 |
/images/archive/gallery/108/935.jpg האמא המחבקת , אמאצי'
יחצנות  |
|
|
|
|
| מהו המעיין הבלתי נדלה של אהבה ששופע ממנה לכל עבר? גדול עליי. אני אפילו לא מנסה להבין. דן דן הצטרף למסע של אמאצ'י, האמא המחבקת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
דן דן
20/11/2007 9:31 |
|
|
|
|
|
|
|
קורה לכם שאתם עושים טיול בטבע, על איזה הר או באיזה יער, ואתם הולכים לכם, אפופים במחשבותיכם, והמוח לא ממש סופג את מה שהעיניים רואות. ולפתע, אתם עושים מין זום אאוט, וכאילו הרגע הגעתם, אתם מרימים את העיניים, מסתכלים סביב, מתענגים על מה שעיניכם, פתאום, רואות ומשתאים אל מול כל היופי הזה שמקיף אתכם?
 |
| אהבה קוראים לזה |
|
אמַה, המורה הרוחנית שחיבקה מעל ל-21 מיליון איש ברחבי העולם ולא מפסיקה לרגע לפזר חמלה ואהבה אינסופית לכל דורש |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
זה מה שקרה לי פה, בברצלונה, כשהצטרפתי למסע החיבוקים של אמאצ'י, האמא המחבקת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זום אאוט 1
|
|
|
 |
|
|
|
יש לי זוג חברים טובים מאוד שגרים בוולנסיה ומתפרנסים מהכנה ומכירה של קרפים בפסטיבלים ובאירועים. הם תלמידים של אמה והם מסורים לה ואוהבים אותה בכל נפשם, אך בגלל העבודה שלהם והעובדה שיש להם ילד קטן, הם לא רואים אותה מלבד בשלושת הימים שהיא מבקרת בברצלונה מדי שנה. אבל בפועל מה שקורה הוא שבכל שלושת הימים הללו, שהם הפנינג בפני עצמו, הם עובדים כמו משוגעים, כ-ל ה-י-ו-ם, מהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה בהכנת קרפים, וכך יוצא שהם רואים את אמה אולי חצי שעה ביום. מקסימום שעה, ביום טוב. כל ההכנסות עוברות במלואן לרשת המסועפת של פרויקטי הצדקה של
אמה. את אמה הם יראו, בסיכום כולל של שלושת הימים האלה, כשעתיים. וכמוהם יש כל כך הרבה! וכך, פתאום, כשאני שואל את האחראי על האולם פה בברצלונה מתי יוצא לו לראות את אמה, והוא עונה לי, בלי שמץ של רחמים עצמיים, "טיפה, מאוחר בלילה, כשמתחיל להיגמר הדרשן", בא לי פתאום הזום אאוט הזה, ודמעות נקוות בעיניי. האולם הענק הזה מפוצץ באנשים שבלי שום בעיה מקריבים את הזמן שהוא ככל הנראה הכי יקר להם בשנה - להיות עם אמה - בשביל עזרה ושירות לא אנוכיים. וכך גם בטולון, במינכן, במילאנו, בפריז, בשוויץ, בהולנד ובעוד הרבה מקומות אחרים. איזה יופי! איזה נס!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זום אאוט 2
|
|
|
|
|
|
|
כל יום, בבוקר ובערב, מוקרן סרטון שמתאר את פרויקטי הצדקה של אמה. ראיתי אותו מספיק פעמים בשביל להיעשות אדיש כלפיו, ובכל זאת. הדרכים בהם אמה, באמצעות מאמיניה, עוזרת לכל מי שזקוק לה, הרטיטה אותי. ושוב זום אאוט, ושוב דמעות. מה קורה פה, בעצם? אישה שהקימה בכוחות בעצמה מפעל צדקה עצום, אדיר, כביר, מפעל שמגלגל סכומים אדירים של כסף, מתרומות, בסדר גודל של איזו חברת ענק, ישנה על שטיחון, על הרצפה. אמה ישנה מקסימום שעתיים ביום והיא מסרבת לישון על מזרן. כשהיא כבר אוכלת, אחרי שעות ארוכות של אלפי חיבוקים, היא מתעקשת שזה יהיה האוכל הכי פשוט שיש. להפצרות של המאמינים שסביבה להלין אותה במלון נוח היא כמובן תמיד מסרבת. עוד זום אאוט: לראות מחד את ההיקף המדהים של המפעל הקדוש הזה, הסכומים העצומים שנעים בשביל לאפשר אותו, ומאידך את הפשטות והטוהר המוחלטים של אלו המתפעלים אותו. עוד נס. עוד דמעות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זום אאוט 3
|
|
|
|
|
|
|
באירופה, כשמגיע בן אדם שמעולם לא ראה את אמה, הוא מקבל מדבקונת שמסמלת שהוא חדש. פה בברצלונה אפשר לראות די הרבה כאלה. וכמובן ישנם אלפים רבים נוספים שכבר מכירים את אמה ובאים שוב לקבל את הברכה האוהבת שלה. אני חושב שלתוכנית בברצלונה מגיע הציבור הכי גדול באירופה. כך או כך אלפי אנשים עומדים שעות בתור לקבל את הכרטיס שממקם אותם בתור. אחר כך הם יחכו שעות עד שהתור שלהם יגיע והם סוף סוף יזכו להתרגע בזרועותיה של אמה. עוד זום אאוט: אנשים שמעולם לא פגשו את אמה עומדים שעות על גבי שעות, עד מאוחר מאוד בלילה, כדי לקבל חיבוק ממישהו שהם אף פעם לא פגשו. בעולם כל כך ציני ועמוס בהגנות עצמיות, כשמשהו כזה קורה אין ברירה אלא לומר ששוב מדובר בנס.
והנסים האלה הם כל כך יפים, כל כך מבשרי טובות. והם מביאים אותי לזום אאוט נוסף (ואחרון). איזה מזל יש לי להיות במקום כזה, לקחת חלק בדבר כל כך טהור, כל כך יפה. כל כך חסר אנוכיות.
באווירת הזום אאוטים הזאת, מתבקש איזה זום אאוט על מי זאת באמת האישה הזאת, שעומדת במרכז כל היופי הזה. מה זה המעיין הבלתי נדלה של אהבה ששופע ממנה לכל עבר? אבל הזום אאוט הזה גדול עליי. אני אפילו לא מנסה. אני פשוט יושב לידה ומנסה כמיטב יכולתי המוגבלת להיות פתוח ולקבל קצת מהחסד הבלתי נדלה שנובע ממנה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/368/812.jpg
האמא המחבקת  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
