 |
/images/archive/gallery/540/496.jpg ביירון קייטי.
צילום: מתוך אתר הבית  |
|
|
|
|
| כשאנשים שואלים אם אני מוארת, אני אומרת להם 'אין לי צל של מושג. אני בסך הכל מישהי שיודעת להבחין בין מה שיכול להכאיב לבין מה שלא'. שי טובלי מראיין את המורה הרוחנית ביירון קייטי, שביקרה בשבוע שעבר בישראל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שי טובלי
25/6/2006 11:11 |
|
|
|
|
|
|
|
שנת 1986 היתה השנה שבה מת המורה הדגול ג'יידו קרישנמורטי, בהיותו בן 91, והותיר אחריו למעלה משישים שנות הוראה, ששינו את פני התודעה האנושית. שנת 1986 היתה גם השנה שבה "נולד" מורה רוחני דגול אחר, אנדרו כהן, לאחר שזכה להארה בנוכחותו של מורה הודי קשיש ועלום-שם, והחל באופן מיידי לחלוק עם אנשים תורה חסרת-פשרות ומהפכנית ביותר.
במקביל למאורעות הרוחניים החשובים האלה, קרה מאורע נוסף: בעלה של ביירון קת'לין (קייטי) רייד, אישה בת 43 מעיירה קטנה בקליפורניה, החליט להכניס אותה למוסד לנשים עם הפרעות אכילה. לאחר שחטף ארבעה התקפי לב, הוא נשבר.
 |
| די לכיבוש המחשבה! |
האם העם הפלסטיני בשל רוחנית להיפרד מזהותו הלאומית? שאלה טובה. יונתן לוי התבונן בביירון קייטי מנסה לעשות שלום בין יהודים לערבים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
קייטי, אישה אמריקאית ממוצעת, שהתמחתה בעסקי נדל"ן, הפכה ללא כל סיבה נראית לעין לאישה פרנואידית, מלאת כעס ומדוכאת. לעתים קרובות עברו עליה שבועות שלמים בהם לא הצליחה לקום ממיטתה, פחדה לעזוב את הבית ואפילו לא היתה מסוגלת לצחצח את שיניה. היא היתה אלכוהוליסטית ושקלה 120 ק"ג. היא אפילו התעללה בילדיה, רגשית ופיזית. את החולות האחרות במוסד הגמילה היא כה הפחידה, שהחליטו לבסוף לשכן אותה בחדר בעליית הגג.
בוקר אחד התעוררה קייטי על רצפת חדרה והתבוננה במקק שטיפס על כף רגלה החשופה. באותו רגע, היא איבדה כל מושג ביחס למי שהיא, למה שהיא, למקום בו היא נמצאת. מאוחר יותר היא סיפרה שהתעוררה למצב הבסיסי, הקורן והמאוחד של ההוויה. כמו מאסטרים רוחניים גדולים ממסורות רבות, חשה קייטי בבהירות שהגיעה לקץ הבלבול והסבל. התחוור לה שתפישת החיים הקודמת שלה היתה שגויה לחלוטין. זה היה הרגע שבו פרצה בצחוק.
"מה שהבנתי באותו יום בשנת 86'", היא מספרת, "הוא שאנחנו סובלים רק כאשר אנחנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם המציאות. הרצון שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא הוא חסר תקווה. באותה מידה אפשר לנסות ללמד חתול לנבוח. אתם יכולים לנסות זאת במשך חיים שלמים, ובסופם החתול יביט בכם ויגיד 'מייאו'".
זו, בפשטות, כל התורה על רגל אחת. אבל מה שפרץ במקביל להתעוררות המסתורית של קייטי היה גם טכניקה של חקירה עצמית, שאותה יכול כל אחד לעשות. טכניקה זו נועדה לאפשר התנסות ישירות במצב הער, שהפך, מאותו רגע, למצבה הטבעי של קייטי.
טכניקה זו מכונה ה"עבודה", והיא כבר זכתה על ידי אחדים לתואר "הטכניקה הטובה ביותר לקץ הסבל האנושי". באופן המיידי ביותר, היא מעניקה לנו הזדמנות לחוות מצב של שלום פנימי מוחלט, מצב שבו סבל אינו אפשרי עוד; כל קונפליקט מתפוגג בבת-אחת, וכל שנותר הוא האושר והדממה הקורנים של טבענו האמיתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני רק עוזרת לאנשים להשתחרר מכל מה שהם חושבים שהם יודעים
|
|
|
 |
|
|
|
השיחה שזכיתי לקיים עם קייטי אפשרה לי לתקשר עם האישה הלא-רגילה הזאת המבטאת פרספקטיבה יחודית ונדירה כל כך. אפילו השפה והתחביר שלה
יוצאי דופן. שיחה איתה היא כניסה לכוכב אחר, הכוכב של קייטי, שהיא עצמה מתעקשת כי זהו הכוכב של כולנו: המציאות עצמה, בטהרתה.
אני מבין, מתוך חומרים שקראתי אודותייך ומתוך ספרייך, שכאשר התעוררת לפני שנים רבות, הדבר קרה ללא הקשר רוחני.
"ללא הקשר רוחני כלל".
האם לאחר שהתעוררת והפכת במרוצת הזמן למורה, קיבל המהפך שעברת הקשר רוחני של ממש?
"לא. למעשה, לא היה לי אפילו מושג מה הכוונה ב'רוחני'. מבחינתי הכל היה רוחני. לא היה שום הבדל בין מצב שבו הייתי שרויה באושר עילאי מוחלט, כאשר דמעות זורמות על לחיי, לבין מצב שבו היה עלי לשטוף כלים או לזרוק אשפה. ראיתי שהכל טוב, שהחיים בשלמותם טובים, ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות שישנה את העובדה הזאת.
"אהבתי כל מחשבה שחלפה בראשי, ואהבתי כל דבר שראיתי. ואם מישהו אמר 'זה פשוט נורא מה שקרה, נכון?', יכולתי לדעת מיד שזו אינה האמת ' נורא' היה רק מחשבה שהם כפו על המציאות. לא משנה מה קרה, במציאות זה לא היה נורא - זה היה בדיוק מה שצריך היה לקרות; למעשה, זה היה דבר טוב. 'אלוהים הוא הכל, אלוהים הוא טוב' - אני מכנה זאת 'הסיפור האחרון'. בסופו של דבר, אפילו ההצהרה הזאת אינה אמת. כאשר אתה אוהב את מה שיש, החיים בעולם הופכים לפשוטים, מפני שאתה מבין שהכל בדיוק כפי שצריך להיות".
אז את אומרת שרק כאשר פגשת במחפשים רוחניים המצב שלך קיבל הקשר רוחני, אבל רק דרך נקודת המבט שלהם.
"כן, ושמעתי מהם הרבה מאוד רעיונות רוחניים מדהימים, אבל אלה היו רק רעיונות. רעיונות הם רעיונות, חלקם יקרים לנו מאוד וחלקם יוצרים מתח ותסכול. בהתחלה הם (המחפשים הרוחניים) קראו לי 'גורו' או 'אדם מואר', אבל כאשר הם החלו לעשות את 'העבודה' ולהטיל ספק ברעיונות שלהם, הם מצאו אט אט את הגורו האמיתי, וזה המקום שבו אנו נפגשים - במקום היחיד שבו אנו באמת יכולים להיפגש.
"אני נוהגת לומר שאף אחד אינו חכם יותר מאחרים. כל מה שעליך לעשות הוא להיווכח בכך. כאשר אנו חוקרים את האמונות שלנו, החקירה מאפשרת לחוכמה הזאת לעלות ולהתגלות, וחוכמה זו משנה אותנו. זה כל כך פשוט".
אני מבין. אז את לא רואה שום חשיבות ברעיונות, שום מציאות או ממשות בהם?
"לא".
אפילו לא הרעיונות הנעלים ביותר?
"לא. הרעיונות הנעלים ביותר עשויים לגרום לנו להרגיש טוב, מפני שהם קרובים יותר לטבענו האמיתי, ולכן הם כמו שיר, שיר אודות עצמנו שאנו שומעים כאשר אנו מאמינים ברעיונות האלה, שמשקפים לנו את הטוב ואת היפה. אבל הם עדיין רק רעיונות.
"אפילו הרעיונות הנעלים ביותר יכולים להיות למכשול, כאשר אתה באמת רוצה לדעת את האמת. היצמדות לרעיון 'נעלה' עשויה ליצור בנו מתח באותה מידה שרעיון כמו 'אני שמן מדי' עשוי ליצור בנו מתח. היא יכולה ליצור אותה מידה של בלבול! בעלי סיפר לי שרבנים חסידיים ומיסטיקנים-מקובלים מסוימים היו אנשים מאוד לא מאושרים. הם סבלו בגלל הרעיונות הנעלים שלהם על אלוהים".
יחד עם זאת, גם כאשר את שוללת כל צורה של פרשנות למציאות, האם לא ניתן לומר שהולכת ומתגבשת דרכך עם השנים מעין פילוסופיית-חיים?
"לא, אין לי פילוסופיית-חיים כלל. אני לא מלמדת דבר. אני רק עוזרת לאנשים להשתחרר מכל מה שהם חושבים שהם יודעים. הם נפטרים מהחשיבה יוצרת-המתח שלהם, וכל מה שנשאר הוא המציאות. וזה מקום נהדר להיות בו. אנשים עדיין שואלים אותי מפעם לפעם אם אני 'מוארת'. אני אומרת להם 'אין לי צל של מושג. אני בסך הכל מישהי שיודעת להבחין בין מה שיכול להכאיב לבין מה שלא'".
אני מבין.
"אנשים שלומדים כיצד לחקור את התודעה שלהם, משתחררים מחלום הבלהות ונכנסים לחיים הנחווים כחלום נהדר. ולאחר שהם נכנסים אל תוך החלום הנהדר, שאני מכנה 'גן עדן', בסופו של דבר אפילו החלום הזה נושר".
כך הם הולכים מעבר להפכים של גן עדן וגיהינום.
"קודם הם הולכים מעבר לגיהינום, ואז הם הולכים מעבר לגן עדן".
משום שהמציאות קיימת מעבר לכל ההפכים.
"בדיוק".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדרך היחידה להשתחרר מפחד היא שחרור מהזדהות
|
|
|
|
|
|
|
את יודעת, מה שהמם אותי בפעם הראשונה, וגם השנייה וגם השלישית, במפגש עם 'העבודה', היה לגלות שהיא יכולה לגעת במחפשים רוחניים כמו גם בעקרות בית; שהיא יכולה לגעת בכולם.
"כן. אנשים מתפללים או מתרגלים מדיטציה במשך עשרות שנים וחושבים שהם קרובים יותר אל האמת, אבל אף אחד אינו רוחני יותר מאחרים. מה שמשותף לכולם הוא הניסיון להימנע מכאב, וכאב - כל סוג של כאב - הוא דמיוני לחלוטין.
"מה שמשותף לכולם הוא פחד. והדרך היחידה להשתחרר היא שחרור מהזדהות. כאשר התודעה מגלה שהיא לא 'מישהו', שהיא לא הגוף, שהיא לא אף אחת מההזדהויות שלה - כל מה שנשאר הוא התודעה. ואז היא מגלה שאפילו היא לא קיימת - שאפילו התודעה אינה קיימת.
"כך שכן, ה'עבודה' מיועדת לכל מי שרוצה להיות מאושר. היא מיועדת לכולם, וזה נפלא שגילית זאת כל כך מהר. היא מיועדת לאנשים סקרנים, לאנשים הנמצאים בכאב, לאנשים מבולבלים. היא אפילו מיועדת לאנשים מאושרים, שהיו רוצים לגלות עד כמה אינסופי האושר הזה יכול להיות. כל עוד אתה חושב שאתה מישהו, אתה נידון לסבל, ומטרת 'העבודה' היא קץ הסבל”.
מה שמרתק ב"עבודה" הוא שיש בה טווח מאוד רחב של הבנות והתגלויות. היא יכולה לקחת אותנו לשלווה ולחוסר מאבק עם החיים, אבל היא גם יכולה לקחת אותנו (לפעמים 'בטעות') להתגלויות רוחניות עמוקות ביותר, ולעתים אפילו להיווכחות בעצמי האחד, הקיים מעבר לכל ההגדרות. כך שלא מדובר רק בסוג של שלום עם המציאות, אלא גם בפוטנציאל של ידיעה עצמית, הארה. כך שהשאלה שלי היא: מה גורם לאחד להיכנס כל כך לעומק עם ה"עבודה" ולאחר - פחות? האם היית קושרת את זה במידת הנכונות לדעת את האמת?
"התשובות שעולות ומתגלות תלויות במידת האמיתיות והכנות שלנו כאשר אנו שואלים את השאלה. אם אני באמת ובתמים רוצה לדעת את האמת, ואם אני לא פוחדת ממה שאני עשויה לגלות, אני פשוט אחכה, ובמצב כזה אני עשויה להיות מוצפת בהתגלויות ביחס לעצמי. אני עשויה לגלות דברים שרק התודעות הצלולות ביותר זכו לגלות אי פעם. אבל אם אני חושבת שאני כבר יודעת, התשובה שלי בהכרח תהיה שטחית. כך שהתשובות שיצופו יפגשו את הכוונה של מי ששאל את השאלות.
"כאשר אני באמת רוצה לדעת, אני יכולה לשאול 'האם זו האמת?' ולשבת עם השאלה שעה ואפילו יום. או 'איך אני מגיבה כאשר אני מאמינה למחשבה הזאת?' - אם אני רוצה להיות יסודית, אני יכולה לעבוד רק עם השאלה הזאת במשך חודש".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שום דבר אינו אישי
|
|
|
|
|
|
|
"לחלוטין. האם אתה באמת ובתמים רוצה לדעת את האמת? זוהי האמת שלך שמשנה, לא האמת של העולם. מה שמתחוור לנו שהוא ששום דבר אינו אישי, אבל כמובן שבהתחלה זה מרגיש מאוד אישי. וברגע שהאמת כולה מתגלה בפנינו, היא טורפת את כל תפישת המציאות שלנו, לגמרי שומטת את הקרקע תחת רגלינו.
"'העבודה' יכולה להיות מרחיקת לכת, אבל רק במידה שבה אנחנו רוצים לדעת את האמת. לדוגמה, לא מזמן ישבתי מול קהל של 800 איש עם מישהי שהתלוננה שהעובד שלה אינו מאורגן. זו היתה הדת שלה. שאלתי אותה 'האם זאת אמת?', והיא אמרה 'כן', ואז שאלתי 'האם את בוודאות יכולה לדעת שזאת האמת?', והיא אמרה 'כן' - וכל האנשים בקהל פרצו בצחוק. כשהגענו לשאלה השלישית 'איך את מגיבה כאשר את מאמינה למחשבה הזאת?', היא נוכחה לגלות שהמחשבה גרמה לה למתח רב, ובשאלה 'מי תהיי בלי המחשבה הזאת?' היא ראתה שהיא תהיה שלווה יותר.
"כאשר היא הפכה את התלונה וכיוונה אותה אל עצמה, היא החלה לראות את המקומות שבהם היא לא מאורגנת, ואת המקומות שבהם הוא כן מאורגן. אז חזרתי ושאלתי אותה 'הוא לא מאורגן - האם זאת אמת?', והיא נאלצה להודות שלא, לא באופן מוחלט.
"אישה כזאת לא היתה מעוניינת בעבודת עומק, היא העדיפה להיות צודקת. אבל מכיוון שהיא עקבה אחר ההנחיות הפשוטות, היא יכלה להעריך את העובד שלה בדרך שלא יכלה קודם לכן. היא גילתה את מה שהיא כבר ידעה בתוכה, שהוא עובד מצוין ושהוא מאורגן מספיק, מגיע בזמן ומסיים כל פרוייקט בסופו של דבר. כך שהדת שלה נותצה לרסיסים. הוא עשה בדיוק מה שהיא שילמה לו לעשות, ובמקביל היא גילתה מישורים מבולגנים בחייה שלה.
"כך שהיא לא היתה מוכנה ללכת עמוק מזה - אבל אפילו אדם כמוה, שמעדיף להיות צודק על פני להיות חופשי, יכול לגלות משהו בעל ערך ב'עבודה'. ואם יש מישהו מיומן ב'עבודה' שמוכן לשבת איתם ולהחזיק עבורם את המרחב הזה, הם עשויים למצוא את הדרך. מתרגל מיומן רק יקשיב ולא יעשה תרפיה, וכך האדם שאיתו יכול לקבל משהו בעל ערך".
אני תוהה בנקודה הזאת: האם את רואה את 'העבודה' גם בהקשר גלובלי?
"בהחלט".
אז העניין של "העבודה" הוא יותר משחרור אישי, אינדיבידואלי?
"זה תמיד רק שחרור אישי. אין שום דבר יותר מזה. אדם אחד הוא העולם כולו. כאשר אתה משחרר את תודעתך, אתה משחרר את כל עולמך. הדבר משפיע על כל מי שמצוי בחייך, על כל מי שאתה פוגש. אין שום דרך לדעת עד כמה רחבה יכולה להיות ההשפעה של שחרור של אדם אחד; עד כמה שחרור פרטי יכול להכות גלים בכל מרחבי הקוסמוס".
אני מבין.
"כך שזה כל העניין. כאשר זה שחרור אמיתי, הוא חובק ומקיף את העולם כולו, הוא בולע את העולם כולו אל תוכו. כאשר אתה משתנה, העולם משתנה. זה חייב להיות כך, משום שהתודעה היא המקרן, והעולם הוא מה שהיא מקרינה. כאשר אתה חופשי, העולם חופשי. אני רואה את כל האנשים בעולם כחופשיים, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בעניין, מכיוון שזה כל מה שאני יכולה להקרין.
"אנשים לא מרגישים שהם חופשיים, מפני שהם מאמינים למה שהם חושבים, והדבר נובע מתום לב מוחלט: אנחנו חייבים להאמין למה שאנחנו חושבים, עד שאנו מתחילים להטיל בזה ספק. לכן, אף אחד אינו אשם - כולנו חיים את חיינו בהתאם למערכת האמונות שלנו, אין לנו ברירה אחרת.
"כאשר אתה מבין זאת, אתה כבר לא צריך להיפטר מה'חבר'ה הרעים' - הטרוריסטים, לדוגמה - כדי לחוש בטוח ומוגן. אנחנו כבר מוגנים, וכאשר החבר'ה הרעים יתחילו להרגיש בכך, אנחנו פשוט יכולים להיות זמינים עבורם ולעזור להם לחקור את האמונות שלהם, כשהם יהיו מוכנים לזה. אחרי הכל, אף אחד אינו רוצה להיות ה'רע' בסיפור.
"אלימות יכולה לצמוח רק מתוך תודעה מבולבלת וסובלת. אף אדם אינו יכול לפגוע באדם אחר אלא אם כן הוא מבולבל. לכן, אתה לומד כיצד לחקור ומתחיל להתעורר, ולבסוף אתה מעביר את הבהירות והחדווה שלך הלאה - למישהו ולעוד מישהו, ואתה מגלה שחלק קולטים את זה וחלק לא, וגם זה בדיוק כפי שאמור להיות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אם כל מה שקורה הוא טוב, איך יכולה להיות בעיה?
|
|
|
|
|
|
|
מתעוררת בי תהייה בנקודה הזאת. אמרנו קודם שאם הולכים עם ה"עבודה" עד הסוף, אנחנו מגיעים בסופו של דבר לכלום, לשום דבר - לריקות מוחלטת, שהיא אפילו מעבר לרעיונות החיוביים. אז מה הקשר בין הריקות הזאת לבין החיים?
"האופן שבו אתה רואה אותי זה כל מה שאני. אם אתה רואה אותי כנהדרת, אני נהדרת; אם אתה רואה אותי כנוראה, אני נוראה. הדרך היחידה שבה אני יכולה להתקיים היא באמצעותך. שום דבר אחר אינו אפשרי. אז איך אני קיימת? כל עוד אתה רואה אותי בדרך המסוימת שבה אתה רואה אותי, זה האופן היחיד שבו אני מתקיימת. האם זה לא נכון גם לגביך?
"אם ישנם מאה אנשים בחדר, כל אחד מהם רואה אותך אחרת, כך שיש מאה 'אתה' שונים באותו חדר. כאשר אתה מאבד את העצמי, האופן היחיד שבו אתה יכול להתקיים הוא באמצעות התפישה של מה שנשאר. כך שמבחינתי אין כלום, עד לנקודה שבה אתה רואה אותי כמשהו. אני קיימת כל עוד אתה מאמין שאני קיימת".
אבל איך בתוך הריקות, בתוך הכלום, אפשר לראות משהו כמו ש"אלוהים הוא טוב"?
"אי אפשר. מסיבה זו אני מכנה את ההצהרה "אלוהים הוא הכל, אלוהים הוא טוב" בתור הסיפור האחרון. זה הסיפור היחיד שיכול לעבוד. אם אתה חי את הסיפור הזה, יהיו לך חיים מאושרים. כאשר אתה נוכח שכל מה שקורה - שכל מה שאי פעם קרה - הוא טוב, איך יכולה להיות אי פעם בעיה כלשהי?".
באחד הספרים שלך אמרת שאחרי ההתעוררות, שבה הכל נמחק, חזרת אל העולם במה שכינית ה"כניסה מחדש". האם תוכלי להסביר מהי אותה "כניסה מחדש"?
"כאשר קרתה לי חוויית ההתעוררות ב- 1986, לא היו לי שמות לדברים. ואז אנשים התחילו להגדיר את העולם באמצעות שמות, וכך העולם התחיל להתפצל לחלקים שונים. אם אתה נותן שם לכסא, הוא הופך לנפרד משאר העולם. כעת יש לך עולם וכסא. ואז אנשים אומרים 'שולחן', ועכשיו יש לך עולם שכולו אחד, אבל בנפרד ממנו יש לך כיסא ושולחן. כך, ככל שאנשים נתנו שמות לדברים, התחלתי להכיר את העולם - שהוא עולם האשליה, עולם המוח. הם יכלו להגיד 'שולחן וכסא' וגם אני יכולתי להגיד 'שולחן וכיסא'; למדתי לתקשר עם אנשים. אבל כבר לא יכולתי להאמין לזה יותר.
"לכן, עבורי ה'כניסה מחדש' היתה שום דבר שמופיע כמשהו, למרות שהוא לא - הוא מעולם לא היה, ואמונה בכך לא הופכת אותו לקיים. זוהי רק האשליה של הדבר בעולם החלום. וזה כל כך מוצק, האמונה כל כך מוצקה שהיא יכולה ליצור עולם שלם, עולם של הפרדה. כך שאתה מבין עם מה אתה מתעסק כאשר אתה מטיל ספק באמונות שלך".
האם את רואה ב"עבודה" דרך חובקת-כל, כזו שבאמצעותה ניתן להיענות לכל אתגרי החיים?
"לא. שוב, אין כאן שום תורה. מדובר בסך הכל בארבע שאלות, שאין להן שום כוח ללא התשובות שלך. יחד עם זאת, גיליתי שכאשר אני מספרת לאנשים איך אני חיה, זה נשמע להם הגיוני ומועיל. משום שזו ראייה כל כך פשוטה, שבאמצעותה הם סוף סוף יכולים להבין את הפשטות של החיים ושל התודעה.
"אני עשויה לומר, לדוגמה: 'למה בני התקשר אלי? משום שזה מה שהוא עשה. למה בני לא התקשר אלי? משום שזה מה שהוא לא עשה', וזה נשמע הגיוני ומועיל לאנשים, משום שכולנו יודעים ש'למה' היא מלכודת, ושרק המציאות של המצב לבדה היא כל כך הרבה יותר ממה שאי פעם היה לנו, כאשר נהגנו לחפש. ומכיוון שאני חושבת מחוץ לזמן, מה שאני אומרת נשמע פשוט הגיוני".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כל עוד אינך מתעורר, העולם חייב לישון
|
|
|
|
|
|
|
קראתי בעבר שכאשר נשאלת מהי תכלית החיים, ענית "רק להיפטר מרעיונות". האם תוכלי להתייחס לכך?
"יש לנו רק שתי אפשרויות: להאמין למה שאנו חושבים או להטיל בכך ספק. אין אפשרות נוספת. וכל עוד אנו מאמינים למה שאנו חושבים, הדבר מכאיב. כך שהמשימה שלנו היא למצוא דרך מתוך החלום הזה, הסבל הזה, העולם השקרי הזה - והוא שקרי, אין שום דבר אמיתי בו, אפילו לא מי שאנחנו חושבים שאנחנו.
"הדרך היחידה החוצה היא ידיעה עצמית. בכך שאנו חוקרים את מחשבותינו יוצרות-המתח, אנו נפטרים ממה שאנו מאמינים שאמיתי, וכתוצאה מכך אנו נפטרים מהעצמי ומהעולם כולו. התודעה, ללא הרף, מתחזקת את המבנה של הזהות שאתה מאמין שהיא מי שאתה, וכל מה שהתודעה מקרינה מסביבה נועד לתחזק את הזהות הזאת - בזמן שאף אחד הוא לא מי שהוא מאמין שהוא.
"ישנן תמיד מחשבות יוצרות-מתח שאנשים מתמודדים איתן, ובאמצעות מחשבות אלו התודעה מחזיקה במבנה התפישה שלה את העולם. כדי שהיא תוכל להאמין לרעיונות האלה, היא חייבת לאסוף את כל ההוכחות והראיות לכך שאלה רעיונות אמיתיים, וזה מה שגורם לתודעה שלנו להיות עסוקה ומוטרדת כל כך. לכן, כאשר אנו מתחילים לחקור את התודעה שלנו, היא הופכת לשקטה ושלווה מאוד. אתה מבין, אם תשאל אותי, 'קייטי, מי את?', אענה לך, 'אני האישה שמדברת איתך'. כל דבר אחר הופך לרעיון רוחני, לדת נוספת".
את יכולה לומר מהו בעינייך המפתח לטרנספורמציה אנושית.
"המפתח הוא: הטרנספורמציה תלויה מאה אחוז בך, מפני שאתה האנושות, אתה היא. אם אתה לא יכול לעשות זאת, זה לא יכול להיעשות. כך זה עובד. אתה אמת המידה, אתה התשובה לשאלה הזאת".
אז את אומרת שבהבנה שכל האחריות לשחרור שלי מונחת על כתפיי מצוי המפתח לשינוי?
”זה המפתח היחיד. כל עוד אינך מתעורר, העולם חייב לישון".
בואי נדמיין לרגע שכל בני האדם בעולם היו עושים את ה"עבודה". איך האנושות היתה נראית אז? מהו החזון שלך?
"זה היה נראה כך שכל אחד היה מזהה את כל האחרים כמורה, ומאזין להם בכבוד ובאופן כזה שכל אחד מאיתנו היה יכול לגלות את הדרך הנבונה יותר. זה היה עולם שבו כולם היו חולקים את ההבנה שלהם בדרך הנבונה ביותר, ותבונה היא תמיד טוב מוחלט. כך, כל האנרגיה שאנשים נוהגים לבזבז על להיות צודקים היתה מוזרמת לטובת הפיכתם למועילים ויצירתיים, ללא תחרותיות. כאשר יש לנו משהו בעל ערך, אנו חולקים אותו. אנו נותנים אותו משום שרק כך הוא מקבל חיים משלו ומתחיל לצמוח".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
