ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה
בארכיון האתר
גוף שקוף
קורה לכם שאתם פוגשים מישהו ולא אוהבים אותו בלי לדעת למה? ד"ר קובי אסף מלמד אנשים להשתמש בשפת הגוף שלהם ככלי לשיפור המודעות העצמית
לכתבה הקודמתדפדף בניו אייג'לכתבה הבאה
 רז חיה בן הרוש
ברוח העדלאידע שעדיין נושבת במחוזותינו, מתבקשים בני ישראל להוריד את המסכות, ומיד, או לפחות לדעת באילו מהן לבחור. "כולנו מתחפשים, החיים מחייבים אותנו לעשות זאת", אומר ד"ר קובי אסף, חוקר שפת גוף ותקשורת בינאישית. "לפני שאדם יוצא מהבית הוא מתעטף בתדמית שהוא רוצה לשווק. גם היענות לצו האופנה היא תחפושת, אבל חולצת בטן לא מחמיאה לכל אחת, גם אם היא מאוד אופנתית".

כשאנו שומעים על שפת הגוף, מיד מתעורר אצלנו הצורך האנושי לגלות מהן התנועות שיעזרו לנו לשדר ביטחון עצמי בראיון עבודה, לזהות את השקרן שעומד מולנו, ולדעת לאיזה כיוון מתקדם הדייט. אולם גישתו של ד"ר אסף מרחיבה את המושג ואת תפקידיו,
ומשתמשת בשפת הגוף לא רק ככלי לאבחון, אלא בעיקר כשיטה לשיפור המודעות העצמית.

"שפת הגוף היא כרטיס הביקור האמיתי שלנו", אומר ד"ר אסף. "ברגעים הראשונים של המפגש, המוח מתעסק ב'איך האדם נראה'. אם השדרים של הדמות והתדמית מחוברים נכון, נעבור מהר מאוד לתכנים, אבל הרבה פעמים אנחנו לא מחבבים מישהו בלי לדעת למה, משהו פשוט לא מסתדר. בתת מודע קלטנו שהמילים לא מתאימות למה שהאדם משדר. המטרה היא לזהות מה יש מתחת לתחפושת של הזולת, לקלוט את המסר הסמוי, ולא פחות חשוב - לזהות ולשנות דפוסי התנהגות שמכשילים אותנו, כמו תחזוקת גוף לקויה, שימוש באינטונציה מאיימת, או בחירת צבעים שגויה".
הגוף לא יכול לשקר
כאמור, בבואו לדבר על שפת הגוף, מבחין ד"ר אסף בין הדמות המצויה שהיא מי שאנחנו, לבין התדמית הרצויה שהיא בעצם התחפושת - מי שאנו רוצים להיות ולשדר. לטענתו, סוד הקשר האנושי תלוי במידת החשיפה ובחיבור בין הדמות לתדמית. חיבור נכון יניב קשר אמיתי ותקשורת בריאה, אך ככל שהפער בינן הולך וגדל, כך נתקשה יותר לקבל, להאמין ולסמוך על האדם שמולנו. "היכרות עם שפת הגוף ומרכיביה", אומר ד"ר אסף, "מאפשרת לנו לדעת להתאים את המוצר לעטיפה, את התדמית לדמות".

השלב הראשון בדרך למודעות עצמית הוא תשומת לב לכללי השפה. לאחריה נזהה את דפוסי ההתנהגות שמכשילים אותנו, ובהמשך נעבוד עליהם בעזרת שיפור התדמית. "במקום שהמוח ישדר לגוף, הגוף משדר למוח", מסביר ד"ר אסף. "למשל, כתפיים מורמות משדרות מצוקה או רצון להגנה, ואילו כתפיים שמוטות מעידות על כניעה, על אפאתיות ועל מלנכוליה. הנפש תמיד רוצה להרגיש למעלה, ולכן אדם מודע יעבוד על יציבות בעזרת תרגילי זקיפות, כמו ללכת עם ספר על הראש. אך אם אדם כזה ירים רק את הסנטר וישאיר את הכתפיים שמוטות, ייווצר דיסוננס, כמו שדוגמניות רבות הולכות זקופות בעוד שהפנים שלהן משדרות עצבות ותסכול. לכן הרעיון הוא לא רק להסתפק במישור הפיזי, אלא להקשיב לאנרגיות שלנו, ובעזרת שינוי התדמית לשפר גם את הדמות, את המצוי. אם אני מזייף חיוך ומקשיב לאנרגיות, יתרחש תהליך קינטי, וחיוך אמיתי ייצא החוצה".

מה בעצם כוללת שפת הגוף?
"אנשים חושבים ששפת הגוף היא התנועה בלבד, אולם בניגוד לשפת המלל שמורכבת רק ממילים, שפת הגוף כוללת את כל צורות הביטוי והתקשורת, את מבנה גופו של האדם ואת כל בחירותיו, ביתו והאביזרים שברשותו, ומשפיעה על העברת המסר הרבה יותר מהמילים עצמן. זאת תורה שלמה שמאפשרת לנו לשפר את הביטוי האישי, לקרוא מסרים סמויים, ללטש את השדרים שלנו ולשכלל את התקשורת שלנו עם הסביבה".

לפי גישתו, לכל תנועה וחצי תנועה יש משמעות, וכל בחירה באביזר, בצבע או אפילו הדרך בה אדם אוכל את ביצת העין שלו - תספר לנו משהו על היושב מולנו, על אישיותו ומצב רוחו. "בהנחה שהצהוב של ביצת העין נחשב לטופ", ממחיש ד"ר אסף, "אלה שמתחילים לאכול את הלבן ומשאירים את הצהוב לסוף, חושבים על הצעד האחרון של הפעולה, על העתיד, משאירים את הטוב לסוף, לעומת אלה שישר יטבלו את הלחם בצהוב - הם רוצים שיהיה טוב עכשיו, מתעניינים בהווה".

על פי שיטה זו, תיק ג'יימס בונד יעיד על רצונו של האדם לסדר, למשמעת ולהשתייכות, מכנסי ג'ינס ישדרו - "אני סתגלן", ואילו
אדם עם צרור מפתחות ביד רוצה לומר - "רבותיי, תראו, יש לי נכסים".
לדברי ד"ר אסף, משקלן של המילים במפגש האנושי הוא רק כ-30 אחוז , בעוד ששפת הגוף אחראית על 70 האחוז הנותרים, והיא זו שתמיד תגלה לנו את האמת. "המימיקה והמלל משקפים את המחשבה, את מה שאנו רוצים לשדר", הוא אומר, "והגוף משקף את מאוויי הנפש. לכן כדאי להאמין לו. בניגוד למחשבה ולהבעות הפנים עליהן יש לנו שליטה, הגוף לא יכול לשקר. האינטונציה ותנועות הגוף הן הראי של הרגש".
הבעה אחת. שתי שפות גוף שונות. לחצו להגדלה
הקשר נוצר מהנתק
ד"ר קובי אסף החל את דרכו כשחקן. מלבד זאת הוא גם פנטומימאי, במאי, מרצה ומייסד 'מיניוורסיטה' - מרכז לתקשורת בינאישית וסטודיו למשחק. כבר 20 שנה הוא חוקר את שפת הגוף ואת השלכותיה על התקשורת הבינאישית.

הוא בעל דוקטורט בתיאטרון, רכש את השכלתו בלונדון ובפריז ואף זכה ללמוד אצל אבי הפנטומימה, אטיין דקרו. עם חזרתו לארץ ייסד את תיאטרון "טקסטומימו" - ז'אנר מקורי של הצגות המבוססות על שפות זרות ובעיקר על שפת הגוף. ד"ר אסף פיתח את השיטה "נתקשר", המורכבת מהמילים "נתק" ו"קשר", ומפורטת בשני ספריו: "נתקשר - אמנות הקריאה וההתבטאות בשפת הגוף" ו"פשר השדר".
"כשתינוק יוצא לאוויר העולם", הוא מסביר, "מנתקים ממנו את חבל הטבור ומרגע הניתוק, הוא רוצה קשר. זה הפרדוקס - הקשר נוצר מהנתק. בבסיס התיאוריה עומדת ההנחה שהמניע לשימוש בשפה הוא הרצון ליצור קשר, ואילו איכות הקשר תלויה במידת החשיפה שבאה לידי ביטוי בשפת הגוף שלנו.

"החברים הכי טובים שלנו הם אלה שאנחנו יכולים להיחשף בפניהם. אם אני מדבר 60 שעות עם אדם ולא נחשפתי, לא באמת קרה משהו בינינו. כשאני מביט בעיניים פקוחות אני פותח את הנפש, וכשאני מחייך, אני פותח את הכניסה לסלון שלי. לעומת זאת, גוף שלא זז או אדם שמדבר באופן מונוטוני, לא רוצה להיחשף מבחינה רגשית. או שהוא מפחד או שיש לו מה להסתיר. אדם שמסוגל לחשוף את עצמו, יותר בשל לקשר. ככל שניחשף יותר, נהיה פחות מנותקים ומנוכרים".

שפת הגוף, לשיטתו של ד"ר אסף, מבוססת על ארבעת היסודות בטבע: אוויר, אש, מים ואדמה. כך מחולק הגוף כולו. הראש מייצג את יסוד האוויר ואחראי בין היתר על המחשבות. אזור האש אחראי על הרגשות ועל היצרים, האגן מזוהה עם המים המשקפים זרימה והמשכיות, והרגליים הם האדמה, היציבות, הקרקע. כל איבר מחולק גם הוא לאותם יסודות, וכן כל תנועה, צבע ועוד.

"שפת הגוף היא כמו אותיות הא"ב", מסביר ד"ר אסף. "לפני שלומדים את האותיות, אנחנו מכירים את ההברות, שהם ארבעת היסודות, התשתית, ובעזרתם ניתן להסביר כמעט כל דבר. למשל, אדם שהולך עם ראש מורם, הנפש שלו שואפת למעלה, להצלחה, לשליטה, לקריירה ולעתיד. לעומת זאת, אדם שהולך כשראשו שמוט, זה אומר שהנפש שלו רוצה אדמה, יציבות. הוא רוצה להגיע הביתה, לא רוצה קריירה".
ראש מוטה, מתבונן על המצב באופן נחוש והחלטי. כתפיים מורמות וחזה רכון קדימה. למרות מצוקה אין כוונה לסגת. ד"ר קובי אסף. צילומים: אלי דסה. בלחיצה כפולה ניתן להגדיל את התמונות!
יד ימין אוחזת בצרור מפתחות. הפגנת בעלות על המרחב. יד שמאל מעל ראשה של האשה: רצון לשלוט בה באופן טוטאלי
הגוף מוטה לאחור: רצון לראות את הדברים מרחוק. ראש מוטה כלפי מעלה: בודק מהצד את המצב, עשוי להתפרש כהתנשאות. כפות ידיים משולבות: אי הסכמה בין הישות הימנית לשמאלית
גוף מוטה לאחור: רצון להתקרבאל הסביבה. גוף מוטה לאחור: רצון להתקרב אבל ממתין להזמנה. זרת פונה החוצה: מנסה לאזן בין תחושת הנוחות לאי הנוחות
מבט מלוכסן מלווה בחיוך ממזרי: מסתוריות. גוף מוטה לאחור: ממתין לכניעה של האשה לפני התקפה
לא כל גירוד באף הוא שקר
"בזכות ארגז הכלים שקיבלתי מקובי, שפת הגוף שלי השתפרה מאוד", מעיד פול גולובנסקי, 26, מדריך ללוחמה בטרור שאימץ את שיטתו של ד"ר אסף במסגרת לימודיו במרכז הבינתחומי בהרצליה. "את יכולות ההדרכה שלי למדתי במסגרת הצבאית ההיררכית וגיליתי שכאזרח, הרבה יותר קשה לי לקבל תשומת לב. אני בן אדם מאוד מפחיד בצורה החיצונית שלי, יש לי גוף גדול, אני עוסק באומניות לחימה, מלא ביטחון עצמי ומצטייר כתוקפן. השיטה הזאת לימדה אותי להתרכך וליצור אווירה נינוחה. במהלך השיעורים צילמנו את עצמנו, וההבדל בין הפרזנטציה הראשונה שלי לאחרונה, היה מהותי. למדתי איך להתלבש, איך להתאים את טון הדיבור לנושא ולהביע רגשות. אפילו למדתי להתאים גרביים לנעליים - דבר שקודם ממש לא ייחסתי לו חשיבות. היום הרבה יותר נוח להיות איתי".

סדנאות פתוחות לקהל הרחב ניתן למצוא במתכונת של שלוש שעות, תחת הכותרת "לגוף שפה משלו", או במתכונת ארוכה יותר של 20 שעות בחמישה מפגשים שבועיים. סדנאותיו של ד"ר אסף מועברות בצורה מרתקת וקלה לעיכול, בדרך הומוריסטית וחווייתית.

רוצים טיפים לשיפור המודעות העצמית ולבניית יחסינו עם הזולת? ד"ר אסף דוגל בשיטת "עשה זאת בעצמך", ומתנגד לרשימת כללים כזו או אחרת, אבל בכל זאת: "ישיבה עם שתי רגליים על הקרקע", הוא מסביר, "מעידה על יציבות, ואילו מי שמקפל את רגליו או יושב עליהן כמוך, הופך את העמודים האלה לגומי, מה שיכול להעיד על חוסר יציבות או על גמישות".

מהי לחיצת היד הנכונה?
"לחיצת יד רפויה מדי תעיד על חוסר אנרגיה, ולחיצה חזקה מדי תיראה כהפגנת כוח. עודף סחבקיות יעיד על ההפך, וכשמישהו תופס לך את האצבעות, הוא כאילו אומר - 'תפסתי אותך'. לחיצת היד צריכה להיות מאוזנת: תעמוד במרחב הפרטי שלך, תסתכל בעיניים של הפרטנר, תהיה קשוב לאנרגיה שהוא משקיע בלחיצת היד ותזרום איתו".

איך מזהים שקרנים?
"תלוי במיומנות. בעיקרון, כשאדם משקר הוא רוצה להראות לעולם שהכל כרגיל. למשל, הוא ינסה לשמור על חתך דיבור רציף או מבט חד ומתוח מדי; אך במהלך השקר לאדם לא נוח, וייתכנו כל מיני הפרעות כמו כחכוחי גרון, נשימה לא סדירה, דיבור מונוטוני מדי או גמגומים - תלוי עד כמה הוא רגיל לשקר. לעתים הידיים, שהן ההוצאה לפועל, ינסו לעצור את השקר ותהיה נטייה לגעת באף, אבל הרבה אנשים יכולים גם סתם לגרד באף, ולכן לא צריך למהר להסיק מסקנות.

"בנוסף, כל הדגשה של תנועה, מילה, או אביזר - זהו אות אזהרה. כל דבר שיש בו הדגשת יתר, משקף את האנטיתזה שלו. למשל, הטיית חזה קדימה עם מסר של עודף ביטחון עצמי, תעיד על ההפך, וכשמבוגר אומר בכל משפט שני 'אני לא מפחד', הוא כנראה מפחד. או כשמישהו אומר  'אני אגיד לך את האמת', הוא כנראה משקר, כי אם הוא דובר אמת, לא יעלה על דעתו שלא תאמיני לו".

לסיכום?
"אנחנו נוטים לחשוד באנשים שקטים מדי, עם קול מינימליסטי ומנעד צר, שמסתירים יותר מאשר חושפים. לעומת זאת, נסמוך על אנשים משוחררים שלא מפחדים, אנשים חשופים. קשר טוב, עמוק, חי
ותוסס תלוי ברמה ובאיכות החשיפה בין האנשים".

חדשות
פותחים ראש
מדיטציה
בודהיזם
אומנות לחימה
הספרייה
אסטרולוגיה
  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

פותחים ראש
אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה  
האל שבאל.אס.די  
על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע  
 
סקר
ג'וינט ומדיטציה
שילוב מנצח
חס וחלילה