 |
/images/archive/gallery/838/672.jpg אקזיסטנציאליסט מאושר.
Fabrizio Salvetti, cc-by  |
|
|
| ס סא סאר סארט סארטר ממונמארטר |
|
| יש אנשים שנודדים בעולם, בודקים את כל הדרכים, מתבוננים ומטילים ספק; יש כאלו שפשוט מרוצים ממה שיש להם. אהוד פירר בודק את הקשר בין רבי נחמן מברסלב לפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אהוד פירר
26/11/2007 8:56 |
|
|
|
|
|
|
|
אחד מסיפורי המעשיות הידועים ביותר שיצאו מתחת ידו של ר' נחמן מברסלב הנו 'מעשה מחכם ותם'. בסיפור זה ר' נחמן מספר את קורותיהם של שני חברים: האחד חכם והשני תם. הראשון, החכם, מתואר בתור איש אשכולות מבריק ושאפתן; אדם שהסקרנות והשאפתנות שלו מוליכות אותו מתחום אחד למשנהו ובכל תחום שבו הוא עוסק הוא תמיד מגיע להישגים מרשימים. החבר השני לעומת זאת מתואר כברנש חביב, צנוע וגם – איך לומר זאת? – קצת מאותגר מבחינה אינטלקטואלית; או בפשטות, תם. לאורך הסיפור מעמיד ר' נחמן זה מול זה את שני סיפורי החיים השונים כל כך של השניים הללו: וכך, בעוד שהחכם נודד בעולם, בודק את כל הדרכים, שואל, חוקר, בוחן, צובר ידע והתנסויות, הרי שהתם נותר בעיר הולדתו, מקים משפחה ונעשה סנדלר פשוט. (ר' נחמן אף מקפיד לציין שהוא גם לא היה סנדלר מוצלח במיוחד).
וכך, בעוד שהחכם, על אף כל ההישגים והידע שרכש, עדיין נותר חסר מנוחה והוא ממשיך לנדוד כאחוז תזזית מתחום לתחום מבלי למצוא סיפוק בשום דבר, הרי שגורלו של התם הוא אחר; למרות עוניו, בסך הכול הוא די מרוצה ממה שיש לו. הוא לא שואף ליותר מזה והוא
גם אף פעם לא מנסה להשוות את עצמו לאחרים. בסופו של דבר, כמו שתמיד קורה בסיפורים של ר' נחמן מברסלב, גם המלך נכנס לתמונה; המלך שומע על שני החברים הללו ושולח להביא אותם אליו. החכם מקבל את האיגרת מהמלך אבל כדרכו בחיים, הוא לא ממהר להתחייב; הוא מעדיף להתבונן מן הצד, לבחון את הדברים בעיון ורק אחר כך לגבש דעה. וכך, בתחילה הוא מתחיל להטיל ספק בעצם האפשרות שהמלך אכן יתעניין בו ברצינות, לאחר מכן הוא מתחיל להטיל ספק בעצם קיומו של המלך ולבסוף הוא מגיע למסקנה שאין שום מלך בנמצא והכול זה רק פיקציה. מכאן ואילך הוא מקדיש את שארית חייו כדי לשוטט בעולם ולשכנע את בני האדם בעובדת אי-קיומו של המלך. התם לעומת זאת, בשל תמימותו הרבה, לא מטיל ספק לרגע; הוא נענה בשמחה להזמנה ונוסע מיד אל המלך. בסופו של דבר, בזכות תמימותו ופשטותו הוא מתחבב על המלך, הופך לאחד ממקורביו ואף מתמנה לתפקיד בכיר בחצר המלוכה.
הרבה כבר נכתב על הסיפור הזה ועל הרעיונות שטמונים בו ובמהלך השנים גם הוצעו לו פרשנויות רבות. אחת המעניינות והמקוריות שבהן היא זו שאותה מציע ד"ר אליעזר מלכיאל בספרו חוכמה ותמימות. (פירוש לכמה תורות וסיפורים של ר' נחמן מברסלב מאת אליעזר מלכיאל. הוצאת ידיעות אחרונות 2005).
במרכז הניתוח של מלכיאל עומדת הטענה כי לא מדובר כאן בעוד סיפור שמלגלג על האינטלקטואלים ומשבח את החוכמה הטבעית של האדם הפשוט, וגם לא בסיפור שבא להציג את היתרון שיש בחוסר מחשבה על פני המחשבה. מלכיאל טוען שיש כאן הרבה יותר מזה. לשיטתו, כל אחד משני גיבורי הסיפור מייצג סוג שונה של חשיבה. כל אחד מהם מייצג עמדה פילוסופית שלמה; כל אחד מהם מבטא צורה אחרת של התייחסות לחיים ולעולם. חידוש נוסף של מלכיאל טמון בהשוואה שהוא עושה בין העמדה שאותה מבטא החכם בסיפור לבין תורתו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לחיות זה להיות בלתי מוגדר
|
|
|
 |
|
|
|
ז'אן פול סארטר (1905-1980) היה בלי ספק אחד מאנשי הרוח הבולטים במאה ה-20. הוא היה פילוסוף, סופר, מחזאי, פעיל פוליטי ובמובנים רבים, גם סוג של גורו. בין השאר הוא התפרסם כאחד האבות המייסדים של הזרם הפילוסופי הקרוי אקזיסטנציאליזם או 'פילוסופיית הקיום'. מהותה של הפילוסופיה הזאת, לפחות לפי הגדרתו שלו, זו ההכרה כי "הקיום קודם למהות".
מה הכוונה שהקיום קודם למהות? ובכן, על פי סארטר רוב הפילוסופים וההוגים שהיו לפניו האמינו כי לאדם יש מהות מסוימת; יש לו טבע מסוים, ייעוד כלשהו. הם האמינו שתפקידו של הפילוסוף הוא לגלות את המהות הזאת – ואחר כך לנסות ולחיות בהתאמה אליה. סארטר, לעומת זאת, גרס אחרת. לשיטתו האדם קודם כל קיים. הוא הווה. אין לו גורל מסוים, ייעוד כלשהו או תכלית שאליה החיים מוליכים אותו. באותה מידה גם אין לו תכונות מסוימות, אופי, או מהות קבועה מסוג כלשהו. הוא פשוט קיים. הוא חופשי לחלוטין. הוא יכול בכל רגע להמציא את עצמו מחדש. בכל רגע לבחור מי או מה הוא רוצה להיות. לחיות, על פי סארטר, פירושו להיות בלתי מוגדר. להשתנות ללא הרף. לבחור כל הזמן. להיות מודע תמיד לחירות המוחלטת הזאת.
סארטר גם האמין שרוב האנשים פוחדים מאי-הוודאות ומן החופש המוחלט הזה. לשיטתו, רוב האנשים מחפשים קביעות בחיים; הם רוצים להגדיר את עצמם, לדעת מי הם ומה הם. הם שואפים להשתייך למשהו; הם רוצים להאמין שהם לא לבד בעולם; שהם חלק ממשהו גדול יותר. הם רוצים להאמין שהמעשים שלהם וההחלטות שלהם אינם שרירותיים לחלוטין אלא נגזרים מהאופי שלהם, מהגורל שלהם או מאיזושהי מהות נסתרת. לכן, אומר סארטר, מרבית האנשים מעדיפים לברוח מהחירות שבקיום. הם מספרים לעצמם סיפורים, חיים בשקר, חיים בצורה מזויפת ובלתי אותנטית. להיות אדם אותנטי, אליבא דסארטר, פירושו לא לשגות באשליות; להישאר מפוכח; לראות את המציאות בדיוק כמו שהיא. להיות אדם אותנטי פירושו להיות מודע כל הזמן לחופש שיש בקיום האנושי ולהיות מודע גם לבדידות שיש בו.
דוגמה לקיום אותנטי שכזה נותן סארטר בספרו 'הבחילה'. גיבור הספר, אנטואן, הוא קודם כל אדם בודד. הוא אדם חסר שורשים. הוא חי בתוך החברה אך עם זה הוא לא לגמרי חלק ממנה. הוא משוטט לו ברחובות העיר, מחליף נשים ותחומי עיסוק, וזאת מבלי להשתייך לגמרי לשום מקום ולשום מסגרת. בכל יום הוא צריך להחליט מחדש מי הוא רוצה להיות. בכל רגע ורגע הוא יכול לנתק את כל הקשרים החברתיים שלו ולכונן אותם מחדש. בקיצור, אומר סארטר, אנטואן הוא אדם חופשי. הוא לא משקר לעצמו. הוא חי בצורה אותנטית.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/849/611.jpg
ז'אן פול סארטר ''מתוך הספר ''בארבע עיניים |
''מתוך הספר ''בארבע עינ |
ז'אן פול סארטר |
|
|
|
|
|
|
|
חופשיים אבל בודדים
|
|
|
|
|
|
|
לא קשה לראות את הדמיון שבין גיבורו של סארטר לבין החכם בסיפורו של ר' נחמן. בשני המקרים מדובר באנשים שנהנים מחופש מוחלט אבל יחד עם זאת הם גם בודדים וחסרי שורשים. מבחינתם של שני האנשים האלה, העולם - או אם נרצה, המלך - לא פונה אליהם; הוא לא מטיל עליהם שום משימה והוא גם לא מכוון אותם לעבר שום תכלית. אין טעם לנסות להקשיב לו ולו רק בגלל שהוא אף פעם לא אומר כלום. למעשה, שני האנשים הללו לא ממש מנהלים דיאלוג עם העולם. העולם, לשיטתם, פשוט נמצא שם. הוא קיים. אפשר להתמודד איתו, אפשר לעקוף אותו ואפשר אולי גם לנסות ולהשתלט עליו. אי אפשר לדבר איתו. על פי הגישה הזו, כל אמונה תמיד נתפסת בתור בריחה מהתמודדות עם המציאות; כל קול שהאדם שומע תמיד נחשד בעיניו כשקר וכזיוף. בסופו של דבר, גם אצל החכם וגם אצל סארטר, האדם נמצא לבד. שום מלך לא עתיד לקרוא לו. הקול היחיד שיוכל אי-פעם להגיע לאוזניו זהו הקול שלו עצמו.
ולכן, למרות כל הכישרונות וההישגים שלו, החכם אף פעם לא ימצא סיפוק. הוא יוכל אולי לעשות הכול, אבל שום דבר לא באמת יגרום לו אושר. הוא יוכל אולי ללכת באיזו דרך שירצה, אבל בסופו של דבר כל הדרכים יהיו בעיניו זהות; כולן יהיו בשבילו חסרות משמעות. מבחינתו של אדם כזה, אין שום מטרה לחיים. אין שום קנה מידה חיצוני שעל פיו הדברים יכולים להימדד. המשמעות היחידה שהוא מסוגל להכיר בה זוהי רק המשמעות שאותה הוא המציא בעצמו - משמעות שאותה הוא גם יכול לשנות בכל רגע ורגע.
אל מול המודל הזה מציב ר' נחמן - לפחות על פי הפרשנות של מלכיאל - מודל אחר, זה של התם. אם אצל סארטר האדם היה צריך לבחור בין חיים מפוכחים של חופש ובדידות לבין חיים של אשליה ובריחה מן המציאות, הרי שר' נחמן, כך טוען מלכיאל, מציע גם דרך שלישית. על פי הדרך הזאת האדם הוא לא כל יכול. לא כל האפשרויות פתוחות בפניו. בעולם שלו יש דרכים נכונות ודרכים לא נכונות; יש מסלולי חיים שנועדו לו ויש כאלה שלא נועדו לו. תפקידו של האדם בעולם הוא ללמוד להבחין בין אלו לבין אלו. המטרה הניצבת בפניו היא ללמוד להקשיב לקולו של המלך כפי שהוא משתקף בעולם; לחיות מתוך דיאלוג עם המציאות.
אם כן ר' נחמן מברסלב, כך טוען מלכיאל, אמנם לא מהלל את הטיפשות אבל הוא כן מאמין שהאדם צריך להתייחס אל החיים בסוג של תמימות. לדעתו האדם צריך לדעת להסתכל על העולם בצורה פשוטה. עליו לדעת לקבל את התובנות ואת האפשרויות שהחיים מזמנים לו ולא להטיל בהן כל הזמן ספק.
כאן כמובן יכול הקורא לשאול: איפה אם כך עובר הגבול? איפה בדיוק הקו שמפריד בין התם של ר' נחמן, המתייחס אל העולם בתמימות ורוחש בו אמון, לבין האדם הבלתי אותנטי של סארטר, זה שמספר לעצמו סיפורים ולא מעז להישיר מבט מפוכח אל המציאות? איך יכול האדם לדעת בוודאות שהמכתב שהגיע לידיו באמת נשלח על ידי המלך ולא נכתב למעשה בידיו שלו? ויותר מכך: איך הוא יכול לזהות את קולו האמיתי של המלך בתוך המולת הקולות והרעשים הנשמעים בעולם?
מלכיאל לפחות מאמין שהפתרון טמון בגישה שאיתה האדם ניגש לעולם, או כמו שהוא מתאר זאת:
"כשמאוהבים, העולם נראה אחרת, ודמות האהובה משתקפת בכל מראה; סנדלר שמטייל בעולם, רואה בכל מקום נעליים; ורבי נחמן [...] מוצא בכל דבר את ההזמנה, נענה כל הזמן לרמזים".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
