 |
/images/archive/gallery/662/014.jpg טרנס מקנה
עטיפת הדיסק עם הראיון האחרון שערך אריק דיוויס עם טרנס מקנה  |
|
|
|
|
| הוא היה אמן, עתידן וגיבור תרבות אלטרנטיבית; הוא האמין שהאנושות חבה את התפתחותה הרוחנית לסמים פסיכדליים, ושהזמן נע בצורה פרקטלית. קבלו את טרנס מק'נה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
18/12/2006 10:56 |
|
|
|
|
|
|
|
איך הפך ילד חנון מעיירה קטנה ושמרנית בקולרדו, זה שהילדים לא רוצים לשחק איתו בגלל משקפיו העבים ותנועותיו המגושמות, לגיבור תרבות אלטרנטיבית ולחביבם של אנשי אומת הטראנס? לא מעט בזכות האהבה לטבע, שבהתחלה שימש מפלט שקט, מאוחר יותר סיפק פטריות ועשבים שיודעים לעשות יותר מפוטוסינתזה, ולבסוף היה מקור לתיאוריות חתרניות.
לימים טרנס מק'נה הקטן והמנודה יהפוך לסופר, מגלה ואמן במה, שיתפרסם בזכות תיאוריות מזקירות-גבה על אודות המבנה של הזמן ותנועתו, הצופן של ווייניץ', מקומם של החייזרים בחיינו, וכמי שגורו הפסיכדליה טימות'י לירי כינה "טימות'י לירי האמיתי". מכל משנותיו של מק'נה, המרתקת ביותר היא זו שנוגעת להתפתחות האנושות – בעבר ובעתיד.
 |
| ככה לא רוכבים על אופניים |
|
13 באפריל, 1943: ד''ר הופמן לוקח את טריפ האל. אס.די. הראשון בהיסטוריה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
כאמור, טרנס הממושקף וחסר הכישורים הספורטיביים לא שיחק עם ילדי השכונה בייסבול והתנחם בטיולים בטבע. דודו הכיר לו את עולם המאובנים, וכתביו של אלדוס האקסלי פתחו בפניו את דלתות התודעה וגם את הפיתוי של סמי ההזיה. הטבע הוא מעבדת סמים עצומה וססגונית - מק'נה ידע זאת. על בשרו. התנסותו הראשונה עם מערבלי החושים הייתה אכילת זרעי Morning Glory (לפופית ארגמנית). זה היה רק מתאבן והסמים המשיכו להיות אבני דרך בביוגרפיה של האיש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זמן פרקטלי ו-2012
|
|
|
 |
|
|
|
בסוף שנות ה-60 מק'נה סיים את לימודי האקולוגיה שלו (בהמשך ישלים באוניברסיטת ברקלי לימודי שימור משאבים סביבתיים ושאמניזם), הסתובב באסיה ועסק בהוראת אנגלית ליפאנים,
הברחת חשיש ואיסוף פרפרים לצרכם מסחריים. ב-1971 הוא יצא עם קבוצה קטנה של אנשים, שכללה גם את אחיו, לאמזוניה, בחיפוש אחר הצמח שנקרא אוּ-קוּ-הֵא המכיל DMT. באותו מסע האח דניס מפציר בו, וטרנס מסכים, להיות שפן ניסוי פסיכדלי. אחרי הניסוי הוא מספר שההזיה שחווה קישרה אותו עם הישות לוֹגוֹס, קול נושא מסרים שמק'נה האמין שהוא משותף לכל החזיונות הדתיים. לוֹגוֹס עודד את מק'נה לחקור את ספר חיזוי העתידות הסיני העתיק, האי-צ'ינג, מה שהוביל אותו לתיאורית החידוש,The Novelty Theory, שלפיה לזמן מבנה פרקטלי והוא נע בגלים שיגיעו לשיאם ב-2012. כל רגע זהה לקודמו, אבל נחווה אחרת על ידינו.
ניתן לומר על מק'נה שהוא לא אהב כל מה שממוסד וכן חיבב, מאוד אפילו, מה שעשוי להשפיע על התודעה. הוא התנגד למוסד הנישואים, למונוגמיה, למונותיאיזם ולדת הממוסדת באופן כללי, ולכל דבר ממוסד אחר באופן עוד יותר כללי. שלושת אויבי האנושות על פי מק'נה הם הגמוניה, מונוגמיה ומונוטוניות. מק'נה לא הקפיד במיוחד לשמור על החוק – הוא מכר פסילוסיבין וקשה להאמין שהיה עוסק מורשה. עבורו זאת היתה פרנסה ושליחות. הוא ייחס לסמים חשיבות רבה במיוחד, הרבה מעבר לחוויה חד פעמית, טריפ או אורח חיים סטלני. לדעתו לסמים חלק חשוב בחיים, בחוויה הרוחנית והדתית, והמעניינת ביותר מכל התיאוריות שלו היא זו הקשורה להתפתחות האנושות. בעולם על פי מק'נה כולנו צאצאים של אב קדמון שהסיבה היחידה שלא חשב שהוא דולפין, היא שלא הכיר דולפינים.
לפי מק'נה הג'ונגלים של צפון אפריקה נעלמו ופינו את מקומם לערבות עשב בתום עידן הקרח האחרון. לאחר שזה קרה ענף ממשפחת הפרימטים, אבותינו הקופיים, ירד מהעצים ועבר לחיים במרחבים הפתוחים. כמו יונקים אחרים ששוטטו שם גם הפרימטים כרסמו ואכלו את מה שנקרה בדרכם. עד כאן מק'נה לא שונה בהרבה מתיאורטיקנים של הזרם המרכזי. החידוש מתחיל במסיבות הטרנס הראשונות של ההיסטוריה: בלי די.ג'יי אבל עם הרבה פטריות.
במעבר מהעצים אל השדה השתנתה תזונתם של הפרימטים. בין המנות החדשות בתפריט היו גם פטריות המכילות פסילוסיבין שצמחו לפלא בין גלליהם של אוכלי העשב. מנות קטנות של החומר מחדדות את הראיה, מנות גדולות מעט יותר גורמות לעוררות גופנית ומינית ובמינונים קצת יותר גבוהים מאלה חווה אוכל הפטריות אקסטזה והזיות ומתחילה אצלו תופעה של גלוסולליה – דיבור לא מילולי ובלתי נשלט שמתואר בדרך כלל על ידי מאמינים אדוקים כחלק מחוויה דתית אקסטטית חזקה במיוחד. כל זה, לפי מק'נה, הקנה יתרון אבולוציוני לשבטים שהתנסו בחוויה ההזויה. ההסברים המקובלים יותר להתפתחות המוח האנושי קשורים לשינויים אנטומיים שאפשרו לאותם פרימטים להזדקף על אחוריהם, להשתמש בידיהם ולהשיג מזון מגוון יותר ועשיר יותר בחלבונים. בהמשך נהנו מיתרון הישרדותי אלה שהצליחו לייצר כלים שבעזרתם ניצלו טוב יותר את מה שסיפק הטבע, כמו בשר פגרים שניתן היה לאכול לאחר חיתוך העור בעזרת סכין מאבן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סמים והיווצרות השפה
|
|
|
|
|
|
|
התיאוריה של מק'נה מסבירה שדווקא המפגש בין הפרימאטים לפסילוסיבין אחראי לשינויי רבים וחשובים. אחת ההתפתחויות המעניינות שמק'נה מתאר היא הקשר של טשטוש גבולות בין החושים, סינֶסתֶזיה, להיווצרות השפה. הסם גורם לחילופי תפקידים בין החושים (אני שומע שזה כחול). הצורות שנחוות ויזואליות מִתּרגמות לצלילים. עצמים שצורתם עגלגלה מקבלים מבוטאים בצלילים שלשם הגייתם כלי הדיבור מבצעים תנועות רכות וחלקות (בלון, בועה) ועצמים זוויתיים מקבלים כינויים שדורשים מהדובר לבצע בפניו תנועות חדות (תגידו קקטוס, סכין או זווית). אם נחזור לערבות העשב שאירחו את אבותינו, לפי התיאוריה הזאת כשקוף-אדם אחד השמיע לקוף-אדם אחר צליל כמו קיקיקי, השומע יכול היה להבין שמדובר במשהו חד ודוקר, גם אם לא ראה באותו הרגע על מה החבר שלו מדבר. קולות כמו בובו רמזו על דבר מה עגלגל ורך.
שינוי אחר שמק'נה דיבר עליו קשור בהשתנות האקלים. לפני 12,000 שנה השינויים האקלימיים גרמו לפטריות להיעלם מתפריטם של בני האנוש. קל לנחש שחובב פסילוסיבין כמו מק'נה לא ייחס לשינוי כזה השלכות חיוביות. לטענתו בהיעדר הפטריות אבותינו נסוגו למצב שבו היו בתקופה הטרום-פטרייתית מבחינת הארגון החברתי.
הדפוס של נסיגה לאחור חוזר בתיאורית "התקומה הארכאית" של טרנס מק'נה שכאמור, לא אהב את התרבות השלטת. עיון בתיאוריות שלו מראה באופן ברור שהאיש מעדיף גיבורי תרבות כמו שאמנים או (להבדיל) חוצנים, על פני טיפוסים בנוסח קלינט איסטווד. פרט לתיאורית הקופים המסוממים, מק'נה גם היה גאיניסט. לפי התפיסה הגאיניסטית, ששמה קשור לאלת האדמה גאיה, האורגניזמים מעצבים את סביבת המחיה שלהם ולא רק היא אותם. הגאיניזם שונה מתורתו של דארווין שעל פיה התפתחות המינים קשורה לתהליך הברירה הטבעית ובו בעלי הגנים שתאמו את המציאות הסביבתית שרדו.
לפי תיאורית "התקומה הארכאית" של מ'קנה ההיסטוריה מגיעה אל קִצה מפני שהתרבות השלטת הובילה את האנושות אל סמטה ללא מוצא. כאשר "כאוסטרופה" בלתי נמנעת מתקרבת האנשים מחפשים נחמה ותשובות. כשתרבות מגיעה לשעת משבר היא הולכת אחורה אל העבר ומחפשת את רגע השפיות האחרון שלה. לפי מק'נה רגע השפיות האחרון שלנו היה לפני 15,000 שנה באפריקה, כשהיינו חבוקים בזרועותיה של אלת הפטריה הגדולה, לפני שהייתה היסטוריה, לפני שהיו צבאות, עבדות ורכוש, לפני שהיו אותיות ודתות מונותיאיסטיות. לפני שהיו כל הדברים שהוא (ולא רק) ראה כרעות החולות של החברה האנושית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| תודה לך. פטריה
| /images/archive/gallery/554/633.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
המיתוסים המטופשים של המדע
|
|
|
|
|
|
|
אבל מק'נה היה אופטימי. הוא האמין שהעתיד לוקח אותנו לשם, אל שדות הפטריות לנצח. הוא אמר שהאמונה הסודית של המאה ה-20 (הוא נפטר בראשית המאה ה-21) היא לא מודרניזם אלא נוסטלגיה וגעגוע אל הארכאי. הנוסטלגיה באה לידי ביטוי בפירסינגים, ברוק'נרול, בג'אז ובסוריאליזם שמבטאים רצון לחזור אל גן העדן האבוד של הפטריות, אל אפריקה - שם התקיימה מה שמק'נה מכנה "סימביוזה בין אדם לצמח". יחסי הגומלין בין אבותינו לבין הפטריות גרמו לקופים-לשעבר לעזוב את החיים כחיות ולעבור לשימוש בכלים, לבניית תרבות ולהפוך ליצורים חוקרי-הדמיון שהננו.
החוויה הפסיכדלית, אומר חסיד הטראנס, היא פתח שמוביל אותנו מחוץ להיסטוריה אל הנצח. אנו זקוקים למיתוס אחר, לסיפור חדש שיגיד לנו לאן אנחנו הולכים. הסיפור הזה אומר שהאגו הוא תוצר של פתולוגיה, ולפתולגיה יש תרופה (שני ניחושים. נכון!): כאשר פסילוסיבין יהפוך לחלק שגרתי בחוויה האנושית האגו ידוכא ודיכוי האגו יביא לתבוסת השולטים, לקִצה של התרבות החומרנית שאומרת לנו מה לקנות ומה למכור וכמה אנחנו שווים. במילים אחרות: התנסות פסיכדלית משיבה אותנו אל העצמי הפנימי, אל חשיבותה של החוויה הבלתי אמצעית ואותה אף אחד לא יכול לקנות. מק'נה ייחס לחוויה הפסיכדלית משמעות חשובה שהודגמה באמירתו, שמבחינתו למות מבלי להתנסות בחוויה פסיכדלית זה כמו למות בלי לעשות סקס. תתארו לכם.
לדבריו של מק'נה, הסם עוזר לנו להיחלץ ממה שהוא מכנה "המיתוסים המטופשים של המדע" ו"אובססיית השוק הילדותית", כשזה קורה אנחנו יכולים לגלות ולחוות שבתוך הגוף יש "מפלי ניאגרה של יופי, יופי חוצני, ממדים חוצניים שהם חלק מהעצמי, החלק העשיר ביותר של החיים".
מק'נה דיבר על השימוש בסמים כחלק מהחזרה אל השאמניזם, מה שמשיב אותנו לדיון האינסופי: סמים – רע או טוב? וזה מה שמעלה מחדש את שאלת מופרכותם של ענפי ניו אייג' שונים. הבעיה הגדולה בשימוש בסמי הזיה היא לא הטריפ עצמו אלא החשש לבריאות הנפש של אנשים שאינם מודעים לרגישותם עד שהסכר נפרץ. לפעמים הדולפינים שוחים בחזרה הביתה, אבל לעתים משהו לא לגמרי משתחרר מתחושת הקיפוד. כשהיו שאמאנים וכשהחיים היו קהילתיים השימוש בסמי הזיה היה חלק מפולחן ומעשיה חברתית, מה שעשה את ההתנסות ליותר בטוחה ומוגנת. השאמן לא פתח סדנאות סוף שבוע. הוא הכיר את אנשיו, את הוריהם וסביהם, את הנטיות המשפחתיות של כל אחד מהם שהן עניין מעט יותר מורכב ממספר כרטיס אשראי. אנשים לא שילמו כסף כדי לזכות בתמיכתם של אנשים אחרים והפולחנים היו חלק מהחיים.
זה לא קיים יותר, לפחות לא בחברה המערבית. לתפיסתו של מק'נה לתרבות השולטת יש אינטרס להוציא את הסמים האלה מהחוק מפני שהם מחלישים את התרבות הצרכנית. הוא לא היחיד שחושב כך, תיאורטיקנים אחרים של מדעי החברה טוענים שההוצאה מהחוק של סמים מסוימים וההתרה של אחרים קשורה בסכנה או בחיזוק שהם מהווים לסדר החברתי ולא במידת הסכנה שיש בהם לצרכן עצמו. משככי כאבים, כדורי שינה, אלכוהול ותרופות הרגעה מדכאים את יצר המרד ועוזרים לנו לקרטע יום אחר יום לעבודה ומשם לסופר. פסילוסיבן ואל.אס.די לא עושים את זה. כך הוא ניסח את זה בראיון שנערך עמו ב-1994: "הם מחזיקים את הקאנביס מחוץ לחוק מפני שהוא גורם לאנשים להטיל ספק בערכי החברה שאליהם תוכנתו (…) איש מעולם לא הגיע לגיהינום על סמים פסיכדליים, אולי רק מעטים מאוד. כדי להתחסל באמת אתה פונה לג'ק דניאלס, למתדרין (מתמפטאמין, סם מרץ סינתטי ממכר, ש.ש), קוקאין, הירואין וכדורים".
אולי אפשר לפסוע בין הטיפות ולנסות להתחבר אל "מפלי הניאגרה של היופי" שנמצאים בתוכנו מבלי להציף את מערכת העצבים ברוטב אלפרדו? את טרנס מק'נה כבר לא נוכל לשאול את השאלה הזאת. הוא נפטר בשנת 2000 מסרטן. של המוח.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
