 |
/images/archive/gallery/829/221.jpg
מתוך הסרט סטיגמטה בכיכובה של פטרישיה ארקט  |
|
|
|
|
| האם אמונה והזדהות עם כאב יכולים לגרום לאדם פצעים ודימום? ההיסטוריה מספרת על לפחות 500 מקרים בהם אנשים החלו לדמם ללא כל סיבה נראית לעין ממקומות בגוף הזהים לנקודות הצליבה של ישו. ההסברים לתופעה שנויים במחלוקת. מה שבטוח - אצל נשים היא מופיעה יותר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
30/9/2007 9:32 |
|
|
|
|
|
|
|
הנוצרים נוטים לחבב את הקדושים שלהם ביחס ישר למידת הסבל שחוו, ובדרך כלל מדובר בסבל גופני. כאשר הקדוש הגדול מכולם, ישו, היה מונח על הצלב, נזר הקוצים שלראשו, המסמרים שהצמידו את כפות רגליו וכפות ידיו לקורות העץ, צליפות השוט על גבו ודקירות הרומח בצדי גופו – לא רק הכאיבו, הם גם הפכו לסמל. סטיגמטה זו צורת הריבוי של המילה היוונית סטיגמה שמשמעותה היא דקירה. סימני הצליבה מכונים סטיגמטה ולפי האמונה ישו לא היה האחרון שהפצעים הופיעו על גופו.
אנשים שהכנסייה מכירה בהם כ"סטיגמטיים" לא נצלבו על מנת "לזכות" בסימני פציעה הזהים לאלה של ישו. אצלם הפצעים
הופיעו מעצמם, ללא כל עדות לאלימות מבחוץ. במובנים מסוימים תופעת הסטיגמטה דומה לתופעות התגלות אחרות שניתן לתת להן פירוש דתי או לבחור בפרשנות הרפואית. מה שמיוחד במקרה הזה הוא שלא מדובר בשמיעת קולות, קבלת מסרים או חוויות חוץ גופיות - כאן העדויות מסתמנות על גופו של המאמין.
ידועים 500 מקרים כאלה. הנה כמה מהמפורסמים שבהם: הראשון הוא הקדוש פרנסיס מאיסיזי שב-1202 החל לטעון שהוא חווה חוויות דתיות. ב-1224 הוא הקים את המסדר הפרנסיצקני ומיד אחר כך סיפר על התגלות. הוא החל מדמם ממקומות בגוף שבהם נפצע הצלוב והמשיך לדמם במשך שנתיים מחייו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| מתוך biblia.com
| /images/archive/gallery/829/217.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
דימום קבוע, בכל יום שישי
|
|
|
 |
|
|
|
מאריה מגדלנה דה-פאצי הפכה לסטיגמטית ב-1585, לאחר שנים רבות של דבקות דתית. אולם, לגביה נטען שהמקרה לא היה יותר מהתעללות עצמית כחלק מהגישה המזוכיסטית שאפיינה את האדיקות הדתית באותה תקופה. לפי גרסאות אחרות דה-פאצי הודתה שפגעה בעצמה על מנת לזכות בתהילת קדושים. פאדרה פיו דימם ברצף מ-1918 עד מותו חמישים שנה מאוחר יותר. תרז ניומן מבוואריה הייתה בת 20 ב-1918 כאשר לקתה בשיתוק עקב צפייה בשריפה מעוררת אימה. היא לא חזרה לאיתנה מעולם. ב-1925 היא החלה לראות חזיונות ושנה לאחר מכן החלה לדמם מכפות הידיים והרגליים ומהמצח בכל יום שישי. היא גם בכתה דמעות של דם. תרז נפטרה ב-1962. ב-1932 החולה הפסיכיאטרית אליזבת' צפתה בשקופיות על הצליבה. היא החלה לחוש עקצוץ במקומות שבהם בדרך כלל מופיעים פצעי הסטיגמטה. ב-1972, קלורטה רוברטסון בת העשר מקליפורניה צפתה בסרט על הצליבה ומיד לאחר מכן הפכה לסטיגמטית. היא לא הייתה בת למשפחה דתית במיוחד.
לפי האנציקלופדיה הקתולית ההיסטוריה מספרת על מאמינים נלהבים רבים שנושאים על גופם את סימני הפסיון של ישו. אלה הם הסימנים הנראים, יש מאמינים נוספים שסובלים רק מהכאבים עצמם ואז מדובר בסטיגמטה סמויה. העדויות לסטיגמטה, טוענים הקתולים, הם כה מבוססות היסטורית עד שהלא-מאמינים אינם יכולים להפריכן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/829/222.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
תבחרו במה להאמין
|
|
|
|
|
|
|
ההסברים לתופעה שנויים במחלוקת, אבל ברור שכוחה של המחשבה להשפיע על הגוף הוא מתגלה כאן במלוא עוצמתו. אפילו כאשר מדובר בפגיעה עצמית מכוונת – לא רבים מסוגלים לגרום לעצמם סבל גופני כה קשה. הפרעה מוכרת שיכולה לשמש כהסבר היא תסמונת מינכהאוזן. מי שלוקה בה גורם לעצמו לחלות או להיראות כחולה בתחבולות שונות על מנת לזכות בתשומת לב.
גישה אחרת תסביר את הסטיגמטה כפלסבו, אבל הפוך. מצבי מתח קשה וחרדה יכולים לגרום להופעת פצעים, מורסות ופזוריאיזיס ואף לדימום, אבל עדיין מדובר כאן לא בדימום סתם, אלא בכזה שתואם את פצעיו של ישו. אם אתם נוצרים מאמינים אז פצעי הסטיגמטה יכולים להתמיר את הסבל בתהילה. דימום ופציעות על-טבעיות כמו אלה של הצלוב יקרבו אתכם לקדושה והמוטיבציה הזאת יכולה להוות גורם פסיכולוגי מגביר דימום, פשוטו כמשמעו.
אז אפשר לבחור במה להאמין, ואלה הן האפשרויות העיקריות:
הסימנים על כפות הידיים והרגליים (או על מפרקי השורש שלהם), על הראש והגב הם אכן סימני צליבה; הסימנים נוצרו מכוח האמונה וההזדהות של הסטיגמט; הסימנים נוצרים בסתר והסטיגמטים הם לא יותר מאשר רמאים תאבי פרסום.
ומה אומרים נציגי הכנסיה הקתולית? שאיש עוד לא טען שדמיון יכול לגרום לפצעים אצל אדם נורמלי. הדמיון יכול אמנם להשפיע על מצבים גופניים ויותר מכך, טרם ניתן הסבר לשלושה מאפיינים של סטיגמטת קדושים:
רופאים לא הצליחו לרפא את הפצעים בעזרת תרופות; פצעי הסטיגמטה אינם מפיצים את הריח הרע שאופייני לפצעים רגילים (חוץ מהסטיגמטה של הקדושה ריטה מקאסיה. הקדושה האיטלקיה בת המאה ה-15 האזינה לדרשה על נזר הקוצים של ישו. היא רצתה לחלוק עמו את הכאב והתפללה בדבקות עד שיום אחד הופיע פצע מדמם במצחה, שכמובן, שימח אותה מאוד. בניגוד לסטיגמטים אחרים הפצע של ריטה העלה צחנה, עד שלא היה ניתן לשאת את קרבתה והיא נאלצה לשהות בבידוד עד החלמת הפצע. הפצע החלים מספיק כדי שתוכל לעלות לרגל לרומא, אך כששבה מהמסע הפצע חזר והופיע והוא מקשט את פניה בציורים שמתארים את דמותה); לעתים הפצעים מפיקים ניחוחות נעימים, כמו אלה של לוסי מנארני, גם היא איטלקיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נשים יותר טובות בזה
|
|
|
|
|
|
|
עובדה מעניינת לגבי הסטיגמטה היא שהיא מופיעה בעיקר אצל נשים. ציניקנים או סתם דעות מיושנות יטענו שזה כך מפני שנשים היסטריות יותר (כפי שמקובל היה לחשוב. מקור המילה היסטריה הוא במילה היוונית היסטרה שפירושה רחם), הסבר אחר הוא שנשים פשוט מזדהות יותר עם כאב, גם עם הכאוב כבר מזמן איננו פה.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
