 |
/images/archive/gallery/752/235.jpg
Ben Piddington, cc-by  |
|
|
|
|
| תנאי הכרחי להרזיה, בריאות ואריכות חיים הוא הסרת דאגת הגוף. ד"ר דינה ראלט מסבירה איך משכנעים תאי שומן שאין להם שום סיבה להיאחז בשומן העצור בהם? איך מאפשרים לגוף לטפל במכאוביו ואיך עוצרים את האכילה המוגזמת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ד''ר דינה ראלט
30/4/2007 10:13 |
ד''ר דינה ראלט
30/4/2007 10:13 |
|
|
|
|
|
|
|
המוני מאמרים נכתבו על הסיבות השונות להשמנה והמוני מחקרים נעשו על מנת לאשש או להפריך את התיאוריות השונות בנושא, ויחד עם זאת אחוז השמנים בסביבתנו הולך וגדל. בארה"ב סובלים כבר כשליש מהילדים מעודף משקל, והתחזיות מנבאות שיהיה זה הדור הראשון מזה הרבה שנים שיחיה בממוצע פחות מהוריו. נראה ששאלת ההשמנה אינה רק שאלה של יופי אלא שאלה של בריאות ואריכות חיים. ואולי אין זה פלא שעכברים שחיו על דיאטה דלת קלוריות האריכו חיים יותר מחבריהם שאכלו יותר. האם לזה התכוון הנרי תורו כשאמר: The soul grows by subtraction, not addition ?
גם אני לא התחמקתי מאחריות, ובמשך למעלה מעשר שנים חקרתי את הנושא ואף הגעתי לתשובות מעניינות שהמרכזית בהן הצביעה על בקרת השרירים על כלכלת גופנו.
 |
| הצעה לאושר |
|
ד''ר דינה ראלט גילתה מדוע אנחנו לא מאושרים: תתפלאו אבל הכל מתחיל בזרימה טובה יותר של חנקן חמצני בגוף |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
היום, במחשבה שנייה, זה נראה הגיוני מצד האבולוציה לקדם את מנהיגות השרירים בגופנו, הלוא השרירים הם אלה שאיפשרו את ניהול חיינו לפני שהגענו לחברת השפע המערבית.
אלא שעכשיו אנחנו בבעיה, אנחנו מוצאים את עצמנו תחת פיקודה וכושר שיפוטה של מערכת שכבר אינה כה חיונית. אחד השינויים התרבותיים המרכזיים שחלו בחברה המערבית ב- 30 השנים האחרונות הוא הפחתת הצורך בתנועה. מרכיב התנהגות בולט שלנו, הפסיק להיות דומיננטי והיום אנו מבלים הרבה יותר שעות בישיבה לעומת תנועה. מבחינת הגוף ש"תוכנת" לתנועה, התנהלות כזאת היא מאוד בעייתית כי גוף ששריריו אינם זזים מפרש זאת כמצוקה וכמקור לדאגה - מה יהיה מחר? אולי השרירים אינם זזים כי אין מספיק אנרגיה? אולי הם לא זזים כי הם זזו כבר יותר מדי? ה"פתרונות" האוטומטיים לחוסר התנועה של הגוף הם לפיכך אכילה או מנוחה. שני מהלכים שכמובן יחריפו את מצב ההשמנה. דאגת הגוף האוטומטית, המתוארת כאן, אינה מורגשת בתודעתנו כמו הדאגות הרגילות שלנו אבל היא מכתיבה, מבלי שנשים לב, הרבה מהלכים בחיינו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כלכלת שרירים
|
|
|
 |
|
|
|
דאגת הגוף ל"מה יהיה מחר?" מובילה את הגוף לשינוי האסטרטגייה הכלכלית שלו לכיוון חיסכון. חיסכון אשר מתבטא בפחות פעילות שרירים, ביתר אכילה, בהפניית משאבים לאגירה (השמנה) ובחוסר טיפול בבעיות בריאות שוטפות (חולי). במצב כזה רובנו (הסובלים ממשקל יתר) מחליטים ש"די כבר, הגיע הזמן להרזייה..."
ובוחרים באחת הדיאטות האופנתיות ואפילו מצליחים לרזות כמה ק"ג.
מה הבעיה? בהרזיה שאינה מלווה בהסרת דאגת הגוף, יישאר הגוף במצוקתו הראשונית ובהזדמנות הראשונה יפעיל מיגוון מנגנונים להחזרת השומן האבוד, והוא יצליח... (מעל 90% מהמרזים חוזרים למשקלם המקורי תוך 1-5 שנים). אין זה פלא שדיאטה דלת קלוריות מובילה בסופו של דבר ליתר השמנה שכן היא מחריפה את דאגת הגוף ולא מקלה עליה.
תנאי הכרחי להרזיה ולאריכות חיים הוא לפיכך הסרת דאגת הגוף. כאן לא קשה להבין מדוע הגישות של העידן החדש יכולות לתרום רבות להתמודדות עם הבעיה.
הפתרון העקרוני המומלץ להרזייה ולחיים ארוכים הוא להסב את ניהול כלכלת הגוף מפיקוד השרירים האוטומטי ולהשתמש במודעות ככלי ללימוד הגוף לדעת ולהרגיש שאין לו סיבה לדאגה.
איך עושים את זה? איך משכנעים את תאי השומן שאין להם שום סיבה להיאחז בשומן העצור בהם? איך מאפשרים לגוף לטפל במדווייו? איך עוצרים את האכילה המוגזמת? או במשפט אחד, מה עושים להסרת דאגת הגוף? להלן מספר דוגמאות (יש כמובן עוד) ונשמח אם גם אתם תוסיפו הצעות מנסיונכם האישי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכל בסדר, החיים יפים
|
|
|
|
|
|
|
* אפשר להתחיל בגישתו האוטוסוגסטיבית של הרופא הצרפתי אמיל קואה (Every day, in every way, I am getting better and better) ולבחור משפט מלווה שיזכיר לנו, כל הזמן, שאין סיבה לדאגה. מה דעתכם על: "אין לי שום סיבה לדאגה, הקיום שלי בטוח", "יש לי, אני אוהב ואני יכול הכל", "אני נהנית משפע האנרגיה שלי", "אני לא בסכנה וטוב לי"... כמובן שצריך לעבוד על משפטים כאלה להתאמה אישית.
* גישה עקרונית אחרת היא הגישה המדיטטיבית. כאן נראה שלא משנה באיזה מדיטציה נבחר שכן כל מצב מדיטטיבי הוא מסיר דאגה מהותי. אין זה פלא לפיכך שהעוסקים במדיטציה הם בריאים יותר ומאושרים יותר. כמו שמציע פרופ' יעקב רז כדאי לשים לב לצלילות הדעת. כשביקש תלמיד מן המורה שיבהיר לו את סוד התורה, הוליך אותו המורה החוצה אל ניחוח הפרחים ושאל אותו, אתה מריח. משהשיב שכן, אמר לו, אתה רואה? איני מסתיר ממך דבר.
* פנג שואי - אם הסביבה שלנו היא ראי לנפשנו אז לא יקשה עלינו לראות איפה בדיוק מתבטאת דאגתנו בבית. האם אנחנו שומרים דברים שכבר מזמן אין להם שימוש מהסיבה שאולי במקרה יום אחד נזדקק להם? או האם הבלגן שמונע מאתנו לזוז משקף את חוסר הוודאות שלנו? בקיצור, מומלץ לסדר קצת ...
* חיבוק - הוא כלי עזר יעיל בהסרת דאגת הגוף (גם דאגות אחרות).
* מוזיקה - למוזיקה כמו למדיטציה יש את היכולת לארגן את העיקר והתפל בניהול מערכות גופנו. כדאי לחקור את הכישור הנפלא הזה.
* ובל נשכח את הדרך הידועה להסרת דאגת הגוף שהיא כמובן הפעילות הגופנית. הפעלת השרירים דורשת הרבה אנרגיה ואין לגוף ברירה אלא לצאת ממצב הדאגה (להחליף הילוך) ולעבור למצב - שפע. זוכרים? השרירים יודעים לנהל מצוין את כלכלתנו.
אז בואו נלמד מיעל לי איך מתרגלים? ונבנה תוכנית תירגול יומית אישית להרזייה ולאריכות חיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר דינה ראלט היא בעלת Ph.D. במדעי החיים, מתמחה בתקשורת בין תאית, השמנה, סטרסס ואינטגרציה בין תפיסות בריאות מזרחיות ומערביות. מחברת יחד עם תרצה סמית-קיטל את הספר: פנג שואי - אמנות המיקום. למידע על הקורס "הסירו דאגה מגופכם" ניתן לשלוח מייל
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
