 |
/images/archive/gallery/846/709.jpg
The nightmare. ציור של Johan fussli משנת 1781.  |
|
|
|
|
| אביב טטרסקי התעורר באמצע הלילה משותק. תוך כדי הוא החל להזות שיש בבית פורצים. על חוויה מיסטית ושמה שיתוק שינה, חוויה שאחד מכל שלושה אנשים חווים לפחות פעם אחת בחיים
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אביב טטרסקי
6/11/2007 14:21 |
אביב טטרסקי
6/11/2007 14:21 |
|
|
|
|
|
|
|
לפני חצי שנה התעוררתי באמצע הלילה. הייתי שכוב על הגב - זו התנוחה בה נשכבתי לישון - ולא יכולתי לזוז. לא יכולתי להזיז את ידי, רגלי או גופי. הייתי משותק.
באותה תקופה גר אצלי חבר, מיקי שמו. שכבתי משותק במיטה ושמעתי אותו מסובב את המפתח בדלת לדירה ונכנס. הוא הלך לחדרו ואני ניסיתי לקרוא לו. שום הגה לא יצא מפי. ניסיתי להגיד לעצמי שזו חוויה די מעניינת ושכדאי לי ליהנות ממה שמזומן לי אבל לא שכנעתי את עצמי. נאבקתי להזיז את הגוף, ללא הועיל. אחרי כמה דקות יכולתי להשמיע קול חלוש, מעין יבבה. אבל מיקי לא שמע אותי. הוא התארגן בחדר שלו והלך לישון. הצלחתי לעשות תנועות קטנות עם כפות הידיים ובהדרגה חזר אלי גופי.
 |
| אני זז משמע אני קיים |
|
האור המגיע ממסך המחשב, תנוחת הישיבה, לחצים שונים בגוף – האין כל אלו מרכיבים את תחושת האני שלך כרגע? אביב טטרסקי על התלות של התודעה בתנועה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
השיתוק נעלם בלי להשאיר זכר, אבל התאכזבתי מעצמי על חוסר השליטה שגיליתי. מדוע לא יכולתי להישאר לשכב שם ,להתמסר לחוסר האונים ולחוות את מה שיקרה?
שכחתי מזה. חודשיים אחר כך התעוררתי שוב. על הגב ובלי יכולת להניע ולו שריר אחד. בחדר שליד חדר השינה התלחשו שני אנשים. לא היה אמור להיות שם איש ואני הבנתי שמדובר בפורצים. הם עמדו מאחורי וילון שמפריד בין שני החדרים ותנועתם הניעה את הווילון. הלחישות שלהם הגיעו אלי.
ידעתי שאין שם אף אחד. ידעתי שאין מה לפחד ושהנה ניתנת לי שוב הזדמנות. ה"אירוע" חזר לבקר אותי ומי יודע אילו נפלאות צפויות לי. אבל לא יכולתי לשכב בשקט, שלא לומר להתמסר. התאמצתי להניע את איבריי. ללא הועיל. התאמצתי להשמיע קול כלשהו. ידעתי שזה טיפשי. אם הפורצים ישימו לב אלי, מצבי יהיה בכי רע, בייחוד כאשר אני משותק. ידעתי שהכי כדאי לי לשכב ולנוח, שאין אף אחד בדירה ושקורה פה משהו מיוחד. אבל לא יכולתי. נאבקתי לזוז ואחרי כמה דקות חזרה אליי התנועה בהדרגה. קמתי מהמיטה והדירה כמובן היתה ריקה מפורצים.
גם הפעם הייתי בריא, שלם ולא נסער. מה שכן מידת האכזבה מעצמי היתה רבה. הרי ידעתי שלא מדובר בפורצים, וידעתי שהשיתוק הזה לא מזיק ו"ידעתי" שיש כאן הזדמנות. אז למה שוב לא נעניתי לה?
לא ידעתי מה פשר האירועים הללו. תהיתי האם הם קשורים לתרגולים השונים שאני עוסק בהם, שכוללים תשומת לב להירדמות ולהתעוררות שלי כפי שתיארתי כאן.
אין לי נטיות מיסטיות ולכן תיארתי לעצמי שיש לתופעה הזו הסבר ארצי. מה שכן, חשבתי שזה אירוע מיוחד שיכול להיות משמעותי עבורי אם רק אניח לו להתרחש במלואו. לא סיפרתי על כך לאנשים וחיכיתי שזה יקרה שוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העוררתי ויצור קטן דמוי-אדם נצמד בפיו לצווארי"
|
|
|
 |
|
|
|
עד לרגע כתיבת שורות אלה זה לא קרה אבל בינתיים התברר לי שמה שחוויתי זה כנראה שיתוק שינה, תופעה שכשליש מהאוכלוסייה חווה אותה לפחות פעם אחת בחיים.
בזמן שינה (בשלב שמכונה REM – תנועת עיניים מהירה) יורדת רמת המלטונין במוח. דבר זה משפיע על הפעילות הנוירולוגית וגורם לשיתוק שרירי הגוף (הגדולים). הסבר מתקבל על הדעת לצורך בהתרחשות הזו הוא שהשיתוק מונע מאיתנו להתחיל לזוז בעת שאנו חולמים שאנו רצים, קופצים וכן הלאה. שיתוק השינה – Sleep Paralysis או Sleep Atonia – מתייחס לאירוע בו REM גורם לשיתוק הגוף בשעה שאנחנו ערים. ישנם שני סוגים של שיתוק שינה – כזה המתרחש טרם ההירדמות וכזה המתרחש ביקיצה.
כאמור, מתברר שכשלושים אחוז מהאוכלוסייה חוו שיתוק שינה לפחות פעם אחת בחיים. השכיחות אצל נשים היא כפולה מאשר אצל גברים, ויש אנשים שחווים את זה דרך שגרה – אחת למספר שבועות ולעתים מספר פעמים באותו הלילה. למרות שהתופעה הזו אינה מזיקה, עבור רוב מי שחווה אותה מדובר בחוויה קשה מנשוא.
מהתיאורים שקראתי עולה שלשיתוק מתלוות הזיות בהן נדמה שיש אדם אחר בחדר. האדם הזה נחווה כחורש רע ולא מהעולם הזה. פעמים רבות הוא גם
תוקף את ה"קורבן". אנשים חשים שיושבים להם על החזה, מונעים מהם לנשום או אוחזים בהם בחוזקה. לפעמים הם גם שומעים קולות. כאמור כל החוויות הללו הן הזיות והן קורות במצב של עירות, ולא במצב של חלימה.
הנה מספר עדויות שמראות איזו חוויה נוראית יכול שיתוק שינה להיות.
"התעוררתי ויצור קטן דמוי-אדם נצמד בפיו לצווארי. לא יכולתי להיפטר ממנו והרגשתי שהפסקתי לנשום. היה עלי לגייס את כל כוחי כדי לשבור את השיתוק ואז נעלמה ההזיה. התגלגלתי במיטה והדלקתי את הרדיו. כל החוויה נמשכה רק כמה שניות".
"לא יכולתי לזוז. הרגשתי שהגוף שלי 'מחורר' כולו ושמעתי זמזום שגבר והתעמעם חליפות, בלי ממש לראות או לשמוע מישהו".
"שמעתי מעין רעש סטטי... כמעט זמזום ותחושה שנלקחתי אל מחוץ לגופי ונוערתי ברחבי החדר. הרגשתי כאילו הייתי על התקרה... זה הסתיים והייתי המום".
החוויה שלי לא התקרבה לרמות אימה כמו אלו שמתוארות כאן. להפך, לא רק שלא חוויתי אותה כלא נעימה, התעורר בי רצון עז לחוות אותה שוב. נכון שנאבקתי להשתחרר מהשיתוק אך המאבק וחוסר היכולת לחדול ממנו לא נבעו מפחד אלא ממשהו אחר של יכולתי לשים עליו את האצבע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הזדמנות לפתיחה של התודעה למימדים חדשים?
|
|
|
|
|
|
|
לא ידוע מה גורם לשיתוק שינה, מדוע יש אנשים הסובלים ממנו ואנשים שמעולם לא חוו אותו. מבין הגורמים שעשויים להגביר את הסיכוי לכך ניתן למצוא מתח, מחסור בשעות שינה ושינה על הגב - הגורם היחיד שהיה קיים בשני המקרים שאני חוויתי הוא האחרון.
כאמור, לעתים ההזיות שנלוות כוללות חטיפה על ידי חייזרים או חוויה של יציאה מהגוף. המאמר הזה למשל , חוגג את הקשר בין שיתוק שינה לחוויות מיסטיות כהוכחה לכך שמיסטיקה וחייזרים הינם עורבא פרח. האתר הזה, לעומת זאת, טוען שבדיוק מאותן סיבות שיתוק שינה היא הזדמנות לפתיחה של התודעה למימדים חדשים של החיים. אני מוצא את עצמי מסכים מאוד עם האפשרות השנייה הזו. אמנם רצוי לא להיסחף לפרשנויות מיסטיות אבל אם שיתוק שינה איפשר למישהו לחוות את עצמו באופן אחר מהרגיל - מה טוב, אלא שכמובן אין לחוויה הזו ערך רב אם היא נותרת מוגבלת למצב של שיתוק שינה. כפי שבמדיטציה ישנה חוויה אחרת של הגוף והתודעה, חוויה שמחלחלת אל היומיום, אני מאמין שגם חוויית השיתוק יכולה להשפיע על התנהלותו הכללית של מי שחווה אותה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש הסבר נוירולוגי להזיות?
|
|
|
|
|
|
|
במסגרת שיטוטי האינטרנטיים בחיפוש אחר חומר אודות התופעה לא מצאתי הסבר לקשר בין השיתוק לפחד ולהזיות. זה אולי נשמע מובן מאליו לפחד כשמתעוררים משותקים אולם התיאורים שקראתי כלל לא התלוננו על עצם השיתוק אלא על ההזיות הנוראיות שנלוו אליו. נראה היה שהפחד הוא תוצאה בעיקר של הזיות אלו ולא של השיתוק עצמו. מדוע אם איני יכול להזיז את גופי אדמיין שיש פורצים בחדר (הרבה אנשים מדמיינים שדים, מפלצות וחייזרים), או אשמע קולות? לצערי דווקא לנקודה הזו לא מצאתי כל התייחסות.
אל צ'יין מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ווטרלו, קנדה כתב לא מעט מאמרים על תופעת שיתוק השינה. במאמר שלו בשם The Ominous Numinous – הנומינאלי המאיים, הוא מציע הסבר להזיות ולאימה שמתלוות לתופעה וכותב שהפעילות המוחית שמתלווה לחלימה בשלב ה-R.E.M דומה לפעילות המוחית בסיטואציות של סכנה. ומה שנובע מכך הוא שכאשר אדם נמצא במצב שיתוק שינה מתעוררת "מערכת השמירה" במוח. מערכת זו אמורה לזהות גילויים של סכנה (טורף שאורב למשל) וכשהיא מזהה כאלו הגוף נדרש לפעול על מנת לוודא האם אכן מדובר באיום או באזעקת שווא. אלא שבזמן שיתוק שינה הגוף משותק ואינו מסוגל לבדוק דבר. התוצאה היא מצב מתמשך של אי-ודאות. מערכת השמירה משדרת "בדוק, בדוק, בדוק" והמוח כולו דרוך לקראת התשובה - "בטוח" או "מסוכן" - אולם זו לא מגיעה. אי הוודאות הזו היא הדבר הקשה מנשוא שעימו המוח שלנו אינו מסוגל להתמודד. התוצאה היא מצב של דחק (stress) עצום וזה מה שמייצר את ההזיות. מעבר להסבר – המספק למדי לדעתי – על הקשר בין שיתוק שינה להזיות, יש כאן גם גילוי לא צפוי: הפחד וההזיות אינן תוצאה של איום (אמיתי או מדומה) אלא של אי-ודאות חריפה.
וכעת לפשר כותרת המאמר של צ'יין. צ'יין לא מתייחס לאנשים שדיווחו על חוויות חוץ גופיות או חטיפה על ידי חייזרים וטוען שההסבר שלו פוטר את ההזיות שלהם. הוא מכוון הרבה יותר גבוה. מה שצ'יין טוען הוא שלמעשה המצב אליו נקלע המוח בשיתוק שינה הוא המצב הבסיסי של החוויות המיסטיות כולן! צ'יין מתייחס בדבריו לחוקר הדתות המפורסם רודולף אוטו. אוטו טבע את המושג "נומינוזי", שהוא "המציאות המוחלטת מולה מרגיש האינדבידואל יראה, ענווה, חוסר אונים וחוסר הבנה. מתוך העמידה אל מול המציאות הזו של 'האחר לחלוטין' נולדת הקדושה, והדתיות כולה. אליבא דאוטו שורשיה של החוויה הדתית - של כל אדם ואדם - הינה במפגש עם ה'אחר לחלוטין' שמעורר בו תערובת של קדושה ואימה".
צ'יין טוען שהמצב אליו נקלע המוח בשיתוק שינה יוצר בדיוק את חוויית ה"אחר לחלוטין" עליו מדבר אוטו. בשיתוק שינה לא מדובר בהזיה "רגילה" אלא בפער חריף בין אותות אזהרה שמשדר המוח למידע החושי שהוא נייטרלי לחלוטין. לפי צ'יין זו הסיבה לכך שהרבה אנשים מתארים את הנוכחות המאיימת כשייכת למשהו שאינו מהעולם הזה וזהו בדיוק ה"אחר המוחלט" של אוטו. צ'יין מציין שחלומו של יעקב על המאבק באיש הזר (כשהוא נמלט עם רחל ולאה מלבן, בראשית פרק ל"ב) יכול להיות אירוע של שיתוק שינה והוא אף מביא ביתר פירוט חוויה מיסטית של הנביא מוחמד וטוען שמדובר גם שם בשיתוק שינה. לי באופן אישי לא נראה שצ'יין מצא הסבר "נוירולוגי" לחוויות הדתיות או המיסטיות שלנו (או לפחות של אלו מאיתנו שחווים אותן). אולם למקרה שכן, עצם העובדה שלחוויות מיסטיות יש סיבה נוירולוגית לא מורידה מבחינתי מתוקפן ומערכן. הרי במילא גם לאהבה או יש מקבילה נוירולוגית – האם זה אומר שאין אהבה בעולם?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אביב טטרסקי מטפל בשיאצו ומלמד סיישין קיטאידו בירושלים. לבלוג של אביב
|
|
|
|
|
|
|  | | /images/archive/gallery/819/275.jpg  | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
