מעריב nrg - נפלאות השעמום - פותחים ראש

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

נפלאות השעמום

את הדבר הבא לא מגלים לך בעלון לצרכן: תרגול רוחני הוא לפעמים משעמם מאוד. החדשות הטובות הן שזהו הסימן לרוחניות בוגרת. למעשה: שעמום + כניעה = הארה. מאמר מעניין במיוחד של ג'יי מייקלסון

דפדף בניו אייג'

ג'יי מייקלסון תרגום: יונתן לוי
25/4/2008 11:25

טיילתי בארצות נכר, ישבתי שבועות בשתיקה, חקרתי כתבים מיסטיים עתיקים והתנסיתי בתרגולים שמאניים, ולעתים נוצר בי הרושם המוטעה שרוחניות אמיתית, להיות אני עצמי, לראות נכוחה ולהתנסות בחוויות ישירות - היא עניין רחוק. אבל זו כמובן סתירה. איך יתכן ש"אמיתיות", ראייה בהירה וחוויה ישירה דורשות משהו אחר ממה שקורה בכל רגע? אם יש צורך במועד ובמקום מיוחדים, זה לא חובק-כל, ואם זה לא חובק-כל, זו תכונה של ההתנסות אבל לא ההתנסות עצמה. גלים טובים לגלישה יש רק במקומות מסוימים, אבל הרטיבות של המים נמצאת בכל מקום.

קללת השעמום
מאיפה מגיע השעמום? איך מתמודדים עם סימפטום השעמום של הריקנות הקיומית? גבריאל רעם על ריקות, ריקנות והעל-אדם שאינו פוחד מהאין
לכתבה המלאה

את הדבר הבא לא מגלים לך בעלון לצרכן: תרגול רוחני הוא לפעמים משעמם מאוד. נניח, בסדנת ויפאסאנה, אתה לא שרוי כל הזמן במצב תודעה חלופי או יושב עם מלאכים. דברים כאלה קורים, אבל ברוב המקרים אתה מה שאתה עכשיו, פשוט בלי שום דבר לעשות.

למרבה המזל, שעמום אינו פגם באופי. לשעמום יש יתרונות רבים. הוא סימן שאתה מאוד מאוד קרוב "לתפוס את זה". בגלל שאת "זה", אי אפשר לתפוס, ובמצב הפנוי והמרוקן-מחשבה של השעמום, אתה להגיע ללא-כלום. וההבדל בין לא-כלום ל"לא-כלום" הוא רק עניין של נקודת מבט. למעשה - אין הבדל.

הבעיה היא שככל שאתה יותר קרוב ללא-כלום אתה רוצה למלא את זה במשהו. כי לא-כלום הוא משעמם. תפסתם?

שעמום הוא מותרות

קודם כל, השעמום הוא מנגנון התראה יעיל. הוא מאפשר לנו לדעת שקיבלנו מספיק ממה שחשקנו בו פעם. זה לא לגמרי קשור לאלוהים, היקום והכל, אבל זה דבר טוב לשים לב אליו, ואולי אפילו תנאי מקדים להתעסקות בדברים שציינו: פשוט לראות שברגע מסוים נעלמת המשיכה שלנו לחפץ, אדם, תחושה.

כמעט מיותר להגיד שאת רוב חיינו אנחנו מבלים בלרצות דברים מסוימים או לא-לרצות אותם. דברים חומריים, מצבי-תודעה, מעמד, אהבה - לא משנה. מעודד, אולי אפילו מאיר, לגלות שאפשר להשתעמם מכל דבר. הנפש שבעה

דיה.

אז אם אתם משתעממים - זה הזמן להגיד תודה. שעמום הוא פריבילגיה? מטפלים בצרכים החיוניים שלך, ואפילו בתשוקות הבסיסיות שלך. איזה אחוז של אוכלוסיית העולם יכולים ליהנות מהלוקסוס של שעמום? הרי כולם עסוקים מדי בעבודה.

ואפילו מבין האחוז הקטן של העולם שקורא מאמרים באינטרנט, רובנו מעסיקים את עצמנו כל כך, מונעים בדחף להצליח, להשיג, להצטיין, להתעשר - שאפילו השעמום הוא מותרות. זה נכון לגבי, לפחות. כשאני משועמם, אני נרגש שהייתי פנוי מספיק להרגיש את זה.

ויקטור וסניצוב

איך למלא את הריקנות?


	תנו לו לשטוף אתכם


	וזו הנקודה המרכזית: בדרך כלל, כשבא עלינו שעמום, נעשה כל דבר כדי להפסיק אותו. שכלנו וגופנו נלחמים כדי להיפטר מהשעמום, בעצבנות, לעתים ברוגז, ולעתים באפאתיה שהופכת את החיים, לכאורה, למשהו שבקושי שווה לחיות. זו הסיבה לכך שאנחנו משועממים: כי אנחנו כל כך מנסים לא להשתעמם. במובן הזה שעמום הוא כמו הארה. לא נחוצה תוספת, אלא חיסור. הנה התרגיל: התמסרו ותנו לזה לקרות. שתו לרוויה את השעמום, טעמו אותו, הכירו אותו, תנו לו לשטוף אתכם בגלים של עמימות. תנו לעצמכם ממש ממש להשתעמם. ראו מה קורה. חקרו את התחושה. אל תנסו לא להשתעמם. זכרו: השעמום צומח מהמאמץ להרחיקו. כי שעמום הוא למעשה חוסר-נחת. מה בעצם ההבדל בין "שעמום" ל"שלווה"? לא מה שקורה בחוץ, אלא בפנים. שעמום אינו היעדר של התרחשויות מעניינות. אם עושים מספיק מדיטציה, אפשר להתעניין גם בצבע מתייבש. האמינו לי - אני מדבר מניסיון. השעמום הוא תוצאה של אנרגיה רבה מדי, לא מועטה. התבוננו בפעם הבאה: האם השכל שלכם רגוע מדי או מתוח מדי? אולי אפילו תבדקו את קצב פעימות הלב שלכם. כשאני משועמם, הלב שלי פועם יותר מהר ממה שציפיתי. בקיצור, יש לנו שעמום הפוך. המחשבה שלנו כל כך מותנית להתעסק ולהתעניין בדברים, עד שאם אין שום דבר מעניין (לדעתנו) היא מתחילה להתעצבן. אני בדרך כלל מחפש משהו מעניין לעשות או לראות, כי מי רוצה לדאוג, להשתעמם או להתעצבן? אני מכניס עוד מידע לראש כדי "להירגע". לא תמיד זה אפילו מידע מעניין; לעתים אני מעדיף להילחץ מהעתיד מאשר להשתעמם מהווה.

Joe Hastings , cc-by

שתו לרוויה את השעמום


	עושים תנועות מטופשות? יופי


	אוקיי, נתת לעצמך ממש להשתעמם ושום דבר לא קרה. מה עכשיו? הנה צעד ביניים: ויפאסאנה. שים לב לתחושות הגוף. אם אתה מתוח, הרשה למתח להיות ותן לו להירגע. אם אתה כמוני, בוודאי תגלה כל מיני סוגים של מתח שלא ידעת שקיימים. אולי העקבים שלך מסובבים ואולי הגב שלך כפוף. תרפה בעדינות - בלי לשפוט את עצמך, והמחשבה תרפה גם היא. נשום. תן למחשבה להירגע באמבטיית קצף. תירגע. לעתים קרובות אנשים משועממים נעים בחוסר נחת, כדי להעיר איזה עניין עבור המחשבה. מפוקקים את המפרקים, מגלגלים את הלשון בפה - תנועות מטופשות למדי - שנעשות מתוך ייאוש, ומחמירות את המצב. נסו את זה: שבו בתנוחה אחת והבטיחו לעצמכם שלא תזוזו ממנה במשך כמה דקות. שתי הדקות הראשונות עלולות להיות בלתי נסבלות - אבל אתם יכולים לעמוד בזה. רק המחשבה לא רוצה. הרי לא תמותו. ואז, במקום להניע את הגוף כדי לעניין את המחשבה, הניעו את המחשבה בתוך הגוף. בדקו אם אתם יכולים להרגיש את אצבעות הרגליים, אחת אחת, בלי להזיזן. מן הסתם לא תצליחו, אלא אם כן אתם שקטים מאוד מבפנים. נועו במעלה כל רגל, בדייקנות האפשרית, עצם השוק, השריר, קדמת הברך ואחורי הברך. נועו לאורך כל הגוף (למעלה-למטה אם אתם רוצים). כמשחק, שימו לב כמה תצליחו לדייק. אתם יכולים להבדיל בין שרירי הזרוע? ומה עם הגב? אם תעשו סריקת גוף כזו, יעלו מחשבות רבות, כולל "זה טיפשי". שיהיה. יש לזה כמה תשובות.


	מקום מושלם להתאמן


	תשובה אחת היא שיש תועלת רבה להשתמש בוויפאסאנה כנגד שעמום. זהו יחס שונה כלפי הלא-נעים. לדברי מדעני מוח אנחנו יוצרים נתיבים נוירולוגים חדשים שמאפשרים לנו להתמודד אחרת עם גירויים לא-נעימים כמו הבוס שלך, נהיגה בעיר או בעיות בריאות, ולא להגיב כרגיל. שעמום הוא חוסר-נעימות מתונה למדי, ולכן הוא מקום מושלם להתאמן ולרכוש מיומנויות שעוד יוכיחו את ערכן הרב. זהו תהליך ההתבגרות של התרגול הרוחני. בהתחלה חשוב שיקרו דברים מופלאים. חוויתי אהבה אלוהית, איחוד מיסטי, חוויות כלל-גופניות שמזכירות אורגזמה של אור – ותאמינו לי שאלו חוויות נפלאות. אבל משלב מסוים, הניסיון להיות ב"היי" רוחני מגיע למבוי סתום. אתה לא יכול השאר בהיי תמידי אלא אם כן אתה ממש בר-מזל. "אחרי האקסטזה, כביסה" כמו שאמר ג'ק קורנפילד. לכן תרגול רוחני מתחיל לעסוק בשאר הזמן - זמן הכביסה. במקום לשאול, "איך אפשר להיפטר מזה כדי לחזור לקטע של האורגזמה הכלל-גופנית", מתחילים לשאול "איך יכולה להיות הכביסה חלק מאלוהים"? הרשו את השעמום. למדו להרגיש מסופקים, מאושרים ומשועממים, הכל ביחד. שנית, למרות שהשעמום משעמם, אין שום דבר משעמם בלהכיר את הגוף שלך. כל החיים משתפרים: התנועה, המנוחה, האוכל, הסקס. אתה מבלה כל חייך בתוף הגוף ולכן ככל שתכיר את הגוף אתה מיטיב להכיר את החיים. כמו שלכעס יש ביטוי בלסת, ועצב הוא "גוש בגרון", גם השעמום הוא תופעה גופנית שכדאי ללמוד. אפשר להפוך לאנין-תחושות,שיכול להכיר את הגוונים, הצלילים וקווי-המתאר של השעמום, שיכולים להפוך ליפים מאוד אם לא מאלצים אותם להיות משהו אחר. נוס: הכירו את התחושות בהתאם למה שהן ולא מה שהמחשבה מספרת עליהן. שלישית, כשמתרגלים אי-תגובתיות ורואים את הדברים כפי שהם, משתחררים מעבדות מנטלית שבה כל דבר מוערך בהתאם למידה שהוא מספק את תשוקותייך. מעבדות ומעיוורון. כאילו שאנחנו משוטטים בהזיה חושנית וחוסמים כל דבר מלבד המעט שמענג אותנו. ר' נחמן מברסלב אמר שהעולם מלא אור ונפלאות והוד והדר, אך ידינו הקטנות מונחות על עינינו. היד הקטנה היא אולי כושר החישה שלנו, ואולי היא יצר הרע, הנטייה האגוצנטרית המובילה לפירוד, רוע והחמצת העיקר. הנקודה הרביעית היא עצם העניין ומוקדש לה סעיף משלה.

מרפה לתוך השעמום. בודהא


	תכנעו. רק לרגע


	עצם העניין הוא להשתמש בשעמום כשער למודעות טהורה. דהיינו, ההוויה הנון-דואלית הכוללת-כל שהיא תכלית-הכל, כל השיבאנג, קץ הסבל, הדרך לתודעה מוארת, מה שתורת הדזוגצ'ן מכנה "הזקן המשתזף בשמש" והיהדות מכנה "דבקות", אותו שינוי תודעתי שלאחריו הכל אותו דבר בדיוק אבל גם אלוהים, ריגפה, ההוויה, המכלול - וזה שעמום נהדר. אני באמת לא מנסה לדבר בחידות. אבל אם אתה לומד להסיר משהו כל כך מוכר כמו הרצון לא-להשתעמם, זה כאילו עברת מבעד למראה. מורה הזן גנפו רושי הורה לתלמידיו לפעול ממחשבתם ה"לא-מחפשת ולא-חושקת". תנסו את זה עכשיו - מותר גם לעשות כאילו. אל תחפשו כלום, אל תרצו כלום. העמידו פנים שלא אכפת לכם בכלל - אבל בלי הכעס שמתחבא לעתים מאחורי הבעת פנים כזו. כאילו באמת לא אכפת לכם, שאתם מאושרים ככה, לא צריכים כלום. הרי אי אפשר לזייף את זה יותר מדי זמן. תהיו חייבים באמת להרפות מכל רצון שהרגע יהיה משהו אחר ממה שהוא. הרצון להתרגש, להיות מאושר, מואר, להרגיש בנוח, לא משנה. תעזבו. תפסיקו לחפש. פתאום החיים נעשים משעממים כל כך. אין לאן ללכת ואין מה לעשות. תישארו עם זה; אל תתרגשו יותר מדי. זה לא מיוחד. פשוט שעמום... אבל אם הרפיתם (גם אם זה בכאילו) מכל תשוקה שהשעמום ייעלם לו, הרי הוא מה שהוא, כמו שאלוהים אמר בסנה הבוער, והבודהא תחת עץ הבודהי, ועוד הרבה חכמים אמרו במשך אלפי שנים. שוב: מחשבה לא מחפשת ולא-חושקת. תשאלו את המחשבה מה לא בסדר, מה זקוק לתיקון, מה היא מחפשת ומה היא מנסה לפתור. ואז תיכנעו. רק לרגע.


	כמו זקן משתזף בשמש


	כתבי הדזוגצ'ן מתארים מצב זה כ"זקן משתזף בשמש" מפני שזו מודעת בוהה, מטומטמת, ללא אג'נדה. אתה מגיע אליה כשאתה נשאר משועמם, ומשתעמם עוד יותר, ולבסוף מרשה לעצמך כזה שעמום עד שאינך רוצה דבר מלבדו, מודעות מופלאה, שלווה, דוממת ומענגת, במחשבה צלולה כמראה, בוהה, תלויה באוויר, לא עושה דבר, לא מחפשת ולא חושקת. מה שמשחרר בסוג ההארה הזאת היא הזמינות שלה גם בלב החיים החברתיים והעבודה, כשהיא משפרת את העולם ואת כל שאר הפעילויות של היומיום. המודעות תמיד ישנה, אם אתם מעניקים לעצמכם את מתנת השעמום, במנות קטנות, בכל מצב. זה כמו לנסוע לאיים הקריביים, לרבוץ על החוף כמו אותו זקן, להתחרדן, ולא לדאוג לטיסה חזרה - הכל בשלוש שניות. אבל שלא כמו הנופש בקריביים, את זה אפשר לעשות כל הזמן, באמצע חובות היומיום ובשאר הזמן, ובמחיר נמוך בהרבה. הבדל משמעותי אחד בין מודעות לבין נופש בקריביים הוא, לפחות עבורי ועבור כל מי ששמעתי אותו מדבר על כך, הוא שמהמודעות העירומה נובע טוב-לב טבעי, אותנטי יותר מכל ה"צריך" ו"ראוי". העזרה לזולת נעשית טבעית; לא מדובר בנרקיסיזם מכיוון שהתשוקות האגוצנטריות הן בדיוק מה שנושר. הצלילים מהדהדים. הטבע רוטט. אפילו הדיסטופיה המכנית של החברה המודרנית מרתקת באופן מסתורי. השעמום - משחרר. הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה לפני שנים: תפסיק לנסות לחוות חוויות מיוחדות, להיות יותר טוב ולדבר בטון דיבור רוחני. תפסיק לנסות חבוט בעצמך, להשיג, לעבוד קשה, לדאוג. לבעוט לעצמך בישבן אינה הדרך לשחרור. זה פשוט: שעמום פלוס כניעה שווה הארה. או שלא הבנתי משהו?

ג'יי מייקלסון


	על המחבר


	ג'יי מייקלסון הוא מורה וסופר ניו יורקי העוסק בקשר בין יהדות, חוק, עבודה רוחנית ומיניות. הוא מקימו ועורכו של כתב העת לתרבות יהודית " זיק" וכרגע הוא מועמד לדוקטורט מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


משעמם לך?
כן
לא