 |
/images/archive/gallery/818/814.jpg ליאור מן
 |
|
|
|
|
| ליאור מן, תלמידה של שי טובלי, מנסה להשתחרר עם חברותיה מפלרטטנות, היסטריה, רגשנות ושאר הדפוסים הנשיים שמפרידים בינן לבין ההארה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ליאור מן
3/9/2007 10:08 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנה, לאחר שנים ארוכות של פעילות בתחום ההעצמה הנשית, התוודעתי, לראשונה בחיי, לפוטנציאל של שחרור רוחני מלא. לא שלא ידעתי שיש דבר כזה, אבל עד לאותו הרגע לא ראיתי את הרלוונטיות של זה אליי. תמיד חשבתי שיש את ה"מוארים" - כמה חברה כאלה, עם עיניים נוצצות במיוחד, שאלוהים, באקט של חסד, הפיל להם סוג של פסנתר על הראש ומאז הם מדברים אותו ומעבירים אלינו את מילותיו. זה היה נפלא בעיניי, אפילו קצת קינאתי בהם ורציתי פסנתר משלי (אחרי הכל, זה נראה כאילו זה עשה להם ממש טוב), אבל הימים חלפו ושום ברק פתאומי לא מחק לי את האישיות ולכן, על אף תחושת העלבון הקלה, המשכתי בשקט בחיי.
 |
| היוגה של המאה ה-21 |
|
שי טובלי המציא יוגה חדשה, שמתאימה לעובד המשרד, עקרת הבית הלחוצה ולמחפש הרוחני בעידן המודרני. אילון לסטר, שותפו ליצירה, מספר על נפלאותיה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בתקופה ההיא גרתי לבד, בקרוואן מקסים מול שדה ירוק. לאחר פרידה מגבר איתו חלקתי שש שנים מחיי ועם חלומות מנופצים על בית וילדים, נראה היה לי הגיוני להתבודד קצת. בדיעבד, נראה לי שבעיקר ניסיתי להראות חזקה וגיבורה, והאמת שבמשך תקופה די ארוכה הצלחתי לעבוד גם על עצמי. מידי פעם הייתה לי בהירות, מידי פעם התבלבלתי, לפעמים התמלאתי בשמחה ולפעמים דמעתי ובסה"כ, כך חשבתי, הייתי "בתהליך" וזהו האושר האמיתי. שכנוע עצמי היה חברי הטוב.
יש מפגשים בחיים שהם מפגשים גורליים, שנושאים איתם סוג של קוד פנימי שמטרתו לפצח אותך, להתפוצץ לך בפנים כאמת בלתי נסבלת. כזה היה מפגשי עם הספר "הפתיחה לאינסוף" של שי טובלי. לא הכרתי את שי אז, אפילו לא ידעתי איך הוא נראה, אבל המילים הממו אותי. במשך חודשים ארוכים של קריאה הרגשתי איך הספר, בתערובת מדודה היטב של עדינות אין קץ ותובענות כמעט אלימה, מנער אותי מתרדמתי וקורא לי לשוב אל החיים. פתאום ניתנו לי כלים להבחין בשקר הפנימי שבי ולהפריד אותו מהמהות האמיתית שלי. לא עבר זמן רב ואני, זו שלא צריכה כלום מאף אחד ומסתדרת יופי לבד, מצאתי את עצמי נענית לקריאת הלב, אורזת את חפציי ויוצאת להצטרף אל קהילת התלמידים הקרובים של שי.
נדמה לי שהיו לי רעיונות מאוד רומנטיים לגבי שחרור רוחני. הייתי מרוגשת, מלאת ציפייה ובטוחה שהשחרור מחכה לי מאחורי הסיבוב. אבל מה שחיכה מאחורי הסיבוב היה בסה"כ השער החשמלי של קיבוץ מורן ומאחוריו חיכו לי שיעורים רבים, וגילויים כואבים על המכשולים הנשיים העומדים בדרך להארה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/818/813.jpg
מעגל התלמידות של שי טובלי צילום:  |
|
מעגל התלמידות של שי טובלי |
|
|
|
 |
|
 |
|
תפסיקי לפלרטט
|
|
|
 |
|
|
|
"אם אתה רוצה ללכת על בטוח, כשאומרים לך משהו כואב על עצמך, צא מנקודת הנחה שזה נכון" שי אומר פעמים רבות. פעם אחת, לאחר מפגש רב עוצמה במרכז של הקהילה, ביקשה ממני אחת הנשים להצטרף אליה לטיול קטן, ואני, עם חיוך של מיליון דולר התלוויתי אליה, בטוחה שהיא רוצה לברך אותי על הגעתי לקהילה. אבל היא דווקא בחרה לעמת אותי עם האופן שאני מפלרטטת עם בן זוגה. הייתי בהלם. בחיי שלא היה לי מושג על מה היא מדברת. "אבל את אישה! ולכן את אחותי! אני בחיים לא אעמוד בין אחותי לגבר שלה!" נופפתי בגאווה ב"אני מאמין" שלי. כושר הביטוי שלי יכול להיות כל כך משכנע שזה מסוכן. לרגע כמעט הצלחתי לגרום לה להאמין שהיא לחלוטין הוזה ושהיא צריכה להתבייש לעצמה.
אבל לאחר התבוננות שניה, כמה נשימות ובליעת רוק, גיליתי שהיא צודקת.
ובכן, הגילוי הכואב הראשון היה שאני (ואני מקווה שברור לכן שאני מקריבה את שמי המהוגן רק כדי לחשוף את האמת על כולנו) משתמשת במיניות שלי בצורה לא מודעת וילדותית. אני רוצה להקסים, רוצה שישימו לב אלי, רוצה להיות נאהבת ומשתמשת בנשיות שלי כדי להשיג את כל אלו. אבל האם אני באמת זקוקה לכל הדברים הללו? מדוע אני כל כך תולה את ההערכה העצמית שלי בתשומת הלב מאנשים בכלל וגברים בפרט? ולמה אנחנו נכנסות לתחרות זו עם זו? מה שמביא אותי לגילוי השני, הכואב לא פחות, והוא שבעוד שתורות ההארה מדברות על כך שהכל אחד, כשיש גבר בשטח הפלא ופלא – אנחנו שתיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ותרי על ההצגה
|
|
|
|
|
|
|
הימים חלפו, סערות לא קטנות עברו על הקהילה הקטנה שבצפון, אבל אני הייתי בסדר גמור. אני הייתי ממש ממש בסדר. אמנם היה לי קשה, היו המון דברים שלא הבנתי, המון פחדים ובלבול, אבל המשכתי להעמיד פני תלמידה מצטיינת, תלמידה למופת, חייכנית וממושמעת. היכולת המופלאה שלי לשמור דברים בבטן התחילה לתת את סימניה כשבוקר אחד קמתי עם מין כיווץ מציק באיזור הסרעפת. כשהגיע הערב כבר מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה, בקושי נושמת, מתפתלת וצורחת מכאב בעוד שלושה אנשים רוכנים מעליי ומטפלים בי באהבה גדולה. מתוך הסערה הפיזית שהייתי נתונה בה עלתה בתוכי שאלה שנשאלה בקול רך אבל תקיף – "יקרה, לאיזה כאב היית צריכה להביא את עצמך כדי לבקש עזרה?"
הצורך שלי להחזיק בדימוי מסוים הביא אותי להתמוטטות של ממש – עד כדי כך חזק האגו, עד כדי כך הרסני. כשהתחלתי להגות בהיבטים הנשיים של הדפוסים שהופיעו בי גיליתי שבאמת, יש בתודעה הקולקטיבית הנשית סוג של פולנייה שתלטנית במיוחד. היא זו שגורמת לרבות מאיתנו שנמצאות במצוקה רגשית כלשהיא לנשוך שפתיים, לקמץ אגרופים ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. היא זו שמתאמצת להראות מושלמת, וחברות, זה עולה לנו ביוקר. "אם את רק פועלת כדי לרצות, זה כאילו לא עשית כלום", אמר לי חבר יקר, ואני הבטחתי לעצמי להיות אמיתית יותר. לאט לאט, העבודה החלה להעמיק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ללכת מעבר לרגשות ולביולוגיה
|
|
|
|
|
|
|
אחת מהפעילויות המשמעותיות ביותר עבורי, שעדיין נמשכת, היא ההשתתפות במעגל הנשים של התלמידות של שי. כשיצרנו את המעגל הבענו כוונה משותפת ליצור מרחב אוהב של חקירה בוגרת ואמיצה – מה המשמעות עבור אישה ללכת מעבר לעולם המחשבות והרגשות שלה, מעבר לתשוקות ולפחדים? ומה לגבי התשוקות הביולוגיות? עבורי, כמי שהייתה הולכת לישון בוכה כי היא לא בהריון, אפשר לומר שהקרח עליו עמדתי התחיל להיות דק במיוחד. עבור האימהות שבמעגל המחשבה על לחוות את עצמן כישויות חסרות גוף שילדיהן לא באמת שייכים להן הייתה בין בלתי אפשרית לבין פשוט בלתי רצויה.
ההתקדמות במסע הרוחני, כך אומרים, תלויה בראש ובראשונה במוטיבציה לשחרור ובוא נגיד שמעולם המחשבה המנג'ס והקודח, כולנו רצינו להיפטר. אבל מהרגשות? איך עושים את זה בכלל? הרגשות הם מה שמנווט אותי, ככה אני יודעת מה נכון לי ומה לא, אני מרגישה משמע אני קיימת, מי אני בלי הרגשות? גילינו שאנחנו כנשים פשוט מזוהות עמוקות עם הגוף הרגשי שלנו – רק הניסיון לקחת אותו בפרופורציות הרגיש כמו ניתוח בלי הרדמה. הגוף הרגשי הנשי התגלה כיצור די היסטרי, מכור לדרמות, קל להיעלב וילדותי. היה ברור שמעגל הנשים הזה לא הולך להיות פיקניק.
מעולם לא יצא לי לעבור תהליך כל כך מעמיק, כל כך מעורר השראה כמו שעברתי עם הנשים האמיצות הללו, שהיום הן חברותיי הטובות ביותר. אני יכולה לקרוא להן חברות כי הן תמיד יעדיפו את האמת על פני הנוחות המשותפת שלנו. במשך חודשים ארוכים ניסינו ואנחנו עדיין מנסות, לגלות את התמצית הטהורה של הנשיות שנמצאת מעבר לסיפור הנשי הקורבני והפגוע ולהעיר לחיים את הישות האחת שאנחנו.
גילינו שככל שכל אחת מאיתנו מוותרת על הסיפור הדמיוני של הקיום הנפרד שלה ואפילו על המסע הרוחני הפרטי שלה לטובת המעגל, מתגלה בינינו אהבה כזו אשר שורפת ומכלה כל אגו. ניצנים של שחרור אמיתי מופיעים בינינו כאשר אנחנו מתמסרות לחלוטין, האחת לשניה. ההארה הנשית היא הארה שבה אנחנו לגמרי ביחד - מארג תודעתי שלם והרמוני שמתעורר לפתע, ובו כל אישה הופכת לחלקיק זעיר ויפיפה מתוך נוכחות נשית כבירה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשיות בשיא פריחתה
|
|
|
|
|
|
|
את הטור הזה אני מקדישה, בתודה ובאהבה גדולה, לאיש שדוחף אותי ואת חברותיי להתאהב בכל מימדי החיים, בנשיות ובדממה גם יחד. בסוף השבוע הקרוב, 8-7 בספטמבר, יערוך שי, באופן חד פעמי, סדנת סופשבוע לנשים בלבד אשר נקראת "הארה נשית – נשיות בשיא פריחתה" והיא תעסוק בחידה של התכלית הגבוהה של האנרגיה הנשית, המכשולים העומדים בפני התודעה הקולקטיבית הנשית בדרך לשחרור והאופן בו אנו יכולות לרתום את האיכויות הנשיות לטובת המסע להארה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
תלמידה של שי טובלי, חוקרת את תפקידה של האנרגיה הנשית בשינוי עולם, צלמת.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
