מעריב nrg - חילוף חומרים - פותחים ראש

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

חילוף חומרים

בשנות השישים החוויה הפסיכדלית של הל.ס.ד הלכה יד ביד עם תורות המזרח. אבל משקה האיווסקה, שנעשה יותר ויותר פופולרי, משתלב דווקא עם המיסטיקה העברית הקדומה

דפדף בניו אייג'

ג'יי מייקלסון. תרגום: יונתן לוי
18/3/2008 9:19

:עוד בכתבה

על המחבר

לאחרונה זכה פרופ' בני שנון לפרסום מסוים בזכות הטענה שהחומרים הפעילים באיוואסקה, חליטת הצמחים הפסיכדלית מהאמזונס, מצויים גם בעצי השיטה וצמחים אחרים במדבר סיני. העיתונות העולמית קפצה על הסיפור, מרוצה מכך שמתן תורה בא מלוסי ברקיע היהלומים.

טוב, חכו רגע. לא כל החזיונות שמקורם בצמחים הם זהים, ולא כל ההתגלויות דומות. למעשה, חוויית האיוואסקה שונה מאד מחווית המסקלין/ל.ס.ד/פטריות. ואם אנחנו מחפשים מקורות לעניין בתולדות ישראל, מוטב שנחפש בספרות המיסטית, ולא בתורה.

התה שיביא את הגאולה
לא משנה בכמה זבל וקליפות אני עטוף, האייוואסקה מקלפת אותי ומציגה בפני את האיש הקדוש שבפנים. את מי שהייתי יכול להיות. חוויות משתיית איוואסקה, התה של אנשי דת יער הגשם
לכתבה המלאה

העידן המודרני של המיסטיציזם והכימיה החל ב-1954, כשאלדוס הקסלי פרסם את "דלתות תפיסה", מאמר מפורסם שבו מצא שהשפעות המסקלין דומות ביותר למיסטיקה האחדותית של הדתות הגדולות, ובעיקר האדוויטה וודנטה, הצורה הפילוסופית-מיסטית של ההינדואיזם אותה תרגל הקסלי. המאמר חולל סערה מיידית. רבים זעמו על הרוח האוהדת כלפי הפרמקולוגיה, ורבים באקדמיה האשימו את הקסלי (כמו את וויליאם ג'יימס לפניו) שריד מסורות מיסטיות שונות והתעלם מההבחנות בין תרגולים מיסטיים "קדושים" ל"טמאים".

אבל רבים גם שאבו השראה. המאמר של הקסלי, יחד עם חיבורים נוספים באותה הרוח, קבע את האג'נדה של הרוחנית של שנות ה-60, שלימים כונתה תנועת העידן החדש. הוא סיפק הסבר פילוסופי להיבט החשוב של השימוש במסקלין – שכישורינו התפיסתיים מסננים החוצה יותר ממה שהם קולטים פנימה, ושהמסקלין, בדומה למדיטציה, מרחיב את הדלתות הללו – וכן תיאור אישי של "טריפ". הוא הראה כיצד אנתאוגנים (כפי שקראו להם מאוחר יותר) יכולים להיות חלק מתרגול רוחני. ואולי בבלי דעת הוא גם ייבא אג'נדה הינדואיסטית לגבי טבע החוויה המיסטית האולטימטיבית: אחדות. כפי שטענו מלומדים לא פעם בעשרות השנים האחרונות, הטענה שאוניו-מיסטיקה, כלומר האיחוד המיסטי, הוא החוויה המיסטית העילאית, היא רק טענה של מחנה מסוים. מדוע "איחוד עם הכוליות" הוא אמיתי יותר ממיסטיקה של מפגש עם האלוהות, חזיונות של קרישנה/ישוע/רוחות, והמיסטיקה מבוססת-השפה של הקבלה? אין ספק שכך הדבר בעיני הוודנטה - אבל זו רק דעת הוודנטה.

ציורים של פבלו אמרינגו, בהשראת האיווסקה

הל.ס.ד השפיע על קריאת הקבלה

שני דורות של מחפשים הושפעו, לטוב ולרע, מההירככיה הזו. מההיפי הנאיבי ליוגי המחוכם, מהיהודים המתחדשים ועד חסידי קן ווילבר, מאות אלפי מתרגלים רוחניים, במובלע או במפורש, ביכרו מעל הכל את חוויית האחדות: הנקודה שבה הכל הוא אחד.

רוב המגזרים הללו, כמו הקסלי, מושפעים מהחוויה הפסיכדלית, בעיקר מפטריות ול.ס.ד. למרות שרוב המורים הרוחניים בימינו ויתרו על חומרים אלו לטובת מדיטציה ותרגולים שמאפשרים את אותן החוויות בהקשר בטוח יותר (שבו גם זוכים בפירות החקירה-העצמית והתבוננות העצמית), הרי שאם נשאל אותם, כפי שעשיתי אני, הרי שהם יודו שהחוויה הפסיכדלית היוותה חלק חשוב בחניכתם הרוחנית. בין אם החלו כך את מסעם ובין אם איששו את האינטואיציות המוקדמות שלהם, החומרים הפסיכדליים קבעו אג'נדה לאחוז ענק של המורים הרוחניים בימינו, מכל הזרמים והדתות, ואף לרבים מתלמידיהם.

שתי המגמות הללו - שהתכלית הרוחנית היא ש"הכל הוא אחד", ושהדבר עולה בקנה אחד עם החוויה הפסיכדלית - הובילו לעתים לעיוות של מסורות רוחניות ודתיות. בקבלה, למשל, האיחוד המיסטי הוא רק חלק קטן ממגוון רחב של חוויות מיסטיות. נכון שישנם כתבים העוסקים "בביטול היש" ואחדות עם האל, אך אלה,

למעשה, מיעוט. יש הרבה יותר טקסטים חזיוניים, המתארים התגלויות אלוהיות בשלל גדלים וצורות; או תיעודים של נבואות או תקשורת עם ישויות מלאכיות; או תיאורי קרבה לאל שאינם אחדותיים באופן כה מובהק. אף על פי כן בין מורי הקבלה בני זמננו (ואני לא מתכוון למרכז הקבלה שאליו הולכת מדונה, ששם לא מלמדים קבלה ממש, כי אם שילוב ייחודי ומוזר לעתים של תנועת הפוטנציאל האנושי ודתות חדשות כמו סיינטולוגיה) ישנה תחושה שהאחדות המיסטית היא הטוב העליון.

כתבים קבליים מסוימים יאשרו זאת, ורבים אחרים לא. למשל, רבי ארתור גרין, אחד המורים המובילים ביהדות המתקדמת, כתב ב-1968, בשם בדוי, מאמר שנקרא "פסיכדליה וקבלה", שהשווה במפורש את החוויה הפסיכדלית לתורות קבליות - כשהוא בוחר מהקבלה והחסידות את ההיבטים המתאימים. באופן טבעי גרין היה מושפע מהצורות המיסטיות הלא-יהודיות שהיו פופולריות, שרובן קבעו ש"הכל אחד", אבל במאמר הזה הוא מבהיר שהחוויה הפסיכדלית השפיעה על האופן שבו הוא הבין את הקבלה. גרין, כמו עמיתו דניאל מט, היו בעלי השפעה אדירה; את האנתולוגיות החסידיות והקבליות שלהם קוראים הרבה יותר מאשר את הטקסטים עצמם, והם נתפסים כמייצגים של הזרם המרכזי של המסורת.

חזון המרכבה של יחזקאל


	חוויות בחלל בחיצון


	אני לא מביע כאן עמדה בנוגע לשאלה האם ה"סילוף" הזה הוא לטובה או לרעה; בתרגול הרוחני שלי יש לפרספקטיבה הלא-דואלית/אחדותית תפקיד מרכזי ואני אסיר תודה לה, יהיו מקורותיה אשר יהיו. אבל יש לי תחושה שזה הולך להשתנות. הסיבה לכך היא שיותר ויותר מחפשים רוחניים יהודים בוחרים בדרכים שאינן-אחדותיות. אלה כוללים טקסים עם אוריינטציה ארצית, ריטואלים שמאניים ושיטות אחרות, שאולי מחזיקות בהשקפה ש"הכל אחד" אך גם מספקות חוויות עם אלמנטים מובחנים (אנרגיות, יסודות, חזיונות וכו'). יתר על כן, אלה כוללים שתיית איווסקה, עישון DMT, ופעילות שמאניסטית-אנתאוגנית המעוררת חוויות שאינן אחדותיות. הטריפ של איווסאקה, בשונה מזה של המסקלין, אינו אחדותי במיוחד: אחד מסימני ההיכר שלו הוא דווקא התקשורת עם צורות חיים ומודעות אחרות. ולמרות שלעתים מדווחים על תחושה של "הכל אחד" במהלך חווית האיווסאקה, יותר נפוץ להיתקל בעדויות על חזיונות – כלומר על הופעה, לא על מהות. חלק מהעדויות הללו דומות להפתיע לכתבים המיסטיים היהודים המוכרים כספרות ההיכלות והמרכבה, ששגשגה בין המאות השנייה לתשיעית. בכתבים אלו ניתן לקרוא תיאורים מפורטים של ארמונות שמיימיים, מרכבות אלוהיות ומלאכים; על עליות אל מקומות שכביכול נמצאים בחלל החיצון ולא בכדור הארץ; על תחושת סכנה גדולה, אך גם יראה, יופי ואהבה; ועל ישויות שנוסעות במעין כלי רכב קוסמיים. התיאורים הם חזותיים וקוליים, בדומה לתיאורים של חזיונות האיווסאקה. אלו מסעות "שמאניים", הן במובן של מסעות הנפש אל מימדים אחרים והן במובן של טרנספורמציה עצמית. הם מביאים מידע, נבואה, התגלות, ואינם כלל בעניין של "הכל אחד". את ספרות ההיכלות והמרכבה חוקרים באקדמיה אך הם אינם מוכרים כמעט בעולם הרוחני של זמננו. הם מורכבים, חידתיים, ולא מהעולם הזה תרתי-משמע. אך ממש כפי שההיבטים האחדותיים בחסידות מעניינים את מי שחווה חוויה אחדותית בזכות פטריות, כך גם ההיבטים החזיוניים של מיסטיקת ההיכלות והמרכבה מעניינים את מי שחווה חזיונות בזכות האיוואסקה. נקודות הדמיון מרשימות.


	העתיד שייך להיכלות


	יתר על כן, ספרות ההיכלות והמרכבה, עם הקשר שלה לגנוסטיציזם, היא אחת מהמקורות העשירים ביותר של חוויות מיסטיות חוץ-עולמיות. כמעט משונה עד כמה כתבים אלה, בני אלפיים שנה כמעט, דומים לעדויות של שותי האיוואסקה בימינו: תחושת "החלל החיצון", הקשר הרופף למציאות הרגילה, תחושת הסכנה, ומעל הכל התיאורים הצבעוניים של ההיכלות, המלאכים, השירים, הארמונות, העליות, הירידות, האש, המוזיקה ועוד. ספרות ההיכלות והמרכבה אף מספקת הקשר היסטורי ו"שייכות" למי שנמשך ליהדות, הנצרות או הגנוסטיציזם; כמו חוויות אחדותיות, גם לחוויות חזיוניות/אקסטטיות/בלתי-אחדותיות יש מקורות בתוך מסורות אלו. ייתכן שספרות זו אף יכולה לספק הדרכה למי שמעוניין לשלב באופן אינטגרטיבי חוויות כאלו בחיי היומיום. אני חוזר ומדגיש שאין בכוונתי לטעון שחוויות אחדותיות או לא-אחדותיות הן "עדיפות", ובעיני המהות הלא-דואלית וההופעה מרובת-הפנים הן שתי הפנים של אותה אחדות בלתי ניתנת לתיאור. אני פשוט טוען שחלק גדול ברוחניות המערבית בת-זמננו נשען על חוויה פסיכדלית מסוימת ועל צורה מסוימת של מיסטיקה הקרובה לה. עם הפופולריות הגואה של האיוואסקה ומרקחות דומות, החוויה השתנתה – ולדעתי תשתנה גם המיסטיקה הנלוות לה. בעולם האיזוטרי תמיד התרחשו שינויים הדדיים כגון אלו. יורדי ההיכלות למדו מהגנוסטיקנים, שלמדו מהיהודים, שלמדו מהבבלים. המקובלים בימי הביניים למדו מהסופים, שלמדו מההינדים, שלמדו מהבודהיסטים, שלמדו בתורם מהינדים אחרים. אין צורך לטעון את הטענה המוטעית והשטחית שכל המיסטיקה היא אותו דבר כדי להבין שמיסטיקנים בכל הדורות והמקומות הבינו בעצמם שהם מכוונים לאותן האמיתות, אם כי בדרכים שונות מאוד. ההבדלים הללו מקדמים, לא מעכבים, את התקדמות ההבנה הרוחנית. הרי כשבסופו של דבר אי אפשר לדעת כלום, כדאי ללמוד מכל דבר.

ג'יי מייקלסון


	על המחבר


	ג'יי מייקלסון הוא מורה וסופר ניו יורקי העוסק בקשר בין יהדות, חוק, עבודה רוחנית ומיניות. הוא מקימו ועורכו של כתב העת לתרבות יהודית "זיק" וכרגע הוא מועמד לדוקטורט מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


מישהו מטפל בך?
כן
לא