 |
/images/archive/gallery/475/461.jpg זאב ארליך
 |
|
|
|
|
| עם אמונה נאיבית ו-800 דולר בכיס זאב ארליך נסע לחפש מורה זן ביפן. בסוף יצא שהוא התאהב באייקידו. טור חדש |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפעמים אתה יודע שזה זה. פשוט יודע. כשראיתי את פניו המחייכות ידעתי שמצאתי מורה. ואותו חיוך מחמם לב שאירע לפני כחמש עשרה שנה מציין עבורי את תחילתה של דרך ששינתה את חיי. חמישה ימים לפני כן ישבתי במטוס שריחף לו בשמי הערב בסמוך להר פוג'י המפורסם. הר פוג'י עוטה לעתים קרובות עננים וביפן רווחת האמונה שאם הר פוג'י נגלה לעיניך במלוא הודו הרי שהמסע שלך יהיה מוצלח מאין כמוהו. וכך אכן היה, והמסע הזה למעשה עדיין נמשך.
מספר שעות לאחר מכן הייתי על אוטובוס הלילה לקיוטו. אורות העיר טוקיו ריצדו דרך טיפות הגשם שעל חלונות האוטובוס. האף צמוד לשמשה, אדים מערפלים אותה ואותי. אני שוקע בשינה עמוקה. ציוץ של ציפור וקול נשי רך מעירים אותי בברכת בוקר טוב. הציפור
על מסך הטלוויזיה של האוטובוס. ברוכים הבאים לקיוטו מברכת הקריינית. ניגוב מהיר של השמשה וגגות חרס יפים חולפים במהירות לנגד עיני.
הנוסעים מתפזרים להם ואני יושב לי ליד שולחן בתחנת האוטובוס. שמונים יֶין אל מכונת ממכר המשקאות מניבים קרטון חלב מיניאטורי. אני פותח פתק שחיכה מספר חודשים. מצויירת עליו מפה שחברה טובה ציירה עבורי. מפה אל גסט-האוס שהיא שהתה בו בעבר. זהו הדבר היחידי שהכנתי לי לנסיעה הגדולה שלי ליפן. פתק עם כתובת של גסט האוס, עם מפה שצוירה ביד ובה מצויינת גם חנות ירקות זולה. לא התכוננתי לנסיעה בשום צורה, לא קראתי על יפן, לא ביררתי איך מוצאים מורה או בית ספר לאייקידו. פשוט נסעתי. עם אמונה נאיבית ושמונה מאות דולר בכיס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| קוימה סנסאי וחיוכו המפורסם
| /images/archive/gallery/475/456.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
המבוא בלע את הספר כולו
|
|
|
 |
|
|
|
החלום שלי היה לנסוע ליפן ולחפש שם מורה. להגיע למקדש זן, אולי ללמוד קשתות יפנית. הציעו לי להתחיל עם אייקידו שאת משמעותו חשבתי שאני יודע. חשבתי שאמנות האייקידו תהווה מעין מבוא להמשך לימודי ביפן. ובכן, המבוא בלע את הספר כולו והשאיר אחריו טעם של עוד. הרבה עוד.
חברתי הטובה חזרה מספר שנים קודם לכן מיפן, מאוהבת לחלוטין. גמעתי בשקיקה את כל סיפוריה על קיוטו בה היא גרה במשך כשנה. היא נסעה לעבוד ביפן והגיעה אל מספר מקומות שאת כולם תיעבה. ברוב יאושה החליטה לעזוב את יפן. בן זוגה התחנן בפניה שתיתן צ'אנס אחד אחרון, והם נסעו לקיוטו.
קיוטו היא אחת הערים הבודדות ביפן שלא ניזוקו במהלך מלחמת העולם השניה. קיוטו היתה מקום מושבם של קיסרי יפן מהמאה השמינית ועד למאה התשע-עשרה. בקיוטו יש אלפי מקדשים, אינספור גנים יפהפיים, שני נהרות חוצים אותה ומתאחדים לנהר אחד שחוצה אותה לאורכה. סמטאות יפהפיות עם בתים מסורתיים חדשים לצד עתיקים. לא לחינם קיוטו נקראת הבירה התרבותית של יפן. המסורת נשמרת בה יותר מאשר בכל עיר אחרת ביפן. עבור רוב מטיילים ביפן, קיוטו מהווה את שיאו של הטיול.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/475/457.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
זן באמנות הקשת
|
|
|
|
|
|
|
החלום לנסוע ליפן הלך ונרקם כאשר התחלתי להתאמן באמנות לחימה בגיל שש-עשרה. אספתי ספרים רבים אודות זן וגמעתי בשקיקה ספרות ושירה יפנית מודרנית ועתיקה. עוד לפני הגיוס ידעתי שלאחר שאשתחרר אני רוצה לנסוע ליפן ולמצוא שם מורה. כמו בספרו הנהדר של אויגן הריגל "זן באמנות הקשת", שמתאר את סיפורו האמיתי של פרופסור גרמני שנסע ללמד באוניברסיטה יפנית בשנות השלושים של המאה הקודמת. הוא רצה ללמוד זן. המליצו לו להתקרב אל רוח הזן דרך אחת האמנויות היפניות שהזן פועם בקירבן. מורה יוצא דופן לקשתות שבה את ליבו וגילה לו את הדרך הגדולה. המפגש של אויגן הריגל עם המורה הדגול קֶנְזוֹ אַווָה סֶנסֶאי נתן לי את ההשראה ואת והאומץ לנסוע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
זאב ארליך למד אייקידו ואמנויות יפאניות בקיוטו בין השנים 1992 עד 1999. בשנת 1999 ייסד את בית הספר לאייקידו ולאמנויות יפניות ברחובות ומאז חי ומלמד אייקידו בישראל ונוסע אחת לשנה לקיוטו אל מורו.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
