 |
 |
|
|
|
|
| הוא הסתכל עליי וחיוך גדול עלה לו על הפנים. "יש לי בדיוק את האושר שאתה צריך, אבל בשבילך זה משהו מיוחד, זה משהו שאני אכין רק לך" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אביב ב.
24/9/2006 11:02 |
|
|
|
|
|
|
|
הדיכאון אפף אותי מכל עבר, הרגשתי חנוק, לא יכולתי לעצום עין בלילות, הייתי מסתכל על הקירות, המוח שלי דמיין שאני מטפס עליהם, ושורט אותם עם האין ציפורניים שלי, בבקרים הייתי מסתובב עם עיניים אדומות וכואבות, הפנים שלי נראו כמו תשעה באב, ולא הייתה לי סיבה אמיתית לכל זה, לא היה לי הסבר למה אני בדיכאון, סתם דיכאון של יום קיץ, לא הייתי מרוצה משום דבר, מסביבי אנשים צוחקים, אנשים מבסוטים מסתכלים על השמש ומחייכים.
הלכתי עם דורי, חבר שלי, לים. דורי ידעתי רק יכול לעזור לי, למי שלא זוכר, דורי מעדיף גברים. דורי התחיל לספר לי בדיחות, הוא גם ניסה לפענח את הבחורות שעברו מולנו והיה נראה כאילו הוא מנחש למי יש חבר ולמי אין.
אחרי כשעה הוא הסתכל עליי ואמר לי "אתה יודע אתה ממש בדיכאון". הסתכלתי עליו ואמרתי לו "כן אני יודע, ואני לא יודע למה ולא מצליח לצאת ממנו". דורי התחיל לספר לי על בחור בעיר התחתית שיש לו דוכן ליד הדיסקים הצרובים שהוא מוכר אושר. הוא שמע שאנשים פשוט יצאו מאושרים ממנו.
 |
| מלאך |
|
תחרות הסיפור הרוחני הקצר: מאיה גל |
| לקריאה |
|
|
|
 |
אמרתי לו שאני אשקול ועוד באותו יום הגעתי לשם. הגעתי לדוכן, היה נראה כאילו ענן עוטף את הדוכן שלו. הסתכלתי עליו וניגשתי אליו, בהתחלה קצת בחשש. מה בדיוק אני מבקש ממנו? חשבתי לעצמי, מה אני אומר לו? התקרבתי, והוא שלח את ידו ואמר לי "נעים מאוד אני רחמים, איש האושר". הסתכלתי עליו ממולי עמד בן אדם מזוקן, עם שער לבן מפוזר, גובהו היא לא יותר ממטר ושישים, הוא הסתכל עליי וחיוך גדול עלה לו על הפנים, "יש לי בדיוק את האושר שאתה צריך, אבל בשבילך זה משהו מיוחד, זה משהו שאני אכין רק לך". הסתכלתי עליו ושאלתי אותו, מה זה האושר הזה שהוא מוכר, הוא כמובן סירב לגלות לי בטענה שגם את הרכיב של קוקה קולה אף אחד לא ממש יודע.
הוא סיפר לי שיש לו מאות לקוחות מרוצים, "אין בן אדם שלא נכנס לדיכאון פה ושם, ובשביל זה אני שם, כמו שמתקלקלת לך הטלוויזיה אתה קורא לטכנאי, ככה לפעמים הנפש שלך צרכה כיוונון עדין, כמו שעושים כיוון לראש מנוע באוטו, אז אני אעשה לך כיוון ואתה תחזור להיות מאושר".
הסתכלתי עליו וחייכתי, "ואם אין לי סיבה להיות מאושר, ואם אני עצוב, כי הנשמה שלי עצובה". רחמים הסתכל עליי המום וסיפר לי שאין דבר כזה נשמה שלא רוצה להיות מאושרת, הוא ניסה לבדוק איתי, אם עשיתי משהו לנשמה שלי, אני שלא ממש הבנתי מה זה בדיוק האושר הזה, לא רציתי לשאול יותר מדי שאלות, אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה, ושאלתי אותו אם הוא יכול להפנות אותי למישהו או לאנשים שקנו ממנו את האושר. רחמים לא חשב פעמיים. הוא הוציא מתחת לדוכן תיק עב כרס, מלא תמונות של אנשים מחייכים. הוא הוציא לי ממנו כמה שמות בצורה אקראית ואמר לי להתקשר אליהם קודם, וכולם יסכימו לראות אותי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
רחמים צדק. התקשרתי אליהם. הבחור הראשון היה בחור בן 45 נשוי ואב לשני ילדים, שנכנס לדיכאון חריף, עקב איבוד עבודה. הוא קנה מרחמים שני בקבוקי אושר, ומהר מאוד מצא עבודה. הוא סיפר לי שרחמים הוא מלאך, רחמים עזר לו למצוא עבודה חדשה.
המשכתי ממנו לשם הבא ברשימה. הפעם זה היה בחור צעיר בן 26 שסיפר לי שהוא היה צריך את רחמים, כי לקראת מבחני הסיום של התואר שלו הוא נכנס לדיכאון חריף, הוא קנה 4 בקבוקי אושר, ועבר את כל הבחינות. גם הוא כמו הראשון סיפר לי דברים טובים על רחמים, הוא אמר שרחמים הוא מלא, שהוא חייב לו את האושר שלו.
הבחורה השלישית הייתה בת 32, וסיפרה לי שהיו לה קשיים להיכנס להריון. היא נכנסה לדיכאון מזה, ובזכות 8 בקבוקי אושר של רחמים היא נכנסה להריון ועכשיו היא מצפה לתאומים. היא אמרה שרחמים הוא עוזרו של אלוהים, היא בכתה שהיא דיברה עליו ואני הייתי המום.
האמת, די הספיק לי אבל החלטתי לבדוק עוד שם ברשימה רק בשביל בונוס. נסעתי עד חצור, ופגשתי שם את שרוליק. הוא עבד במועצה כבר 30 שנה. הוא סיפר לי שבמשך השנה האחרונה הוא לא מקבל משכורת, והוא כל יום הולך לעבודה אבל לא מקבל שקל. הוא אמר לי שגם 10 בקבוקים של אושר לא עזרו לו לקבל את המשכורת שלו. הסתכלתי עליו המום. האיש עמד מולי וחייך. שאלתי אותו, "תגיד לי, אז מה? אתה לא חושב שרחמים נכשל?" הוא הסתכל עליי המום ואמר לי, "מה פתאום נכשל, רחמים הוא מלאך אבל גם לו קשה שחבורת שטנים בראשות ביבי יושבים ולא משלמים לנו משכורת".
חזרתי לרחמים, הסתכלתי עליו ואמרתי לו שבדקתי עם כולם, והוא באמת בעל יכולת נדירה להצליח עם אנשים. שאלתי אותו כמה יעלה לי בקבוק של אושר. רחמים הסתכל עליי ואמר לי שהוא כבר לא מעוניין למכור לי.
הייתי
המום, הסתכלתי עליו ושאלתי אותו מה פשר הדבר. הוא חייך אליי וגירד בזקנו, "תקשיב בחור צעיר, יש אנשים שגם 1000 בקבוקי אושר לא יעזרו להם, אתה תמיד תישאר דכאוני, אצלך זה לא משהו שתלוי בעבודה, זה לא תלוי בבחורה, זה לא תלוי בלימודים, אתה פשוט דכאוני, כי אתה הבן אדם היחיד שהנשמה שלו פשוט נהנית להיות בדיכאון".
הסתכלתי עליו וחייכתי חיוך נבוך, "מה אתה אומר... שכל חיי אני אהיה בדיכאון... זה לא נראה לי הגיוני ואני לא מקבל את זה בכלל". רחמים הסתכל עליי. שערו התנופף ברוח שנראתה כאילו היא נושבת רק עליו. "אתה יכול לקבל או לא לקבל, אתה לא תזכה לטעום מהאושר שלי".
הלכתי משם וחזרתי לדורי. סיפרתי לו על המקרה המוזר. הוא היה המום. הוא לא האמין שרחמים לא הסכים למכור לי אושר, ושאל אותי למה אני חושב שהוא לא הסכים למכור לי. עניתי לדורי שאני חושב שאני תמיד אשאר דכאוני, לא משנה כמה יהיה לי טוב בחיים, אני יהיה בדיכאון, לא משנה כמה אני אצליח בכל מה שאני אעשה, אני תמיד יהיה דכאוני.
דורי הסתכל עליי ואמר לי שאני דפוק. הסתכלתי עליו והתפוצצתי מצחוק.
באותו הלילה ישנתי כמו תינוק. בבוקר קמתי עם חיוך גדול על הפנים, ירדתי למטה לרחמים להגיד לו שאני כבר לא בדיכאון. הגעתי אליו ובמקומו עמד לו דוכן של דיסקים צרובים. המוכר לא ידע מי זה רחמים. התחלתי להתקשר לאנשים שפגשתי, ואף אחד לא ידע מי אני וכולם אמרו לי שבחיים הם לא שמעו עלי. שאלתי את דורי לפשר העניין, הוא הסתכל עליי ואמר לי, "מי זה רחמים?" ניסיתי לתאר לו אותו ודורי לא ידע על מי אני מדבר. רחמים נעלם ביחד עם הדיכאון שלי, בלי שום בקבוק בלי שום תרופת פלא, ואני חזרתי להיות אותו בן אדם מאושר. לפחות עד הדיכאון הבא.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
