 |
 |
|
|
|
|
| במשך שנים הוא התאמן שוב ושוב על המעט שהספיק ללמוד, תוך שילוב המצאות מקוריות שלו בתורה העתיקה. שנים של תרגול הפכו אותו למה שהוא כינה: "גְדול לוחמי האשטאנגה" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אסא זיידמן
24/9/2006 11:19 |
|
|
|
|
|
|
|
השנה היתה 2027 והמצב היה קקה. קקה לכל האנושות. אי-שם לפני כך וכך שנים האינטרנט הרים את ראשו ונטל את השלטון על כדור הארץ. זה לא היה ממש מסובך – כל המידע על האנושות היה מצוי במאגרים. כל המנגנון השלטוני התבסס על רשתות ממוחשבות. כל אדם היה מקוטלג בתוך בסיסי הנתונים. ביום ההוא, כל מה שהאינטרנט היה צריך לעשות זה לשלוח אימייל מפורט לכל תושב בפלנטה עם פירוט הכללים החדשים. האיום בסוף האימייל הבהיר לכל אחד שאי אפשר לעשות כלום נגד המערכת – כל ניסיון של התמרדות היה גורר שיגור טילים ספונטני בכל יבשת, כיבוי מערכות חיוניות בבתי חולים ומחיקת מאגרי מתכונים של אורז פראי וקינואה. האנושות, כנועה וצייתנית מטבעה, קיבלה על עצמה את שלטון האינטרנט, על אף חוקיו וציוויו המוזרים.
 |
| מנוחה נכונה |
|
תחרות הסיפור הרוחני הקצר: אפרת אביב |
| לקריאה |
|
|
|
 |
אלא שלא כל האנושות היתה כפופה לאינטרנט, ולו מהטעם הפשוט שלא כל האנושות היתה מחוברת לאינטרנט או אפילו ממוחשבת. שבטים מסויימים באפריקה נותרו חופשיים, אך הם לא היוו שום סכנה למערכת: לו היו יודעים שהאנושות כולה שועבדה, כנראה שלא היו עושים דבר פרט ללחייך חיוך דל שיניים ולהמשיך בחייהם העצלניים. לעומתם, בפינה אחרת של העולם, אי שם בצפון הודו, הגיעה ידיעת השעבוד אל המעוז העצמאי האחרון. אותו פלג מבודד של האנושות כלל, בעצם, רק אדם אחד. מדובר היה באיש צעיר יחסית, ישראלי במוצאו. לפני שנים רבות הוא יצא מארצו לטיול של אחרי צבא. בהיותו באחד האשראמים הוא למד יוגה, אך השילוב של איטיות התרגול יחד עם חוסר סבלנותו האופיינית של הישראלי הביאה אותו לעזוב בטריקת דלת את האשראם, לעלות להרים ולהתבודד במערה. במשך שנים הוא התאמן שוב ושוב על המעט שהספיק ללמוד, תוך שילוב המצאות מקוריות שלו בתורה העתיקה. שנים של תרגול הפכו אותו למה שהוא כינה: "גְדול לוחמי האשטאנגה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
הבשורה על השתלטות האינטרנט על העולם הגיעה אליו דרך שליח. בוקר אחד, לאחר עוד סדרת תרגולים, הופיע בפתח מערתו בחור צעיר, פיטר. הוא היה סטודנט הולנדי לפסיכולוגיה שיצא לנקות את הראש בטיול להודו, תעה בדרכו והגיע אל מערתו של גדול הלוחמים. הוא הופתע לגלות את הלוחם, והופתע עוד יותר לגלות שהוא היה מנותק מהאנושות למשך כל כך הרבה שנים. אך הפתעתו הגדולה היתה אדישותו של הלוחם לדיקטטורה המרושתת. "מה, איך אתם נותנים למחשב לשלוט בכם? זו בסך הכל חבילה של חוטים מנחושת!" נהם הלוחם. "הו לא", ניסה להסביר פיטר, "הוא שולט בכל המידע, הוא יכול למחוק אדם ברגע". הלוחם מיאן להשתכנע: "מה הוא כבר יעשה, ימחוק אותך ממאגר הטלפונים של חברת סקרים? יקבע לך תור מיותר לקופת חולים? אתם חבורה של נקניקים אתם!" ענה ברגישות השמורה לבני המזרח השלווים. "אבל מה תוכל לעשות נגד זה?" היקשה פיטר. בתגובה, פצח הלוחם בהדגמת סידרה של אגרופים ובעיטות תוך זעקות "אשטאנגה! אשטאנגה!". פיטר הביט מבולבל. "רגע, חשבתי שיוגה זו דרך חיים המבוססת על אנרגיה אחת ורוח אוניברסלית". "פחחח", הפטיר הלוחם, "גם אתה אכלת את כל החארטה-בארטה הזה? העיקרון המנחה ביוגה הוא 'הרוג את היריב'. במשך שנים אני כאן, מתרגל יום-יום את תנועות הקרב, ניזון ממי-מעיין ומחיות שעוברות פה. הרי שיווא אמר: 'תאכל הרבה בשר'. ועכשיו הזמן ליישם את כל מה שהתאמנתי לקראתו בשנים האלו". אמר, יצא מהמערה והחל לרדת מההר, פיטר מדדה בעקבותיו.
"רגע, אתה ישראלי?", שאל פיטר, "שתדע לך, אני מבין אתכם, למדתי קבלה. יש לי אפילו שרוך אדום על היד!". הלוחם גיחך. "כן כן, יא הולנדי מעופף, זה רוחני מאוד. אני קיעקעתי שלוש אותיות עם משמעות קוסמית, הנה", והחווה כלפי הזרוע שלו, שם הופיעו האותיות "ז.י.ן". פיטר התרשם, "כנראה שכל ההתבודדות הזו פתחה לך את הנשמה". כאן הלוחם
כבר לא היה יכול להמשיך. תוך כדי הליכה הוא נפל על האדמה, מתפתל מצחוק, דמעות זולגות מעיניו. כשהצליח לנשום שאל את פיטר "תגיד, אתה ראית פעם נשמה? שמעת אותה? הרחת? אולי חישבת ומצאת אותה? בטח שהאינטרנט שולט בכם, יא צהובים, עם האמונות המצחיקות שלכם". הלוחם קם והמשיך ללכת בקצב מהיר ושאל "איזה עוד שטויות יש לך? אישיות? גורל? גמדי גינה מוקפי צ'אקרות שמתקשרים עם יצורים בעולם שמעבר לכפר הדרדסים? מישהו מספר לך סיפורים ואתה אוכל הכל ומבקש עוד. עכשיו יותר טוב שתגיד לי איפה גר האינטרנט הזה שלך". פיטר קצת התקשה להסביר, אבל הפחד לצאת אידיוט היה גדול יותר: "אה... האינטרנט זו בעצם כזו רשת של מחשבים שנשענות על שרתים בכל העולם". "ואיפה אני יכול למצוא את השרת הקרוב?". "בעיר הקרובה יש" ענה פיטר, שהבחין באורות ממרחק לא רב. "סבבה", אמר הלוחם ונכנס לתחנת דלק בצד הכביש. כעבור חמש דקות הוא יצא עם ג'ריקן מלא בבנזין, והמשיך לצעוד לכיוון העיר.
שעתיים מאוחר יותר השמיים היו חשוכים, והצמד עמד מחוץ לבניין עם שלט של חברה בינלאומית. "פה בפנים יש חוות שרתים" אמר פיטר, כולו מבולבל. אם לפני שעות אחדות הוא היה סטודנט קצת רוחני ופחדן, הרי שכעת הוא היה סתם פחדן. המרד נגד האינטרנט היה גדול על האופי שלו, אבל מכיון שהלוחם אומר שאין כזה דבר 'אופי', הוא הצטרף בשתיקה. "תזרום, אח שלו, תזרום" אמר הלוחם לג'ריקן הבנזין, שמצידו התרוקן על קירות הבניין. גפרור אחד הספיק כדי להאיר את השמיים בלהבות ענק ולהפוך את השרתים לקרטושקעס דיגיטליים. פיטר בהה באש, מהופנט כולו. קולו של הלוחם העיר אותו: "גם בעיר הבאה יש שרתים?". פיטר הבין מייד. "כן אדוני הלוחם" הוא ענה, הרים את הג'ריקן מהכביש והחל פוסע בעקבות צעדיו של הלוחם. עד שהגיעו לעיר הבאה, הוא כבר סיים לשנן את כל מה שהלוחם אמר לו עד כה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
