 |
/images/archive/gallery/801/412.jpg
איור: קורן שדמי  |
|
|
|
|
| אחרי עשורים של התחזקות נוצרית, שוטף את ארצות הברית מבול של ספרים אתאיסטיים לוחמניים, שנחטפים כמו לחמניות טריות. השורה התחתונה חד משמעית: אין אלוהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ורד קלנר. איור: קורן שדמי
|
ורד קלנר. איור: קורן שדמי
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר מזמן שאלוהים לא חטף סדרת חבטות מדויקות כמו זו שמוטחת בו בשנה האחרונה מעל מדפי חנויות הספרים בארצות הברית. רשימת רבי המכר האמריקנית עברה לאחרונה השתלטות עוינת מצד ספרים שמכים באל בנמרצות אתאיסטית, שלידה נראית הסטירה של עו"ד אמנון דה-הרטוך מופת של טעם טוב. מתברר שאחרי שנים ארוכות של דיאלוג מנומס עם הדת, כשכל טיעון נגמר בהסתייגות שלפיה "איש באמונתו יחיה", לאתאיסטים פשוט נמאס מהפוליטיקלי קורקט. כל אחד מהם נכנס בתורו לסליק, בוחר את הנשק המועדף עליו, ומסתער קדימה כאילו אין לו אלוהים. ואין לו.
הספר שבישר על פתיחת עונת הציד יצא לאור כבר ב-2004. העיתונאי והסופר סם הריס, שנחרד מהדבקות הדתית שליוותה את מעשי הטרור של 11 בספטמבר, התיישב וכתב בתגובה את "קץ האמונה". אחרי לא מעט מאמצים נמצא לטקסט מו"ל ולהפתעת כולם נמכר הספר ב-270 אלף עותקים. שנתיים אחר כך פרסם הריס את ספר ההמשך, "מכתב לאומה נוצרית", שבא לקעקע את האמונה
במוצאו האלוהי של התנ"ך, ונמכר גם הוא במספר מכובד של עותקים.
אבל מה שגרם ללסתות של המו"לים האמריקנים להישמט ארצה היו שלושה ספרים נוספים בשירות האתאיזם: הרציני שבהם הוא "שבירת הכישוף" (Breaking the Spell) מאת דניאל דנט, שמנסה לפענח את הדת כתופעה אנושית; השני והסנסציוני שביניהם הוא "אלוהים לא גדול - כיצד הדת מרעילה הכל" (Poisons Everything God Is Not Great: How Religion), שכתב כריסטופר היצ' ינס ושעיקר משנתו הוא מתקפה עצבנית על דתות העולם, בראשן האיסלאם, וחשיפת הנזק שדתות אלה משאירות סביבן; האחרון והבולט מביניהם הוא "תעתוע האל" (The God Delusion), שמצטרף לשורת הספרים המכובדת של פרופ' ריצ'רד דוקינס ("הגן האנוכי"), ראש הקתדרה להסברת המדע לציבור הרחב באוניברסיטת אוקספורד. "תעתוע האל", שנמכר ביותר ממיליון עותקים, יורה הכי גבוה, ומתיימר לנגח את המאמינים בקב"ה בעזרת הטענה המתבקשת לכאורה, שפשוט אין אלוהים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מגלומן סאדו-מאזוכיסט ובריון קפריזי
|
|
|
 |
|
|
|
כפי שניתן לצפות, כל אחד מהספרים לחוד וכולם ביחד הצליחו לטלטל את השיח הציבורי בארצות הברית. מנחי טלוויזיה שהתרגלו להתעמק בהרגלי השתייה של לינדזי לוהן, מצאו את עצמם פתאום מנהלים שיחות על מציאות האל כמו אחרון המדריכים בבני עקיבא, ובאותה התלהבות נעורים חסרת אירוניה. היצ'ינס ודוקינס, שניהם בריטים במוצאם - אם כי היצ'ינס היגר לארצות הברית - השתלטו על האולפנים מצוידים במבטא משכנע ובטון עוקצני מתבקש, כשהם לא מהססים להיכנס באל הרחום, ובעיקר במאמיניו.
דוקינס, לדוגמה, קרא לאלוהי התנ"ך "הדמות הכי לא נעימה בכל תולדות הספרות" וצירף רשימת תכונות לביסוס הקביעה: "קנאי וגאה בזה, קטנוני, חסר צדק, נוטר טינה וקונטרול פריק. נקמן צמא דם שעסוק בטיהור אתני, שונא נשים, זורע מוות, מגלומן סאדו-מאזוכיסט ובריון קפריזי". היצ'ינס דווקא אוהב למנות את החיילים ששייכים למחנה שלו: "יש לנו את ג'פרסון, את תומס פיין, שפינוזה ואלברט איינשטיין", ערך מפקד מול מצלמת סי-אן-אן, "יש לנו מסורת נהדרת של מדע ופילוסופיה ואת היופי שבהיגיון כדי לתת קונטרה מול הנביאים והמטיפים. אבל למרות כל זאת, עדיין קיימת ההנחה שכשמישהו מעיד על עצמו שהוא איש מאמין - זאת אומרת מאמין בכל דבר, בלי שמץ הוכחה - זה דבר ראוי".
גם דוקינס מואס בהרכנת הראש של המדע מול הדת. לטענתו, כבר שנים שהדת תופסת טרמפ על גבם האדיב של האתאיסטים. אסור לבקר את הדת, ובטח שלא בשפה קשה, כי אז המאמינים ייפגעו. "אנשים מבקרים מסעדות בשפה גסה, אבל לאמונה הדתית יש זכויות יתר", קובע דוקינס. "היא מעל ומעבר לכל ביקורת. להעליב מסעדה זה אולי טריוויאלי לעומת העלבת אלוהים, אבל מסעדנים ושפים אכן קיימים ויש להם רגשות. בעוד כפירה היא, כמו שאומרים, פשע ללא קורבן".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ריצ'רד דוקינס. צילום: איי.פי
| /images/archive/gallery/801/427.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
בראשית ברא ה' דינוזאור
|
|
|
|
|
|
|
דוקינס מודה שהוא לא בונה על גל התפקרות חסר תקדים בעקבות קריאת הספר שלו, אבל חשוב לו לעורר את המודעות של האתאיסטים הקיימים, שמיתרי קולם כבר החלידו מרוב אלם. בדיוק כפי שסופרות פמיניסטיות כותבות לקהל היעד שלהן כדי לצייד אותו בשורות מחץ, כך גם דוקינס וחבריו. הנה אחת לדוגמה, מבית היוצר של הריס: "תגידו לנוצרי מאמין שפרוזן יוגורט יכול להעלים בן אדם, ורוב הסיכויים שהוא ידרוש הוכחות לכך וישוכנע רק עד לנקודה שההוכחות מביאות אותו אליה. אבל תגידו לו שהספר שלצד מיטתו נכתב על ידי אלוהות בלתי נראית שתעניש אותו בשריפת נצח אם יסרב לקבל ולו טענה בלתי סבירה אחת על היקום, והוא לא זקוק לאף ראיה".
אז מה קרה לאתאיסטים שלפתע נזכרו ללבוש מדים ולהתגייס למטרה? במילה אחת: בוש. בשלוש מילים: ג'ורג' דבליו בוש. כן, יש ויכוח על המספרים ועל הנטייה הכללית, אבל בסך הכל קיימת הסכמה שפניה הציבוריים של אמריקה בימי בוש הרבה יותר דתיים ממה שהיו בעבר. פרופ' מנחם בלונדהיים מהחוג ללימודים אמריקניים באוניברסיטה העברית מדבר על יותר מ-80 אחוז מהאמריקנים שמאמינים באלוהים. סקר של השבועון "ניוזוויק" מלפני חודשים ספורים מצביע על מספר גבוה אפילו יותר: 92-96 אחוז הם מאמינים. באותו סקר, אגב, 37 אחוז מהנשאלים טענו שלא תהיה להם בעיה להצביע למועמד אתאיסט לנשיאות, אבל השבועון מביא גם את התוצאה המקבילה מ-99', אז 49 אחוז אמרו שאין להם בעיה עם נשיא שאינו מחזיק בקשרי ידידות עם הבורא.
"הימין הדתי היה בעבר החצר האחורית של השמרנות הפוליטית, אבל בוש שינה את זה", גורס בלונדהיים. "למשל, מקומם של מנהיגים דתיים במערכת הפוליטית היה שולי בתקופות קודמות. בוש הנוכחי נותן הרבה יותר ייצוג והבלטה לאגף הדתי-פונדמנטליסטי של המפלגה". את הדוגמאות הקונקרטיות לכך מביא ג'ואל שליט, עד לא מזמן העורך של כתב העת היהודי-ליברלי "תיקון": "בוש יצר את המשרד ליוזמה אמונית, שהמטרה שלו היא להשתמש בכספי ציבור כדי לממן יוזמות דתיות שמשתלטות על שירותים שבעבר סיפקה המדינה, כמו הענקת קצבאות. כך הוא העביר כסף ממשלתי לכנסיות בניגוד לחוקה, שמדברת על הפרדה בין דת למדינה".
בתחילת השנה, בעלות של 27 מיליון דולר, נפתח בצפון מדינת קנטאקי "מוזיאון הבריאה", מעין תשובה פסבדו מדעית להיווצרות העולם עבור אלה שמחזיקים בתפישה שלפיה לא מדובר בתהליך אבולוציוני מפרך, אלא במעשה בריאה אלוהי. "עיצוב תבוני", קוראים לזה היום. מובן שגם בימין הדתי יש ילדים עם תאוות טירנוזאורוס רקס, פרנסי המוזיאון לא רצו לוותר עליהם, ולכן הדינוזאורים שמוצגים במוזיאון נדחסו למסגרת הזמן הדתית של בריאת העולם לפי ספר בראשית. במילים אחרות, לטאות הענק מתקיימות בו זמנית לצד בני האדם בגן עדן ובתיבת נח. בתגובה לעיסה המדעית המוזרה הזו הגישו 700 מדענים עצומה ובה רשימת הטעויות המדעיות בתצוגה. "זו אנאלפבתיות מדעית", סיכמו .
"כל סדרת הספרים האתאיסטיים היא חלק ממלחמת תרבות באמריקה שמתחילה לגלוש עכשיו גם לאירופה", מסביר ד"ר אורן הרמן מהחוג למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן. "יש 80 מיליון אוונגליסטים באמריקה. שליש מהאוכלוסייה. חלקים לא מבוטלים מקבוצה זו, שהיא מקור הכוח העיקרי של ממשל בוש, רואים את עצמם באופן בסיסי כ'אנטי-מדע'. התחממות כדור הארץ נתפשת אצלם כהמצאה שאמורה לשרת אינטרס פוליטי-ליברלי. הם מתנגדים להפלות ולשימוש בתאי גזע למחקר, ומנהיגים קרב להנחלת 'העיצוב התבוני' בבתי הספר כתחליף לתורת האבולוציה. הם טוענים שהאבולוציה היא תאוריה אחת מני רבות, ומשתמשים באופן ציני בטיעון שזה אך דמוקרטי ללמד גם את זה וגם את זה. הספרים האלו הם ניסיון להילחם במגמה הזו".
"אחרי שבע שנים עם בוש נמאס לאמריקנים מהתאוקרטיה המזדחלת שלו", קשר דוקינס את הצלחת ספרו דווקא בארצות הברית לממשל בוש. "כל מיני אנשים שלא היו דתיים מלכתחילה, אבל הפגינו שלווה וסובלנות וחשבו 'למה שלא כל אחד יאמין במה שהוא רוצה?', הבינו שהימין הדתי באמריקה כבר לא משחק לפי הכללים. הוא כבר לא מחזיק במדיניות של 'חיה ותן לחיות'. לכן נוצר אקלים של מרד".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/801/533.jpg
מוזיאון הבריאה בקנטאקי צילום: ג'ונתן גיטלין |
ג'ונתן גיטלין |
מוזיאון הבריאה בקנטאקי |
|
|
|
|
|
|
|
לא מהזווית האתאיסטית אלא מהכיוון הפוליטי
|
|
|
|
|
|
|
שליט טוען שבוש ג'וניור לא היה הראשון, ושלמעשה, גל הספרים האתאיסטיים הוא ביטוי למתח שהתבשל על אש בינונית כבר מימי הנשיא רונלד רייגן. "רייגן היה עוין להפרדת הדת מהמדינה כנוצרי בעצמו, וגם כמי שעבד קשה לטיפוח הימין הדתי וייצוג האינטרסים שלו בוושינגטון", הוא טוען. "מה שבוש עושה בשבע השנים האחרונות זה להמשיך את דרכו של רייגן בטיפוח האינטרסים של האוונגליסטים".
זה משהו שמורגש ברחוב או רק מי שקורא מאמרים בעיתון יודע שיש שינוי?
"ככל שאמריקה הפכה דתית יותר ויותר ב-25 השנים האחרונות, כך חל שינוי באופי החיים האמריקניים. יש כמה מחוזות ומדינות שהתחייבו ללמד מדע לפי תפישת בריאת העולם. יש ריבוי של ערוצי תקשורת דתיים בכל מקום. אני גר בסן פרנסיסקו הליברלית, ואני יכול להדליק רדיו ולקלוט תחנת שידור נוצרית מהגרעין הקשה, שבעבר יכולתי לקלוט רק אם הפכתי למנוי רשמי של רשת תקשורת נוצרית. יש יותר יוזמות ממשלתיות להגביל את הזכות להפלה, יש הכנסת מיסיונרים לעבודה עם אסירים כדי להחזיר אותם בתשובה. הימין הדתי, דרך המפלגה הרפובליקנית ודרך התקשורת, מנסה לבנות תרבות אמריקנית בדמותו הדתית, ועכשיו זה גורם למיעוטים להרגיש שבעצם יש מי שמנסה 'לנצר' את הציבוריות האמריקנית. זה איום רציני ליהודים, למוסלמים ולרבים אחרים".
בלונדהיים מסביר שקבוצות דתיות שלרוב נתפשות כשמרניות הן דווקא הראשונות לנצל את הטכנולוגיה לטובתן, מהלוויין של הרב עובדיה ועד הכנסים המשודרים של המטיף פט רוברטסון. "חשוב להן להפיץ את המסר", הוא מסביר. "האוונגליסטים האמריקנים היו מאוד מוצלחים בחדירה לזירה הציבורית בעזרת המדיה החדשה, ודווקא הקבוצות הליברליות המתקדמות הן אלו שפיגרו בחזית התקשורת הציבורית. לכן הן נמצאות בנחיתות. הממסד המדעי-ליברלי הוא בעצם מאוד שמרן".
זו אנינות טעם של מי שלא רוצה להתלכלך בוויכוח פופוליסטי?
"כן. זה אליטיזם וביטחון עצמי מופרז. אבל פתאום הממסד המדעי-ליברלי מרגיש שהקרקע רועדת תחתיו, אז אולי בכל זאת הגיע הזמן לתגובת נגד ".
אמנם היצ'ינס הוא תומך נלהב במלחמותיו של בוש בעיראק ובאפגניסטן, אבל מנקודת מבטו זהו מאבק צודק והכרחי באסלאם הפונדמנטליסטי. אלון פנקס, קונסול ישראל בניו יורק לשעבר, קורא בימים אלה את ספרו של היצ'ינס, וגם הוא מתרשם שמאחורי הדיבור התאולוגי יש בעיקר פוליטיקה. "זהו גל אנטי-אוונגלי, אבל לא מהזווית האתאיסטית, אלא מהכיוון הפוליטי. זהו גם גל אנטי-בוש. ובוש הוא ימין-נוצרי שיושב בבית הלבן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תחת מטרייה מטאפיזית אחת
|
|
|
|
|
|
|
חבורת האתאיסטים נזכרת בנוסטלגיה בתקופת ההשכלה, כש"רציונליזם", "מדע" ו"עמנואל קאנט" היו הסחורות החמות בשוק. אותן שנים טובות שבהן המאמינים נתפשו כפרימיטיביים שזמנם הולך ואוזל, ומה שלא הגיע עם שורה תחתונה מדעית נחשב לבדיחה. "אין הוכחה לקיום האל", מוחה היצ'ינס, מין גרסה בריטית מעונבת של טומי לפיד, "המקסימום שניתן זה להצביע על הרמוניה ביקום. אבל הדת אינה מסתפקת בזה. היא לא רק מצפה שהציבור יודה בקיומו של מי שעיצב את המציאות, אלא גם מתיימרת לדעת את כוונתו: מה הוא רוצה, שהוא שונא חזיר, ועם מי או איך מותר לקיים יחסי מין". דוקינס, המתוחכם יותר, טוען שהשאלה הבסיסית בדת היא בעצם מדעית: "האם יש כוח על טבעי בעולם? כי אם יש, זה משהו מכריע שהמדע צריך להתייחס אליו".
אלא שגם האתאיסטים המקצועיים מודעים לכך שהאוניברסיטאות לא באמת החליפו את בתי הכנסת, המסגדים והכנסיות. היצ'ינס ודוקינס לא צריכים את הרוחניות החדשה של אברי גלעד, את הסיינטולוגיה של טרבולטה או את הקבלה של מדונה כדי לדעת שהדת לא קיפלה את הדגלים במאה השנים האחרונות. ההפך הוא הנכון: אנשים שמאמינים באל לא רק שאינם נתפשים כיום כטיפשים גמורים, אלא בהקשרים מסוימים הם אפילו נחשבים למורכבים יותר מהלא-מאמין הממוצע. אז מה קרה לאתאיזם שהוא איבד מגובהו והתחפר בעמדת ההתנצלות?
"עד תחילת המאה ה-20 ההשכלה היא דת חדשה", מסבירה ד"ר גילי זיוון, מנהלת מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות. "ולמה דת? כי יש אמונה שהשכל יפתור בעיות, יארגן הכל וייתן משמעות לחיים. לכן לא צריך אמונה באל, שהיא דבר מיושן. בכוח התבונה נגלה את האור בעולם. אבל התפישה הזו, שהיו קולות שיצאו נגדה כל הזמן, מתנפצת בקול תרועה במלחמת העולם השנייה, כשהאומה התבונית ביותר עושה את הנורא מכל. לוקח זמן עד שזה שוקע, ומתחילים לשאול לאן השכל הביא אותנו. להירושימה? לתאי הגזים? איפה קאנט?
"האנשים החלו להציב סימן שאלה על כוחה של התבונה. משנות השבעים, במקום לדבר על תבונה, החלו לדבר על נרטיבים, כי לאף אחד אין את העיניים של אלוהים. היום אנחנו כבר לא יכולים לדבר בביטחון על כך שבכוח השכל נפענח את כל התעלומות. אנחנו מודעים לכך שהשכל מושפע מהקשרים תרבותיים. אף אחד לא מדבר על גאולה כוללת ואוטופית. יש אכזבה גדולה מבן האנוש".
וההבנות האלו באמת השפיעו על מידת הדתיות של החברה האנושית?
"אנשים מחפשים אמיתות מוחלטות. אנחנו רוצים להתכסות ב'מטרייה המטאפיזית', כמו שקרא לזה ישעיהו ברלין. אז אם זרקנו את המטאפיזיקה, אנחנו נחפש משהו אחר במקומות אחרים. המיסטיקה, הטרנדים של הקבלה, ממדונה ועד אחרון המחפשים בשינקין, הם חלק מהחיפוש הזה. לאנשים קשה לחיות בכאוס".
הפטפוט הפוסט מודרני הזה מוציא את דוקינס מאיפוס. בהקדמה שצירף להוצאת "תעתוע האל" בכריכה רכה הוסיף המחבר כמה עמודי תגובה על המתקפות נגדו. במיוחד עצבן אותו ז'אנר המבקרים שהוא מכנה "אני אתאיסט, אבל. . .": אנשים שבאופן אישי אין להם צורך בתחזוק אל פעיל בחייהם, אבל מבינים את הצורך של שכניהם באמונה. "אם איקס מנחם, זה לא אומר שאיקס הוא אמת", מטיח בהם דוקינס את המשוואה שלו.
גם היחסיות התרבותית פוגעת לדעתו במדע: "המדע תחת מתקפה גם משמאל", הוא כותב, ". . . כאילו האמת המדעית היא אחת מתוך הרבה אמיתות. לפני כמה שנים מצאו באמריקה שלד בן 9,000 שנה , תגלית ארכיאולוגית חשובה, כמובן, אבל אסרו על מדענים לערוך לו בדיקות דנ"א בגלל שבט מקומי של 'נייטיב אמריקנס', שטען שזה שלד של אחד מאבות אבותיו, ושיש לשבט זכות קדושה לטפל בגופתו.
"השמאל האינטלקטואלי והמדענים נכנעו לזה. 'אההה, זו התרבות שלהם. אנחנו צריכים לכבד את זה'. למרות שאלו שטויות, כמובן. אנחנו יודעים שהתפישה שלהם היא שקרית, אבל בגלל שאנחנו אינטלקטואלים ליברלים נחמדים, אנחנו נכנעים. אין סיכוי שהשלד קשור אליהם גנטית, אבל באקלים הנוכחי באמריקה צריך להתייחס יפה ולכבד את מי שמחזיק באמונות דתיות כי הן 'אמונות דתיות'. ולא צריך לתרץ אותן. הם רק אומרים: 'כך אנחנו חושבים. יאללה, עופו מפה', בזמן שאני אומר: לשאול, לשאול, לשאול. וזה מה שמדענים עושים. ראיות הן ראיות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוזרים בלי תשובה
|
|
|
|
|
|
|
אלא שדוקינס והיצ'ינס לא באמת מתכתבים עם אלוהות מופשטת ודתיות פוסט מודרנית. הם מעדיפים לירות במטרות קלות יותר כמו אוסמה בן לאדן וג'רי פולוול. לאלוהים שלהם יש זקן ארוך, והמאמינים בו הם חבורת אנשים לא מאוד מתוחכמת, במקרה הטוב. "אם היה בורא עולם, אז מרגע הבריאה היינו חיים בעולם תחת פיקוח תמידי", אמר היצ'ינס בעימות מוקלט עם יהודי מומר שהפך לפרוטסטנט אדוק. "הוא היה פולש למחשבות הפרטיות שלנו. זו טוטליטריות. זה כמו לבקש להיות עבד, ולבטל את האינדיבידואליות. הדת מטפחת אנשים ללא עמוד שדרה".
"אחד מהטיעונים נגד הספרים של דוקינס ושל דנט הוא שהם מרדדים את הדתיות והאמונה", אומר הרמן. "הם מצביעים על כך שהרקורד ההיסטורי המוסדי של הדתות השונות רחוק מלהיות נקי ממניפולציה, הרג ואכזריות, ומתעלמים מההיבט האישי יותר, של האופן שבו אנשים מוצאים מזור ומשמעות באמונה. אני הכרתי את דוקינס באוקספורד והוא באמת מאוד דוגמטי. הוא פופולריזטור מוכשר מאוד של המדע, אבל הוא שונא את הדת. אין אצלו שום מקום לרוך בנוגע לדתיות.
"אני טוען שאחד האתגרים הגדולים של העולם המודרני הוא לברר לאילו שאלות המדע יכול להידרש בצורה שתעזור לנו, ואילו שאלות הן לא בטריטוריה שהמדע יכול לגעת בה. הבלבול בין שתי הטריטוריות יוצר התנגשות לא הכרחית בין המדע לדת. למשל, כל השאלה של מוסר או אלטרואיזם. למה אנשים טובים אחד לשני? יש מודלים אבולוציוניים שמציעים לוגיקה של היווצרות גנים לאלטרואיזם. השאלה היא עד כמה זה עוזר לנו להבנת הדברים. כאן, בעיני, המדע לא תמיד מכיר במגבלותיו".
למה?
"מפני שמדובר בקרב ממשי על הלבבות והמוחות של הדור הצעיר, כל צד רוצה לנגוס בטריטוריה של הצד השני. מי שדוגלים בתאוריית הבריאה מעדיפים לקרוא לזה 'עיצוב תבוני' במקום מושג ה'בריאתנות' הנושן, כדי להתעטף באצטלה של המדע. אבל הניסיון הזה מסתכם בגיוס מספר קטן של מדענים סוג ז', שטיעוניהם כנגד האבולוציה שרלטניים. מצד שני, יש אנשי מדע הפולשים לטריטוריות לא להם בניסיון להסביר מהיסוד התנהגויות אנושיות מורכבות כמו אלטרואיזם, ואפילו אמונה דתית, באמצעות לוגיקה אבולוציונית פלוס גנטיקה. וגם זה לא ממש משכנע.
"המדע בדרך כלל עוסק בשאלות של 'איך' ו'מה'. מדעים היסטוריים כמו אבולוציה, גאולוגיה ואסטרופיזיקה מאפשרים לשאול גם שאלות של 'למה', אבל אלו לא אותן שאלות 'למה' שמעניינות אותנו בטריטוריה של מוסר ונורמטיביות. החוכמה היא להבדיל בין שאלות ה'למה' השונות. בקרב התרבותי-פוליטי המתנהל כעת באמריקה, שהספרים האלו הם פירותיו האחרונים, זה לא תמיד קורה".
גם זיוון חושבת שבין המדע ובין הדת לא באמת צריכה להיות חפיפה. "זה כמו מתמטיקאי שיושב כל היום עם נוסחאות מתמטיות, אבל בסוף היום כשהוא הולך לתערוכה במוזיאון, הוא לא בודק ומנתח את האמנות כחוויה מתמטית. הוא לא שואל על האמנות שאלות כמותיות, ולא מנסה להבין מה זווית האור שפוגעת בציור וחוזרת לעין שלו. האם הוא פחות אדם, או פחות תבוני, כשהוא הולך למוזיאון? לא. אבל הוא חווה חלק אחר מהאישיות שלו".
זיוון מסבירה עוד שהקריאה של דוקינס וחבריו להבאת הוכחות מדעיות לקיום האל היא מצחיקה. "הדת המתחדשת לא נזקקת להוכחות", היא ממשיכה. "מה שמחזק את כוחה של האמונה זו המשמעות שהיא מעניקה למאמינים לאורך חייהם. ויטגנשטיין אמר משפט יפה: 'אילו היתה כאן עדות, זה היה הורס למעשה את כל העניין'".
אז גל הספרים האתאיסטיים מגוחך בעינייך?
"לא. הוא מבטא את האיום מעוצמתה של הדת, כי אנחנו יודעים היטב שדת לא רק נותנת משמעות לחיים: המלחמות הקשות ביותר נעשות בשמה, וזה נורא מפחיד לראות שהעולם מאבד את ההיגיון. אבל מעבר לזה, הספרים האלו גם מבטאים את הצמא לאל. כשדוקינס והאחרים אומרים'ניתן תשובות לכל דבר בעזרת השכל', הם חוזרים לחוויה של תקופת ההשכלה, לתפישה שלפיה אנחנו, בכוח התבונה, נפענח הכל. זה סוג אחר של אל או של דת. מי שמאמין ברציונליזם כוללני או בדת שפותרת את כל הבעיות, בעצם מחפש לחיות תחת מטרייה מטאפיזית. דווקא להאמין באל ולהיות מחויב לאורח חיים מסוים ועם זאת לדעת שהעולם לא מובן לנו עד הסוף - זו חוויה של ענווה. להיות מאמין כל כך מפוכח זה קשה ".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
