי הוא ביכולת להשלים עם מה שנחשב מכוער. על-פי הוואבי-סאבי, יופי הוא מאורע פעיל שמתרחש בין אדם ובין דבר אחר. היופי עשוי לצוץ מאליו בכל רגע בנסיבות המתאימות, בהקשר המתאים או בהשקפת העולם המתאימה. היופי, אם כן, הוא מצב משתנה של תודעה, רגע יוצא דופן של שירה וחן.
בעיני הסוחרים העשירים, הסמוראים והאריסטוקרטים שעסקו בטקס התה, בקתת איכרים יפנית בסגנון ימי הביניים, שעל-פי המודל שלה נבנה חדר התה של הוואבי-סאבי, נראתה עלובה ונחותה. בכל זאת, בהקשר המתאים, ובעזרת הדרכה רוחנית מתאימה, יכולה בקתה כזו להיהפך למקום בעל יופי יוצא דופן. בדומה לכך, כלי תה עתיקים של וואבי-סאבי היו גסים, פגומים ובעלי צבעי בוץ דהויים. בעיני אנשי תה הרגילים לאמות המידה הסיניות של יופי מעודן, נהדר ומושלם, הם נתפשו בתחילה כמכוערים לגמרי. הדבר נראה כאילו חלוצי הוואבי-סאבי חיפשו בכוונה דוגמאות של כלים שנחשבו ללא יפים - גסים אבל לא מגוחכים מדי - ויצרו מצבים מאתגרים שבמהלכם ישונו הכלים האלה וייהפכו לניגוד של עצמם.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
עטיפת הספר וואבי סאבי
| /images/archive/gallery/418/890.jpg  |
|
|
 |
 |
 |
 |
|
|
 |
|
 |
 |
 |
|
המאמר לקוח מתוך הספר "וואבי סאבי: לאוֹמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים", מאת ליאונרד קורן. הספר יצא בהוצאת אסיה. תרגום: מרב זקס פורטל |  |  |  |  | |
|