מעריב nrg - יופיו של החטא - פותחים ראש

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

יופיו של החטא

כדי להתגשם בעולם המזובל הזה, אלוהים לא צריך את הקדושים והצדיקים - אלא את פשוטי העם, את הזבל. אותנו שמגהקים ומפליצים, שמתגרשים, מרמים, גונבים ונענשים – לשם שמים. רבי יעקב לייב הכהן, ממשיך דרכם של שבתאי צבי ויעקב פרנק, על תפקידו הרוחני של החוטא הקדוש

דפדף בניו אייג'

רבי יעקב לייב הכהן. תרגום : יונתן לוי
24/4/2008 9:13

החוטא הקדוש - זה שחוטא, שחי מעבר למוסר הקונבנציונלי, ושנושא בתוכו את חסד האלוהים כדי שהאחרים יקבלוהו – הוא הנושא את "אות קין", רוח הקודש, שהוענק לו על ידי אלוהים. "אות קין" זה אינו עונש או תוכחה, כפי שנהוג לחשוב בטעות, אלא הגנה של אלוהים על החוטא הקדוש. שהרי כתוב (בראשית ד, יג-טז):

"ויאמר קין אל ה', גדול עווני מנשוא; הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל-מצאי יהרגני; ויאמר לו ה' לכן כל-הרג קין שבעתיים יקם וישם ה' לקין אות לבלתי הכות-אותו כל-מצאו".

אפילו פאולוס, שליחו של ישוע, נשא את אות קין: "וּכְדֵי שֶׁלא אֶתְנַשֵא בִּגְלַל הַהִתְגַּלֻּיּוֹת הַנַּעֲלוֹת, נִתַּן לִי קוֹץ בִּבְשָׂרִי - מַלְאָכוֹ שֶׁל הַשָטָן – לְהַכּוֹתֵנִי כְּדֵי שֶׁלּא אֶתְנַשֵא... עַל כֵּן בְּשִׂמְחָה רַבָּה אֶתְגָּאֶה בְּחֻלְשׁוֹתַי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ. מִשּׁוּם כָּךְ מְרֻצֶּה אֲנִי בְּחֻלְשׁוֹת, בַּחֲרָפוֹת, בִּמְצוּקוֹת מַחְסוֹר, בִּרְדִיפוֹת

וּבְצָרוֹת הַבָּאוֹת עָלַי לְמַעַן הַמָּשִׁיחַ; כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי חַלָּשׁ, דַּוְקָא אָז חָזָק אֲנִי." (קורינתיים ב', י"ב)

אות הקין של פאולוס היא "הקוץ בבשר", שגם עינה אותו וגם רומם אותו. זאת מפני שהחוטא עשוי להיות קרוב ויקר לאלוהים אפילו יותר מהצדיק. ככתוב בתלמוד: "מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין".

ללא חטא אין חזרה בתשובה, וללא חזרה בתשובה אין קרבה לאלוהים. כי החזרה בתשובה מביאה אותנו אל תפארת האל, אך החטא הוא שמאפשר את החזרה בתשובה. לכן, ללא חטא, אין אנו יכולים לדעת את אלוהים, ובלי ידיעת האל אנחנו מתים.

החוטא הקדוש חוטא למען אחרים, נענש על חטאיו למען אחרים, מוכה למען אחרים – ובחטאו, מרפא אותם. אות קין מגינה עליו מפני משפטם, משום שבבורותם הם רואים בו רק "מֻכֵּה אֱלוֹהִים וּמְעֻנֶּה" בגלל שהוא עשה בפרהסיה את מה שהם מתאווים לו בהיחבא. ההשפלה הציבורית שלו היא תחליף לזו שלהם; אין להם עוד צורך לחטוא כדי לחזור בתשובה – הוא עשה זאת עבורם.

שבתאי צבי. חטא בשביל כולם


	שעת השין


	יעקב פרנק (1726-91) ייזכר תמיד כאחת התופעות המפחידות בתולדות היהדות, ולדברי גרשם שלום, כמנהיג דתי שבשל סיבות אנוכיות לחלוטין או בשל סיבות אחרות, פעל כאינדיבידואל מושחת לגמרי ומנוון. אך יעקב פרנק זה, שהיה מנהיג דתי רציני ובו בזמן מושחת לגמרי ומנוון – היה יכול לומר דברים כאלו: "איכות של האלוהות, איכות אמת, צמחה בי כפי שפנינה גדלה מאליה, ואין איש שאוכל לגלות לו את העניין לאמיתותו". ועוד: "אין צורך במצוות ובתפילות, אלא רק שנשמע ונעשה, עד שנמצא מקום חבוי אחד". וכן: "כשתהיה ראוי לבוא אל עשו, אזי הקללה תוסר מעל הארץ והיא תהפוך לזהב ולא תהיה לא צינה ולא שרב, אלא מזג אוויר מאוזן. ובכל יום ילבלבו שושנים למאה ועשר שנים והשמש תזרח באופן בל-יתואר, ותמיד יהיה יום ולא לילה, כי הלילה הוא עונשו של העולם". הניגוד החריף בין רוחניותו העמוקה מחד להתנהגותו "המושחתת" מאידך הפכה את יעקב פרנק, וכן אחרים במסורת השבתאית (כולל אותי) ל"חוטא קדוש". ואף על פי כן הוא - כמוהם - היה קדוש, או הפן ההפוך של הקדושה, כפי ששי"ן ימנית זהה אך הפוכה לשי"ן שמאלית. אות זו, על פי הקבלה, מייצגת את הכוח האלוהי והן את השחיתות, כשהכל תלוי בדגש - ימני או שמאלי - בהתאם לצדדים של עץ הספירות, שבו השמאלי מייצג בדרך כלל את הצד השלילי של אלוהים הנגלה ואילו הימני את צדו החיובי. היחס בין "שׁין" ל"שׂין" הוא כיחס בין החוטא הקדוש לצדיק – אותו דבר בשינוי דגש.

יעקב פרנק. מנהיג דתי רציני ובו בזמן מושח


	מושחת, אבל לא פושע


	על השניות הזו בטבע האלוהים, המתגלית גם בספר איוב, כותב קרל גוסטב יונג: "מול הקושי הזה, איוב אינו מטיל ספק באחדות האל. הוא רואה בבירור שאלוהים מסוכסך עם עצמו - כל כך מסוכסך עד שאיוב בטוח שימצא באלוהים עוזר ומקטרג כנגד אלוהים. כשם שהוא בטוח ברוע שיש בה', הוא גם בטוח בטוב... ה' אינו אדם: הוא גם רודף וגם תומך ושני ההיבטים אמיתיים במידה שווה. ה' אינו מפוצל, אלא הוא אנטינומיה - שלמות של ניגודים פנימיים וזהו התנאי ההכרחי לדינמיות העצומה שלו". וכך החוטא הקדוש (כמו שבתאי צבי, יעקב פרנק והשם ישמור, אפילו אתה ואני) משלימים את הצדיק הקדוש (דוגמת ר' נחמן מברסלב) ומהווים "תנאי הכרחי" להשלמה ולמימוש ה"דינאמיות" הפנימית של אלוהים. אך החוטא הקדוש אינו פושע: "מושחת", כן. "מנוון", אולי - אך לא פושע. פעולותיו מעליבות, אולי דוחות, אך הן אינן מזיקות לנו - מלבד העובדה שמבחינה מוסרית וחברתית איננו מקבלים אותן. יהיו חטאיו (ולא פשעיו) של החוטא הקדוש אשר יהיו - הן תמיד נעשות לשם אלוהים ולא עבור עצמו. אלוהים, ולא האדם, הוא מי ששופט את כל מעשיו. אולי אנחנו רואים בו "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים... מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה", אך בעיני האלוהים הוא "הצד האחר" שלו, שמשלים את פניו, אם הדבר מוצא חן בעינינו ואם לא.

יונג. "אלוהים מסוכסך עם עצמו"


	אין צורך להיות מושלם


	אחד המכשולים העומדים בפני אנשים רגילים כמוני וכמוך מלהפוך כלים של אלוהים הוא האמונה הנפוצה שלא נוכל לעשות כן אלא אם נהיה כתדמית השגויה של משה – ללא-רבב, קדוש, חסר-חטא. אך עיון בכתבי המיסטיקנים היהודים - כמו גם באלה של יונג - מגלה שלא כך. למשל ר' נחמן מברסלב מספר שפגש צדיקים רבים וכולם אמרו לו שהגיעו לרמתם הגבוהה באמצעות "פרוסטיק" – פשטות מוחלטת (שלא לומר 'בורות'). הם נהגו לעשות דברים רגילים לגמרי, להתבודד ולשוחח עם אלוהים. כך הגיעו לאן שהגיעו - אשריהם. ר' נחמן הדגיש שתפילה שאינה כוללת את תפילותיהם של החוטאים אינה שלמה; ושאם הוא מחשיב עצמו חוטא, אזי הוא מהווה חלק חיוני של עבודת השם. גם אבי-סבו של נחמן, הבעל שם-טוב, הדגיש את אחדותו של אלוהים, ושתפארתו של אלוהים חובקת באחדות אמת את כל העולמות, הברואים, הטוב והרע. אין ניגוד בין טוב ורע, על פי הבעל שם טוב, מכיוון שהרע הוא הכס המלכות של הטוב.


	אלה שמלכלכים את הידיים


	גם יונג הביע עמדות דומות: "אנחנו יכולים לקוות לחסד של אלוהים שישמע את תפילותינו. אבל אלוהים, שגם אינו נענה לתפילותינו, רוצה להפוך לאדם, ומסיבה זו בחר, באמצעות רוח הקודש, את היצור האנושי המלא באפלה - האדם הטבעי שנפגם בחטא הקדמון ולמד את האמנויות האלוהיות והמדעים מהמלאכים שנפלו. האדם האשם נמצא כלי מתאים להתגשמות המתמשכת של אלוהים, ולא הזך שמתנשא מעל העולם ומסרב לקחת את החלק שלו בחיים, מפני שבו האל האפל לא ימצא מקום". במילים אחרות, לא את הקדושים, הצדיקים והחסודים בוחר אלוהים ככלים להתגשמותו בעולם מזובל זה, כי אם את פשוטי העם, הרגילים, שכמו העולם - גם הם זבל. הוא בוחר בחוטאים הקדושים, אלה שנחבלו והתלכלכו - אנחנו שהתגוללנו בעפר שאליו נפלה הכלה הקדושה - אנחנו שחטאנו ונחטא שוב כי טבעו של העקרב הוא לעקוץ - אנחנו שמגהקים ומפליצים - שהצ'קים שלנו חוזרים, שמתגרשים, שמרמים ולפעמים - אם חייבים - אפילו גונבים - אבל שבכל זאת, במערות שאנחנו שומרים לאלוהים, מטפלים בפצעים שהמיט עלינו כאילו היו סטיגמטה, לא מזרי קוצים או מסמרים, כי אם מהפגיעות של חיי היומיום. אבל לא כל מי שחוטא הוא חוטא קדוש, אלא רק אלו שברגע החטא זועקים, כמו שמואל הנביא, "הנני!" ומוכיחים לאבינו שבשמים שגם אם ניפול וניחבט, לעולם לא נישבר. כשאנחנו נושאים ומתמירים עונש צודק שניתן על חטא לא צודק, אנחנו מוכיחים את עצמנו ככלים ראויים וחזקים מספיק כדי להכיל את רוח הקודש שלו, בלי להתפרק וגם בלי להשתכר כמו אלה שאנחנו מוזגים להם.

רבי יעקב לייב הכהן


	על המחבר


	רבי יעקב לייב הכהן ("ילה"ק") הוא מייסדו של "דונמה-מערב", אסכולה קבלית ניאו-שבתאית הרואה את עצמה כממשיכת דרכם של שבתאי צבי ויעקב פרנק ושואבת השראה גם מעבודתו של קרל גוסטב יונג. בדומה לצבי ולפרנק, וכן בדרכו של הקדוש ההודי רמקרישנה פרהרהמסה, הכהן המיר את דתו גם לנצרות, איסלאם והינדואיזם, במטרה המוצהרת לאחד את פניו השונות של אלוהים.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


מחשבה בוראת מציאות?
שטויות
בוודאי
ניסיתי ולא הצליח