 |
/images/archive/gallery/262/380.jpg נישיג'ימה רושי
שחר שלוח  |
|
|
|
|
| ירון כהן נסע ליפן כדי ללמוד מדיטציה עם נישיג'ימה רושי, מאסטר זן קשיש. כמה פשוטה ההארה! חלק א' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ירון כהן
12/9/2006 14:19 |
|
|
|
|
|
|
|
שדה התעופה נאריטה. מיד שמים לב שהגעת ליפן. במקום שורר סדר מופתי. איש ביטחון אחראי שאף אחד לא יעבור את המילה סטופ ואת הקו האדום שעל הרצפה, עד שיגיע תורו לגשת אל פקיד ההגירה. על מסכי טלוויזיה כתוב איך למלא את הטפסים ושצריך לכתוב בעט כחול או שחור ובאותיות גדולות. בנוסף אנו מתבקשים להתאזר בסבלנות כיון שזו בדיקה למניעת טרור.
 |
| בשבחי הזאזן |
|
לא אידיאליזם מוגזם ולא מטריאליזם מוגזם, אלא קיום מאוזן במציאות. שי טובלי נשבה בקסמי הזן |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אני תוהה לעצמי מה היה קורה אם בישראל מחלקת ההגירה הייתה אחראית למניעת טרור. שעה ורבע לקח לי להגיע לפקיד ההגירה המיוחל. מזל שהכל פה כל כך יעיל. אני תופס רכבת ג'י.אר ראפיד לעבר תחנת מוטויאווטה שם נמצא 'דוגן סאנגהא' זא זן דוג'ו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הדוג'ו
|
|
|
 |
|
|
|
אני יוצא מתחנת הרכבת עם המוני בית יפן וחולף על פני הפאצ'ינקו הרעשני (הסבר על הפאצ'ינקו בהמשך). לאחר עשר דקות הליכה אני מגיע אל הדוג'ו. הדוג'ו הוא מרכז מדיטציה שהקים זן מאסטר נישיג'ימה רושי המשתייך לבית ספר הסוטו – זן, שהקים זן מאסטר דוגן במאה ה – 13.
את נישיג'ימה רושי פגשתי לראשונה בתל אביב. ניסים אמון, מורה הזן הישראלי החייכן, הוא תלמיד שלו והוא הביא אותו ללמד בישראל. נישיג'ימה רושי הקרין שילוב מיוחד ונדיר של ענווה ועוצמה, זה כל כך הרשים אותי עד שהגעתי אליו ליפן.
מחוץ לדוג’ו חונים מספר זוגות אופניים של תושבי הדוג'ו ומימין על עמוד תלויה שלט עם תמונה של נזיר במדיטציה ומתחת כתוב זאזן דוג'ו. בתוך הדוג'ו מימין יש תמונה שכתוב עליה רוחב לב, דיבור עדין, נדיבות למען הזולת ושיתוף פעולה. משמאל נמצא פסלון של הוטיי, מורה הזן החייכן, הקרח והשמן, המוכר יותר בשם בודהא המחייך. על הקיר ממול קליגראפיה יפנית של חכמת הזן מצוירת על פיסת גזע עץ התלויה על הקיר. אני מגיע בערב ופוגש את אלי ושרון, גם הם מישראל.
אנחנו מצטרפים לשאר תושבי הדוג'ו והולכים למסעדה האיטלקית הסמוכה לעשות מסיבת פרידה לרומן בחור צרפתי ממוצא אפריקאי שגר בדוג'ו חמישה חודשים. במסעדה מתנגנות אופרות איטלקיות ואילו אני והצ'ופסטיקס בוחרים לשמור מרחק. לאחר מכן חוזרים אל הדוג'ו למדיטציה של ערב. מזרונים לבנים מסודרים בצורת האות ח' מסביב לאולם המדיטציה. עליהם מונח הזאפו, שהיא כרית שחורה ועגולה עליה יושבים בשעת המדיטציה. טאיג'ון היא נזירת זן שאחראית על הדוג'ו. היא מסבירה לי
איך להניח את הידיים כשנכנסים לדוג'ו.
מתי קדים.
איך מסדרים את הזאפו (כרית המדיטציה).
איך מתישבים.
מהי תנוחת המדיטציה הנכונה.
ובאיזה סדר עוזבים את אולם המדיטציה בסוף.
הכל נעשה בצורה מאוד טקסית ועם הרבה קידות. גלינג, שר פעמון הזן ומסמן את תחילת המדיטציה. אני מרגיש שהגעתי הביתה. הזאפו מכריחה אותך לשבת זקוף. כולם יושבים בחית. מקומו של הזן מאסטר הוא בקצה הפתוח של החית. הוא יושב כשפניו אל התלמידים. התלמידים יושבים עם הפנים לקיר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נישיג'ימה רושי
|
|
|
|
|
|
|
בבוקר למחרת אני פוגש בחדר האוכל את זן מאסטר נישיג'ימה רושי הלבוש גלימה לבנה מסורתית. נישיג'מה רושי הוא איש חייכן ונמרץ הנראה צעיר בהרבה משמונים ושלוש שנותיו. הוא מסופר בתספורת הזן המסורתית הלא היא הקרחת. אני מציג את עצמי. הוא אומר שלום מושיט את ידו ואנחנו לוחצים ידיים. הוא מזמין אותי, את אלי ושרון לשאלות ותשובות בחדרו. למרבה הפלא נמצאים על השולחן בחדרו ספר תנ"ך באנגלית ובעברית, מילון אנגלי – עברי, ספר על תורת הקבלה וספר פילוסופיה יוונית. שרון אומרת לסנסה (סנסה זה מורה ביפנית וכך כולם בדוג'ו קוראים לנישיג'ימה רושי) שהיא מתרגלת מדיטציה במשך כמה חודשים אך היא מרגישה שיש לה עדיין הרגלים שנשארו כמעט אותו דבר. סנסה אומר לה שחשוב להמשיך לתרגל כי יש הרגלים מאוד חזקים. לפי זן מאסטר דוגן לשבת במדיטציה זו ההארה עצמה, והיא נקראת ההארה הראשונה, ולאחר הרבה שנים של תרגול הגוף והתודעה הופכים מאוזנים ואז אפשר להבין את כל הפילוסופיה הבודהיסטית וזו ההארה השניה. בימנו כשהמתח הוא כה גדול חשוב לתרגל פעמיים ביום, אפילו לזמן לא רב. העיקר זה לתרגל מדיטציה כל יום. אלי שואל איך אפשר להתקדם אם אין מורה למדיטציה בסביבתך? סנסה עונה בחיוך שאפשר לשלוח לו תמיד אי. מייל וחוץ מזה לתרגל מדיטציית זן כל יום זה המורה הכי טוב. שרון שואלת אותו האם גם כלב יכול להגיע להארה. סנסה עונה שהארה זה מצב מאוזן וגם לכלב יש מצב של איזון.
לסנסה יש פתיחות רבה לפילוסופיה ופסיכולוגיה מערביים וגם לעולם המדע. לפי מחקריו של סנסה מדיטציית זן מאזנת את מערכת האוטונומית. מערכת עצבים אוטונומית לא מאוזנת יכולה מצד אחד לגרום לנו להיות אגרסיביים, מכורים לעבודה ועם אגו טריפ גדול, או אם היא לא מאוזנת לקצה האחר אז אנחנו הופכים לפחדנים, עצלנים ובעלי דימוי עצמי נמוך. תרגול מדיטציה קבוע מאזן את הגוף והתודעה. לכן ההארה היא דבר טבעי לגמרי ולא איזו תופעה מדהימה וגרנדיוזית שקורה רק למין סופרמן רוחני, אלא פשוט חזרה אל האיזון הטבעי והמקורי שלנו. אני שואל אותו מה דעתו על חוויות כמו יציאה מחוץ לגוף, הוא אומר לי שזו רק תנועה של תא במוח. תורת הזן קוראת למגוון התופעות והחזיונות השונים שקורים בשעת המדיטציה מאקיו, שזה אשליה. התפיסה היא שגם אם אלו אבני דרך בהתקדמות הרוחנית הן יכולות להסיט אותנו מהדרך הראשית אל הסאטורי, הארה ביפנית, ולגרום לנו מחשבות והיקשרויות לא נחוצות. אכן כל שלב לפני ההארה המלאה הנו בגדר של אשליה מסוימת. תפקידנו הוא להסיט את מסכי התעתוע והאשליה אחד אחרי השני עד שנחשוף את האור האמיתי הזורח בתוכנו.
לפני שאנחנו עוזבים סנסה מראה לנו את התנוחה הנכונה של מדיטציית הזאזן. סנסה מלמד אך ורק את מדיטציית שיקאנטאזה, שזה ביפנית "רק לשבת". כלומר הנחיות שניתנות הן רק לגבי התנוחה ולא מה עושים בשעת המדיטציה. הדבר הכי חשוב אומר סנסה זה לשבת עם גב זקוף. הוא אפילו אומר לשבת בגב זקוף זו ההארה בעצמה. במדיטציית שיקאנטאזה אין אובייקט, אך אפשר להגיד שהכל הופך לאובייקט - כלומר הגוף, המחשבות, התחושות, הרעשים בחוץ והרגשות. האובייקט הוא רגע ההווה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תושבי הדוג'ו
|
|
|
|
|
|
|
טאיג'ון היא נזירה יפנית שאחראית על הדוג'ו. הידאקו היא בחורה יפנית שעובדת בבנק וגרה בדוג'ו כבר כמה שנים. כאביר הוא רופא הומיאופת מבנגלה דש שחי ביפן כבר הרבה שנים. הוא מבשל לתושבי הדוג'ו אוכל הודי מופלא. פרד האוסטרלי הוא שחקן תיאטרון ומטפל בדיקור סיני. הוא מראה לי את המחטים הדקות והארוכות ומציע לעשות לי טיפול. ויקטור הוא כתב של הבי.בי.סי בקוריאה. הוא מספר לי ולכולם בכנות על זה שהוא סובל ממאניה דפרסיה שזה התקפים קיצוניים ומחזוריים של שמחה היסטרית וחסרת מנוחה ודיכאון חמור. כמו שאומרים ביידיש אפ ודאון. הוא אומר לי שהוא הכי צריך מדיטציה יותר מכולנו אבל לו הכי קשה לשבת במקום אחד. אלי ושרון הם בעל ואישה ישראלים שבאו ללמוד זן בדוג'ו, וברבות הימים הם תרגמו לעברית את ספרו של נישיג'ימה רושי "לפגוש את הדרקון האמיתי", שאני ממליץ עליו בחום רב. קווין מאמריקה גר בדוג'ו כבר כמה שנים והוא מורה לאנגלית. הוא מספר לי על מנזר בוקוק-ג'י שבו הוא חי כשנתיים. נאקאגוואה הוא סטודנט יפני לקולנוע שמספר לי שמדיטצייה גורמת לו להיות רגוע יותר. אחרון חביב הוא עבדכם הנאמן שאוהב לראות את אותה אמת מכיוונים שונים לכן הוא בא ללמוד זן. כל כיוון הסתכלות שונה מוסיף לי עוד איזה תובנה או שתיים. האין נפלא מזה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יפן המופלאה
|
|
|
|
|
|
|
ביפן אפשר לקנות ביצים קשות וגלידה בטעם תה ירוק בסופרמרקט. גמבה אחת עטופה בניילון תעלה דולר וחצי ועגבנייה אחת רק דולר. מגיפת הקומיקס משתוללת ביפן. ערימות של חוברות וספרי קומיקס נמכרות בכל פינה. זה מחזה די שיגרתי לראות גבר בשנות החמישים לחייו קורא קומיקס ברכבת. ביפן אפשר לשכור חיות מחמד. אם קשה לגדל כלב אפשר לשכור אותו לשעתיים של טיול בפארק. היפנים מגדלים חרגולים וצרצרים וצפרדעים כחיות מחמד. בחנות חיות המחמד אפשר לקנות חרגול בכלוב פלסטיק ירוק או צפרדע כחולה עם כתמים צהובים מיערות האמזונס שתעלה 150 דולר. בחורף יש בשירותים מנגנון שמחמם את מושב האסלה. גברים יפנים מבוגרים עדיין לובשים גטה שזה קבקבי עץ שכשהולכים אתם הם עושים רעש שנשמע כמו גטה גטה גטה. נשות יפן לובשות את הקימונו המסורתי שזו שמלת גלימה הקשורה בחגורת בד עבה. הן נראות כמו מתנה מהלכת עטופה בנייר עטיפה וקשורה בסרט מצועצע. מגיפת הפאצ'ינקו כבשה את יפן בסערה. פאצ'ינקו הם אולמות של מכונות הימורים ופינבול סטייל לאס וגאס אבל בגרסה יפנית. אולמות הפאצ'ינקו מלאי אדם ורועשים בצורה מחרידה. רעש המכונות אינו מספיק חזק כנראה אז מוסיפים לו מוזיקה בווליום גבוה להשלמת הכאוס והקקפוניה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחרית דבר
|
|
|
|
|
|
|
נישיג'ימה רושי הוא מורה זן מסורתי ומודרני כאחד. הוא אינו נזיר. נישיג'ימה רושי התחתן, הביא ילדים לעולם והלך כל יום לעבודה כמו רוב האנשים בעולם. הוא לובש את גלימות הזן המסורתיות כשהוא נמצא בדוג'ו. וכשהוא הולך לעבודה הוא מחליף לחליפה ועניבה. דרך אגב שמעתם על אדם בן 83 שהולך כל יום לעבודה? הוא הקים אתר אינטרנט על זן ובו סרטוני וידיאו שמראים איך לשבת במדיטציית זן. הוא פתוח לשאלות לכן הוא השאיר את האי מייל והטלפון שלו באתר.
אני כותב את אחרית דבר הזו שלוש שנים לאחר לימודי איתו ביפן. היום הוא בן 86 והוא הקים בלוג באינטרנט שדרכו הוא מפיץ את הזן לכל העולם. אני מאחל לכולנו שתהיה לנו בגיל 86 אנרגיה להועיל לעולם. אמן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ירון כהן.
| /images/archive/gallery/546/840.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ירון כהן למד ותרגל מדיטציה במנזרי זן ביפן, ויטנאם והונג קונג ובמנזרים בודהיסטיים בתאילנד, לאוס וקמבודיה. כיום הוא מלמד יוגה ומדיטציה, בעיקר בהודו. לאתר של ירון כהן
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
