 |
/images/archive/gallery/880/067.jpg זן מאסטר יפני.
brickski, cc-by  |
|
|
| מואר? עכשיו תוריד את הזבל |
|
| מי שחושב שהארה תוציא אותו לפנסיה רוחנית טועה מאוד: העבודה על עצמנו נמשכת תמיד. ג'ק קורנפילד, מבכירי מורי המדיטציה במערב, מסביר מה קורה כאשר מורה זן מואר חוזר הביתה, לאישה ולילדים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ג'ק קורנפילד. תרגום: ברוך גפן
17/1/2008 8:25 |
ג'ק קורנפילד. תרגום: ברוך גפן
17/1/2008 8:25 |
|
|
|
|
|
|
|
ההארה אכן קיימת. אפשר להתעורר. חופש ואושר ללא גבולות, אחדות עם האלוהי, התעוררות לתוך מצב של חסד על-זמני - חוויות אלה נפוצות יותר מכפי שנהוג להאמין ואינן רחוקות מאוד. עם זאת, ישנה עוד אמת אחת לגביהן: הן אינן מחזיקות מעמד לאורך זמן. התובנות וההתעוררות שלנו מראות לנו את המציאות שבעולם, והן גם יוצרות שינוי ותמורה, אבל הן חולפות.
ייתכן, כמובן, שקראתם תיאורים מסורתיים של חכמים באסיה שהגיעו להארה מלאה, או של קדושים ומיסטיקנים במערב שאין להטיל בהם ספק. אולם תיאורים אידיאליים אלה עלולים להטעות. למעשה, התעוררות הלב אין פירושה פרישה מוארת. לא כך מתרחשים הדברים. כולנו יודעים, שאחרי ירח הדבש מגיעים חיי הנישואים, ואחרי הבחירות מגיעות המטלות הקשות של השלטון. כך גם בחיים הרוחניים: אחרי בוא ההארה מגיע תור הכביסה.
רובם של התיאורים הרוחניים מסתיימים
בהארה. אבל מה אם נשאל מה קורה אחר כך? מה קורה כאשר מורה זן חוזר הביתה, לאישה ולילדים? מה קורה למיסטיקן הנוצרי, כשהוא יוצא לקניות? מה קורה בחיים כשהאקסטזה נגמרת? איך נממש במלואן את התובנות שהגענו אליהן?
לפנינו תיאור של סאטוֹרי (חוויית הארה) שעבר מאסטר זן מערבי ושל תוצאותיה. תיאורים כאלה מתפרסמים לעתים רחוקות בלבד, מפאת החשש שייצרו רושם מוטעה, כאילו האנשים שחוו התעוררות כזו הינם מיוחדים באופן כלשהו. אמנם החוויה עצמה מיוחדת במינה, אולם היא אינה מנת חלקם של אנשים מיוחדים בלבד. היא עשויה לקרות לכל אחד מאיתנו בתנאים של שחרור עצמי ופתיחת הלב, כאשר אנחנו מסוגלים לחוש את העולם בדרך חדשה לחלוטין. המורה שתיאורו מובא להלן הגיע להארה בגיל חמישים ושמונה, אחרי שנים רבות של תרגול עם מאסטרים שונים למדיטציה, כאשר במקביל הוא פיתח קריירה וגידל משפחה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ראיתי את הנוירוזות שלי בבהירות רבה יותר
|
|
|
 |
|
|
|
"שבוע של מדיטציית זן סֶשין היה תמיד חוויה חזקה בשבילי. תמיד חשתי שחרור רגשי עמוק וזכרונות חזקים עלו, כאילו חוויתי תהליך של לידה - כאבים קשים וקתרזיס גופני. תחושות אלה הוסיפו ללוות אותי במשך שבועות רבים אחרי שחזרתי הביתה.
"הסשין שבו מדובר החל באותה דרך. במהלך הימים הראשונים נאבקתי ברגשות עזים ובשחרור אנרגיה שהשתוללה בגופי. בכל פעם שהבטתי אל המאסטר, הוא ישב יציב כסלע, ונוכחותו ייצבה אותי, כמו הגאי של ספינה בים סוער וחשוך. הרגשתי כאילו אני עומד למות או להתפורר לרסיסים. הוא עודד אותי לצלול לתוך הקוֹאן שלי, להרפות את עצמי לתוכו לגמרי. לא ידעתי כבר היכן החלו חיי והיכן פסקו.
"ואז החלה לחלחל לתוכי מתיקות מפתיעה. מבעד לחלון הבחנתי בשלושה עצי תרזה צעירים, והם היו כמו בני משפחה בשבילי. הרגשתי את עצמי ניגש ומלטף את קליפתם החלקה והופך לעץ, נוגע בעצמו. המדיטציה שלי התמלאה אור.
"גם בעבר ידעתי אושר עצום - גלים גדולים של אושר בסדנאות שונות, כאשר כאבי הגוף נפתחו לרווחה - אבל הפעם זה היה שונה. המאבקים חדלו כולם, והתודעה שלי נעשתה מוארת, קורנת, רחבה כמו שמים, מלאה ניחוח נפלא ביותר של חופש, של התעוררות. חשתי כמו הבודהא, היושב ללא מאמץ שעה אחר שעה, נתמך ומוגן על ידי היקום כולו. חייתי בעולם של שקט ללא סוף ושמחה נטולת מילים.
"האמיתות הגדולות של החיים היו כה בהירות - האופן בו תפישה היא סיבת הייסורים; הבנתי כי כיוון שאנו עוקבים אחר תחושת העצמי הקטן הזה, האגו המדומה, אנחנו מתרוצצים בעולם כמו בעלי בית קטנוניים ומתקוטטים על לא כלום. בכיתי על כל סבלותינו המיותרים. ואחר כך לא יכולתי להפסיק לחייך ולצחוק במשך שעות. ראיתי עד כמה מושלם הכול, וכיצד כל רגע נושא בקרבו הארה, אם רק נסכים להיפתח אליו.
"שהיתי במרחב המושלם וחסר הזמן הזה במשך ימים, גופי צף, מוחי היה ריק. מדי בוקר כשהתעוררתי הציפו את תודעתי גלים של אנרגיה שמחה. אחר כך באו אלי תובנות והתגלויות, בזו אחר זו. ראיתי כיצד זרם החיים נפרש בשבילים ובדפוסים שאנו יוצרים בהיותנו זרם הקארמה שלנו. ראיתי אז את כל רעיון ההתמסרות לחיים רוחניים כבדיחה, כניסיון לגרום לעצמנו להשתחרר מחיים ומהנאות פשוטים. למעשה, נירוונה היא דבר פתוח ושמח כל כך הרבה יותר מכל ההנאות הקטנות שאליהן אנו נתפסים אחר כך. אינך מתכחש לעולם. אתה זוכה בו".
תיאור של התעוררות עצומה כמו זו מופיע לרוב בסופו של סיפור מסע רוחני. ההארה מגיעה, האדם נכנס לזרם הישויות הנבונות, וכל השאר בא בטבעיות בעקבות זאת. למעשה, נותר בנו הרושם שהאדם המואר פשוט חי באושר מאז ועד עצם היום הזה. אבל מה יקרה אם נמשיך לקרוא את הסיפור ונבקש לשמוע את הפרקים הבאים?
"כמה חודשים לאחר האקסטזה הזו הגיע הדיכאון, יחד עם בגידות משמעותיות נוספות בעבודתי. במקביל נאלצתי להתמודד מול בעיות ממושכות של ילדי ובני משפחה אחרים. נכון, נשארתי מורה טוב. יכולתי עדיין להעביר שיעור מעורר השראה, אבל אם תדברו עם אשתי היא תספר לכם שעם הזמן נעשיתי זועף וחסר סבלנות מתמיד. ידעתי שהחיזיון הרוחני הגדול שחוויתי היה האמת, ושהוא חבוי אי-שם מתחת לפני השטח, אבל במקביל ראיתי כי דברים רבים לא השתנו כלל. אם להודות על האמת, התודעה והאישיות שלי לא השתנו כמעט, בדיוק כמו הנוירוזות שלי. ייתכן אפילו שהמצב החריף, משום שעכשיו ראיתי אותם בבהירות רבה יותר. מצד אחד חוויתי התגלויות קוסמיות, ומצד שני נזקקתי עדיין לסיוע נפשי, כדי לטפל בטעויות היומיומיות שלי כיצור אנושי וכדי ללמוד מהן".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוב המורים יודו שזו האמת
|
|
|
|
|
|
|
כיצד יש להבין תיאורי התעוררות כמו זה והסיפור שבא בעקבותיו? הם מציעים לנו מראָה להבנת עצמנו. מסורות מקודשות הועברו מאז ומתמיד בעיקר באמצעות סיפורים: אנחנו שבים ומספרים את סיפורי נוח, הבעל שם טוב, מוחמד, האחות תרזה, מילרֶפה, קרישנה וארג'ונה, בודהא ואגדות ישו. בעידן המודרני אנחנו לומדים מסיפורי חייהם של תומס מֶרטון, סוּזוּקי רוֹשי, אנה פראנק ומרטין לותר קינג. דרך התבוננות בחייהם הרוחניים של אחרים אנחנו מסוגלים לראות את האפשרויות שלנו עצמנו ולהבין טוב יותר כיצד לחיות בתבונה. המורה שלי, אג'הן שאה, ידע שבאופיינו טמונים הסבל שלנו וגם השחרור ממנו. לכן הוא נהג להתבונן באנשים שבאו לפגוש בו, בדומה לשען המפרק שעון לחלקיו, כדי לראות כיצד הוא פועל.
למזלי הטוב, הזדמן לי כ"מקצוען" רוחני להיות במגע קרוב עם רבות מן הדמויות המרכזיות בחיים הרוחניים של ימינו. חייתי ולימדתי עם נזירות קדושות וראשי מנזרים נוצריים חכמים, עם מיסטיקנים יהודיים, עם מאסטרים הינדיים, סופיים ובודהיסטיים, ואף עם ראשי הקהילות היונגיאניות והטרנס-פרסונליות. דברים שאפשר לראות ולשמוע בחברה כזו מגלים רבות על האופן שבו נפרש המסע הרוחני המודרני, ואף על הקשיים שגם האנשים המסורים ביותר נתקלים בהם.
תיאורי הארה מושלמת מצויים בכתבים רבים, אולם בין כל המורים והמאסטרים המערביים שאני מכיר אין שלמות שכזו. תקופות של חוכמה עצומה, חמלה עמוקה וידיעה אמיתית של מהות החופש מתחלפות בתקופות של חרדה, בלבול, נוירוזות ומאבקים. רוב המורים יודו שזו האמת. לרוע המזל טוענים כמה אנשי מערב שהם הגיעו לשלמות ולחופש ללא פגם. בתוך קהילותיהם המצב גרוע יותר: מתוך חשיבות עצמית מופרזת הם יצרו לעתים קרובות קהילות הרסניות וכוחניות, מהגרועות הקיימות בינינו. החכמים בינינו מביעים צניעות גדולה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רצוי לאדם לגור במרחק שלושה עמקים מהגורו שלו
|
|
|
|
|
|
|
בנקודה זו אפשר ודאי לשאול: מה בנוגע למאסטרים הזקנים של אסיה? האם לא ייתכן שמורי זן ולאמות טיבטיים במערב פשוט צעירים מדי ואינם מפותחים דיים כדי לייצג הארה אמיתית? מורים מערביים רבים יודו שקביעה זו נכונה לגביהם. אולם למרות האפשרות שאי-שם, רחוק מכאן, קיים מישהו התואם את דמות המואר המושלם, דמות זו מקורה בבלבול בין רמת האב-טיפוס ובין הרמה האנושית.
על פי אמרה טיבטית רצוי לאדם לגור במרחק שלושה עמקים לפחות מן הגורו שלו. עמקים אלה מופרדים בטיבט על-ידי הרים עצומים; לכן, כדי לראות את הגורו שלך, עליך לצאת למסע ארוך ומפרך. העניין הוא, שרק במרחק כזה אתה יכול לקבל השראה משלמותו של הגורו. כאשר התלוננתי בפני המורה שלי, אג'הן שאה, הנחשב בעיני מיליונים לגורו מקודש, על כך שהוא אינו מתנהג תמיד כאילו הוא מואר לגמרי, הוא צחק ואמר לי שזה טוב, "מפני שאחרת היית עדיין מדמיין שאתה יכול למצוא את הבודהא מחוץ לעצמך. והוא אינו שם".
ואכן רבים מן המאסטרים האסייתיים הנחשבים והנערצים דיברו על עובדת היותם עדיין תלמידים בעצמם, הלומדים תמיד משגיאות. אחדים, כמו מורה הזן שוּנְריוּ סוזוקי, אינם טוענים אפילו שהגיעו להארה. במקום זאת אמר סוזוקי רוֹשי: "למעשה, אין אנשים מוארים, יש רק פעילות מוארת". הצהרה מדהימה זו מראה לנו שהארה אינה יכולה להיות רכושו של אדם כלשהו. היא פשוט קיימת ברגעי שחרור וחופש. פִּיר וילָיָאט חאן בן השבעים וחמש, ראש המסדר הסופי במערב, הביע את דעתו: "מכל המורים הגדולים שפגשתי בהודו ובאסיה, אם הייתם מביאים אותם לאמריקה, מסדרים להם בית, שתי מכוניות, בת זוג, שלושה ילדים, משרה, ביטוח ומיסים… לכולם היה בוודאי לא קל". יהיה חזון החיים הרוחניים הראשוני שלנו אשר יהיה, כדי להיות אמיתי עליו להתגשם כאן ועכשיו, במקום שבו אנו חיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ג'ק קורנפילד
| /images/archive/gallery/818/881.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'ק קורנפילד מגיע לארץ וייקיים הרצאה אחת לקהל הרחב. הערב "דרך הלב, דרך חיים" יתקיים ב-2 בפברואר 2008, בתיאטרון גשר, החל מהשעה 19:30. כרטיסים ניתן לרכוש דרך משרד הכרטיסים "לאן", בטלפון 03-5270545, או דרך ה אתר של תובנה. כל ההכנסות מהערב יופנו לתמיכה בפעילות עמותת תובנה.
המאמר לקוח מתוך ספרו של קורנפילד "אחרי האקסטזה", שיצא לאור בעברית בהוצאת מודן
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
