 |
/images/archive/gallery/612/086.jpg דיוויד בואי, תחילת שנות השמונים
 |
|
|
| בן תמותה עם פוטנציאל של על-אדם |
|
| מעשור לעשור, מתחנה לתחנה, הוא אינו חדל לשאול את השאלות הגדולות: מי אני, לאן אני הולך, מה אני עושה פה. דרך מאגיה, בודהיזם, קבלה ונאציזם: דיוויד בואי כמחפש רוחני |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
15/10/2006 10:42 |
|
|
|
|
|
|
|
דיוויד בואי, האיש שמביט על העולם מבעד עין אחת ירוקה ועין שנייה חומה מעשור לעשור, מתחנה לתחנה, מאלבום לאלבום, הוא מעין מחפש נצחי. הוא אינו חדל להחליף זהויות מיניות, דרכים דתיות, קסמים וסמים אחרים. הוא לומד
בודהיזם, עוסק במאגיה לבנה, מתלהב מניטשה, גם מהנאצים באותה הזדמנות, מתרגל יוגה, מושפע מהקבלה ומתחפש לחייזר. בכל אלבומיו חוזרות ונשנות השאלות הרוחניות הגדולות: מה אני עושה פה? לאן אני הולך? מי אני?
"לאחרונה אני מתעניין בגנוסטיקה" (דיוויד בואי, 1995).
פטר ר. קונינג, מסביר את כל יצירתו של בואי כמפעל גנוסטי במהותו. הגנוסיס (ידע ביוונית) הוא שם כולל לתפיסות מיסטיות שונות, שפרחו במזה"ת ובאירופה במאות הראשונות לספירה. על-פי רעיונות גנוסטיים, עולם החומר הוא מקום רע. הגנוסטיקן חש שהוא חי "בעולם רקוב", דמוי-צל, בעודו נשמתו זועקת לגאולה. האמנות, המוסיקה, יצירתיות, הן דרך לדרך לחגוג את העולם מתוך ערגה רוחנית אל ביתה האמיתי. או כמו שבואי כותב: "אתה רוקד במקומות שהכלבים נרקבים, מפריש אקסטזה" (1974).
חילופי הזהויות, המינים והתרבויות, בעיני קונינג, הם ביטוי לחיפוש אחר העצמי האמיתי, המצוי מעבר להבדלים ולזהויות החברתיות. בואי, שהכיר את כתבי המיסטיקן הארמני גורדייף, אולי פירש את הנחייתו שיש לאדם צורך לשחק תפקידים במודע כדי להפריד עצמו מהמנגנון החברתי, הכופה עליו זהות שקרית. פעם אחר פעם מנסה בואי להביט על היקום מבחוץ: פנים מול פנים עם האיש שמכר את העולם.
האם זו הסיבה שבואי חוזר פעם אחר פעם אל הכוכבים? זה מתחיל בשיר שפרסם אותו, Space Oddity, המכונה במחוזותינו "מייג'ור טום", המבטא פחד ומשיכה בו זמניים ממעבר מטריטוריה מוכרת אל מרחב לא נודע; אחר כך מגיעים בשורה ארוכה זיגי סטארדסט, הנביא האנדרוגני הבא לבשר את חורבן כדור הארץ ובואו של גזע עליון מהחלל, Starman (משיח שיושב למעלה וחושש לרדת אל העם) Moonage Daydream ,Life on Mars, הסרט The Man Who Fell To Earth עם בואי בתפקיד החייזר, ועוד.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/612/088.jpg
1967. דיוויד ג'ונס בן עשרים |
|
1967. דיוויד ג'ונס בן עשרים |
|
|
|
 |
|
 |
|
ילד של טיבט
|
|
|
 |
|
|
|
בואי, שנולד ב-1947 כדיוויד רוברט ג'ונס, גילה כבר כתלמיד תיכון עניין בבודהיזם. הספרים של ג'ק קרואק עוררו בו סקרנות לגבי זן, וב-1967, יחד עם מפיקו דאז טוני ויסקונטי, הצטרף לאגודת ידידי טיבט. בואי אפילו היה קרוב להיפרד ממחלפות שערו וללבוש מדי ארגמן במנזר טיבטי בסקוטלנד. אחד ממוריו הטיבטים היה צ'ימי יאנגדון רינפוצ'ה, נזיר שברח מארצו לאחר הכיבוש הסיני ונחשב לגלגול של לאמה מנוח; ייתכן שהוא מופיע בשיר מוקדם של בואי:
ילד של טיבט, אתה מתת השמש
גלגול מחדש של איש טוב יותר
הדרך הביתה ארוכה
עזבת את תפילותיך ואת שירך
(Silly Boy Blue, 1967)
גם משפחתו עוררה בו שאלות של גבולות התודעה: היה לו קרוב משפחה שיצא ונכנס לאשפוזים לצורך טיפול פסיכיאטרי, אפוף הזיות דתיות; מאוחר יותר אושפז גם אחיו טרי.
ב-1967 הצטרף בואי ללהקת התיאטרון של אמן הבמה לינדסיי קמפ (שטוען שהוא זה "הציל" אותו מהמנזר ברגע האחרון). הוא משחק במחזה שנקרא "המסכה", בתפקיד נער שמפתח הזדהות קטלנית עם המסכה שהוא חובש. אחרי שייכבו האורות, בואי מסיר מסכה אחת אבל מיד יבחר באחרת. הוא ישתעשע עם זהותו המינית ויפזר חידות לכל עבר. סקירה זריזה של עטיפות התקליטים של בואי מלמדת משהו על תיאטרון החיים הבלתי פוסק של האיש המרתק הזה.
השארת את אמא שלך המומה
היא לא יודעת אם אתה נער או נערה
(Rebel Rebel, 1974)
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/612/091.jpg
בואי הנשי. 1972 |
|
|
|
|
|
|
|
|
חיה את לידתך ומחדש ועשה כרצונך
|
|
|
|
|
|
|
חיה את לידתך מחדש ועשה כרצונך
שכח כל מה שאמרתי, אל תשמור לי טינה
ככלות הכל, ככלות הכל
(After All, The Man Who Sold The World, 1970)
מפתח נוסף לפענוח החידה של בואי, מתגלם בדמותו של אליסטר קראולי אחד מנביאי הניו אייג' שראוי לפחות כמו בואי לכינוי האיש והאגדה. בראיון מאוחר סיפר בואי שבשנות השבעים "העניין המרכזי שלי היה בקבלה ובתורת קראולי. אותו תת-עולם אפל ומפחיד למדי שבצד הלא-נכון של המוח." תורת קראולי עוסקת בהתפתחותו הרוחנית של האדם הבודד, שהחיים בחברה התעשייתית-מודרנית הותירו אותו עירום מתמיכת השבט והחמולה, והוא תר אחר כוחות רוחניים שאינם דווקא מסורת אבותיו.
אליסטר קראולי נולד בשנות ה-70 של המאה ה-19 למשפחה שהשתייכה לכת פרוטסטנטית שמרנית וקיצונית, ובעט במוסכמות הנוצריות כדי להשגל עם גברים ונשים, לקחת סמים ולהסתחבק עם השטן. בצעירותו השתייך ל"מסדר שחר הזהב" המיסטי. במסדר הייתה מערכת היררכית נוקשה מדי לקראולי והוא עזב ויצא לסיבוב מסעות למזרח הרחוק והקרוב, כדי ללמוד יוגה בהודו, בודהיזם בציילון, קבלה מכאן וטנטרה משם. השיא של הטיול היה במצרים. שם, בצל הפירמידות, חדרה רוח אל רוז, אשתו של קראולי. והכתיבה לו את "ספר החוק". ומה אומר החוק? שכחו מעשרת הדברות, אלה רק מרחיקים אתכם ממודעות עצמית. יש רק חוק אחד – חוק הרצון. קראולי קרא לשיטה שלו Thelema (רצון ביוונית) ולתרגול Magick. עם K. חלק חשוב בעולמו של קראולי היה מאגיית הסקס, גרסתו הפרטית והמחודשת למין הטנטרי. ה"קישוף" (אם להיעזר בהברקתו התרגומית של אורי לוטן ז"ל ל-Magick) נתפס בעיניו כמאגיה לבנה, להבדיל ממאגיה שחורה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/612/087.jpg
זיגי סטארדסט |
|
|
|
|
|
|
|
|
שחור ולבן
|
|
|
|
|
|
|
באחת מתקופותיו הקשות ביותר תרגל בואי את הקישוף הקראוליאני בדרכו שלו. המאגיה הפכה אצל בואי ללבנה בעיקר בשל שימוש מסיבי באבקת קסמים: בואי היה מכור לקוקאין מ-1973, ובמשך רוב תקופת הגלאם-רוק שלו. ב-1975 פוקד משבר את חייו של זיגי סטארדסט, והוא עובר לגור בביתו של המפיק מייקל ליפמן, כשהמפיק הקודם טוני דפרייס תוקע את שחרור האלבום Young Americans. הוא שרוי בהליכי גירושין ממושכים מאנג'י ומחפש את עצמו בין השורות. השמועות מספרות שבאותה תקופה ביתו של ליפמן הפך למבצרו הרוחני של בואי: הוא היה משוכנע שבחוץ ארבו כוחות רשע שרוצים להרוס אותו באמצעות מאגיה שחורה. לכן השתדל לשמר היטב על כל חלק מגופו שעשוי לשמש כאובייקט לכישוף: הוא שמר על שערות שנשרו מראשו, אפסן את גזיזי הציפורניים שלו במקרר וגם את השתן שלו אחסן בבקבוקים. הוא הקים מזבח בחדר האורחים וקישט את הקירות בסמלים של הקישוף. נרות דלקו שם 24 שעות ביממה וכדי להגן על חבריו הוא צייר סמלים מאגיים על ידיהם. באותה התקופה הוא גם יצר פסל בצורת אבר מין גברי עם מיקי מאוס בקצהו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/612/093.jpg
בואי. 1976  |
|
|
|
|
|
|
|
|
הסופרמנים הלכו בשורה
|
|
|
|
|
|
|
אז מי אמר ניטשה ולא קיבל? קראולי, כמו החבר פרידריך וילהלם, לא אהב את התפיסה המערבית של האל כדמות פטרונית, ושהאדם החדש, העל-אדם, צריך לתפוס את מקומו כישות ריבונית. הרצון שקראולי מדבר עליו, בהשפעת ניטשה, הוא רצון טהור, חופשי מהאשליות שהעמיסו עליו הורים, מחנכים ומוסכמות חברתיות. כדי להגיע אליו קראולי השתמש בתרגילי יוגה, סקס מאגי, סמים וכשפים. גם בואי היה שם. There is no law beyond do what thou wilt, אין חוק מעבר, עשה כרצונך, אמר קראולי.
השפעתו של קראולי ממשיכה להדהד גם היום: הוא דיבר על צדדיו הנשיים של האל והדגיש את האיזון בין זכרי לנקבי (מה שזיגי סטארדסט היטיב לערבב), השטן שאיתו הוא הזדהה סימל ניפוץ מסגרות קיימות, הוא מיסד צורות חדשות וחופשיות של פולחן דתי והשתמש בסמים ככלי להתפתחות רוחנית. אם הרוק'נרול הוא מדד לכניסתו של הוגה לפנתיאון, הרי שקראולי עשה זאת בגדול: מלבד השפעותיו על בואי הוא גם מצוטט אצל הרד הוט צ'ילי פפרס ב-Blood Sugar Sex Magick והכי חשוב – מופיע על עטיפת סרג'נט פפר. מי צריך יותר מזה.
בואי מדבר עליו בשירו Quicksand:
ספוג במדי הדמיון של קראולי
אני חי בסרט אילם
מגלם את ממלכת מציאות-החלום המקודשת של הימלר
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/612/090.jpg
בואי כליצן פיירו, תחילת שנות ה-80 |
|
בואי כליצן פיירו, תחילת שנות ה-80 |
|
|
|
|
|
|
|
תנועה קסומה מכתר למלכות
|
|
|
|
|
|
|
אופס. מה עושה שם הנאצי, זה שהיה ראש ה-S.S?
הימלר, היטלר ונאצים אחרים היו בדרכם חובבי ניו אייג' לא קטנים, ועסקו בתורת הנסתר. הימלר ייסד את ה-Ahnenerb, חברה שחקרה ולמדה את מורשת האבות הגרמאנים, כולל המסורת המיסטית שלהם. הוא וחבורתו קיימו במטה ה-S.S טקסי פולחן שכללו ניסיונות לתקשר עם גיבורי העם הגרמאנים (הטבטונים). הנאצים החזיקו באמונה שקיימת שאמבלה, ארץ נשגבת שנשלטת על ידי גזע של על-אנשים, אגדה טיבטית במקורה. כך קשור בואי בשרשרת אחת לניטשה, קראולי, טיבט והנאצים.
ניטשה לא היה אנטישמי, אך לרוע מזלו בילה את אחת עשרה השנים האחרונות לחייו במיטתו, בהכרה מעומעמת. אחותו, שדווקא הייתה אנטישמית גדולה, ערכה את ספרו "הרצון לעוצמה" כך שיתאימו לאידיאולוגיה שהאמינה בה. רעיון העל-אדם, היוצר את ערכיו בעצמו ומתעלה מעל המוסר הקונבנציונלי, עוות ואומץ על ידי הנאצים. גם קראולי, שחיבק בחדווה את הרעיון הניטשיאני של מות האלוהים והדגש על הרצון, חלק כמה אמונות עם היטלר ואף ניסה ליצור קשר עמו. כנראה שזה מה שעורר עניין גם אצל בואי.
בשנות ה-80 התנהל על גבי מעריב לנוער והמגזין להיטון המנוח ויכוח סוער אם דויד בואי ראוי להערצתו של הנוער הישראלי או שמא הוא עוד נאצי ארור. לי אישית קשה להאמין שנאצי היה מתחתן עם אפריקאית או יוצר קליפ כמו זה של Let's Dance שמוחה על הניצול והדיכוי של קבוצות מיעוטים אתניים במערב. קשה גם להאמין שנאצי היה מתייחס ביצירתו לקבלה ול"עץ החיים" כפי שעשה ב-Station to Station:
הנה אנחנו
תנועה קסומה אחת
מכתר למלכות
(Station to Station, 1976)
בואי ממשיך, עשור אחרי עשור, לדלג בין סגנונות מוסיקליים וזהויות. צר המקום, כמובן, לסקר את כולן. אבל לאחרונה הצהיר שהגיע לשיא אמנותי שלא היה כדוגמתו כשהתבקש לדובב דמות בסדרת האנימציה בוב ספוג.
אני לא נביא
או איש תקופת האבן,
סתם בן תמותה
עם פוטנציאל של על אדם,
חי את חיי.
כבול להיגיון
של הומו סאפיינס,
לא יכול להסיר את עיני
מהגאולה הגדולה של
אמונת הבולשיט.
( 1971 ,Quicksand)
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/612/092.jpgעטיפת התקליט ''כופר'', 2002 | | עטיפת התקליט ''כופר'', 2002 | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
